המפקדה הארצית

המפקדה הארצית (מ"א) היה הגוף שהופקד על הניהול הכולל של ארגון ההגנה.

תולדות המפקדה הארצית

עריכה

המפקדה הארצית הוקמה ב-1930, לאחר שמוסדות היישוב הכירו בצורך תיאום ההגנה המאורגנת ליישובים תחת פיקוח אזרחי, כחלק מלקחי מאורעות תרפ"ט. עד אז התנהל ארגון "ההגנה" מול ועדים מקומיים בערים השונות שלא היו כפופים לו ופעלו לרוב באופן עצמאי. עם הקמתה, הוכפפה המפקדה הארצית תחת הוועד הלאומי והסוכנות היהודית בראשותו של דוד בן-גוריון. המפקדה הייתה מורכבת הן מנציגי ההסתדרות שייצגו את מחנה הפועלים והן מנציגי המחנה האזרחי (סוחרים, תעשיינים והתאחדות האיכרים) בחלוקה שווה של 3-4 נציגים לכל מחנה. עקב החלוקה הפוליטית למפלגות והאינטרסים המנוגדים, התגלעו ויכוחים לא מעטים והטיפול של המפקדה בבעיות שנוצרו היה לעיתים מלווה בחשדנות ובסחבת. בשנת 1938, לאחר מאבק ארוך צורף גם נציג של הפועל המזרחי, שמעון וסרמן[1].

כדי לשפר את תפקוד המפקדה הארצית ולמסד את ארגון "ההגנה" כצבא לכל דבר, הוחלט ב-1937 להעמיד רמ"א - ראש המפקדה הארצית שאותו מינתה הסוכנות, וב-1939 הוחלט למנות ל"הגנה" מטה כללי שהיה אחראי לצד המבצעי של הארגון, תחת מרות המפקדה הארצית. המפקדה הארצית שימשה מעתה כמעין דרג מדיני, גוף הקובע מדיניות כוללת למטכ"ל "ההגנה" ולרמטכ"ל העומד בראשו. כמו כן עסקה המפקדה בצד הכלכלי של הארגון, ברכש נשק וכלי לחימה ובגיוס אנשים. המפקדה הארצית והמטכ"ל כונו בשם "הפיקוד העליון".

בנובמבר 1942 הוחלט על הקמת ועדות[2]:

במהלך הקונגרס הציוני העולמי העשרים ושניים ב-1946 הוקם וועד הביטחון בכדי לשמש מסגרת לפיקוח פרלמנטרי על המאבק נגד המנדט הבריטי. במוסד היו מיוצגים הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. המוסד היה הדרג הביטחוני העליון של התנועה הציונית ובראשו עמד דוד בן-גוריון מתוקף היותו ראש מחלקת הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית.[3] ראש המפקדה הארצית של ההגנה (הרמ"א) שימש כמתווך בין יושב ראש הוועד לבין המפקדה הארצית ומטכ"ל ההגנה.

עוד ב-1947 חתר דוד בן-גוריון לביטול המפקדה הארצית על מנת לפשט את שרשרת הפיקוד והשליטה של במדינה שבדרך וצמצום הפוליטיזציה. כדי למתן את קריאות המתנגדים לכך הדבר נעשה בתהליך הדרגתי כאשר החל מיולי 1947 ועד ינואר 1948 צומצמו סמכויותיו של גוף זה על ידי הוצאת שני תחומים עיקריים: החימוש והכספים, והעברתם לידי מחלקת הביטחון של הנהלת הסוכנות בדרג המדיני, ובדרג הצבאי - למטה הכללי של ההגנה.[4]

ב-2 במאי 1948 שלח בן-גוריון לרמ"א, ישראל גלילי, מכתב המודיע על סיום כהונתו, וזה נכנס לתוקף למחרת (ראו גם מרד הגנרלים). חלק מסמכויות המפקדה הועברו למטכ"ל של צה"ל וחלקן הועברו למחלקת הביטחון בסוכנות (שהתפתחה למשרד הביטחון).

חברי המפקדה הארצית

עריכה

ראשי המפקדה הארצית:

מניין שם תחילת

כהונה

סיום הערות
1 יוחנן רטנר 1938 1939
2 יעקב ריזר 1939 1941
3 משה סנה 1941 1946 לימים ח"כ
מ"מ זאב פינקלשטיין 1946 1947
4 ישראל גלילי 1947 1948 לימים ח"כ ושר בממשלת ישראל

עם החברים במפקדה לאורך השנים נמנו:

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יחיאל אליאש, מעשה הבא בחזון, עמ' 329-330
  2. ^ אשכול:ביוגרפיה, עמ' 644, הערה 508
  3. ^ מתיה קם. "דוד בן-גוריון על צבא ומלחמה במקרא ובישראל". הספריה של מט"ח. נבדק ב-2025-05-03.
  4. ^ "תהליך חיסול המפקדה הארצית של ארגון ה"הגנה"". נבדק ב-2025-07-02.
  5. ^ אהרן ציזלינג - חלוץ ולוחם, למרחב, 17 בינואר 1964
  6. ^ מת ברוך רבינוב, דבר, 6 ביולי 1979
  7. ^ י. פרחי, משק־הכספים של הצבא - על טהרת מפלגה אחת, על המשמר, 16 בנובמבר 1949
  8. ^ דוד תדהר (עורך), "דב גפן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1170