המערכה בצפון אפריקה

במשך מלחמת העולם השנייה, הייתה המערכה בצפון אפריקה החזית היבשתית העיקרית שבה התמודדה בריטניה עם גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, בין נפילת צרפת ביוני 1940 עד הפלישה לסיציליה ולאחריה לאיטליה עצמה בשנת 1943. המערכה החלה עם תחילת המערכה במדבר המערבי בפלישת איטליה למצרים בסוף 1940, כשהגרמנים מצטרפים למערכה בפברואר 1941, והסתיימה בכניעת שרידי כוחות הציר בתוניסיה עם סיום המערכה בתוניסיה במאי 1943. הגרמנים ראו בזירה זו חזית משנית בלבד ושלחו כתגבורת לאיטלקים רק 4 דיוויזיות (לשם השוואה לברית המועצות פלשו 190 דיוויזיות). לאחר נחיתת כוחות בעלות הברית במרוקו ובאלג'יריה בנובמבר 1942 (מבצע לפיד) תיגברו הגרמנים את כוחותיהם בצפון אפריקה בעוד מספר דיוויזיות, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. התגבורות הגרמניות הצליחו רק לעכב את נפילת תוניסיה לידי בעלות הברית במספר חודשים, וכוחות הציר שילמו על כך במחיר יקר מאוד בכוח אדם ובציוד שאבד.

המערכה בצפון אפריקה
חיילים אוסטרליים במהלך קרב אל־עלמיין השני, אוקטובר 1942
חיילים אוסטרליים במהלך קרב אל־עלמיין השני, אוקטובר 1942
חיילים אוסטרליים במהלך קרב אל־עלמיין השני, אוקטובר 1942
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך 10 ביולי 194016 במאי 1943 (שנתיים ו־44 שבועות)
מקום לוב האיטלקית, ממלכת מצרים
חסות צרפתית: אלג'יריה, תוניסיה, מרוקו
תוצאה

ניצחון של בעלות הברית

הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית:

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
צרפת החופשיתצרפת החופשית צרפת החופשית:

פוליןפולין כוחות פולין במערב
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה הלגיון הצ'כוסלובקי
ממלכת יווןממלכת יוון ממלכת יוון

מפקדים

בריטניהבריטניה ברנרד מונטגומרי
בריטניהבריטניה קלוד אוקינלק
ארצות הבריתארצות הברית דווייט אייזנהאואר
בריטניהבריטניה ארצ'יבלד וייוול
צרפת החופשיתצרפת החופשית שארל דה גול
בריטניהבריטניה הרולד אלכסנדר

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית ארווין רומל
איטליהאיטליה אוגו קאוואלרו
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אלברט קסלרינג
צרפתצרפת ז'אן פרנסואה דרלאן

אבדות

בריטניהבריטניה חבר העמים הבריטי

כ־220 אלף הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים

צרפתצרפת צרפת

16,000 הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

2,715 הרוגים

8,978 פצועים

6,528 נעדרים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית:

12,808 הרוגים

100-150 אלף נעדרים ושבויים

מספר הפצועים לא ידוע

מדינות הציר:

620-950 אלף נפגעים ושבויים (רובם איטלקיים)

8000 מטוסים

6,200 כלי ארטילריה ותותחי נ"ט

2,500 כלי רכב משוריינים

רקע עריכה

עם פרוץ המלחמה שלטו בצפון אפריקה שלוש מעצמות: בריטניה שלטה מבחינה צבאית במצרים על פי הסכם בין המדינות, אם כי לכאורה מצרים הייתה עצמאית, איטליה שלטה בלוב, וצרפת שלטה בתוניסיה, אלג'יריה וחלק ממרוקו (חלק נוסף היה בידי ספרד הנייטרלית). לאחר תבוסתה של צרפת ביוני 1940 היו המושבות הצרפתיות בשליטת ממשלת וישי. בעקבות ההשתלטות על הבלקנים באביב 1941 שלטו מדינות הציר כמעט על כל חופי הים התיכון, למעט מצרים, ארץ־ישראל, קפריסין ומלטה שהיו בשליטת הבריטים, וטורקיה וספרד שנותרו נייטרליות.

המערכה האיטלקית־בריטית בצפון אפריקה עריכה

ב־13 בספטמבר 1940 פתחו הכוחות האיטלקיים בלוב במתקפה על הכוחות הבריטים במצרים. למרות היתרון המספרי הגדול של האיטלקים (כ־200 עד 350 אלף חיילים לעומת 35 אלף), הם נעצרו בסידי באראני לאחר התקדמות של 95 ק"מ ונערכו בעמדות הגנה. ב־8 בדצמבר פתח "כוח המדבר המערבי" בפיקודו של מייג'ור־ג'נרל ריצ'רד אוקונור במתקפה נגדית שכונתה מבצע מצפן. הבריטים זכו בניצחון מכריע, הנחילו אבדות עצומות לכוח האיטלקי (130 אלף שבויים, 400 טנקים ו־1,300 תותחים, לעומת פחות מ־500 הרוגים בריטים) והדפו את האיטלקים בחזרה לתוך לוב. הבריטים התקדמו מרחק של 800 ק"מ עד אל־עגילה, שם נעצרו בפקודת צ'רצ'יל, שהורה להפנות את הכוחות להגנת יוון שהותקפה על ידי גרמניה באפריל 1941.

הקרבות במזרח אפריקה עריכה

  ערך מורחב – המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה

איטליה, שבפרוץ המלחמה שלטה על חבש ואריתריאה, כמו גם על סומליה האיטלקית (כיום חלק מסומליה), פתחה במספר מתקפות על עמדות הבריטים שבמזרח אפריקה. כוח אחד תקף וכבש כמה ערי גבול בסודאן ובקניה ביולי 1940, ובאוגוסט כבשו האיטלקים את סומלילנד הבריטית (כיום חלק מסומליה). הבריטים התעשתו, ומסוף 1940 פתחו במתקפת נגד, החזירו את כל השטחים שאבדו, ואף תקפו וכבשו את המושבות האיטלקיות. עד אמצע 1941 כבשו הבריטים גם את חבש ואריתריאה, כמו גם את סומליה האיטלקית. בסוף 1942 מרד כוח של תומכי צרפת החופשית בשלטון וישי בסומלילנד הצרפתית (ג'יבוטי), והשתלט עליה. מלחמת גרילה איטלקית נמשכה עד לכניעת איטליה בספטמבר 1943.

המערכה הגרמנית בצפון אפריקה עריכה

 
הגנרל־פלדמרשל ארוין רומל במהלך המערכה בצפון אפריקה, 1942

בעקבות המפלה האיטלקית במבצע מצפן נענה היטלר לבקשת העזרה של מוסוליני ושלח ללוב כמה יחידות גרמניות שסופחו לאחר מכן לקורפוס אפריקה, תחת פיקודו של גנרל־פלדמרשל ארוין רומל. הגרמנים הגיעו ללוב בפברואר 1941 והחלו במתקפת נגד. עד ל־15 ביוני נהדפו הבריטים בחזרה לגבול מצרים־לוב. עיר נמל הלובית טוברוק, שנשארה כמובלעת של בעלות הברית, הושמה תחת מצור. הבריטים תגברו את כוחותיהם והקימו את הארמייה ה־8, שכללה בנוסף לחיילים בריטים גם כוחות מאוסטרליה, הודו, קנדה, ניו זילנד, דרום־אפריקה, רודזיה, פולין וצרפת החופשית.

ב־18 בנובמבר פתחו שוב הבריטים במתקפה שנקראה "מבצע צלבן", ולאחר שורת קרבות קשים הצליחו לשחרר את טוברוק מהמצור שנמשך שמונה חודשים, ועד לסוף השנה הדפו את הגרמנים והאיטלקים מבליטת קירנאיקה מערבה עד אל־עגילה.

המטוטלת פנתה שוב בכיוון הנגדי, כאשר כוחותיו של רומל, לאחר שקיבלו תגבורות חזקות, עברו למתקפת נגד בסוף ינואר 1942, ותוך פחות משבועיים כבשו מחדש את בליטת קירנאיקה, ונעצרו רק כשהגיעו לקו גזאלה המבוצר. בסוף מאי 1942 הנחית רומל מתקפה על כוחות הארמייה השמינית שהחזיקו בקו גזאלה. כוחותיו הניידים איגפו מדרום את מערך ההגנה הבריטי, ולאחר שלושה שבועות של קרבות קשים, אילצו את הבריטים לפנות את קו גזאלה ולסגת למצרים, לאחר שספגו אבדות כבדות. ב־21 ביוני כבשו כוחותיו של רומל את נמל טוברוק, ולקחו בשבי כ־30 אלף חיילים של חבר העמים הבריטי. רומל הורה לכוחותיו לנצל את ההצלחה באופן מיידי, ולהתקדם לתוך מצרים במטרה להשתלט על תעלת סואץ האסטרטגית. כוחותיו הנחילו מפלה נוספת לבריטים בקרב מרסא מטרוח, אך בראשית יולי 1942 נבלמו כשהגיעו לקו אל עלמיין המבוצר, מרחק של כ־100 ק"מ מאלכסנדריה.

קרב אל עלמיין הראשון שהתחולל ביולי 1942 הסתיים ללא הכרעה, לאחר ששני הצדדים היריבים ספגו אבדות כבדות וכוחותיהם הותשו. בסוף אוגוסט 1942 ניסה רומל פעם נוספת לאגף מדרום את מערך ההגנה הבריטי, אך בקרב עלם חלפה נבלמו כוחותיו ונהדפו לאחור לאחר שספגו אבדות ניכרות. קורפוס אפריקה הגרמני, שנעזר על ידי האיטלקים, נחלש והותש, וסבל ממחסור באספקה. קווי האספקה של רומל התארכו מאוד, בעקבות פלישתו למצרים, והיו חשופים להתקפות חיל האוויר הבריטי. בנוסף לכך, המטוסים הבריטיים שפעלו מהאי מלטה פגעו קשה באוניות שהובילו אספקה ותגבורות לכוחותיו. לכוחות בעלות הברית במצרים היה מספר כפול של חיילים (200 אלף) מאשר לכוחות הציר וציוד ונשק חדיש ורב יותר. גנרל ברנרד מונטגומרי, מפקדה החדש והמוכשר של הארמייה השמינית, הכניס בה רוח קרב חדשה, והחל בהכנות למתקפה שתסלק את כוחות הציר מקו עלמיין ומחופי צפון אפריקה.

ב־23 באוקטובר 1942 פתחו כוחות הארמייה השמינית במתקפה על כוחות הציר בקו אל עלמיין, ותוך שבועיים הביסו אותם לחלוטין בקרב אל עלמיין השני, גרמו להם אבדות כבדות, ואילצו את רומל לסגת במהירות משטח מצרים. המרדף הבריטי לאחר כוחותיו של רומל נמשך בנחישות, ועד ראשית פברואר 1943 נאלצו כוחות הציר לסגת גם משטח לוב, וכוחות הארמייה השמינית כבשו את נמל טריפולי ב־23 בינואר אותה שנה.

 
מפה המציגה את השטח עליו נערכו רוב הקרבות עד שנת 1942

מבצע לפיד והמערכה בתוניסיה עריכה

  ערך מורחב – מבצע לפיד, המערכה בתוניסיה

בעוד המערכה הצבאית במצרים נמשכת, נחתו כוחות בעלות הברית בחופי מרוקו ואלג'יריה, שהיו בשליטת ממשלת וישי הצרפתית, ב־8 בנובמבר 1942. תוך זמן קצר נפסקה התנגדות הכוחות הצרפתיים, שבמרבית המקרים הייתה סמלית בלבד, והם הצטרפו לכוחות בעלות הברית בהתקדמות לכיוון תוניסיה. מזג האוויר הקשה ותגבורות גרמניות ואיטלקיות חזקות שהוזרמו לתוניסיה, מנעו מכוחות בעלות הברית לכבוש את תוניסיה ולנצח את כוחות הציר ב"מרוץ אל תוניס". בסוף דצמבר 1942 התייצבו קווי החזית במערב תוניסיה, ולא השתנו באופן משמעותי עד אביב 1943.

בסוף פברואר ובראשית מרץ 1943 ביצעו כוחות הציר בתוניסיה, שכללו בשלב זה שתי ארמיות גרמניות־איטלקיות, מספר התקפות נגד כוחות בעלות הברית. אף על פי שהשיגו מספר הצלחות מקומיות, בעיקר נגד הכוחות האמריקניים, נבלמו התקפות אלו לאחר זמן קצר, ולא הצליחו למנוע את חבירת כוחות בעלות הברית, שהתקדמו לכיוון תוניסיה ממזרח וממערב. באפריל 1943 חידשו כוחות בעלות הברית את המתקפה על השטח שנותר בידי כוחות הציר בתוניסיה, שטח שהלך והצטמצם בהדרגה. השליטה המוחלטת שהשיגו כוחות האוויר והים של בעלות הברית במערב אגן הים התיכון, חרצה את גורלם של כוחות הציר בתוניסיה, שדרכי האספקה שלהם נותקו. ב־12 במאי 1943 נכנעו שרידי כוחות הציר בתוניסיה ויותר מרבע מיליון חיילים גרמנים ואיטלקים נפלו בשבי. בכך הסתיימה המערכה הצבאית בזירת צפון אפריקה, וכוחות בעלות הברית השלימו את השתלטותם על כל החוף הצפון אפריקני.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה