המפלגה הדמוקרטית החופשית

מפלגה בגרמניה
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המפלגה הדמוקרטית החופשיתגרמנית: Freie Demokratische Partei, בקיצור FDP, מכונה גם "Die Liberalen", "הליברלים") היא מפלגת מרכז-ימין ליברלית בגרמניה. המפלגה הייתה השלישית או הרביעית בגודלה מאז כוננה מחדש הדמוקרטיה במערב גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ועד בחירות 2013, שבהן לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. בבחירות 2017 שבה המפלגה לבונדסטאג והפכה לסיעה הרביעית בגודלה.

המפלגה הדמוקרטית החופשית
Freie Demokratische Partei
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם רשמי Freie Demokratische Partei עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים כריסטיאן לינדנר עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 12 בדצמבר 1948 – הווה (76 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות ליברליזם
מטה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית מרכז-ימין
ארגונים בינלאומיים האינטרנציונל הליברלי, מפלגת הברית של ליברלים ודמוקרטים באירופה, התנועה האירופית גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נציגויות בפרלמנטים
בונדסטאג
92 / 736
לנדטאגים של מדינות גרמניה
124 / 1,889
הפרלמנט האירופי, נציגי גרמניה
5 / 96
www.fdp.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

המפלגה הדמוקרטית החופשית נוסדה בשנת 1948 על ידי חברי המפלגות הליברליות לשעבר אשר היו קיימות בגרמניה של לפני מלחמת העולם השנייה, "המפלגה הדמוקרטית הגרמנית", ו"מפלגת העם הגרמנית."

נשיאה הראשון של גרמניה המערבית, תיאודור הויס, השתייך למפלגה זו, כמו גם ולטר של, קנצלר גרמניה למשך 9 ימים ב-1974 ונשיא גרמניה בין השנים 1974–1979.

במשך רוב ההיסטוריה של הרפובליקה הפדרלית, היא החזיקה בכוח יחסי הכוחות בבונדסטאג. המפלגה, התומכת מאוד בזכויות האדם, זכויות האזרח, והאינטרנציונליזם, עברה מהמרכז למרכז-ימין במהלך הזמן, תוך חיזוק תמיכתה בערכי הליברליזם הכלכלי, בקידום השוק חופשי ובמדיניות הפרטה.

בבחירות שנערכו בגרמניה ב-2005 הגדילו הליברלים את כוחם, זכו ב-9.8% מהקולות והפכו למפלגה השלישית בגודלה, אך המפלגה נותרה באופוזיציה, כיוון שהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית נאלצה להקים קואליציה רחבה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה מן השמאל-מרכז, על אף שעמדותיה קרובות יותר לאלה של המפלגה הדמוקרטית החופשית.

ב-2009 עלתה התמיכה במפלגה לשיא של 14.8%, והיא נכנסה לממשלה כשותפה זוטרה של הנוצרים-דמוקרטים. מנהיג המפלגה, גידו וסטרוולה, מונה לשר חוץ ולסגן קנצלר בממשלתה השנייה של אנגלה מרקל. בהיותה בממשלה ירדו שיעורי התמיכה במפלגה בשיעור ניכר, לעומת עלייה בתמיכה בנוצרים-דמוקרטים, והיא נחלה מפלות בבחירות אזוריות. התפטרותו של וסטרוולה מההנהגה לטובת פיליפ רסלר לא שינתה את המגמה, ובבחירות שנערכו בספטמבר 2013 זכתה המפלגה רק ב-4.8% מן הקולות, מעט פחות מאחוז החסימה העומד בגרמניה על 5%. לראשונה מאז 1949 לא זכתה המפלגה לייצוג בבונדסטאג.

לאחר הבחירות לבונדסטאג ב-2013 בחרה המפלגה בכריסטיאן לינדנר כמנהיג החדש של המפלגה במקום פיליפ רסלר. בבחירות שנערכו ב-2017, זכתה המפלגה ב-10.7% מקולות המצביעים ובכך זכתה לייצוג של 78 חברים בבונדסטאג. בבחירות שנערכו ב-2021, זכתה המפלגה ב-11.5% מקולות המצביעים ובכך זכתה לייצוג של 92 חברים בבונדסטאג. היא הצטרפה לקואליציה וכריסטיאן לינדנר מונה לשר האוצר. בנובמבר 2024, פיטר ראש הממשלה את לינדנר לאחר מחלוקות על תקציב המדינה.[1][2] המפלגה פרשה מהקואליציה.[3]

עמדות

עריכה

המפלגה ליברלית ולדעתה המדינה צריכה להתערב כמה שפחות בכלכלה ובחיי הפרט[4]. המפלגה מתנגדת לשותפותה של גרמניה בגוש האירו ותומכת בהיפרדות מהאיחוד המוניטרי של האיחוד האירופי. עם זאת, היא תומכת בשיתוף פעולה עם האיחוד בנושאי חוץ וביטחון. ה-FDP מדגישים שני נושאים חשובים: דיגיטציה וחינוך.[4]

חברי המפלגה מתנגדים להגדרת המפלגה כליברטריאנית, ואומרים כי המפלגה קרובה הרבה יותר לאגפים השמרנים של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית[5].

שערוריות

עריכה

שערורייה שנקשרה למפלגה הייתה קשורה לסגנו של שר החוץ הגרמני וסטרוולה, עת כיהן כיו"ר ה-FDP, יורגן מלמן, אשר הביע עמדות אנטי-יהודיות ותקף את אריאל שרון ואת סגן יו"ר ארגון הגג של הקהילות היהודיות בגרמניה, מישל פרידמן. בעקבות הסערה הציבורית שהתעוררה, הופעל לחץ על מלמן והוא התפטר מהמפלגה ונשאר פרלמנטר עצמאי. כמו כן, נקשרו פרשיות העלמות מס לשמו הקשורות למימון מסע הבחירות שלו וחסינותו הוסרה. מלמן מת ב-5 ביוני 2003 וככל הנראה הוא התאבד בקפיצה ממטוס. מלמן, שהיה צנחן מנוסה, לא פתח את מצנחו והתרסק אל האדמה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה