המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791)
המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית, הייתה מלחמה שהתנהלה בין השנים 1788–1791 בין המונרכיה ההבסבורגית (אוסטריה) לבין האימפריה העות'מאנית, בד בבד עם המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792).
 | ||||||||||||||
| הצבא העות'מאני בדרכו לסופיה | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1788–1791 (כ־3 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מזרח אירופה | |||||||||||||
| תוצאה | שלום סיסטובה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מטרות המלחמה עריכה
המלחמה החלה בעקבות הסכסוך הרוסי-טורקי. האימפריה הרוסית, בראשותה של יקטרינה הגדולה, כבר נלחמה במלחמות קודמות נגד העות'מאנים, ובאוגוסט 1787, לאחר פרובוקציות רוסיות רבות, הכריזה האימפריה העות'מאנית מלחמה על הרוסים.[1] הקיסר האוסטרי יוזף השני כרת ברית עם הרוסים בשנת 1781, אשר הדגישה את "המחויבות לסייע לרוסים במלוא העוצמה....", ובעקבות כך וינה הרגישה שהיא חייבת לפעול במהירות כדי לא לעצבן את הקיסרית. מה גם שהקיסר יוזף רצה לוודא שאוסטריה לא תצא בידיים ריקות שוב, כמו במהלך סיפוח חצי האי קרים לאימפריה הרוסית.
למעשה, האיום הרציני שעמד מול האימפריה ההבסבורגית היה בבלגיה, וכן עמד בפניה הסכסוך רב השנים עם פרוסיה. והוכדלינגר חיווה את דעתו כי "המלחמה לא הייתה יכולה להגיע בזמן יותר גרוע".
אולם, הטורקים עשו טעות בכך שפתחו במלחמה, ובכך הקשתה על צרפת להמשיך את תפקידה המסורתי כמגן הסולטאן נגד חוצפה רוסית.
המלחמה עריכה
האוסטרים נכנסה למלחמה בפברואר 1788, אולם הם כבר איבדו את הסיכוי הטוב ביותר שהיה להם לניצחון קל. ההכנות האיטיות של רוסיה גרמו לריכוז עות'מאני בבלגרד.[2] האוסטרים הסתמכו על תמיכה רוסית במולדובה, אולם הוא החל רק בסוף שנת 1788, ויוזף השני היסס להילחם נגד העות'מאנים. ביולי, העות'מאנים חצו את הדנובה ופרצו לבאנאט האוסטרי. מחסור בציוד פגע בשני הצדדים, בעוד שהמחלות עשו שמות בקרב החיילים האוסטריים. כ-50,000 פליטים סרבים נמלטו על פני הדנובה, וגרמו לבעיות לוגיסטיות קשות עבור האוסטרים. באמצע אוגוסט, יוזף השני שיגר 20,400 חיילים לתוך הבאנאט, ובנוסף הוקם שם קורפוס מתנדבים סרבי בן 5,000 חיילים, שהורכב מפליטים שנמלטו מסרביה, והיה מוכן להילחם על שחרורה של סרביה, ואיחודה תחת שלטון בית הבסבורג.
מאוחר יותר, האיר המזל את פניו לאוסטרים; הטורקים גורשו מן הבאנאט ומבוסניה, בלגרד נפלה לאחר מצור בן שלושה שבועות על ידי הפילדמרשל הזקן פון לאודון,[3] והוקמה סרביה ההבסבורגית. בנוסף, הצבא האוסטרי השתתף בקרבות פוקשאן ורימניק תחת הפיקוד הכולל של סובורוב, ויוזיאס, נסיך סקסוניה-קובורג-זאלפלד כבש את בוקרשט.
מחלות עריכה
המחלות בחזית מילאו תפקיד מרכזי, ואלפי חיילים אוסטרים מתו כתוצאה מהן. גם הקיסר יוזף השני נדבק במחלה בעת שהותו בחזית וב-20 בפברואר 1790 הוא מת בווינה כתוצאה ממחלתו.[4]
תוצאות המלחמה עריכה
לאופולד השני יורשו של יוזף, היה מחויב לסיים את המלחמה בשל האיום של פרוסיה להתערב לטובת העות'מאנים.[5] בגמר המשא ומתן נחתם הסכם סיסטובה ב-4 באוגוסט 1791,[6] אולם הרווחים של אוסטריה היו זעומים:[7] אוסטריה החזירה את כל הטריטוריות שכבשה, למעט העיירה הקטנה אורסובה, ורצועת קרקע בסמוך לגבול הבוסני-קרואטי.[8]
בשנת 1791 עזב גריגורי פוטיומקין את החזית והפיקוד העליון הרוסי עבר לניקולאי רפנין. ניקולאי עבר את הדנובה והחל בהתקדמות מהירה דרומה. ב-28 ביוני הוא ניצח את העות'מאנים בקרב מצ'ין, ובעקבות כך העות'מאנים החלו בשיחות שלום, אולם הם ניהלו אותן בקשיחות יתרה. הפסד צורב נוסף בים, בקרב כף קאליאקרה גרם לשינוי הטקטיקה שלהם ולהאצה בשיחות. הסכם השלום עם האימפריה הרוסית שנחתם בעיר יאש ב-9 בינואר 1792 קבע כי העות'מאנים יסיגו את כוחותיהם מחצי האי קרים ומאזור אוצ'קוב. נהר הדניסטר יהפוך לגבול בין המדינות באירופה והגבולות האסיאתיים באזור צפון הקווקז יוותרו כשהיו.
סרביה שהייתה תחת השלטון העות'מאני לפני המלחמה, חזרה לשלטון הטורקי בעקבות ההסכמים. בעקבות כך איבדו הסרבים את אמונתם כי אוסטריה תוכל להושיע אותם מידי הטורקים, והחלו להשליך את יהבם על הרוסים.
העורף באוסטריה עריכה
למלחמה היו השפעות שליליות מאוד על הכלכלה באוסטריה, הם קטעו את ההתקדמות ביצירת חברה אזרחית מודרנית, והעלו את חובות הקיסרות ל-400 מיליון דולר.
לקריאה נוספת עריכה
- Ćirković, Sima (2004). The Serbs. Malden: Blackwell Publishing.
- Jelavich, Barbara (1983). History of the Balkans: Eighteenth and Nineteenth Centuries. Vol. 1. Cambridge University Press.
- Plamen Mitev (2010). Empires and Peninsulas: Southeastern Europe Between Karlowitz and the Peace of Adrianople, 1699–1829. LIT Verlag Münster. pp. 174–. ISBN 978-3-643-10611-7.
- Braunbehrens, Volkmar (1990). Mozart in Vienna. New York: Grove Weidenfeld.
- Calinger, Ronald (2003). "Reform absolutism of Joseph II in the Austrian monarchy in 1781", in George F. McLean, Robert R. Magliola, William Fox (eds.), Democracy: In the Throes of Liberalism and Totalitarianism. CRVP.
- Hochedlinger, Michael (2003) Austria's wars of emergence: 1683–1797. London: Longman.
- Hochedlinger, Michael (2013). Austria's Wars of Emergence: War, State and Society in the Habsburg Monarchy, 1683–1797. London & New York: Routledge.
- Miller, W. (1901) "Europe and the Ottoman Power before the Nineteenth Century", The English Historical Review, Vol. 16, No. 63. (Jul., 1901), pp. 452–471.
- Solomon, Maynard (1995) Mozart: A Life. Harper Perennial.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Hochedlinger (2003:382)
- ^ Virginia Aksan (14 בינואר 2014). Ottoman Wars, 1700–1870: An Empire Besieged. Routledge. pp. 163–. ISBN 978-1-317-88403-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Britannica, 11th edition
- ^ Braunbehrens 1990, 311
- ^ Virginia Aksan, Ottoman Wars: An Empire Besieged, (Taylor & Francis, 2007), 138.
- ^ Jeremy Black, British Foreign Policy in an Age of Revolutions, 1783–1793, (Cambridge University Press, 1994), 263.
- ^ Encyclopædia Britannica, 1988
- ^ Charles W. Ingrao, The Habsburg Monarchy, 1618–1815, (Cambridge University Press, 2000), 210.