המסע מבורדו
הנוסע מבורדו הוא כינויו של מחבר אלמוני של הספר - מסע מבורדו (Itinerarium Burdigalense), יומן מסע המתאר את עלייתו לרגל בסביבות שנת 333. החיבור נודע בחשיבותו, שכן הוא מהווה פתיחה לספרות המסעות לארץ ישראל וכן הוא אחד ממקורות המידע היחידים על פניה של ארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט, בראשית המאה ה-4.
היומן נכתב בלטינית ותורגם לאנגלית בשנת 1898 בידי A. Stewart ולעברית בשנת 1934, בידי שמואל קליין.[1]
המסע מבורדו
עריכהתיאור המסע מתחיל בעיר בורדו, ומתאר מסע לארץ ישראל, ביקור באתרים בה וחזרה ממנה לבורדו. המסע לארץ ישראל ובחזרה מתואר בצורה יבשה, ומצוינים בה רק שמות המקומות בהם הנוסע החליף את סוסו (מוטאציו) את המקומות בהם עצר ללינת לילה (מאנסיו) ואת שמות הערים שעבר בדרך. המרחק בין כל תחנה ותחנה מצוין במילים רומיים,[1] ורק לעיתים רחוקות מצוין אתר בעל עניין בנתיב המסע, כגון קברו של חניבעל או עיר הולדתו של אלכסנדר מוקדון.
תיאור המסע בארץ הקודש
עריכההנוסע האלמוני עבר בארצות שונות והגיע ללבנון ומשם ירד דרומה לאורך חוף הים התיכון, וביקר, בין היתר באכזיב, פטולמיאס (שמה היווני של עכו), שקמונה (מדרום לחיפה), קרתא[2] והגיע לקיסריה. הוא עבר מספר כפרים ויישובים בדרכו מזרחה אל ניאופוליס (שכם) והוא מספר על הר גריזים שאל ראשו מגיעים באמצעות 300 מדרגות[3] וכן על קבר יוסף ובאר יעקב "שם גם אלוני הפלנטוס אשר נטע יעקב".[4] משכם הִדרים הנוסע ועבר דרך בית אל לירושלים. בירושלים הוא מתאר את בריכות המים, מחילות המים שהיו בחצר המקדש, האבן למרגלות המזבח שעליה נשפך דמו של זכריה, שני פסלים של אדריאנוס, אבן נקובה שאותה פוקדים יהודים פעם בשנה, מושחים אותה בשמן ומקוננים על חורבן בית המקדש, מעיין השילוח (שנובע שישה ימים בשבוע ושובת בשבת), ארמון דוד ליד הר ציון, עמק יהושפט ובו קבריהם של ישעיהו הנביא והמלך חזקיהו ועליהם שתי מצבות נאות.[1]
מירושלים פנה הנוסע אל ים המלח (הנקרא בפיו "ים המוות") ועבר דרך הר הזיתים, הכפר ביתניה שבו נקבר אלעזר שישו החיה אותו. במקום שבו עמדה העיר יריחו הוא ביקר ב"מעיין אלישע" שליד המקום בו עמד ביתה של רחב, "המקום שבו עמד ארון הברית ושתים עשר האבנים שהעלו בני ישראל מהירדן".[1] הוא חזר לירושלים ופנה דרומה אל קבר רחל ולדבריו באזור בית לחם, במערה, את מצבותיהם של יחזקאל, אסף, איוב, ישי דוד ושלמה "והשמות רשומים באותה המערה".[5] משם הוא המשיך דרומה, עבר בבית צור וביקר בחברון, בקברי האבות, "בנין מרובע מאבנים יפות להפליא".[1]
הנוסע חזר שוב לירושלים ופנה מערבה כדי להגיע חזרה לקיסריה, מקום סיום המסע. בדרך עבר בעיר "ניקוליס" (אמאוס), בעיר לוד ואנטיפטרס.[1]
זהותו של הנוסע
עריכהספר המסע אינו חתום, ולא ידוע מי כתבו. מאחר שתיאור המסע מתחיל בבורדו (שהייתה בזמן כתיבת החיבור הפרובינציה הרומית גאליה אקוויטניה), נהוג להניח כי זהו מקום מוצאו של הנוסע. מתוך הדגש על האתרים הנוצריים וההתייחסות אליהם, ברור כי מדובר בנוסע נוצרי, אך מתוך רמזים שונים בטקסט העלו מספר חוקרים הצעות שונות. היו שהצביעו על ידיעותיו של הנוסע ביהדות כעל ראיה כי הנוסע הוא יהודי מומר. שמואל קליין טען שהנוסע אינו נוסע כלל, והחיבור כולו נכתב על סמך מקורות משניים, ללא שיציג המחבר את רגלו מחוץ מבורדו[6]. היו אף שהציעו כי הנוסע אינו נוסע כלל, כי אם נוסעת[7] וזאת מכיוון שרשימת האתרים המופיעים במסע יכולים לשקף עניין מוגבר בנשים שהמיניות שלהן מופגנת בסיפור - כמו דינה, רחב, האישה השומרונית ועוד. המסע מתוארך לשנת 333 בשל ההתייחסות בתיאור המסע לקונסוליות של דלמטיוס וזנופילוס[8]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אורה לימור, מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1998
- מיכאל ארליך ודורון בר, תיאור ירושלים בחיבור 'מסע מבורדו': היבטים גאוגרפיים ותאולוגיים, קתדרה 113, ספטמבר 2004, עמ' 52-35
- Jaś Elsner, The Itinerarium Burdigalense: Politics and Slavation in the Geography of Constantine's Empire, The Journal of Roman Studies 90, 2000
קישורים חיצוניים
עריכה
- הטקסט הלטיני
- מפת המסע ומהלכיו
- תרגום לאנגלית של סיפור המסע בהוצאת החברה לכתבי עולי הרגל לארץ ישראל, 1887
- Lloyd Arnold Brown, The Story of Maps, Courier Dover Publications, 1979, page 85
- גלה את Burdigalense Itinerarium (הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 זאב וילנאי, אריאל, אנציקלופדיה לידיעת א"י, חוקרים-תיירים בא"י, עם עובד, 1984, עמ' 81-76
- ^ להערכת וילנאי קרתא היא עתלית.
- ^ וילנאי מציין שבמטבע רומי מהמאה ה-2 נראה ציור של ההר ובראשו כבש מדרגות המוביל למקדש רומאי.
- ^ וילנאי מזכיר שם האלונים הללו נמצא גם במדרש קדום ושיבוש של שם זה הביא לשמו של הכפר בלאטה.
- ^ וילנאי מביא עדויות של נוסעים מאוחרים יותר שסיפרו על קברי דוד ושלמה בבית לחם ובברית החדשה (אוונגליון של לוקוס, ב',4) כתוב "עיר דוד שנקראה בית לחם" (ב',4). אשר ליתר השמות וילנאי סבור ש"איוב" הוא שיבוש של יואב בן צרויה. "אסף" הוא שיבוש של אבישי אחיו של יואב, "יחזקאל" הוא שיבוש של עשהאל אחי יואב שעליו נכתב (שמואל ב', ב', ל"ב) "וישאו את עשהאל ויקברוהו בקבר אביו אשר בבית לחם"
- ^ שמואל קליין, "ספר המסע Itinerarium Burdigalense על ארץ ישראל", מאסף ציון ו, תרצ"ד
- ^ Laurie Douglass, "A New Look at the Itinerarium Burdigalense", Journal of Early Christian Studies 4.3, 1996
- ^ Frederick Jones Bliss, The development of Palestine exploration, Ayer Publishing, 1977, page 45