המצור על צור (332 לפנה"ס)
המצור על צור התרחש בשנת 332 לפנה"ס בעת מסעו של אלכסנדר הגדול לכיבוש האימפריה הפרסית, מסע שהחל ב-334 לפנה"ס. הצי של אלכסנדר הגדול היה נחות לעומת הצי הפרסי, שהורכב בעיקר מצי נתיניהם הפיניקים ועמי אסיה הקטנה. אלכסנדר, שלא ראה אפשרות לנצח את הפרסים בים, ביקש לשבור את כוחם על ידי כיבוש בסיסיהם הימיים מהחוף. כחלק מאסטרטגיה זו הקדיש את שנת 333 להשתלטות על אסיה הקטנה ולכיבוש הבסיסים הימיים של הפרסים בחבל ארץ זה.
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | ינואר 332 לפנה"ס – יולי 332 לפנה"ס (כ־26 שבועות ויום) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | איסוס | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המצור על עזה | |||||||||||||||||
| מקום | צור (בלבנון של ימינו) | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
33°16′15″N 35°11′46″E / 33.27083333°N 35.19611111°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוקדוני מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
רקע עריכה
מסע המלחמה של אלכסנדר התחיל שנתיים קודם לכן, במהלכו הצליח להביס את הפרסים בהתנגשות הראשונה בגרניקוס. שנה לאחר מכן ניצח את דריווש השלישי בקרב איסוס, למרות היתרון המספרי הניכר שהיה לצד הפרסי. כתוצאה מכך, נפלה כל אסיה הקטנה לידיו של אלכסנדר.
אלכסנדר ניצב בפני שלוש אפשרויות עיקריות. האפשרות הראשונה הייתה לשלוח מסרי שלום, לקחת פיצויי מלחמה ואי אלו שטחים ולעזוב. במהלך המצור דריווש ניסה לגשש לגבי תנאי השלום והציע לו את כל אסיה הקטנה, 10,000 טאלנטים (סכום עתק באותם ימים; לשם השוואה, תקציבה השנתי של מוקדון עמד על 1,000 טאלנטים בלבד), ואת בתו לאישה. אפשרות אחרת הייתה להתקדם לכיוון בבל ושושן על מנת לנסות לפגוע בלבה של האימפריה הפרסית. האפשרות השלישית הייתה להתקדם לכיוון דרום, לאורך חופי הים התיכון לכיוון מצרים. מבין שלוש האפשרויות, זנח אלכסנדר מיד את האפשרות הראשונה, וכשהגיעו שליחי המלך הפרסי ענה להם בהתרסה שאינו מעוניין בשלום. הפלישה לבבל הייתה מפתה, אך הוא חשש להשאיר את מצרים ובעיקר את פיניקיה ללא שליטה. הצי הקטן לא היה מסוגל להתמודד מול הצי הפיניקי העדיף, ולכן העדיף להדביר קודם את פיניקיה ומצרים ורק לאחר מכן לפנות נגד דריווש, מה גם שקיווה שהמצרים, שכבר מרדו מספר פעמים בפרסים, יקבלוהו בידיים פתוחות. תקווה זו התממשה במלואה.
פיניקיה הייתה תחת שלטון פרסי, אך עם זאת נהנו הפיניקים ממידה רבה של אוטונומיה ומסחרם פרח. הפיניקים תרמו את עיקר צי המלחמה של האימפריה הפרסית, ולכן כיבוש האזור היה משימה אסטרטגית ראשונה במעלה מבחינתו של אלכסנדר. למרות הרווחה הכלכלית והאיבה עתיקת היומין כלפי היוונים, כל הערים הפיניקיות פתחו את שעריהן בפני אלכסנדר, למעט צור, העיר החשובה והחזקה ביותר בפיניקיה.
הצורים הסתמכו על יתרון גאוגרפי שהפך את העיר לכמעט בלתי ניתנת לכיבוש. העיר הייתה מחולקת לשניים, חלק אחד לחוף הים, והחלק השני, החשוב יותר, שבו רוכזו בנייני הממשל, שכן על אי בסמוך ליבשה. האי היה מוגן בחומות רחבות וגבוהות והיה בו חיל מצב גדול. כמו כן, שייטת רבת עוצמה הגנה דרך קבע על האי ומתקפת פתע לא באה בחשבון. בשל יתרונות אלו, היו הצורים בטוחים בניצחונם, או לכל הפחות בעיכובו של אלכסנדר לתקופה ארוכה דיה על מנת לתת לדריווש להתאושש ממפלתו בקרב איסוס ולחזור עם צבא גדול.
אחרי השתלטות ללא שפיכות דמים על הערים הפיניקיות הסמוכות כמו צידון, פנה אלכסנדר לכיוון צור. הוא ביקש להקריב קורבן להרקולס במקדש אשר שכן באי, אך הצורים סירבו והציעו לו להקריב את הקורבן במקדש שנמצא ביבשה. הצורים חששו שהוא ישתמש באמתלה זו על מנת להכניס חיל מצב לעירם ואילו ממצור לא חששו די הצורך. אלכסנדר השתמש בסירובם כעילה למלחמה והטיל מצור על העיר.
המזח הראשון עריכה
אלכסנדר לא התחשב במצבה המיוחד של העיר והורה על הטלת מצור ללא תמיכה של כוחותיו הימיים. על מנת להתגבר על המכשלה העיקרית שעמדה נגדו, הורה אלכסנדר לבנות מזח גדול שיקשר את האי אל היבשה. בהתחלה התנהלה הבנייה במהירות במים הרדודים שליד החוף וגם הצורים לא הפריעו לבניית המזח והסתפקו בצפייה בנעשה מהחומות. כשהמזח החל לקרום עור וגידים והבונים הגיעו למים עמוקים, ניצבו לפניהם שתי בעיות. העצים, האבנים והעפר נעלמו במעמקי הים כאילו שלא נשפכו לתוכו. הבעיה השנייה הייתה הצורים: הם התחילו להגיח מעירם על ספינות מהירות והמטירו מטחי חצים על הבונים. על מנת להתגבר על הטרדת הצורים, בנו המוקדונים שני מגדלים גדולים מעץ ועור ושיכנו בהם קשתים ובליסטראות.
הצורים התחילו לחשוש לגורל עירם ובלילה אחד הפכו מובלת סוסים לספינת תבערה, העמיסו עליה חומרים דליקים, גררו אותה בעזרת תלת טוריות לקרבת המזח ושילחו אותה כנגדו. התקפת ספינת התבערה השיגה את מבוקשם - חלק מהמזח נהרס, ומה שיותר חשוב - המגדלים הפכו לעיי חורבות עשנים. החלקים שלא נהרסו על ידי ספינת התבערה הושמדו על ידי קבוצות פושטים.
המזח השני עריכה
אחרי שנהרס המזח הראשון, הורה אלכסנדר לבנות מזח חדש, גדול ורחב מקודמו על מנת לשכן בו מגדלים רבים יותר וזימן אליו את ציו. בנוסף לצי המקורי שהיה ברשותו, התייצבו לימינו גם ספינות מערים פיניקיות שהכירו בשלטונו, רודוס וקפריסין. כתוצאה מכך, הוא הצליח לרכז צי גדול שעמד על כ-200 תלת טוריות נגד הצורים שלא היו יכולים להתמודד עם צי גדול כל כך בים הפתוח. כתוצאה מכך, הצורים נאלצו להסתגר בנמליהם.
כשהמזח החל להתקרב לחומות העיר, נתקפו הצורים בהלה. הם התחילו להטיל אבנים גדולות מהחומה על מנת להערימם לפני החומות ולמנוע בעזרתם מהמזח להגיע לחומות העיר. בתגובה הורה אלכסנדר להוריד את האבנים בעזרת חבלים שנקשרו לספינות. לאחר שלא הצליחו להרחיק את המזח בעזרת האבנים, הצורים הגיעו למסקנה שהם חייבים לנסות לשרוף את המזח פעם נוספת. לצורך כך ריכזו כוח שכלל שלוש חמש חתריות, שלוש ארבע חתריות ושבע תלת טוריות עם מיטב הצוותים בנמלם הדרומי. הצורים חמקו בשקט מהנמל, תוך שהם מנסים להסתתר מעיני הצרים עד הרגע האחרון ממש. מתקפת הפתע נחלה הצלחה מלאה - חלק מהספינות היווניות טבעו, חלק אחר מיהר למצוא מחסה בחוף וחלק אחר נטש את המערך. הצורים עמדו לחגוג את ניצחונם, אך אלכסנדר יצא לפטרל באזור וכשראה את הסכנה מיהר להזעיק תגבורות. הצורים לא הספיקו לחזור לנמל מבטחים, וספינות צוריות רבות אבדו בהתנגשות.
נפילת העיר עריכה
לאחר שהצורים לא הצליחו לבלום את התקדמות המזח, הוא הגיע אל חומות העיר. החומה הדרומית נפרצה, היוונים זרמו דרך הפרצה לתוך העיר, אך הצורים הצליחו להדפם. כעבור שלושה ימים אלכסנדר חידש את ההתקפה, הפעם עם מלוא כוחו. הוא הוביל את ההסתערות העיקרית בראש חייליו המובחרים, ההיפספיסטים, תוך כדי ביצוע התקפות דמה בנקודות משניות. הצורים לא עמדו בפרץ והיוונים הצליחו לפרוץ לתוך העיר. הצורים לא נשברו והמשיכו להילחם עד אשר אחרוני הנצורים התבצרו במצודה בחלקה הצפוני של העיר. המצודה נפלה בהסתערות נוספת של המוקדונים. עם נפילת המצודה, הסתיים הקרב כשאחרוני הנצורים שעוד יכלו להילחם נהרגים בתוך המצודה הבוערת. סך הכול, כ-8,000 צורים איבדו את חייהם במהלך המצור בנוסף ל-400 מוקדונים ויוונים. הצורים שלא נהרגו נמכרו לעבדות.
ניתוח הטקטיקה עריכה
אלכסנדר הגדול הצליח לכבוש יעד מבוצר היטב תוך פרק זמן קצר יחסית למצופה - מבצרים אדירים שחיל המצב שלהם מנה אלפי אם לא עשרות אלפי חיילים היו יכולים לעמוד שנים על גבי שנים מול ההתקפות. ברוב המקרים, המבצרים נפלו אחרי מצור ממושך והסיבה העיקרית לנפילת המעוז הייתה בעיית אספקה ובעיקר העדר מים לשתייה. אלכסנדר חיבר אי שעמד במרחק של מאות מטרים מהחוף אל היבשה. הכול נעשה בעמל כפיים ללא סיוע של מיכשור מודרני ותוך כדי הטרדה בלתי פוסקת מצד האויב. מזח זה מחבר עד היום את שני חלקיה של העיר.
עם זאת, בניית המזח הראשון נעשתה ללא הכנה מתאימה - אלכסנדר לא דאג להשיג שליטה בים ולכן הצורים הצליחו להרוס את המזח הראשון. רק כשציו הצטרף למשימה, הצליח להתגבר על הצי הצורי ובניית המזח הייתה יכולה להמשיך ללא הפרעות קשות.
הצורים עשו מספר שגיאות חמורות. העיקרית שבהם היא הסתמכות יתר על חומותיהם ויתרונות גאוגרפיים, תוך כדי התעלמות מניצחונותיו הקודמים של אלכסנדר. הצורים הימרו הימור נועז מדי שמחירו היה גבוה ותשואותיו מפוקפקות. אם אלכסנדר היה משתלט על העיר, ככל הנראה היה מתיר להם מידה זו או אחרת של אוטונומיה, כפי שעשה עם ערים אחרות. ההתרסה וההתנגדות המזוינת הביאה לחורבן שממנו השתקמה רק בקושי רב וגם לאחר השיקום לעולם לא שבה עוד לאיתנה.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- מאיר שָׂשׂ. "המצור על צור". "הים" - ביטאון החבל הימי לישראל, נובמבר 1962. (תרגום מלטינית של Curtius Rufus, Historiarum Alexandri Magni Macedonis, IV.2-4). העתק דיגיטלי בפרויקט בן יהודה
- מאיר שָׂשׂ. המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית. תל אביב, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991. העתק דיגיטלי בפרויקט בן יהודה.
קישורים חיצוניים עריכה
