פתיחת התפריט הראשי
אנליזה של ארבעת ספרי התורה הראשונים לפי ארבעת המקורות

המקור האלוהיסטי (באנגלית: Elohist source, או בקיצור כמקור E) הוא אחד מארבעת עורכי המקרא לפי תורת המקורות.

תוכן עניינים

רקעעריכה

על פי השערת התעודות חמשת חומשי התורה מורכבים מארבע תעודות שאותן שילב עורך מאוחר כדי ליצור יחידה אחת.

בשל האזכורים הרבים של שבטי הצפון ושל אתרים גאוגרפיים ופולחניים צפוניים במקור זה, מעריכים שמוצאו בממלכת ישראל. סיפור חטא העגל, המופיע בתעודה זו בלבד (ספר שמות, פרק ל"ב), והעובדה שמקור זה מגלה עניין מיוחד בנושאים הקשורים לנבואה, העלו את הסברה שמחבר התעודה קשור בתנועה הנבואית נגד פולחן העגלים שפשט בממלכת ישראל (השוו, למשל, ספר הושע, פרק ח'). מבחינת זמנו, הוא מתוארך לתקופה שבין המאה ה-9 לפנה"ס ועד לחורבן הממלכה בשנת 721. קובץ החוקים המזוהה עמו מכונה בפי החוקרים "ספר הברית" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק א' - כג יט). משערים שהקובץ התחבר כמקור עצמאי, ושולב בטקסט מאוחר יותר על ידי העורך האלוהיסטי.

במחקר האקדמי המודרני של המקרא, הוחלף המונח "תעודות" או "מקורות" כפי שהציע ולהאוזן, במונח ארבעה ספרי החוק (קבצים שבעצמם מכילים שכבות או רבדים שונים)[1]:

  • ספר הכוהנים - שמות כה - במדבר לד (חוץ מויקרא יז-כו), קובץ זה שסומן באות P לפי להאוזן וממשיכיו ולטענתם חובר במאה החמישית לפני הספירה (קובץ זה שונה מהקבצים האחרים בכך שאינו קובץ רציף, אלא חוקים הפזורים גם בספרים השונים).
  • ספר הברית - שמות פרקים כא-כג מורכב משני מקורות עממיים קרובים בזמנם וברוחם אותם סימנו חוקרי המקרא במקור באותיות J,E - המקור היהוויסטי (Jehovist – J) והמקור האלוהיסטי (Elohist – E).
  • ספר הקדושה - ויקרא יז-כו, מקור זה מובלע בתוך ספר הכוהנים וגם הוא חובר כנראה על ידי כוהנים אולם יש לו מאפיינים ייחודיים. ספר זה מסומן באות H וחובר לדעת החוקרים במאה הששית לפני הספירה.
  • ספר דברים - דברים יב-כו מקור זה חובר לדעת ולהאוזן וממשיכיו במאה השביעית לפני הספירה. ידוע בשם "המקור הדברימי". לפי חוקר המקרא יחזקאל קויפמן, "המקור הכהני" נתחבר לפני "המקור הדברימי", בתקופת בית המקדש הראשון. עמדה זו השפיע רבות על חקר התפתחות החוק המקראי ומשמעות הנבואה הקלאסית בישראל[2].

מאפייני המקור האלוהיסטיעריכה

המקור האלוהיסטי מכנה את האל בשם אלוהים, וזאת עד סיפור התגלות האל למשה בתוך הסנה. לעומת המקור היהוויסטי המכנה את האל בשם "יהוה". על-פי המקור האלוהיסטי התגלות האל למשה היה רגע מכריע מבחינה תאולוגית, שכן זו פעם ראשונה שמתגלה האל לאנושות, באמצעות משה, בשמו המפורש:

וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

שמות ג', י"א-ט"ו

. מכאן ואילך נוקט מחברו של מקור זה בשם אלוהים ובשם המפורש יהוה לסירוגין[3].

המקור האלוהיסטי גם מציג את סיפור נדודי בני ישראל במדבר בצורה שונה מהמקור היהוויסטי והמקור הכהני[4].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אבי הורביץ, מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית - אסופת מחקרים בלשון המקרא, מוסד ביאליק, אסופות טו, ירושלים תשע״ח 2017

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אבי ורשבסקי, גישת חוקרי המקרא להתהוות התורה, הוצאה לאור: המרכז לטכנולוגיה חינוכית: תשס"ה, 2005
  2. ^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1953, כרך שלישי, ספר ראשון, עמ' 80
  3. ^ יצחק אבישור, מבוא לספר שמות : הרכב הספר לפי "השערת המקורות", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  4. ^ מנחם הרן, השגות גאוגרפיות משתנות ומצע ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך י' ספר זלמן שזר, תשל"א - 1971