המלחמה האנגלו-סיקית השנייה

המלחמה האנגלו-סיקית השנייה התחוללה בין 18 באפריל 1848 ל-30 במרץ 1849 בממלכת הסיקים שבפונג'אב בין האימפריה הבריטית (ושלוחתו חברת הודו המזרחית הבריטית) לבין ממלכת הסיקים. המלחמה החלה בעקבות פרוץ מרד בממלכה הסיקית כנגד ההסכמים שהושגו בסיומה של המלחמה האנגלו-סיקית הראשונה. לאחר סדרה של קרבות בהן התקשו הבריטים במאבקם מול המורדים הצליחו הבריטים להביא לכניעת המורדים ב-12 במרץ 1849 ולסיפוח פונג'אב להודו ב-29 במרץ 1849.

המלחמה האנגלו-סיקית השנייה
זירת המערכה במחוז פונג'אב
זירת המערכה במחוז פונג'אב
מערכה: המלחמות האנגלו-סיקיות
מלחמה: המשחק הגדול
תאריכי הסכסוך 18 באפריל 184830 במרץ 1849 (49 שבועות ו־4 ימים)
קרב לפני המלחמה האנגלו-סיקית הראשונה
קרב אחרי הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פונג'אב, צפון מערב הודו
עילה פריצת מרד סיקי
תוצאה ניצחון בריטי וסיפוח פונג'אב להודו
שינויים בטריטוריות פונג'אב
הצדדים הלוחמים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית

ממלכת הסיקיםממלכת הסיקים ממלכת הסיקים

מנהיגים
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת המושל הכללי של הודו הלורד דלהאוזי (אנ')
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מושל פונג'אב הנרי לורנס (אנ')
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מושל פונג'אב פרדריק קורי (אנ') 
ממלכת הסיקיםממלכת הסיקים דוליפ סינג (אנ') 
מפקדים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת יו גאוג' (אנ')
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הרברט אדוארדס (אנ')
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ג'וזף ת'אקוול (אנ')
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת וולטר גילברט (אנ')

ממלכת הסיקיםממלכת הסיקים שר סינג אטאריוואלה (אנ')
ממלכת הסיקיםממלכת הסיקים דיוואן מולראג' צ'ופרה (אנ')
ממלכת הסיקיםממלכת הסיקים צ'אטאר סינג אטאריוואלה (אנ')

כוחות

כ-30,000 חיילים

כ-50,000 חיילים

אבדות

כ-6,500 נפגעים

כ-12,000 נפגעים

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גנרל יו גאג'ר, מפקד המערכה הבריטי
מושל הודו הלורד דלהאוזי

המשחק הגדול עריכה

בתחילת המאה ה-19 פרץ סכסוך בין האימפריה הבריטית לאימפריה הרוסית. בריטניה, ששלטה בהודו, חששה מפלישה דרומה של רוסיה ששלטה בחלקה הצפוני של אסיה ובמקביל ברוסיה שלט חשש דומה מפני פלישה של האימפריה הבריטית. כדי להתמודד עם האיום שאפה כל אימפריה לחזק את גבולה מול האימפריה היריבה וכך הפך אזור זה (שכלל את פקיסטן, אפגניסטן, ג'אמו וקשמיר ועוד) לזירה בה נלחם כל צד לכבוש יותר שטחים. אחד מהאזורים האלו היה חבל פונג'אב בה התקיימה הממלכה הסיקית.

הרקע לפרוץ המלחמה עריכה

ב-9 במרץ 1946 נחתם הסכם לאהור (אנ') שסיים את המלחמה האנגלו-סיקית הראשונה. הסכם זה, שנחתם לאחר ניצחון מכריע של הבריטים על הסיקים, שיקף כניעה מוחלטת של הסיקים והתבטא באובדן שטחים בפונג'אב, תשלום קנס גדול לבריטניה והסכמה לקיום נציגיוות בריטיות בלאהור בירת הממלכה ובערים אחרות.

על בסיס ההסכם הגיעו פקידים בריטים רמי דרג, בראשותו של מושל פונג'אב סר הנרי לורנס (אנ'), לערים המרכדיות של פונג'אב וניהלו בפועל את הממלכה. במסגרת פעילותם צמצמו את כוחם של השליטים המקומיים ואף הגלו כאלו שהראו סימני התנגדות[1]. בנוסף הכתיבו הפקידים את משימותיו של הצבא הסיקי על פי היעדים של הבריטים. פעולות אלו גרמו למרמור וכעס בקרב הסיקים והביא להתעוררות לאומנית ולניצני מרד.

בתחילת 1848 פרש המושל הנרי לורנס מתפקידו ובמקומו מונה סר פרדריק קורי (אנ'). קורי, שגר בכלכותה, לא הכיר לפרטים את המתרחש בממלכה הסיקית והתנהג בקשיחות ולכן גרם להאצת ההתדרדרות היחסים בין שתי המדינות.

ב-19 באפריל 1848 הגיעו מהבירה לאהור הפקיד הבכיר פטריק אלכסנדר וואנס אגניו (אנ') ואיתו קצין אנגלי לעיר מולטאן כדי לקבל את האחריות עליה מידי המושל המקומי דיוואן מולראג' צ'ופרה (אנ') על מנת להעבירה למושל שמונה על ידי האנגלים חאן סינג מאן (Kahan Singh Mann). תומכיו הסיקים של המושל המודח דיוואן מולראג' צ'ופרה סירבו לקבל את חילופי השלטון, התקיפו את המשלחת האנגלית ורצחו את אגניו וואת הקצין דבר שבעצם הצית את המרד גלוי. כדי לחזק את רושם המעשה שלח דיוואן מולראג' צ'ופרה את ראשו של אגניו בחזרה ללאהור.

הידיעה המרעישה נפוצה ברחבי המדינה והמושל הכללי של הודו, הלורד דלהאוזי (אנ'), בשיתוף מפקד הצבא גנרל סר יו גאוג' (אנ') עשו הערכת מצב והגיעו למסקנה שהמרד צפוי להתפשט ברחבי פונג'אב, שרבים מהחיילים הסיקים של הצבא הסדיר יערקו לשורות המורדים ושהצבא הבריטי אינו מוכן עדיין למערכה כזו. כתוצאה מכך החל תהליך תגבור וחיזוק הצבא הבריטי כתהליך מקדים למלחמה.

מהלך המלחמה עריכה

קרב קיניארי עריכה

קרב קיניארי (Kinyeri) התחולל ב-18 ביוני 1848 והיה התגובה הבריטית הראשונה לפרוץ המרד. לוטננט הרברט אדוארדס (אנ') (שהיה מושל העיר באנו (אנ')) שהה בזמן הרצח בקרבת העיר מולטאן והבין את חשיבות התגובה המהירה ולכן ארגן בחופזה כוח הבריטי של כ-11,000 חיילים סיקים, שנשארו נאמנים לאנגלים. מולם נערכו כ-8,000 מורדים סיקים שהגיעו ממולטאן.

אדוארדס שלח 8,000 מחייליו לתקוף את ביצורי המורדים אך ההתקפה נכשלה. בהתקפה השנייה שלח את כל הכוחות שברשותו ואלו הצליחו לפרוץ את קו ההגנה של המורדים.

בסיומו של הקרב נמנו כ-300 נפגעים בצד הבריטי וכ-500 בצד של המורדים. במהלך הנסיגה בחזרה למולטאן הצליחו הכוח הבריטי לפגוע בעוד חיילים מורדים.

קרב סודוסיין עריכה

קרב סודוסיין (Suddusain) התחולל ב-1 ביולי 1848 בקרבת העיר מולטאן בה החל המרד. לאחר הניצחון בקרב קיניארי המשיך לוטננט הרברט אדוארדס להתקדם למולטאן. בדרכו אסף כוח של כ-18,000 חיילים, שהסתייעו בתותחים, כשמולם התייצב כוח של כ-12,000 מורדים סיקים בפיקודו של מפקד המרד דיוואן מולראג' צ'ופרה (אנ'). בהתנגשות בין הצבאות הייתה ידם של הבריטים על העליונה, בעיקר בגלל העדיפות הארטילרית. המורדים המובסים נסוגו למולטאן.

המצור על מולטאן עריכה

לאחר הניצחון בקרב סודוסיין התקדם לוטננט הרברט אדוארדס לעיר מולטאן ובשלהי יולי הטיל עליה מצור (אנ') בעזרת כ-1,200 חיילים. מושל פונג'אב, פרדריק קורי (אנ'), הורה למפקד הצבא הבריטי בהודו, גנרל יו גאוג' (אנ'), לשלוח תגבורות משמעותיות לחיזוק המצור על העיר אבל גאוג', לאחר התייעצות עם המושל הכללי של הודו הלורד דלהאוזי (אנ'), החליט לשלוח לעזרתו של אדוארדס רק כוח מצומצם ולדחות את משלוח הכוח העיקרי לאחר תקופת המונסונים.

גאוג' מינה את גנרל וויש (General Whish) לעמוד בראש הכוח המצומצם שכלל חיילים סיקים והודים[2]. הכח הגיע למולטאן עד 28 באוגוסט והצטרף לכוחותיו של אדוארדס.

המורדים במולטאן נחלקו ל-2 מחנות בהנהגתם של דיוואן מולראג' צ'ופרה ושל שר סינג אטאריוואלה ולאחר שיחה בין שני המנהיגים הוסכם ששר סינג אטאריוואלה, יחד עם כוחותיו, יצא צפונה ממולטאן כדי לחבור לכוחותיו של צ'אטאר סינג אטאריוואלה (אנ') שנמצאו בצפון פונג'אב. צעד זה התאפשר לאור הנחיתות המספרית של הבריטים הצרים וחוסר יכולת להדק את המצור.

בנובמבר 1848 החל להגיע כוח התגבורת הבריטי לעיר וב-27 בדצמבר חודש המצור על העיר עם כוח של כ-17,000 חיילים ו-64 תותחים. ב-2 בינואר 1849 החלה המתקפה על העיר שהביאה ב-22 בינואר לכניעתם של דיוואן מולראג' צ'ופרה והמורדים הסיקים. עם סיום הקרב נמנו בצד הבריטי 210 חללים ו-910 פצועים. מנהיג המורדים מולראג' נכלא לשארית חייו.

קרב אטוק עריכה

קרב אטוק (אנ'), שהתחולל ביולי ואוגוסט 1848, היה יוזמה מקומית של קצין בריטי מפשוור, קפטן ג'ון ניקולסון (אנ') שמטרתה הייתה להחליש את כוחם של מורדים סיקים בצפון פונג'אב. ניקולסון ארגן כוח פרשים ויצא מפשוור מזרחה וכבש את מבצר אטוק מידי סיקים מקומיים שנטו להצטרף למורדים. הכוח המשיך מזרחה וכבש את גבעות מרגלה (אנ') שליד איסלמאבאד ובכך ייצב חיץ בין חלקי פונג'אב ומנע את הגעתו מצפון של כוח מורדים סיקי בהנהגתו של צ'אטאר סינג אטאריוואלה (אנ') (אביו של ראש המורדים במולטאן שר סינג אטאריוואלה).

קרב רמנאגאר עריכה

 
מפת קרב רמנאגאר

קרב רמנאגאר (אנ') התחולל בקרבת העיירה רמנאגאר (אנ') ב-22 בנובמבר 1848 בין צבא בריטניה למורדים הסיקים. הקרב נערך במקביל למצור שהטילו הבריטים על מולטאן. הכוחות הבריטים, בפיקודו של המפקד העליון של הצבא בהודו גנרל יו גאוג' (אנ'), כללו 6 רגימנטים אנגלים ו-17 רגימנטים הודים[3].

הסיקים המורדים, בהנהגתו של שר סינג אטאריוואלה (אנ') שנסוג ממולטאן, נערכו להגן על גשר מעל נהר הח'נאב (אנ') בקרבת העיירה רמנאגאר. התקפות הבריטים על הגשר הביאו לכיבוש הגדה המזרחית של הח'נאב אולם בגלל ההתנגדות החזקה של הסיקים סבלו הבריטים מנפגעים רבים ולא הצליחו לעבור את הגשר.

לאחר נסיגת הבריטים נמנו בשורותיהם 26 הרוגים ו-59 פצועים כשבין ההרוגים היה גם מפקד דיוויזיה בריגדיר גנרל צ'ארלס קורטון (אנ'). הניצחון הסיקי בבלימת הבריטים העלה את מורל המורדים. בצד הבריטי נבחנה המפלה והוסק שמפקדי הקרב קיבלו החלטות שגויות שנבעו מחוסר במודיעין מספק על האויב.

קרב סאדולפור עריכה

לאחר התבוסה בקרב רמנאגאר הכינו הבריטים תוכנית לחצות את נהר הח'נאב (אנ') מצפון לגשר המבוצר של רמנאגאר (אנ'). ביצוע המשימה הוטל על מפקד דיוויזיית הפרשים מייג'ור גנרל ג'וזף ת'אקוול (אנ') שב-3 בדצמבר 1848 עלה עם כוח של כ-8,000 צפונה כ-30 ק"מ לגשר בקרבת העיירה ווזיראבאד שם חצו את הנהר ונעצרו כדי לחכות לתגבורת חיילי רגלים. לאחר שהכוח התגלה תקפו אותו הסיקים ובמקום להשיב מלחמה החליט ת'אקוול להתחפר ולתקוף למחרת אך כשהחלה התקיפה ביום שלמחרת התברר שההתקפה נועדה להרוויח זמן ובעצם הסיקים ניצלו את הלילה לנסיגה מעמדותיהם לייד גשר רמנאגאר.

אומנם גנרל יו גאוג' (אנ') הכריז על הקרב כניצחון אולם בשורות הצבע התעוררה בקורת כלפי ת'אקוול על נהול קרב כושל.

קרב צ'יליאנוואלה עריכה

 
מפת קרב צ'יליאנוואלה
 
אנדרטה שהציבו הבריטים להנצחת הנופלים בקרב צ'יליאנוואלה

קרב צ'יליאנוואלה (אנ') התחולל ב-13 בינואר 1849 בקרבת העיירה צ'יליאנוואלה (אנ') בין כוחות צבא בריטניה לצבא המורדים הסיקים.

בהמלחמה האנגלו-סיקית השנייה#קרב אטוק (יולי-אוגוסט 1848) חסמו הבריטים את המעבר של כוחות מורדים סיקים, בפיקודו של צ'אטאר סינג אטאריוואלה (אנ'), מצפון פאנג'אב לדרומה כדי לתגבר את המורדים האזור לאהור כשמרכז הכובד של קו החסימה הייתה העיירה אטוק (אנ'). אולם בינואר 1949 התברר לבריטים שהכוחות המקומיים שהחזיקו את אטוק ערקו לצד המורדים דבר שפתח מעבר לכוחותיו של צ'אטאר סינג אטאריוואלה דרומה. הבריטים נאלצו להגיב מהר לפני שכוחות התגבור יחברו למורדים במרכז פאנג'אב, בהנהגתו של שר סינג אטאריוואלה (אנ'), ולכן הורה המושל הכללי של הודו הלורד דלהאוזי (אנ') למפקד הצבא הבריטי גנרל יו גאוג' (אנ') להתקיף שר סינג אטאריוואלה.

לפקודתו של גאוג' הועמדו כ-15,000 חיילים ב-3 דיוויזיות (שהורכבו מ-6 רגימנטים בריטים ו-17 רגימנטים הודים) וכן כ-100 תותחים. מולם הציב שר סינג אטאריוואלה כ-10,000 סיקים מורדים שנערכו בקו הגנה ארוך בקרבת העיירה צ'יליאנוואלה. בשלהי 13 בינואר פתחו הסיקים בירי ארטילרי דבר שהביא לפתיחת התקפה על ידי הבריטים על ביצורי הסיקים.

שילוב של ביצורים חזקים, סיקים עקשנים וג'ונגל עבות בין 2 הכוחות הביא לקרב מורכב וקשה כשבחלק מהגזרות נחלו הבריטים הצלחה ובחלק מהגזרות סבלו הבריטים מנפגעים רבים[4]. עם רדת היום הורה גאוג' לכל הכוחות לסגת לקו ההתחלה.

עם סיום הקרב נמנו בצד הבריטי 757 הרוגים ו-1,651 פצועים. 104 מהחללים מוגדרים כ"נעדרים בקרב" לאחר שהכוחות הבריטים הנסוגים לא הצליחו לקחת איתם את כל הפצועים והחללים בגלל החושך והג'ונגל הסבוך. כ-1,000 מהנפגעים היו חיילים אנגלים ששירתו ברגימנטים שהושמדו. ההערכה היא שבצד הסיקי נרשמו כ-4,000 נפגעים.

הצדדים לא קיימו מערכה נוספת עקב גשמים חזקים. קיימת מחלוקת מי היה המנצח בקרב אך רוב הפרשנים מחזיקים בדעה שלאור היתרון המספרי והאיכותי של הבריטים חוסר ההכרעה והיקף הנפגעים הבריטי הם אינדיקציה להפסד של הבריטים. התוצאה הקשה הביאה להחלטת הפיקוד הבריטי להדיח את גאוג' ולמנות במקומו את גנרל צ'ארלס ג'יימס נאפייר (אנ').

קרב גוג'ראט עריכה

 
מפת קרב גוג'ראט

קרב גוג'ראט (אנ') התחולל ב-21 בפברואר 1849 בקרבת העיירה גוג'ראט (אנ') שממערב לנהר הח'נאב (אנ') בין כוחות של האימפריה הבריטית למורדים הסיקים. קרב זה היה למעשה המשכו של קרב צ'יליאנוואלה. כוחותיו של שר סינג אטאריוואלה המשיכו דרכם צפונה במטרה להיפגש עם כוחותיו של צ'אטאר סינג אטאריוואלה שנעו מצפון פאנג'אב דרומה לאחר שעריקים מאטוק (אנ') עברו מצבא בריטניה לצבא המורדים ושברו בכך את החסימה שהציבו הבריטים בפני המורדים.

מפקד המערכה הבריטי גנרל יו גאוג' (אנ') אומנם הודח, לאחר כישלון קרב צ'יליאנוואלה, אך התבקש להמשיך בתפקידו עד הגעת מחליפו גנרל צ'ארלס ג'יימס נאפייר (אנ') מאנגליה. גאוג' שתוגבר על ידי הכוחות שהשיגו את כניעת המורדים במולטאן פיקד כעת על כ-24,000 חיילים ששירתו ב-10 רגימנטים אנגלים ו-17 רגימנטים הודים שהשתייכו ל-3 דיוויזיות רגלים, דיוויזיית פרשים וסוללות של כ-170 תותחים (שחלקם הגיע מהמצור במולטאן). מולם התבצר כוח בהיקף של כ-50,000 מורדים סיקים בהנהגתו של שר סינג אטאריוואלה. גאוג' החל לתקוף את המורדים בקרבת העיירה גוג'ראט ומימש את יתרונו הארטילרי על ידי ירי שנמשך כשלוש שעות והביא לפגיעה משמעותית בסוללות תותחי המורדים. הישג זה איפשר לדיוויזיות הרגלים הבריטיות להתקדם לביצורי המורדים כשהם מקבלות חיפוי מהארטילריה שקודמה אף היא. מול כוח זה נשברו המורדים ונאלצו לסגת כ-20 ק"מ מקויהם.

גאוג' הורה לאחת מהדיוויזיות שלו, בפיקודו של גנרל וולטר גילברט (אנ'), לרדוף אחרי המורדים הנסוגים שהגיעו עד קרבת העיר רוואלפינדי. לאחר שכוחות המורדים הצטמצמו לכ-20,000 חיילים נאלצו שר סינג אטאריוואלה וצ'אטאר סינג אטאריוואלה לחתום על הסכם כניעה ב-12 במרץ 1849 ולמסור את הנשק והתותחים של חייליהם.

ניצחון מפואר זה השיב את כבודו ומעמדו של גאוג' ואיפשר לו לפרוש בכבוד מהצבא. הקרב הזה, יחד עם הניצחון במולטאן, השלים את כיבוש פונג'אב על ידי הבריטים. בסיום הקרב סבלו הבריטים מ-96 חללים ו-710 פצועים בעוד שההמורדים הסיקים סבלו מכ-4,000 נפגעים.

סיום המערכה עריכה

ב-29 במרץ 1849 הכריז מושל הודו, הלורד דלהאוזי, על סיפוחה המלא של פונג'אב להודו כשבמעמד חתימת הכרזה זו ייצג את ממלכת הסקים מלך הסיקים דוליפ סינג (אנ').

לקריאה נוספת עריכה

  • Farwell, Byron (1973). Queen Victoria's little wars. Wordsworth Editions. ISBN 978-1-84022-216-6.
  • Featherstone, Donald (2007). At Them with the Bayonet: The First Anglo-Sikh War 1845-1846. Leonnaur Books.
  • Hernon, Ian (2003). Britain's forgotten wars. Sutton Publishing Ltd. ISBN 978-0-7509-3162-5.
  • Grewal, J. S. (1998). The Sikhs of Punjab. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-26884-4.
  • Cunningham, Joseph (1853). Cunningham's history of the Sikhs. נבדק ב-24 ביולי 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  • Sidhu, Amarpal (2010). The First Anglo-Sikh War. Stroud, Gloucs: Amberley Publishing Limited. ISBN 978-1-84868-983-1.
  • Jawandha, Nahar (2010). Glimpses of Sikhism. New Delhi: Sanbun Publishers. ISBN 978-93-80213-25-5.
  • Allen, Charles (2001). Soldier Sahibs. Abacus. ISBN 978-0-349-11456-9.
  • A fictionalised description of the origins and course of the First Anglo-Sikh War (as well as various Sikh fortifications including breastworks) can be found in the comedy/adventure novel Flashman and the Mountain of Light by George MacDonald Fraser (1990). However, the book's well-researched footnotes are a source for serious historical information and further reading, such as the memoirs of some of the principals involved.
  • Smith, David (2019). The First Anglo-Sikh War 1845–46: The betrayal of the Khalsa. Osprey Publishing; Osprey Campaign Series #338. ISBN 978-1-4728-3447-8.
  • Roy, Kaushik (2008). "Battle of Gujrat (1849)". In Hodge, Carl Cavanagh (ed.). Encyclopedia of the Age of Imperialism, 1800-1914: Volume 1 (A-K). Greenwood Publishing Group. ISBN 978-0-313-33406-1.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בין הגולים הייתה גם אימו של מלך הסיקים ג'ינד קאור (אנ')
  2. ^ בדיעבד הסתבר שהנאמנות של חלק מהחיילים הסיקים הייתה נתונה למנהיג המורדים שר סינג אטאריוואלה (אנ')
  3. ^ בפועל השתתפו בקרב רק 5 רגימנטים כשהשאר היו ברזרבה
  4. ^ הרגימנט ה-61 (אנ') סבל מהיקף נפגעים גבוה כל כך עד שנרשם כרגימנט שהושמד לחלוטין. כמו כן הושמדו עוד 2 רגימנטים