המפלצת של פרנקנשטיין

המפלצת של פרנקנשטייןאנגלית: Frankenstein's monster) או היצור של פרנקנשטיין (באנגלית: Frankenstein's creature), המכונה לעיתים קרובות בטעות רק פרנקנשטיין, היא דמות בדיונית שהופיעה לראשונה ב"פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" – רומן מאת מרי שלי משנת 1818. בשמו של הספר, משווה הסופרת בין יוצר המפלצת, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין, לדמות המיתולוגית פרומתאוס, שברא את בני האדם מחימר והעניק להם אש.

המפלצת של פרנקנשטיין
Frankenstein's monster
הגרסה האייקונית ביותר של המפלצת של פרנקנשטיין(אנבר דהן), בגילומו של בוריס קרלוף, מתוך הסרט "כלתו של פרנקנשטיין" (1935)
הגרסה האייקונית ביותר של המפלצת של פרנקנשטיין(אנבר דהן), בגילומו של בוריס קרלוף, מתוך הסרט "כלתו של פרנקנשטיין" (1935)
שם ספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני"
הופעה ראשונה 1818
יוצרים מרי שלי
מידע
מקום לידה Frankenstein's laboratory עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מפלצות וחיות אגדיות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בסיפורה הגותי של שלי, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין בורא או יוצר, את היצור במעבדתו תוך שילוב מומחיותו בכימיה ובאלכימיה. שלי מתארת את המפלצת כמכוערת מאוד, 340 ס"מ גובהה, אך עם זאת – רגשנית. המפלצת מנסה להשתלב בחברה האנושית אך ללא הצלחה, מה שמובילה אותה לרצון לנקום בד"ר פרנקנשטיין. על פי ג'וזף קרול, פרופסור לביקורת ספרות מאוניברסיטת מיזורי-סנט לואיס, המפלצת חולשת על "תחום נרחב בין גבולות המאפיינים המגדירים בדרך כלל פרוטגוניסטים ואנטגוניסטים".[1]

המפלצת של פרנקנשטיין הפכה לאייקונית בתרבות הפופולרית, והיא הופיעה בסוגים שונים של אמצעי מדיה, לרבות סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה, מרצ'נדייזינג ומשחקי וידאו. הגרסה האייקונית ביותר של הדמות היא בגילומו של בוריס קרלוף, בסרט "פרנקנשטיין" משנת 1931.

שמה של המפלצתעריכה

ברומן המקורי מאת מרי שלי מעולם לא מיוחס למפלצת שם ממשי; אם כי כאשר הוא משוחח עם יוצרו, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין, המפלצת אומרת: "אני צריך להיות אדם שלך" (התייחסות לאדם הראשון כפי שהוא מתואר בביבליה). ד"ר פרנקנשטיין מתייחס ליצירתו במילים "יצור" (creature), "שד" (fiend), "רוח" (spectre), "שד" (demon), "עלוב" (wretch), "שטן" (devil), "דבר" (thing), "ישות" (being) ו-"עוג" (ogre).‏[2] יצירתו של פרנקנשטיין התייחסה לפחות פעם אחת אל עצמה באמצעות המילה "מפלצת" (monster), כמו גם תושבי הכפר האחרים לקראת סוף הרומן.

כמו בספרה של שלי, היעדר השם של היצור הפך לחלק מרכזי בעיבודים הבימתיים של הרומן שהועלו בלונדון ובפריז בעשורים שלאחר הופעתו הראשונה. בשנת 1823 שלי עצמה השתתפה בהצגה "Presumption; or, the Fate of Frankenstein" (אנ') מאת המחזאי ריצ'רד ברינסלי פיק (אנ'), העיבוד הבימתי המצליח הראשון לרומן שלה. "התוכניה של ההצגה שעשעה אותי מאוד, כי ברשימת התפקידים נכתב _________, מאת מר ט' קוק", כתבה לחברתה לי האנט (אנ'). "מצב חוסר שם, עבור זה שלא ניתן להעניק לו שם, הוא טוב למדי".[3]

בתוך עשור ממועד פרסומו המקורי כבר נעשה שימוש בשמו של היוצר - פרנקנשטיין - על מנת להתייחס אל היצור שיצר, אולם "טעות" זו לא התבססה היטב, אלא במועד מאוחר הרבה יותר. הסיפור עובד לבמה בשנת 1927 על ידי פגי וובלינג (אנ')‏,[4] כאשר בעיבוד זה ד"ר ויקטור פרנקנשטיין אכן מעניק ליצור את שמו. עם זאת, ליצור אין שם בסדרת הסרטים של סרטי יוניברסל בכיכובו של בוריס קרלוף שהחלה בשנות ה-30, אשר התבססה במידה רבה על המחזה שכתבה וובלינג.[5] הסרט של סרטי יוניברסל משנת משנת 1931 מתייחס אל זהותו של היצור באופן דומה כמו ברומן של שלי: בכתוביות הפתיחה, הדמות מכונה רק "המפלצת" (שמו של השחקן מוחלף בסימן שאלה, אך שמו של קרלוף מופיע בכתוביות הסיום).[6] אף על פי כן, די מהר היצור התפרסם בשם העממי "פרנקנשטיין". שימוש זה נחשב לעיתים לטעות, אך ישנם פרשנים הרואים במפלצת את התמצית של פרנקנשטיין, ולא טעות.[7][8]

גם בהתייחסויות מודרניות אל המפלצת - אין אחידות בשמה. למשל, בסדרת ספרים מאת דין קונץ שפורסמה לראשונה בשנת 2004, נקרא היצור "דוקאליון", על שם הדמות דאוקליון מהמיתולוגיה היוונית, שהוא בנו של הטיטאן פרומתאוס (התייחסות לשמו המקורי והמלא של הרומן). דוגמה נוספת היא סדרת הטלוויזיה "פני דרדפול" של רשת שואוטיים: בפרק ששודר לראשונה בשנת 2014, ויקטור פרנקנשטיין שוקל בקצרה לקרוא ליצירתו "אדם", לפני שהוא מחליט לתת ליצור "לבחור את שמו שלו". המפלצת, לאחר שהיא מעניינת בספר יצירותיו של ויליאם שייקספיר, בוחרת בשם "פרוטאוס" מתוך "שני אדונים מוורונה". מאוחר יותר מתגלה שפרוטאוס הוא למעשה איננו המפלצת הראשונה שאותה יצר ד"ר פרנקנשטיין, כי אם השנייה, כאשר המפלצת הראשונה נקראה בשם "קליבן", דמות מתוך "הסערה", ומי שבחר שם זה היה שחקן תיאטרון שאימץ אותו. מאוחר יותר, לאחר שהיצור עוזב את התיאטרון, הוא מאמץ לעצמו את שמו של המשורר האנגלי ג'ון קלייר (אנ')‏.[9] דוגמה נוספת היא ניסיונו של רנדל מונרו, יוצר ובקומיקס, להפוך את "פרנקנשטיין" לשם הקנוני של המפלצת, כאשר בעבודתו פרנקנשטיין הוא גם המפלצת וגם תאורטיקן של תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח.[10]

ביוגרפיה בדיוניתעריכה

על פי ספרה של מרי שלי, "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני", ד"ר ויקטור פרנקנשטיין בונה את היצור בעליית הגג של הפנסיון שלו באמצעות שיטה מדעית המתוארת באופן מעורפל, המורכבת מכימיה (מתקופתו כסטודנט באוניברסיטת אינגולשטאדט, שבאינגולשטאדט, בוואריה) ואלכימיה (המבוססת בעיקר על כתביהם של פאראצלסוס, אלברטוס מגנוס, וקורנליוס אגריפה). עם זאת, פרנקנשטיין נגעל מיצירתו ונמלט ממנה באימה. המפלצת מפוחדת, ואיננה מודעת לזהותה שלה, נודדת לבדה.

לזמן מה, המפלצת מוצאת מקום מפלט ומחסה בקרבת קוטג' מרוחק ומבודד, בו מתגוררת משפחה של איכרים. בתחילה, המפלצת מאזינה בסתר למשפחה, לומדת להכי אותם ואת חייהם, ואף לומדת לדבר, ובחלוף הזמן - הופכת לבעלת דיבור רהוט, משכילה ומנומסת. בסופו של דבר, המפלצת מציגה את עצמה בפני אבי המשפחה, איכר עיוור, המתייחס אליו באדיבות. עם זאת, כאשר שאר בני המשפחה חוזרים הביתה, הם נרתעים מהמפלצת ומבריחים אותה. היצור, מלא תקווה אך מבולבל, מציל את חייה של ילדה קטנה מטביעה בנהר, אך הוא נורה בכתפו. היצור מוצא את יומנו של ד"ר פרנקנשטיין בכיס מעיל שמצא במעבדה, והוא נשבע לנקום ביוצרו על שהשאיר אותו לבדו בעולם ששונא אותו.

המפלצת הורגת את ויליאם, אחיו הצעיר של ד"ר פרנקנשטיין, כאשר היא מגלה על הקשר המשפחתי בין הילד לבין יוצרו. כאשר ד"ר שפרנקנשטיין נמלט אל ההרים, היצור ניגש אליו ומבקש מיוצרו שייצור עבורו בת-זוג. בתמורה, הוא מבטיח להיעלם עם בת-זוגו ולעולם לא להטריד שוב את האנושות; המפלצת מאיימת להשמיד את כל מה שיקר לד"ר פרנקנשטיין, אם הוא ייכשל או יסרב. ד"ר פרנקנשטיין מסכים ובונה מפלצת נוספת, הפעם בדמות אישה, אבל נחרד מהאפשרות שכתוצאה מכך ייווצר גזע חדש של מפלצות, ועל כן הוא משמיד את יצירתו. בתגובה, היצור הורג את הנרי קלרוול, חברו הטוב ביותר של ד"ר פרנקנשטיין, ובהמשך הורג את כלתו של ד"ר פרנקנשטיין, אליזבת לוונצה (אנ'), בליל כלולותיהם. עקב כך, אביו של ד"ר פרנקנשטיין נפטר מרוב צער. כעת, כאשר נותר לו לחיות רק עבור נקמה, ד"ר פרנקנשטיין מחליט להקדיש את חייו להרס יצירתו.

חיפושיו של ד"ר פרנקנשטיין אחר המפלצת שלו מובילים אותו אל החוג הארקטי, שם הוא נופל אל תוך מים קפואים ולוקה בדלקת ריאות קשה. ספינה, ובה משלחת המנסה להגיע אל הקוטב הצפוני, נתקלת בד"ר פרנקנשטיין הגוסס, אשר מספר את סיפורו לקפטן הספינה, רוברט וולטון. מאוחר יותר, המפלצת עולה לסיפון; אך לאחר שהיא מגלה כי ד"ר פרנקנשטיין מת, היא חשה בצער כה רב על מות יוצרה ונודרת להצית את עצמה ולהתאבד "בקצה הצפוני ביותר של העולם"; לאחר מכן, המפלצת נעלמת, ומאז לא היא לא נראתה שוב לעולם ולא נשמעה שוב לעולם.

מראה חיצוניעריכה

מרי שלי תיארה את המפלצת של פרנקנשטיין כיצור בגובה 2.4 מ' בעל מראה הכולל ניגודים מחרידים:

גפיו היו בעלי פרופורציות, ובחרתי עבורו תווי פנים יפים. יפים! אלוהים אדירים! עורו הצהוב כמעט ולא כיסה את עבודת השרירים והעורקים שמתחת; שיערו היה שחור בוהק, ושופע; שיניו של לובן פניני; אך המותרות הללו רק יצרו ניגוד איום עוד יותר עם עיניו המימיות, שנראו כמעט באותו הצבע של השקעים הלבנים-כהים שבהם היו מונחות, עם עורו המצומק ושפתיו השחורות והישרות.

המקור באנגלית
His limbs were in proportion, and I had selected his features as beautiful. Beautiful! Great God! His yellow skin scarcely covered the work of muscles and arteries beneath; his hair was of a lustrous black, and flowing; his teeth of a pearly whiteness; but these luxuriances only formed a more horrid contrast with his watery eyes, that seemed almost of the same colour as the dun-white sockets in which they were set, his shrivelled complexion and straight black lips.

תמונה של היצור הופיעה במהדורת הספר משנת 1831. בעיבודים מוקדמים של הספר לתיאטרון, היצור הוצג כלבוש בטוגה, מוצלל, עם גוון עור בצבע כחול בהיר. לאורך המאה ה-19, ייצוגים של המפלצת בתמונות היו שונים מאוד זה מזה, בהתאם לאמן.

הייצוג המוכר ביותר של המפלצת של בתרבות הפופולרית הוא בגילומו של בוריס קרלוף בסרט "פרנקנשטיין" משנת 1931, אותו עיצב ואיפר ג'ק פירס. אולפני יוניברסל, שהוציאו את הסרט, מיהרו להבטיח את הבעלות על זכויות היוצרים על מאפייני איפור זה. קרלוף שיחק את המפלצת בשני סרטים נוספים של אולפני יוניברסל, "כלתו של פרנקנשטיין" ו-"בנו של פרנקנשטיין"; לון צ׳ייני ג'וניור החליף את קרלוף בתפקיד המפלצת בסרט "The Ghost of Frankenstein"; בלה לוגוסי גילם גם הוא את התפקיד, בסרט "פרנקנשטיין פוגש את איש הזאב"; וגלן סטריינג' שיחק את המפלצת בשלושת סרטי אולפני יוניברסל האחרונים שהציגו את הדמות - ‏"House of Frankenstein"‏, ‏"House of Dracula"‏ ו-"אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין". בכל הסרטים האלו - השחקנים אופרו בצורה המחקה את המראה האייקוני של קרלוף. עד היום, תמונת מראה פניו של קרלוף בדמות המפלצת נמצאת בבעלות Karloff Enterprises, חברה השייכת לבתו של קרלוף. אי לכך, אולפני יוניברסל החליפו את דמותו של קרלוף בזו של גלן סטריינג' ברוב מהלכי השיווק שלהם.

מאז גילם קרלוף את דמות היצור, הוא מוצג כמעט תמיד כדמות גבוהה מאוד, דמוית אל-מת, לעיתים קרובות עם ראש שטוח וברגים על צווארו כדי לשמש כמוליכים חשמליים או אלקטרודות גרוטסקיות. הוא לובש חליפה כהה, מרופטת בדרך כלל, עם שרוולי מעיל קצרים מדי ומגפיים עבים וכבדים, מה שגורם לו ללכת בהליכה מגושמת וקשיחת רגליים (בניגוד לרומן, שבו הוא מתואר כגמיש מאוד, לעומת בני אדם). גוון עורו משתנה (אם כי גוונים של ירוק או אפור הם הנפוצים ביותר), וגופו נראה תפור בחלקים מסוימים (כגון סביב הצוואר והמפרקים). דימוי זה השפיע על יצירות של דמויות בדיוניות אחרות, כגון הענק הירוק.[11]

במיני-סדרה הטלוויזיונית משנת 1973 ‏"Frankenstein: The True Story"‏, ננקטה גישה אחרת לתיאור המפלצת: מייקל סרזין נראה כגבר נאה להפליא, שמאוחר יותר מתדרדר למפלצת גרוטסקית בגלל פגם בתהליך היצירה.

בסרט הקולנוע "פרנקנשטיין" משנת 1994, את היצור מגלם רוברט דה נירו בגישה הקרובה יותר למקור הספרותי, למעט שגרסה זו מעניקה ליצור שיער אפור מקריח וגוף מכוסה בתפרים מדממים. דמות קולנועית זו, כמו ברומן, מונעת מכאב ובדידות. בגרסה זו, ד"ר פרנקנשטיין מעניק למפלצת את מוחו של המנטור שלו, ד"ר וולדמן, בעוד שגופתו עשויה מהאדם שהרג את ולדמן בעודו מתנגד לקבלת חיסון. המפלצת שומרת על "זיכרונותיו" של ולדמן, שככל הנראה עוזרים לה ללמוד במהירות לדבר ולקרוא.

בסרט "ואן הלסינג" משנת 2004, המפלצת מוצגת כגרסה מודרנית לעיצוב הדמות של קרלוף. גובהו 240–270 ס"מ, יש לו ראש קירח ומרובע, צלקות מחרידות ועור ירוק חיוור. חשמל זורם בגופו כתוצאה מהשתלות שעבר בראשו ובליבו. ברגליו הושתלו בוכנות הידראוליות, מה שהופך את מראה עיצובו לשל סייבורג סטימ-פאנקי. אמנם הוא אינו רהוט כמו ברומן, אך גרסה זו של היצור היא אינטליגנטית ולא אלימה, יחסית.

עוד בשנת 2004, ערוץ הולמרק עיבוד את הרומן למיני-סדרה "פרנקנשטיין". לוק גוס מגלם את היצור בהפקה זו. עיבוד זה דומה יותר למפלצת כפי שהיא מתוארת ברומן: אינטליגנטי ורהוט דיבור, עם שיער כהה וגולש ועיניים דומעות.

סדרת הטלוויזיה משנת 2014 "פני דרדפול" דחתה אף היא העיצוב של קרלוף לטובת התיאור של מרי שלי. בגרסה זו ליצור היה שיער כהה וגולש, כפי שתיארה שלי, אם כי הוא חורג מתיאורה על ידי כך שעורו אפור בהיר ועל פניו מופיעות צלקות ברורות. בנוסף, הוא בגובה ממוצע, והוא אפילו נמוך יותר מדמויות אחרות בסדרה. בסדרה זו, המפלצת מכנה את עצמו "קאליבן", על שם הדמות בסרט "הסערה" של ויליאם שייקספיר. בסדרה, ויקטור פרנקנשטיין מייצר עוד שני יצורים, שלא ניתן להבחין ביניהם לבין בני אדם רגילים.

אישיותעריכה

כפי שהיא מתוארת ברומן של שלי, המפלצת היא יצור רגיש, רגשי, שמטרתו היחידה היא לחלוק את חייו עם ישות חיה אחרת כמוהו. ברומן, וכן במספר עיבודים קולנועיים, הוא מוצג כבקיא ביצירות מופת ספרותיות, כגון "גן העדן האבוד" מאת ג'ון מילטון, "חיי אישים" מאת פלוטרכוס ו-"ייסורי ורתר הצעיר" מאת יוהאן וולפגנג פון גתה.

מההתחלה, המפלצת נדחית על ידי כל מי שהיא פוגשת. היא מבינה מרגע "לידתו" שאפילו היוצר שלה אינו יכול לעמוד בפניה, הדוחות אותו; רתיעתו של ד"ר פרנקנשטיין מתוארת בספר, כשהוא אומר: "... יד אחת [של המפלצת] נמתחה, לכאורה לעכב אותי, אבל נמלטתי ...".[12] כאשר היצור רואה בעצמו את ההשתקפות שלו, הוא מבין שגם הוא נרתע ממראהו. הרצון הגדול ביותר שלו הוא למצוא אהבה וקבלה; אך כאשר נשלל ממנו הרצון הזה, הוא נשבע לנקום ביוצרו.

בניגוד לאופן הצגתו בגרסאות קולנועיות רבות, היצור ברומן הוא בעל יכולת דיבור רהוט ברמה גבוהה מאוד. כמעט מיד לאחר יצירתו, הוא מתלבש בעצמו; ובתוך 11 חודשים הוא יכול לדבר ולקרוא גרמנית וצרפתית. בסוף הרומן נראה כי היצור מסוגל לדבר אנגלית בצורה שוטפת גם כן. אופן הצגת היצור ביצירות כגון "ואן הלסינג" או "פני דרדפול" היא נאמנה יותר למקור הספרותי, אם כי הגרסה האחרונה היא היחידה שבה הדמות מגיבה באלימות לדחייתה.

בעיבוד הקולנוע משנת 1931, המפלצת מתוארת כאילמת וחייתית; ההסבר שניתן לכך בסרט הוא שזה מפני שהושתל בו בטעות מוח "לא תקין", של עבריין. בסרט ההמשך שלאחר מכן, "כלתו של פרנקנשטיין", המפלצת לומדת לדבר, אם כי במשפטים קצרים ועילגים. בסרט ההמשך השני, "בנו של פרנקנשטיין", היצור הופך שוב לחסר יכולת דיבור. בעקבות השתלת מוח בסרט ההמשך השלישי, "רוח הרפאים של פרנקנשטיין", המפלצת מדברת בקולו ובאישיותו של תורם המוח. כך היה זה גם בתסריט של סרט ההמשך הרביעי, "פרנקנשטיין פוגש את איש הזאב", אולם כל הדיאלוגים נחתכו מהסרט בטרם הופץ. בסרטים מאוחרים יותר, המפלצת לרוב המשיכה להיות אילמת, אם כי בסרט "אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין" היא נשמעת מתייחסת אל הרוזן דרקולה בכינוי "מאסטר". לרוב, המפלצת מוצגת כפוחדת מאש.

המפלצת כמטפורהעריכה

לעיתים, חוקרים מחפשים משמעות עמוקה יותר בסיפורה של שלי, ובהתאם לכך ערכו אנלוגיה בין המפלצת לבין ילד ללא אם; אמה של שלי עצמה נפטרה בזמן שילדה אותה.[13] אנלוגיה אחרת השוותה בין המפלצת לבין מעמד מדוכא; שלי כתבה כי המפלצת זיהתה "חלוקת רכוש, עושר עצום ועוני קלוש".[13] אחרים רואים במפלצת את התוצאות הטרגיות של התקדמות מדעית בלתי מבוקרת,[14] במיוחד כאשר בזמן הפרסום, גלווניזם שכנע מדענים רבים שתחיית מתים באמצעות זרמים חשמליים הייתה אפשרות מדעית.

הצעה נוספת היא כי דמותו של ד"ר פרנקנשטיין התבססה על מדען אמיתי בעל שם דומה, אשר כונה "פרומתאוס מודרני" - בנג'מין פרנקלין. לפיכך, המפלצת מייצגת את האומה החדשה שפרנקלין עזר ליצור מתוך שרידים שהשאירה אחריה אנגליה.[15] גם אביו של ויקטור פרנקנשטיין "הכין עפיפון, עם חוט ומיתר, ששאב את הנוזל מהעננים", כתב שלי, בדומה לניסוי העפיפון המפורסם של פרנקלין.[15]

גלריהעריכה

הופעות נבחרות בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיהעריכה

המאה ה-19עריכה

להצגת רשימת ההופעות - לחצו על "הצגה" משמאל
שם השחקן/ית שנה שם ההפקה הערות
תומאס קוק 1823 Presumption; or, the Fate of Frankenstein מחזה מאת ריצ'רד ברינסלי פיק

המאה ה-20עריכה

להצגת רשימת ההופעות - לחצו על "הצגה" משמאל
שם השחקן/ית שנה שם ההפקה הערות
צ'ארלס סטנטון אוגל 1910 פרנקנשטיין
פרסי סטנדינג 1915 Life Without Soul
אומברטו גוארצ'ינו 1920 The Monster of Frankenstein
בוריס קרלוף 1931 פרנקנשטיין
1935 כלתו של פרנקנשטיין
1939 בנו של פרנקנשטיין
1962 כביש 66
דייל ואן סיקל 1941 Hellzapoppin'
לון צ׳ייני ג'וניור 1942 The Ghost of Frankenstein [16]
1952 Tales of Tomorrow
בלה לוגוסי 1943 פרנקנשטיין פוגש את איש הזאב
גלן סטראנגה 1944 House of Frankenstein
1945 House of Dracula
1948 אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין
גארי קונוויי 1957 I Was a Teenage Frankenstein
כריסטופר לי The Curse of Frankenstein
גארי קונוויי 1958 How to Make a Monster
מיכאל גווין The Revenge of Frankenstein
מייק ליין Frankenstein 1970
הארי וילסון Frankenstein's Daughter
דון מגוואן Tales of Frankenstein פיילוט
דני דייטון 1963 Mack & Myer for Hire
קיווי קינגסטון 1964 The Evil of Frankenstein
פרד גווין The Munsters
קוג'י פורוהטה 1965 Frankenstein Conquers the World
אלן סוויפט 1967 Mad Monster Party?
1972 Mad Mad Mad Monsters
סוזן דנברג 1967 Frankenstein Created Woman
רוברט רודן Dark Shadows
דייוויד פראוז 1967 קזינו רויאל
1970 The Horror of Frankenstein
1974 Frankenstein and the Monster from Hell
פרדי ג'ונס 1969 Frankenstein Must Be Destroyed
מנואל ליל Santo y Blue Demon contra los monstruos
הווארד מוריס 1970 Groovie Goolies
ג׳ון בלום 1971 Dracula vs. Frankenstein
ז'ירו פאפאס 1972 Frankenstein '80
בו סבנסון 1973 The Wide World of Mystery
חוזה וילאסנטה The Spirit of the Beehive
מיכאל סראצין Frankenstein: The True Story
סרדג'אן זלנוביץ' 1974 Andy Warhol's Frankenstein
פיטר בויל פרנקנשטיין הצעיר
פר אוסקרסון 1976 Terror of Frankenstein
פיטר קאלן 1984 הרובוטריקים
דייוויד וורנר פרנקנשטיין סרט טלוויזיה
קלנסי בראון 1985 הכלה
טום נונאן 1987 The Monster Squad
פול נאשי El Aullido del Diablo
כריס סרנדון פרנקנשטיין סרט טלוויזיה
פיל הארטמן 19871996 סאטרדיי נייט לייב [17][18]
זייל קסלר 1988 Scooby-Doo and the Ghoul School
ג'ים קאמינגס Scooby-Doo! and the Reluctant Werewolf
קרייג ארמסטרונג 1989 האחים סופר מריו
ניק ברימבל 1990 Frankenstein Unbound
רנדי קווייד 1992 פרנקנשטיין
רוברט דה נירו 1994 פרנקנשטיין
דרון מקבי 1995 Monster Mash: The Movie
פטר קרומבי 1997 House of Frankenstein
תומאס וולינגטון The Creeps
פרנק ולקר 1999 Alvin and the Chipmunks Meet Frankenstein

המאה ה-21עריכה

להצגת רשימת ההופעות - לחצו על "הצגה" משמאל
שם השחקן/ית שנה שם ההפקה הערות
שולר הנסלי 2004 ואן הלסינג
לוק גוס פרנקנשטיין
וינסנט פרז פרנקנשטיין
ג'ואל הבנר 2005 Frankenstein Reborn
ג'וליאן בליאץ' 2007 פרנקנשטיין
שולר הנסלי פרנקנשטיין הצעיר
סקוט אדסיט 2010 Mary Shelley's Frankenhole
בנדיקט קמברבאץ' 2011 פרנקנשטיין
ג'וני לי מילר
טים קרוגר Frankenstein: Day of the Beast
דייוויד היירווד חתונתו של פרנקנשטיין
קווין ג'יימס 2012 מפלצת של מלון
דייוויד ג'סט A Nightmare on Lime Street [19]
מארק המיל דוד סבא
רוג׳ר מוריסי 2013 The Frankenstein Theory
צ׳אד מיכאל קולינס עד עצם היום הזה
ארון אקהרט 2014 אני, פרנקנשטיין
רורי קיניר פני דרדפול
די בראדלי בייקר Winx Club
קווין ג'יימס 2015 מפלצת של מלון 2
מייקל גלדיס The Librarians
ספנסר וילדינג ויקטור פרנקנשטיין
חוויאר סמואל פרנקנשטיין
קווין מיכאל ריצ'רדסון ריק ומורטי
ג׳ון דסנטיס 2017 Escape from Mr. Lemoncello's Library
גראנט מונינגר צבי הנינג'ה
קווין ג'יימס 2018 מפלצת של מלון 3: יוצאים לחופשה
סקיילר אסטין 2019 ערפדינה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Carroll, Joseph; Gottschall, Jonathan; Johnson, John A.; Kruger, Daniel J. (2012). Graphing Jane Austen: The Evolutionary Basis of Literary Meaning. London, England: Palgrave Macmillan. ISBN 978-1137002402.
  2. ^ Baldick, Chris (1987). In Frankenstein's shadow: myth, monstrosity, and nineteenth-century writing. Oxford: Clarendon Press. ISBN 9780198117261.
  3. ^ Haggerty, George E. (1989). Gothic Fiction/Gothic Form. University Park, Pennsylvania: Pennsylvania State University Press. p. 37. ISBN 978-0271006451.
  4. ^ Hitchcock, Susan Tyler (2007). Frankenstein: a cultural history. New York City: W. W. Norton. ISBN 9780393061444.
  5. ^ Young, William; Young, Nancy; Butt, John J. (2002). The 1930s. Santa Barbara, California: Greenwood Publishing Group. p. 199. ISBN 978-0313316029.
  6. ^ Schor, Esther (2003). The Cambridge Companion to Mary Shelley. Cambridge, England: Cambridge University Press. p. 82. ISBN 978-0521007702.
  7. ^ Evans, Bergen (1962). Comfortable Words. New York City: Random House.
  8. ^ Garner, Bryan A. (1998). A dictionary of modern American usage. New York: Oxford University Press. ISBN 9780195078534.
  9. ^ Crow, Dennis (19 באוקטובר 2016). "Penny Dreadful: The Most Faithful Version of the Frankenstein Legend". Den of Geek (באנגלית). London, England: Dennis Publishing. נבדק ב-13 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Frankenstein". xkcd. נבדק ב-2020-08-29.
  11. ^ Weinstein, Simcha (2006). Up, Up, and Oy Vey!: how Jewish history, culture, and values shaped the comic book superhero. Baltimore, Maryland: Leviathan Press. pp. 82–97. ISBN 978-1-881927-32-7.
  12. ^ Shelley, Mary Wollstonecraft (1818). "Frankenstein, or the Modern Prometheus". נבדק ב-3 בנובמבר 2012 – via Gutenberg Project. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Milner, Andrew (2005). Literature, Culture and Society. New York City: NYU Press. pp. 227, 230. ISBN 978-0814755648.
  14. ^ Coghill, Jeff (2000). CliffsNotes on Shelley's Frankenstein. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin Harcourt. p. 30. ISBN 978-0764585937.
  15. ^ 1 2 Young, Elizabeth (2008). Black Frankenstein: The Making of an American Metaphor. New York City: NYU Press. p. 34. ISBN 978-0814797150.
  16. ^ Chaney also reprised the role, uncredited, for a sequence in Abbott and Costello Meet Frankenstein due to the character's assigned actor, Glenn Strange being injured.
  17. ^ "SNL Transcripts: Paul Simon: 12/19/87: Succinctly Speaking".
  18. ^ "Watch Weekend Update: Frankenstein on Congressional Budget Cuts from Saturday Night Live on NBC.com".
  19. ^ "A Nightmare On Lime Street – Royal Court Theatre Liverpool".