המלט (סרט, 1948)

המלט
Hamlet
	כרזת הסרט
מבוסס על	המלט
בימוי	לורנס אוליבייה; ג'ון פארו
הופק בידי	לורנס אוליבייה
תסריט	לפי המחזה של ויליאם שייקספיר; לורנס אוליבייה
עריכה	הלגה קרנסטון (Helga Cranston)
שחקנים ראשיים	לורנס אוליבייה, בסיל סידני (Basil Sydney), אילין ארלין (Eileen Herlie), ג'ין סימונס
מוזיקה	ויליאם וולטון
צילום	דזמונד דיקינסון
מדינה	הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	Two Cities Films
חברה מפיצה	ראנג אורגניזסיון (Rank Organisation)
שיטת הפצה	הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	4 במאי 1948 בבריטניה
משך הקרנה	155 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה
פרסים	פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר; פרס אוסקר לארטדיירקשן הטוב ביותר, שחור-לבן (Roger Furse, Carmen Dillon); פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן (Roger Furse); פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (לורנס אוליבייה); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

המלט הוא סרט בריטי משנת 1948, המהווה עיבוד למחזה "המלט" של ויליאם שייקספיר. במאי הסרט היה גם השחקן הראשי, לורנס אוליבייה. היה זה סרטו השני של אוליבייה כבמאי, והשני מבין שלושת עיבודיו ליצירותיו של שייקספיר (האחרים הם "הנרי החמישי" ו"ריצ'רד השלישי"). הסרט הוא סרטו היחיד של אוליבייה כבמאי המצולם בשחור לבן. הסרט היה הסרט הבריטי הראשון שזכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. הסרט גם הביא לאוליבייה זכייה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, בפרס אוסקר לתפאורה, בפרס אוסקר לתלבושות, וכן שלוש מועמדויות נוספות לפרס אוסקר. כן זכה הסרט בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה. על אף הצלחתו זו, וההסכמה כי משחקו של אוליבייה בסרט הוא עילאי, ישנם רבים שלא ראו בעין יפה את הקיצוצים שערך אוליבייה בעלילה השייקספירית של המחזה המקורי.^[1]

עלילה

הסרט עוקב אחר קווי העלילה של מחזהו של שייקספיר, אך אינו כולל כמעט חצי מהדיאלוג השייקספירי, וכולל קטע פתיחה בו מוקראת ציטטה מהמחזה, המציגה את הדילמה העיקרית במחזה - אי היכולת להגיע להחלטה.

הסרט מתחיל בקולו של לורנס אוליבייה המקריא את הפיסקה הבאה, מהמערכה הראשונה, התמונה הרביעית של המחזה:

הלא גם ליחידים יקרה כזאת לרב,
אשר ידביק בהם הטבע איזה מום,
שכן בהולדם - ולא חטאם הוא זה;
כי אין לנפש דרור לבר לה צור-מחצבת -
אחת מן-הלחות עברה על מדותיה,
עדי כי נהרסו כל מעזי שכלם,
או אם קנו הרגל, שיש בו להבאיש
את נימוסי החן; ובכן אני אומר:
.... המום הזה בלבד עשוי להבאישם
בקרב הבריות; קרטוב-מעט של רע
ישחית כל אצילות, עד תסתאב כמוהו

— "המלט" תרגם אברהם שלונסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד-ספריית פועלים, 1971

אוליבייה סוטה אז ממילותיו של שייקספיר ומכריז "זהו סיפורו של אדם שלא יכול היה להחליט".

הסרט מתחיל בביצורי טירת אלסינור, כאשר זקיף בשם פרנסיסקו (ג'ון לורי) מוחלף במשמרתו על ידי זקיף אחר, ברנרדו (אסמונד נייט) השואל אותו האם ראה דבר מה. ביחד עם זקיף אחר, מרסלוס (אנתוני קווייל) ראה ברנרדו בעבר את רוחו של המלך המת המלט. מרסלוס מגיע עם הורציו הספקן (נורמן וולנד) ידידו של הנסיך המלט. לפתע, רואים כל השלושה את רוח הרפאים והורציו דורש שהרוח תדבר. הרוח נעלמת מבלי לומר מילה.

באולם הגדול של הטירה, חוגגים יושבי הטירה את נישואיה של המלכה גרטרוד (איילין הרלי) והמלך קלאודיוס (באזיל סידני) המלך המלט מת בנסיבות מסתוריות, ואשתו גרטרוד נישאת לאחיו בתוך חודש ימים ממותו. הנסיך המלט (לורנס אוליבייה) יושב לבדו, ומסרב להצטרף לחגיגה, על אף מחאותיו של קלאודיוס. כאשר אנשי החצר עוזבים את האולם הגדול, מציג המלט את זעמו על הנישואים החפוזים, וממלמל לעצמו את המילים "ועדיין, בתוך חודש!" עד מהרה הורציו והזקיפים נכנסים ומספרים להמלט על הופעת רוחו של אביו. המלט יוצא לחקור את הדבר, וכאשר הוא מגיע אל ביצורי הטירה, נגלית בפניו הרוח. אביו של המלט מספר לו שהוא נרצח, ומי הרוצח, וכיצד אירע הדבר. כאשר הרוח מספרת את המעשה, הצופים רואים זאת על המסך במעין פלאש בק. קלאודיוס נראה כשהוא נוסך רעל באזנו של המלך, והורג אותו. המלט אינו מקבל זאת כאמת בתחילה, ואז מתכונן להתחזות למשוגע, על מנת לבחון את מצפונו של קלאודיוס מבלי להסיק מסקנות מוקדמות.

שגעונו של המלט מושך את תשומת לבו של פולוניוס (פליקס איילמר) המשוכנע שהמלט אכן השתגע. פולוניוס דן בכך עם המלך וטוען כי הדבר נובע מאהבתו של המלט לבתו של פולוניוס, אופליה (ג'ין סימונס). קלאודיוס אינו משוכנע, ופולוניוס מארגן פגישה בין קלאודיוס והמלט. המלט מתחזה למשוגע בצורה כה משכנעת, עד שגם קלאודיוס מאמין בשגעונו.

המלט שוכר קבוצת שחקנים נודדים, ודורש שיציגו את המחזה "רצח גונזגו" בפני המלך. אך הוא עורך שינויים בעלילה, על מנת שתשקף את האירועים האמיתיים שהביאו למות אביו. קלאודיוס אינו מסוגל לצפות במחזה, ופורש לחדרו. המלט משוכנע עתה בכך שקלאודיוס רצח את אביו. הוא מוצא אותו לבדו, ויש לו הזדמנות להורגו. אך קלאודיוס פותח בתפילה, והמלט אינו מסוגל לבצע את המעשה. המלט מחליט להמתין.

המלט מתעמת עם גרטרוד באשר למות אביו ובוגדניותו של קלאודיוס. בעימות זה הוא שומע קול מבין הווילונות. הוא מאמין כי זהו קלאודיוס המאזין להם, ודוקר את האדם המסתתר מאחורי הווילון בפגיונו. מסתבר כי המאזין היה פולוניוס. המלט ממשיך בעימות עם אמו. לאחר מכן נגלה לו אביו המת שוב, והוא מדבר עמו. גרטרוד, שאינה יכולה לראות את הרוח, מאמינה כי המלט אכן השתגע. הסרט אינו מציין מיהו המדבר בקולה של הרוח, אך הקול הוא קולו של אוליבייה עצמו).

קלאודיוס מגרש את המלט לאנגליה, ופוקד כי עם הגיעו לשם יומת. למזלו של המלט מותקפת ספינתו בידי שודדי ים, והוא שב לדנמרק. בהיעדרו, השתגעה אופליה מכך שהוא דחה אותה והרג את אביה, וטבעה בהתקף של שגעון. אחיה של אופליה, לארטס (טרנס מורגן) רוצה לנקום את מותם של אביו ואחותו מידי המלט.

כאשר נודע לקלאודיוס ולארטס על שובו של המלט, הם מתכננים את הריגתו. קלאודיוס מצווה על לארטס לקרוא להמלט לדו-קרב, ומעניק לו להב מורעל, היכול להרוג בנגיעה. במקרה שלארטס לא יצליח להרוג את המלט, מכין קלאודיוס גם כוס משקה מורעלת.

המלט נענה לאתגר של לארטס, ויוצא עמו לדו-קרב. בשני הסיבובים הראשונים הוא מנצח, וגרטרוד שותה לחייו מכוס המשקה המורעלת. בהמשך פוגע לארטס בהמלט באמצעות הלהב המורעל. המלט, שאינו יודע כי רגעיו ספורים, ממשיך בדו-קרב, פורק את לארטס מנשקו, והשניים מחליפים את חרבותיהם. המלט פוגע בלארטס באמצעות חרבו המורעלת של לארטס, ומרעיל אף אותו. אז מתה גרטרוד מכוס המשקה המורעלת, וברגעיה האחרונים מזהירה את המלט שלא לשתות מהכוס. לארטס, הגוסס אף הוא, מתוודה בפני המלט על כל המזימה. ברגעיו האחרונים הורג המלט את קלאודיוס בחמת זעם, ואז מת. גופתו של המלט נלקחת, בעוד שתותחי טירת אלסינור יורים מטח לזכרו. ברקע ניתן לשמוע נשים בוכיות.

צוות השחקנים

חצר המלוכה הדנית

באזיל סידני בתפקיד המלך קלאודיוס. סידני היה שחקן בריטי שהופיע רבות בקולנוע, וזכור בזכות תפקידו בגרסת וולט דיסני לספר אי המטמון משנת 1950.
איילין הארלי בתפקיד המלכה גרטרוד. הארלי הייתה שחקנית סקוטית אמריקנית, הזכורה כיום בזכות התפקיד שגילמה בגיל מבוגר באופרת הסבון "כל ילדיי" בסוף שנות ה-70. בעת הסרטת הסרט הייתה קשורה בחוזה עם המפיק אלכסנדר קורדה, והיא שבה ושיחקה את גרטרוד, לצד ריצ'רד ברטון כהמלט, בברודוויי בשנת 1964. הרלי הייתה בת 28 בעת ששיחקה את גרטרוד, ו"בנה" אוליבייה בן 41.
לורנס אוליבייה בתפקיד המלט. אוליבייה, הנחשב לאחד מגדולי השחקנים של המאה ה-20, שיחק כבר את המלט בעבר. בשנת 1937 בתיאטרון "אולד ויק" ובאותה שנה בטירת אלסינור בה מתרחש המחזה המקורי. תפקיד זה היה התפקיד בזכותו קיבל את פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר בפעם היחידה, על אף שהיה מועמד לכך שלוש פעמים קודם לכן וחמש פעמים לאחר מכן. הוא גם היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, אך הפרס הוענק לג'ון יוסטון על האוצר מסיירה מדרה. אוליבייה גם השמיע את קולה של רוחו של אביו של המלט. הוא הקליט את ההברות בסדר הפוך, והשמיע את סרט ההקלטה הפוך ובמהירות נמוכה, מה שהעניק לתוצאה איכות "רפאים".
נורמן וולנד בתפקיד הורציו. וולנד היה שחקן בריטי ממוצא גרמני ששיחק לצד אוליבייה גם בסרט "ריצ'רד השלישי" בשנת 1955.
פליקס איילמר בתפקיד פולוניוס. איילמר שיחק לצד אוליבייה בהפקות שייקספיר לקולנוע כגון "הנרי החמישי" בשנת 1944 ו"כטוב בעיניכם" בשנת 1936.
טרנס מורגן בתפקיד לארטס. מורגן היה שחקן בריטי שבשנת 1948 התקבל לתיאטרון האולד ויק.
ג'ין סימונס בתפקיד אופליה. תפקיד זה הביא לסימונס מועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, אך הפרס הוענק לקלייר טרוור על תפקידה בסרט "קי לארגו". לאחר מכן פיתחה קריירה הוליוודית מפוארת והיא זכורה בשל תפקידה כשרה בראון בסרט "ברנשים וחתיכות" (1955) לצד פרנק סינטרה ומרלון ברנדו, תפקיד עליו זכתה בפרס גלובוס הזהב. סימונס שיחקה גם בתפקיד הראשי בסרט "The Happy Ending"‏ (1969), עליו הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב ולפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. בשנותיה המאוחרות שיחקה גם בסדרות טלוויזיה, ואף זכתה בפרס אמי על משחקה במיני-סדרה "ציפורים מתות בסתר" (1983). על אף ההצלחה שזכתה לה, היה "המלט" תפקידה השייקספירי היחיד של סימונס.

חיילים

ג'ון לורי בתפקיד פרנסיסקו. לורי היה שחקן סקוטי שהופיע בכל הפקות שייקספיר לקולנוע שביים אוליבייה. בגיל מאוחר זכה לורי להצלחה בקומדיית המצבים "הצבא של אבא".
אסמונד נייט בתפקיד ברנרדו. נייט היה שחקן אופי בריטי שהופיע בכל הפקות שייקספיר לקולנוע שביים אוליבייה, וכן הופיע לצד אוליבייה בסרט "הנסיך ונערת השעשועים".
אנתוני קווייל בתפקיד מרסלוס. קווייל היה שחקן אנגלי שזכה לקריירה קולנועית מצליחה, והופיע בסרטים כ"תותחי נברון" ו"לורנס איש ערב".
נייל מקגיניס בתפקיד ה"קברניט". דמות זו הומצאה לצורכי הסרט, ואינה מופיעה במחזה (ובולטות בהיעדרן בהקשר זה דמויותיהם של רוזנשטרן וגילדנקרנץ שאינן מופיעות בסרט). המדובר בקברניט הספינה המחזירה את המלט לדנמרק. מקגיניס היה שחקן אירי שהופיע בשמונים סרטים בתפקידי משנה, בין שנות ה-30 לשנות ה-70.
כריסטופר לי שזכה לקריירה מפוארת ככוכב סרטי אימה מופיע בסרט בתפקיד קטנטן כחייל נושא חנית.

המחזה בתוך המחזה

הארקורט ויליאמס בתפקיד השחקן הראשון. ויליאמס הופיע גם בסרטו של אוליביה "הנרי החמישי" בשנת 1944.
פטריק טרוטון בתפקיד המלך במחזה - טרוטון היה שחקן בריטי שנודע במיוחד בתפקיד "הדוקטור השני" בסדרת הקאלט דוקטור הו.
טוני טארוור בתפקיד המלכה במחזה. זו הייתה הופעתה היחידה בקולנוע של שחקנית זו.

משרתים בחצר המלוכה

פיטר קושינג בתפקיד אוסריק. קושינג היה שחקן בריטי פורה, שנודע בתפקידיו עבור חברת סרטי האימה הבריטית "האמר". כן שיחק את שרלוק הולמס במספר סרטים. הוא ידוע במיוחד כיום כמי ששיחק את "גראנד מוף טארקין" בסרט מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה.
סטנלי הולוויי בתפקיד חופר הקברים. הולוויי היה בדרן בריטי שנודע בתפקיד אלפרד פ. דוליטל בסרט גברתי הנאווה.
ראסל ת'ורנדייק בתפקיד הכומר. ת'ורנדייק הוא אחיה של השחקנית הידועה דיים סיביל ת'ורנדייק.

פרטי ההפקה

הסרט צולם בטכניקה הפופולרית לזמנה של "פוקוס עמוק", טכניקה בה הן קדמת המסך בה מתרחשים פרטי העלילה והן הרקע נראים חדים ומאפשרים הבחנה בפרטים. בטכניקה זו נעשה שימוש על ידי אורסון וולס בסרט האזרח קיין וכן על ידי ויליאם ויילר.

המוזיקה לסרט הולחנה על ידי ויליאם וולטון, והסרט נערך על ידי הלגה קרנסטון.

תגובת הביקורת

הסרט התקבל בזמנו כיצירת מופת, ונחשב לעיבוד מוצלח למחזה השייקספירי, היוצר קשר בין הספרות, התיאטרון והקולנוע.^[2] לאחר מספר עשורים, והפקות שונות של המלט לקולנוע, עדיין נראה הסרט כהפקה מוצלחת של המחזה. הביקורת כיום מתרכזת בדרך בה הבליט אוליבייה את דמותו של המלט. הוא צבע את שערו לבלונד, וכך גרם לו לבלוט על רקע שאר השחקנים. הוא איפשר לו לנוע באופן חופשי יותר, וכך, למשל, המונולוג המפורסם "להיות או לא להיות" ניתן על ספו של צוק גבוה, ובמיוחד, הוא קיצץ בעלילה ה"פוליטית" שיצר שייקספיר, וכך איפשר לסרט להתרכז בדמותו של המלט ובמיוחד ביחסיו עם אמו.^[3] חלק מבחירותיו של אוליבייה בסרט הפכו למובנות מאליהן בהפקות מאוחרות יותר, הן של המחזה והן של הסרט. כך, למשל, הבחירה להשתמש ב"Voice Over" קולו של קריין המלווה את הסרט, וכך הבחירה להעלות את המחזה בתוך המחזה ללא מילים. גם כיום נחשב הסרט ליצירת מופת, ולאחת מהופעותיו הטובות של אוליבייה בקולנוע.^[4] הישגו של אוליבייה הן בחציית האוקיינוס האטלנטי וזכייה בפרס אוסקר להפקה בריטית, והן בזכייה בפרס אוסקר כשחקן על סרט אותו ביים נחשב להישג מרשים. רק בשנת 1998, חמישים שנה לאחר "המלט", חזר רוברטו בניני על הישג דומה, בסרטו "החיים יפים".