המכרז האולימפי 2012
| המכרז האולימפי למשחקי קיץ 2012 | |
| סקירה כללית · לונדון (המנצחת) מדריד · מוסקבה · ניו יורק · פריז | |
 המשחקים האולימפיים 2012 | |
| פרטים | |
| מקום ההצבעה | מלון ראפלס דה פלאזה, |
| ועדה אחראית | הוועד האולימפי הבינלאומי |
| תאריכים חשובים | |
| המכרז הראשון | 15 ביולי 2003 |
| המכרז השני | 15 בינואר 2004 |
| הכרזת המועמדים הסופיים | 18 במאי 2004 |
| החלטה סופית | 6 ביולי 2005 |
| ההחלטה הסופית | |
| הזוכה במכרז | לונדון 2012 |
| המקום השני | פריז 2012 |
המכרז האולימפי 2012 היה המכרז שנועד לבחור את המארחת של אולימפיאדת 2012 והמשחקים הפאראלימפיים. המכרז התקיים ב-6 ביולי 2005. מתוך חמש הערים שזכו להגיע למועמדות הסופית, זכתה בתואר המארחת הרשמית של אולימפיאדת 2012 העיר לונדון (בריטניה)[1].
המועמדות האחרות שזכו לעלות לשלב הסופי במכרז הן מדריד (ספרד), מוסקבה (רוסיה), ניו יורק (ארצות הברית) ופריז (צרפת)[2]. המכרז לאירוח אולימפיאדת 2012 נחשב לאחד המכרזים היוקרתיים והמתוחים ביותר בהיסטוריית המכרז של הוועד האולימפי העולמי. אחד השינויים הגדולים במכרז של 2012 היה ברמת ההתעניינות הגבוהה של הקהל והאזרחים בכל העולם. כוכבים ומפורסמים שונים גויסו לקחת חלק בקידום זכייתן של ערים שונות.
תהליך ההצעות למכרז
עריכהתהליך הכנת המכרז החל בשנת 1999, עם סיום הכנת המכרז לאירוח אולימפיאדת 2008. בין הערים שהכינו הצעות בשלב הראשוני היו גם הערים סן פרנסיסקו ותל אביב[3].
הערכת ההצעות
עריכההמועד הסופי להגשת מועמדות למכרז לאירוח המשחקים האולימפיים לשנת 2012 היה ב-15 ביולי 2003. תשע הערים שהגישו מועמדות לפני תאריך זה נדרשו לאחר מכן לענות על שאלון מפורט בן 50 עמודים עד ל-15 בינואר 2004. הוועד האולימפי העניק דירוג לכל עיר ששוקלל על פי 11 קטגוריות כגון יכולת מימון, אבטחה וביטחון, דיור ומגורים, ניסיון קודם ותחבורה. ב-18 במאי 2004 הציג הוועד האולימפי על הניקוד שקיבלו הערים המועמדות:
- פריז, צרפת - עם 8.5 נקודות
- מדריד, ספרד - עם 8.3 נקודות
- לונדון, בריטניה - עם 7.6 נקודות
- ניו יורק, ארצות הברית - עם 7.5 נקודות
- מוסקבה, רוסיה - עם 6.5 נקודות
- לייפציג, גרמניה - עם 6.0 נקודות
- ריו דה ז'ניירו, ברזיל - עם 5.1 נקודות
- איסטנבול, טורקיה - עם 4.8 נקודות
- הוואנה, קובה - עם 3.6 נקודות
חמש הערים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר עברו לשלב הבא שבו יכלו להשתמש בלפיד האולימפי ובטבעות האולימפיות במסעות הפרסום שלהן לקידומן במכרז.
תהליך הבחירה הסופי
עריכההבחירה הסופית נערכה ב-6 ביולי 2005 במלון ראפלס זה פלאזה בסינגפור. טקס הפתיחה נערך באספלנד - תיאטרון על המפרץ (בניין בידור בסינגפור) ואורח הכבוד היה ראש ממשלת סינגפור לי הסיין לונג שהכריז על פתיחת הישיבה הסופית של הוועד האולימפי. זן מיוחד של פרח סחלב טופח לצורך קידום פרסומי של ישיבת הוועד האולימפי העולמי בסינגפור ונקרא על שם הוועד האולימפי - "ואנדה הוועד האולימפי העולמי". מאוחר יותר נערך מופע בשילוב ריקוד וצליל, ובמרכזו התרבות הסינגפורית. שיר הנושא לאירוע נקרא "קול אחד, מקצב אחד, עולם אחד" ("One Voice, One Rhythm, One World").
הסבבים הראשונים של ההצבעה החלו בשעה 10:30, ובהן הודחו מההתמודדות מוסקבה, ניו יורק ומדריד. הקרב הסופי נותר בין לונדון ופריז, שהיו גם חביבות הקהל. בשעה 11:49 הכריז נשיא הוועד האולימפי ז'אק רוז' כי הצעת האירוח של העיר לונדון היא הזוכה במכרז ה-IOC. בנוסף, הוועדה הכריזה על לונדון כעיר המארחת את המשחקים הפאראלימפיים לשנת 2012. בדצמבר 2005, אמר בריאיון עיתונאי חבר הוועד האולימפי אלכס גלעדי, כי האולימפיאדה הגיעה ללונדון בטעות, לאחר שלטענתו נציג מיוון הצביע בטעות לפריז במקום למדריד[4].
| עיר | מדינה | סיבוב 1 | סיבוב 2 | סיבוב 3 | סיבוב 4 |
|---|---|---|---|---|---|
| לונדון |  הממלכה המאוחדת |
22 | 27 | 39 | 54 |
| פריז |  צרפת |
21 | 25 | 33 | 50 |
| מדריד |  ספרד |
20 | 32 | 31 | — |
| ניו יורק |  ארצות הברית |
19 | 17 | — | — |
| מוסקבה |  רוסיה |
15 | — | — | — |
סקירה כללית של הערים המתמודדות
עריכהלונדון
עריכה.svg)
לאחר שברמינגהאם ומנצ'סטר כשלו בניסיונן לארח את אולימפיאדת 1992 ואולימפיאדת 1996, הוסכם שרק ללונדון, בעלת ההכרה הבינלאומית ואוכלוסייה של 7.3 מיליון איש, יש סיכוי גבוה לזכות באירוח משחקי הקיץ האולימפיים בבריטניה. לונדון כבר אירחה את המשחקים האולימפיים של 1908 ו-1948.
יתרונה של לונדון על מתחרותיה היה בחירתו של עמק נמוך ולא מעובד במזרח העיר כמיקום לכפר האולימפי ולפארק אולימפי יוקרתי ברמה בינלאומית. לאחר המשחקים האולימפיים יהפוך הפארק האולימפי במזרח לונדון לאחד הפארקים העירוניים הגדולים ביותר באירופה, וישכנו בו מרכז לרפואת ספורט ומקום ללימוד המופת האולימפית.
חסרונה הגדול של לונדון בהתמודדות על אירוח המשחקים הוא קשיי התחבורה בעיר והקושי שיציבו ההמונים שיגיעו מרחבי העולם. לונדון הכריזה כי על מנת לפתור את בעיות התעבורה היא תפתח מעבורת מהירה שתקושר למערכת ההיסעים הקיימת של העיר, ותוכל להעביר 240,000 איש בשעה, ולעמוד בדרישות האולימפיות והעולמיות. כמו כן הודיעה הוועדה לעיר כי עליה לשפר במידה ניכרת ובאופן יסודי את הצנרת בעיר, ולהשקיע בפיתוח אתרים אולימפיים נוספים. לונדון הקציבה להכשרת העיר לאולימפיאדה סכום שווה ערך ל-4 מיליארד דולר אמריקני, הסכום הגדול ביותר מבין הערים המתמודדות האחרות.
פריז
עריכה
פריז, בירת צרפת נחשבה על ידי רבים כאפשרות מועדפת לאירוח המשחקים האולימפיים ב-2012, לאחר שכבר הפסידה לברצלונה ובייג'ינג במכרז על אירוח המשחקים בשנת 1992 ו-2008. פריז אירחה את משחקי האולימפיאדה בשנת 1900 ושנת 1924. אחת הסיבות לרצון ולשאיפה הרבה של הצרפתים לאירוח המשחקים בבירתם היא הזמן הרב שעבר מאז האירוח האחרון של המשחקים בעיר.
התוכנית הפריזאית הייתה מאוד דחוסה, מרוכזת וקומפקטית, עם מיקום כמה מסוגי הספורט באשכולות צפוניים ומערביים והכפר האולימפי ביניהם. התוכנית זכתה בהצטיינות ומעלה טכנית גבוהה בזכות מערכת התחבורה הציבורית המוחזקת בתנאים גבוהים ומתאימים, בעלת יכולת להתמודדות עם תפוסת שיא של תיירים, מערכת הדיור והמגורים אשר מסוגלת לעמוד באתגר האולימפי והתמיכה המרובה של התושבים הפריזאים והעם הצרפתי כולו.
פריז תכננה בניה של כמה מתקנים ובניינים זמניים לכמה סוגי ספורט בעלי אפשרות תזוזה ושימוש חוזר לאחר המשחקים האולימפיים (כגון היכל רכיבת אופניים). מלבד התכנונים, בפריז כבר הייתה תשתית ראויה ומכובדת, כמו ה"סטאד דה פראנס", שכבר ממוקמים במקומות רבים ברחבי העיר וזכו להצלחה רבה וניסיון בכמה אירועי ספורט מגוונים שונים מלפני כן, כמו למשל "מונדיאל 1998" ו"אליפות האתלטיקה הקלה העולמית 2003". הערכת התקציב של הוועדה להכשרת פריז לקיום האולימפיאדה היה 1.64 מיליארד דולר. התרבות והמורשת האולימפית המגוונות גם כן הודגשו ונלקחו בחשבון על ידי צוות המכרז. כל אלה מיקמו את פריז במקום בטוח בצמרת המכרז והיו שאף השתכנעו בניצחונה. בנוסף הוקם מועדון תמיכה לאירוח המשחקים בפריז ותוכנית מפורטת ביותר הובאה לעיון צוות המכרז.
מדריד
עריכה
מדריד, בירתה של ספרד, נצחה את מקבילתה סביליה בזכות לייצג את ספרד בזירה הבינלאומית. ההצעה שהגישה מדריד למכרז הציגה רמה טכנית גבוהה. ארגון התוכנית להכנת והכשרת העיר לאולימפיאדה תוכנן בצורה מקצועית, בה כמעט כל סוגי הספורט מוקמו באחד משלושת האשכולות האולימפיים שנקבעו במדריד, בקרבה רבה יותר אלה לאלה מאשר התוכניות שהציגו המתמודדות האחרות. כמו לונדון ופריז, מדריד גם היא ארגנה בעבר כמה אליפויות אירופאיות ובינלאומיות ברמה גבוהה. מדריד מעולם לא אירחה את האולימפיאדה בעצמה אך אולימפיאדת 1992 התקיימה בעיר ספרדית אחרת - ברצלונה.
מספר תשתיות ומתקנים מובנים הבטיחו את ההשקעה וההוצאה הנמוכה אשר כרוכה בקיום האולימפיאדה במדריד. מערכת התחבורה הציבורית הייתה במצב טוב, עם אפשרות להרחיבה ולהכשירה לקבלת ההמונים אשר יבואו לאולימפיאדה ב-2012, אך התהליך היה כרוך בעיקר בשימוש באנרגיה שניתן לחדשה ומכשירי מימן. התקציב המשוער שהוועדה קבעה לצורך הכשרת מדריד לאולימפיאדה היה 1 מיליארד דולר, שזהו בדיעבד התקציב הנמוך ביותר מכל הערים האחרות. ההצעה מבירת ספרד תפסה תאוצה רבה בקרב העם ומדריד זכתה גם בתמיכתו של נשיא הישיבה של הוועד האולימפי העולמי לשעבר, חואן אנטוניו סמראנש, שעשה רבות לצורך גיוס קולות לזכותה של מדריד. מדריד גם הפתיעה בכמות מספר המתנדבים שהצליחה לגייס לקידום קיום האולימפיאדה בעיר, ולאחר האהדה לה זכתה בוועד האולימפי העולמי, שנתן למדריד ציון גבוה בדירוג, מדריד הפתיעה לטובה בתור מתמודדת רצינית מאחורי לונדון ופריז.
הסכסוך המדיני של הספרדים עם הבסקים והחשש מביצוע פיגועי טרור במדינה נלקח כשיקול בוועד האולימפי וכנראה זאת אחת הסיבות שמדריד מוקמה תמיד מתחת לפריז ולונדון.
ניו יורק
עריכה
ניו יורק הפכה לשגרירתה של ארצות הברית במכרז לאחר שגברה על סן פרנסיסקו ויוסטון. לצורך הקמת אולימפיאדה בעיר כל כך צפופה ומאוכלסת נצרך גם פרויקט גדול ומדוקדק, שלו קראו NYC 2012 ובניית "פרויקט ה-X", שהוא הפרויקט להקמת הכפר האולימפי והתשתיות האולימפיות. התוכנית הייתה להקמת אשכולות משחקים במנהטן, ברוקלין וקווינס והקמת תשתית של תחבורה ציבורית שתחבר בין הגושים האולימפיים בכל אחד מן הפרברים. בניו יורק כבר היו קיימים בנייני ספורט מפורסמים, גדולים ובעלי רמה עולמית, כמו המדיסון סקוור גארדן, יאנקי סטדיום, סנטרל פארק, ומרכז הטניס הלאומי ותוכננו גם מבנים חדשים.
לעיר ניו יורק ישנה כמובן מערכת דיור ומלונות מצוינת ויכולת שיווק מהטובות בעולם לפרסום וקידום המשחקים והעיר, מה שגרם לקידומה הרחב במכרז. בליבה של תוכנית ה-X, הכפר האולימפי בעל 4,400 חדרים שתוכנן בתנאים שהיו מעל למידותיו והערכותיו של הוועד האולימפי העולמי.
סירובה של עיריית ניו יורק לשפץ את אצטדיון הפוטבול אצטדיון ווסט סייד שהיה אמור להיות אחד הבניינים המרכזיים של האולימפיאדה, עיכב את ההצעה הניו יורקית והיה נראה שתצא במהירות מהמכרז, אך ניו יורק הפתיעה כשהודיעה על בניית אצטדיון ניו יורק מטס שתוכנן כבניין הראשי לטקסים רשמיים ואתלטיקה קלה באולימפיאדה. העלות המשוערת הראשונית של קיום האולימפיאדה בניו יורק עמדה על 3.7 מיליארד דולר שנחשבה יקרה יחסית. לאחר הוספת הקמת אצטדיון מטס החדש עלה אומדן התקציב ב-1.8 מיליארד דולר ונאמד בכ- 5.5 מיליארד דולר, כיוון שהאצטדיון היה נחשב כבניין אולימפי ויכול היה להיכלל בתקציב האולימפי. ניו יורק שלא ארחה מעולם את האולימפיאדה לא נתפסה ככזו המסוגלת לזכות במכרז.
מוסקבה
עריכה
מוסקבה ייצגה את רוסיה במכרז של אולימפיאדת 2012. בין מטרותיה של הבירה הרוסית היה שיקום ההזנחה שנוצרה לאחר אולימפיאדת 1980 במוסקבה ולאחר סיום השלטון הקומוניסטי. נוסף על כך רצו הרוסים שכל התחרויות הקיימות יהיו מוגבלות לתוך גבולותיה של הבירה הרוסית, מה שהפך את המפעל האולימפי לקטנטן ואת ההצעה לקומפקטית ביותר שהוצעה.
הרוסים רצו לקיים שיפוץ רחב בבניינים הקיימים בעיר ולבנות במקרה הצורך בניינים חדשים עד ל-2012. כפר אולימפי חדש ומודרני תוכנן להיבנות על הנהר במוסקבה מה שנתן את התאוצה הגבוהה ביותר ויצר את ליבה של ההצעה הרוסית. למרות התמיכה הלאומית והניסיון הרוסי רב הערך, הצעתם של הרוסים במכרז סבלה קשות מחוסר דיור ומגורים להמוני אורחי האולימפיאדה ומתחבורה ציבורית ישנה ומוזנחת. על פי רוב ההערכות לא הייתה מוסקבה מסוגלת להתמודד עם אולימפיאדה בעיר. לעומת פריז ולונדון שנחשבו למועמדות מובילות, מוסקבה נחשבה לחתול השחור של המכרז ורבים קיוו שלא תעבור לישיבה הסופית של הוועד האולימפי העולמי. זו גם הסיבה לכך שהייתה המתמודדת שספגה את הביקורת הגבוהה ביותר מהתקשורת וממבקרים אחרים. העלות המוערכת של הוועדה לשיקום מוסקבה והכשרתה לאולימפיאדה הייתה 1.5 מיליארד דולר, והחסרון הגדול הוא שגם בגלל מצבה של מוסקבה וגם בגלל העלות המוערכת הנמוכה, אם הייתה מתקיימת האולימפיאדה לשנת 2012 במוסקבה היא הייתה מתקיימת בתנאים מצומצמים וקומפקטיים מדי.
מועמדות תל אביב
עריכהבשנת 1999 העלתה קבוצה של אנשי עסקים, בראשות אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, את הרעיון לארח את המשחקים האולימפיים של 2012 בתל אביב ובגוש דן[5]. גלעדי אף תרם 250 אלף דולר להכנת תוכנית ראשונית[5]. ההצעה קיבל את תמיכתם של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, ושל ראשי הממשלה אהוד ברק ואחר כך אריאל שרון. אולם בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, בסוף שנת 2000 והידרדרות המצב הביטחוני, הכריז נשיא הוועד האולימפי חואן אנטוניו סמראנש, בעת ביקור בישראל ביוני 2001, כי עד שלא יתייצב המצב הביטחוני באזור, לא יוכל הוועד לאפשר לישראל לקיים אירוע בקנה מידה עולמי כמו האולימפיאדה[6].
באפריל 2000, ערכה הקבוצה מסיבת עיתונאים בה הוצגה התוכנית בהשקעה של כ-10 מיליארד דולר, שכללה שיפוץ יסודי ומעמיק של תשתיות הספורט בתל אביב וישראל והקמת שורה של מתקני ספורט חדשים. על פי התכנון שבוסס על אולימפיאדת ברצלונה, המתקנים יוקמו מסביב לנחל הירקון מפתח תקווה במזרח ועד לנמל במערב: אצטדיון רמת גן ישופץ ויורחב ל-80,000 מקומות וישמש לאתלטיקה ולטקסים, אולם להתעמלות יוקם בסמוך לתחנת הרכבת בבני ברק, אולם לשחייה יוקם בסמוך למרכז הספורט הלאומי בהדר יוסף, בגני התערוכה יוקמו שישה אולמות של כ-5,000 מקומות כל אחד לתחרויות באמנויות לחימה, משחקי רשת, הרמת משקולות ותחרויות קליעה. ובנמל תל אביב יוקם מרכז תקשורת ומקום לתחרויות של ספורט ימי כמו שייט, וכדורעף חופים. התכנית כוללת גם שיפוץ של מרכז הטניס ברמת השרון, ומרכז לספורט ימי בכנרת. הכפר אולימפי יוקם ממזרח לפארק אזורים בפתח תקווה, וחדרי אירוח לעיתונאים במקום בו הוקמו אחר כך "מעונות ברושים" של אוניברסיטת תל אביב, בחלקו הדרומי של הקמפוס[7].
ערים נוספות שהציעו את מועמדותן
עריכהכמה ערים נוספות התמודדו במכרז לאירוח אולימפיאדת 2012. ההצעות נשקלו עם ממשלות המדינות אך לא עברו, ולא הגיעו לשלב הסופי של ועידת ה-IOC.
אפריקה
עריכהאמריקה
עריכה- סאו פאולו, ברזיל הציעה את עצמה לוועד האולימפי הברזילאי והפסידה לריו דה ז'ניירו.
- טורונטו, קנדה הציעה הצעה אך ביטלה אותה לאחר שהעיר הקנדית ונקובר זכתה במכרז של אולימפיאדת החורף 2010. מקרה בו ארץ אחת תארח שתי אולימפיאדות ברציפות נחשב למקרה מאוד נדיר ולא מקובל; לא על ידי המדינה (עקב תקציב) ולא על ידי הוועד האולימפי.
- דטרויט, מישיגן שבארצות הברית ווינדזור, אונטריו שבקנדה, ערים שכנות שהציעו הצעה משולבת לאירוח האולימפיאדה בשתיהן בו זמנית.
- לוס אנג'לס, קליפורניה שבארצות הברית.
- הצעות שהוצעו אך ורק לוועד האולימפי האמריקאי (ונוצחו על ידי ניו יורק):
אסיה
עריכהאירופה
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ יואב גורן, לונדון תארח את המשחקים האולימפיים ב-2012, באתר הארץ, 6 ביולי 2005
- ^ רמי היפש, חמש ערים יתמודדו על אירוח האולימפיאדה ב-2012, באתר הארץ, 18 במאי 2004
- ^ יהושע שגיא, סן פרנסיסקו, כן הכל זהב, הכל זהב, באתר הארץ, 17 ביוני 2001
- ^ רמי היפש, אלכס גלעדי: האולימפיאדה הגיעה ללונדון לאחר שנציג מיוון הצביע בטעות לפאריס במקום למדריד, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2005
רועי ברגמן, אלכס גלעדי מסעיר את בריטניה: לונדון תארח את האולימפיאדה בגלל טעות בהצבעה, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2005 - ^ 1 2 שרה ליבוביץ-דר, משחקים אולימפיים, באתר הארץ, 18 ביולי 2001
- ^ רמי היפש, חואן אנטוניו סמאראנש: כל עוד אין שלום, לא תהיה אולימפיאדה בתל אביב, באתר הארץ, 5 ביוני 2001
- ^ 30 מיליון ד' יושקעו בהכנת מועמדות ת"א לאירוח אולימפיאדת 2012, באתר גלובס, 4 באפריל 2000