המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה

המלחמה האנגלו-בורמזית השניה פרצה ב-5 באפריל 1852 והסתיימה ב-20 בינואר 1853. המלחמה התחוללה בדרום בורמה ובסיומה סיפחו הבריטים שטחים נרחבים באזור זה.

המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה
ציור של חיילים בורמזים במהלך המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה
ציור של חיילים בורמזים במהלך המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה
מערכה: המלחמות האנגלו-בורמזיות
תאריכי הסכסוך 5 באפריל 185220 בינואר 1853 (41 שבועות ו־4 ימים)
קרב לפני המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה
קרב אחרי המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית
מקום דרום בורמה
עילה דיכוי התנגדות בורמזית למימוש אמנת יאנדבו
תוצאה ניצחון בריטי וסיפוח חלקים מדרום בורמה
שינויים בטריטוריות דרום בורמה
הצדדים הלוחמים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית

בורמהבורמה בורמה

ראשי מדינה
הודו הבריטיתהודו הבריטית מושל הודו הלורד דלהאוזי (אנ')  בורמהבורמה מלך בורמה פאגאן מין (אנ')
בורמהבורמה מלך בורמה מינדון מין (אנ') 
מפקדים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ג'ורג' למברט (אנ') (חיל הים)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הנרי גודווין (אנ') (חיל היבשה)

בורמהבורמה מאונג גיי (Maung Gyi)

רקעעריכה

במהלך המאה ה-19 חיזקה בריטניה את שליטתה באזורים שונים ברחבי הגלובוס כשאחד האזורים החשובים ביותר היה הודו שם שימשה חברת הודו המזרחית הבריטית כזרוע השלטונית של בריטניה. במהלך הרחבת גבולות האימפריה החל סכסוך על שליטה על שטחים בין בריטניה לבורמה.

ב-5 במרץ 1824 פרצה המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שעילתה היה מאבק על שטחים בצפון מזרח הודו. היתרון המהותי של בריטניה בים איפשר לה לנצח במערכה זו שהסתיימה ב-24 בפברואר 1826 בחתימת "אמנת יאנדבו" (אנ').

ב-1852 נשלח קצין צי בריטי בשם ג'ורג' למברט (אנ') לבורמה, בהזמנתו של המושל הכללי של הודו הלורד דלהאוזי (אנ'). מטרתה של השליחות הייתה לבחון צדדים מסוימים ב"אמנת יאנדבו".

מהלך זה של הבריטים גרם להתנגדות בורמזית ולסילוקו של המושל הבריטי מבורמה דבר שהיווה עילה להכרזת מלחמה מצד הבריטים[1].

מהלך המלחמהעריכה

בהמשך להכרזת המלחמה יצא למברט בראש צי בריטי לכוון חופי בורמה וב-5 באפריל 1852 תקף וכבש את נמל מארטאבאן (אנ') (כ-200 ק"מ ממזרח ליאנגון). משם המשיך הצי במעלה נהר יאנגון וב-12 באפריל כבש את יאנגון כשיומיים אחר כך נכבשה פגודת השמש (אנ'). במהלך הימים הבאים המשיכו הבריטים להרחיב את שליטתם בחלקה התחתון של בורמה כשהם כובשים ערים מרכזיות כמו באסאין (אנ') (שממערב ליאנגון) ובאגו (אנ') (שמצפון מזרח ליאנגון).

עם תחילת עונת הגשמים נעצרה ההתקדמות הצבאית. בדיונים שנערכו הן על ידי הדירקטוריון של חברת הודו המזרחית הבריטית והן על ידי ממשלת בריטניה הוחלט לספח את האזורים שנכבשו ונדונו החלופות להמשך המערכה.

ביולי-אוגוסט 1852 ביקר במקום המושל הכללי של הודו הלורד דלהאוזי (אנ') שהגיע למסקנה שהחלופה של כיבוש בירת בורמה אווה (אנ') משמעותו סיפוח כולל של בורמה דבר שאינו מעשי מבחינה צבאית וכלכלית. דלהאוזי אימץ, למעשה, את החלטת ממשלת בריטניה והורה למפקד חיל המשלוח הבריטי בבורמה, מייג'ור גנרל הנרי גודווין (אנ'), להשלים את כיבוש דרום בורמה. תהליך זה הושלם בינואר 1853.

תוצאות המלחמהעריכה

ב-20 בינואר 1853 פורסמה הצהרת הסיפוח של דרום בורמה שנחתמה גם על ידי הבורמזים.

בעקבות כניעה זו החל בבורמה מרד כנגד המלך בעיר אמרפורה (אנ') שבקרבת מנדליי. בעקבות מרד זה הוחלף המלך פאגאן מין (אנ') באחיו החורג מינדון מין (אנ'). מלך זה שלח שליחים דרומה כדי לדון עם הבריטים על הסכם שלום אך אלו גילו שהבריטים התקדמו צפונה עד למרחק כ-80 ק"מ מהבירה, השתלטו על אזורים עשירים בעצי טיק ו"קבעו עובדות בשטח".

השתלטות זו מעולם לא נחתמה בהסכם ועל אף חידוש המסחר בין בריטניה ובורמה הבורמזים לא קיבלו את המצב.

הביקורת על המלחמהעריכה

פתיחת המלחמה לוותה בביקורת מצד חבר הפרלמנט הבריטי ריצ'רד קובדן (אנ'). קובדן תקף את המושל דלהאוזי ואת העילות לפרוץ המלחמה וכינה את שליחותו של למברט כ"דיפלומטיית ספינת תותחים" (אנ') דהיינו שמינוי קצין הצי כשליח דיפלומטי היה רק מסווה לתוכנית לתקוף מדינה החלשה בהרבה מבריטניה.

את רעיונותיו וביקורתו קיבץ קובדן בספר בשם "איך המלחמות החלו בהודו:ראשיתה של המלחמה הבורמזית" (How Wars are got up in India: The Origins of the Burmese War)

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קיימים אינדיקטורים שמזה זמן ממושך "פזלו" הבריטים לבורמה בגלל משאבי הטבע שלה (בעיקר יערות עצי הבוק שלה)