פתיחת התפריט הראשי

המרה פונמית-גרפמית היא התהליך הקוגניטיבי הכרוך בהמרת קלט פונולוגי (נשמע) לפלט אורתוגרפי (כתוב).

תוכן עניינים

חשיבותעריכה

יכולת המרה פונמית-גרפמית חיונית לצורך השימוש בשפה הכתובה עבור שפות בהן מערכת הכתב מייצגת את צלילי השפה (כמו בשפות המשתמשות בכתב אלפביתי). יכולת זו נדרשת הן לשם ייצוג המילים הדבורות באופן גרפי והן עבור הפענוח של הסימנים הגרפיים לצלילים אותם הם מיצגים בשפה הדבורה.

כשאנו כותבים דבר ששמענו (למשל בזמן הכְתבה), מתרחש במוחנו תהליך מתמיד של קישור בין אופן הגייתן של המילים המוכתבות, הכתיב שלהן ומשמעויותיהן. במינוח בלשני-קוגניטיבי נאמר, שבזמן זה מתחוללים ביחס לכל מורפמה (מילה[1]) תהליכים קוגניטיביים המשדכים בין ייצוגה הפונולוגי (הגייה), ייצוגה האורתוגרפי (כתיב) וערכה הסמנטי (משמעות).

הצורך בהמרה פונמית-גרפמית עבור שימוש בשפה הכתובה הופך אותה לחלק מיכולת האוריינות של האדם. מסיבה זו בכיתות היסוד של בית הספר מוקדש זמן רב לפיתוח יכולת זו בקרב התלמידים.

סוגי המרה פונמית-גרפמיתעריכה

בבלשנות הקוגניטיבית נהוג לשער שקיימים מספר אופנים שונים שבהם תהליך ההמרה הפונמית-גרפמית מתרחש (ולבחון השערות אלו בניסויים):

המסלול הלקסיקליעריכה

המסלול הלקסיקלי פעיל כשמדובר במילים מוכרות (מילים שכבר מאורכבות בלקסיקון). במהלכו, כל מילה שנקלטה מאותרת בלקסיקון והכתיב שלה נשלף משם: בזכרונו של כותב המילה קיים ייצוג מקובע של הכתיב והוא אינו זקוק לחוקים דקדוקיים כדי לדעת איך לכתוב אותה. מקובל להניח שהמסלול הלקסיקלי תמיד עובר דרך הערך הסמנטי של המילה, כלומר: במשך תהליך ההמרה מההגייה לכתיב תמיד מתרחש שלב ביניים של שיוך הקלט (מה שהוכתב) לערכו הסמנטי (משמעותו). מספר חוקרים מציעים אפשרות של מסלול לקסיקלי פונמי - גרפמי נוסף, אשר בו הקלט הפונולוגי משויך ישירות לייצוג האורתוגרפי בלקסיקון הפלט האורתוגרפי, בלי לעבור דרך השיוך הסמנטי, כלומר: הם מציעים את האפשרות שלעיתים, אם מדובר במילה המוכרת לאדם, הוא עשוי לדעת מה הכתיב של מילה שהוכתבה לו מבלי שהוא יזדקק לשלב של ידיעת משמעות המילה במשך תהליך ההמרה.

המסלול הלקסיקלי לקוי אצל אנשים שיש להם סוג מסוים של דיסגרפיה (המכונה דיסגרפית שטח), סוג מסוים של דיסלקסיה וסוגים שונים של לקויות הקשת האוטיסטית.

המסלול הסב-לקסיקליעריכה

המסלול הסב-לקסיקלי פעיל כשמדובר במילים שאינן מוכרות לכותב (מילים הקיימות בשפה אך חדשות לו או מילות תפל). מילים כאלו אינן מאורכבות בלקסיקון שלו, ולכן אין הוא יכול להשתמש במסלול הלקסיקלי כדי לדעת מה הכתיב שלהן. במהלך המסלול הסב-לקסיקלי משתמש הכותב בחוקי הדקדוק של שפתו, הכוללים מערכות שיטתיות של חוקי התאמה בין פונמות (יחידות הגייה) וגרפמות (יחידות כתיב - אותיות, ניקוד וכדומה). בהתאם לחוקים אלה הוא מרכיב כתיב הנראה לו סביר.

ישנן עדויות לכך, ששני המסלולים יכולים לתפקד באופן עצמאי זה מזה, שכן גם אם אחד המסלולים נפגם (דבר שמוליד סוגים מסוימים של ליקויים לשוניים - ראו דיסגרפיה), המסלול השני עדיין מסוגל לתפקד. עם זאת קיימות גם עדויות לכך, שבין שני המסלולים גם קיימת אינטראקציה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המונחים "מילה" ו-"מורפמה" אינם זהים, עיינו שם