המלחמות הקרליסטיות
המלחמות הקרליסטיות (בספרדית: guerras carlistas, בבסקית: karlistadak) היו סדרה של מלחמות אזרחים שהתרחשו בספרד במהלך המאה ה-19. המתמודדים נלחמו על תביעות לכס המלכות, אם כי היו גם כמה הבדלים פוליטיים. מספר פעמים במהלך התקופה שבין 1833 ל-1876 התגייסו הקרליסטים - חסידיו של דון קרלוס (1788–1855), אינפנטה, וצאצאיו - לקול זעקת "אלוהים, ארץ ומלך" ונלחמו למען ספרד. מסורת (לגיטימיות וקתוליות) נגד הליברליזם, ומאוחר יותר הרפובליקניות, של ממשלות ספרד של היום. למלחמות הקרליסטיות היה מרכיב אזורי חזק (אזור הבאסקים, קטלוניה וכו'), בהתחשב בכך שהסדר החדש הטיל ספק בהסדרי החוק והמנהגים הספציפיים לאזור שנשמרו במשך מאות שנים.
כאשר פרננדו השביעי, מלך ספרד מת בשנת 1833, אלמנתו, המלכה מריה כריסטינה, הפכה לעוצרת בשם בתם בת השנתיים המלכה איזבלה השנייה. המדינה התפצלה לשני פלגים הידועים ככריסטינוס (או איזבלינוס) והקרליסטים. הכריסטינוס תמכו במלכה מריה כריסטינה ובממשלתה, והיו מפלגת הליברלים. הקרליסטים לחמו עבור האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה, הטוען לכס המלכות ואחיו של פרננדו השביעי המנוח. קרלוס הכחיש את תוקפו של הסנקציה הפרגמטית משנת 1830 שביטלה את החוק הסאלי למחצה (הוא נולד לפני 1830). הקרליסטים רצו חזרה למונרכיה אוטוקרטית. [1]
בעוד שחלק מההיסטוריונים סופרים שלוש מלחמות, מחברים אחרים ושימוש פופולרי מתייחסים לקיומן של שתי התקשרויות מרכזיות, המלחמה הקרליסטית הראשונה והשנייה, המתייחסות לאירועי 1846–1849 כאל אפיזודה משנית.
- המלחמה הקרליסטית הראשונה (1833–1840) נמשכה יותר משבע שנים והלחימה התפרשה על מרבית המדינה בשלב זה או אחר, אם כי העימות העיקרי התרכז במולדות הקרליסטיות של חבל הבאסקים ואראגון, קטלוניה וולנסיה.
- המלחמה הקרליסטית השנייה (1846–1849) הייתה התקוממות קטלאנית קטנה. המורדים ניסו להציב על כס המלוכה את האינפנטה קרלוס, רוזן מונטמולין. בגליסיה, מרד בקנה מידה קטן יותר הופסק על ידי הגנרל רמון מריה נרוואאס. [2]
- המלחמה הקרליסטית השלישית (1872–1876) החלה בעקבות הדחתו של מונרך שליט אחד והתפטרותו של אחר. המלכה איזבלה השנייה הודחה על ידי קונספירציה של גנרלים ליברליים ב-1868, ועזבה את ספרד בבושת פנים מסוימת. הקורטס (הפרלמנט) החליפו אותה באמדאו, הדוכס מאאוסטה (ובנו השני של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה). ולאחר מכן, כשהבחירות בספרד של 1872 הביאו לאלימות ממשלתית נגד מועמדים קרליסטים והתרחקות מהקרליזם, החליט הטוען לכתר הקרליסטי, קרלוס השביעי, שרק בכוח הנשק הוא יכול לזכות בכס המלכות. כך החלה המלחמה הקרליסטית השלישית; היא נמשכה ארבע שנים, עד 1876.
- מלחמת האזרחים בספרד (1936–1939) הפכה עבור הקרליסטים למסע צלב נוסף נגד החילוניות. למרות הניצחון של הצד שלהם, הגנרל פרנסיסקו פרנקו תסכל את יומרות המונרכיזם הקרליסטי; הוא הכניס את המיליציות שלהם לצבא הלאומי ומפלגתם הפוליטית, הקהילה המסורתית, ל"תנועה הלאומית שלו", ה-FET y de las JONS.
הקרליסטים כללו בעיקר מאלמנטים כפריים ומסורתיים, והצליחו יותר בתחילה בשל השימוש שלהם בטקטיקות לוחמת גרילה. עם זאת, הם הובסו בסופו של דבר על ידי הכוחות הליברלים בראשות הגנרל באלדומרו אספרטרו. [3]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ John Van der Kiste (2011). Divided Kingdom: The Spanish Monarchy from Isabel to Juan Carlos. History Press Limited. pp. 6–9. ISBN 9780752470832.
- ^ Website of Municipality of Chantada, Galicia, in Galician
- ^ "Heritage History - Products". www.heritage-history.com. נבדק ב-2023-03-09.