פתיחת התפריט הראשי
הסתערות על הבנק הלאומי הרביעי ברחוב נסאו בניו יורק, ה-4 באוקטובר 1873

המשבר הפיננסי של 1873 גרם לשפל כלכלי שנמשך כ-6 שנים ברחבי אירופה ואמריקה הצפונית. ובמדינות מסוימות, דוגמת בריטניה, ההשפעה התמשכה אף יותר - בבריטניה הוא פתח שני עשורים של קפאון כלכלי. שפל זה זכה לכינוי "השפל הגדול" עד שאירועי 1929 האפילו עליו.[1][2]

כמה וכמה גורמים עמדו מאחורי הבהלה בשווקים והשפל שגרמה, והיסטוריונים עודם מתלבטים אילו גורמים חשובים מאחרים. הגורמים המוסכמים הם אינפלציה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, השקעות ספקולטביות בקנה מידה גדול, בעיקר בתעשיית הרכבות, מאזן סחר גרעוני מנופח, השלכות של הזעזוע הכלכלי שגרמה מלחמת פרוסיה-צרפת של 1871, אבדן רכוש בקנה מידה גדול עקב שריפות בבוסטון ובשיקגו. כל אלו הטילו עול כבד מדי על הלימת ההון של הבנקים, אשר התדרדרה בניו יורק מ-50 מיליון דולר ל-17 מיליון דולר בלבד בספטמבר ואוקטובר 1873.

סימני המשבר הראשונים היו כשלים פיננסיים בווינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית.

גורמי השפעה בארצות הבריתעריכה

לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית החלו עבודות נרחבות וחריגות בגודלן בהנחת מסילות ברזל לרכבות. בין 1868 ל-1873 הונחו מסילות לאורך 53,000 ק"מ[3]. מרבית ההשקעות הגיעו מסובסידיות והנחות ממשלתיות[4]. תעשיית מסילות הרכבת הייתה המעסיק הגדול ביותר למעט החקלאות בשנים אלה, ועירבה הון רב, כמו גם נטילת סיכונים גדולים. ספקולנטים הזרימו הון חריג בגודלו, והתעשייה צמחה במהירות רבה, על אף שהתשואה על ההשקעות לא הייתה צפויה בטווח קרוב[5].

תקנת המטבע של 1873עריכה

ב-1871 חדלה האימפריה הגרמנית להטביע את מטבע התאלר מכסף. כתוצאה מכך הביקוש לכסף מתכתי צנח, ומחיריו ירדו. ירידה זו השפיעה לרעה בעיקר על ארצות הברית, שבה נכרה רוב הכסף הגולמי. עקב זאת, באה תקנת המטבע של 1873, אשר הלכה למעשה העבירה את ארצות הברית מבסיס כסף וזהב לבסיס זהב בלבד. בתוקף התקנות חדלה ממשלת ארצות הברית לרכוש כסף מתכתי מהציבור במחיר רשמי ומוכרז[6].

התקנה גרמה להתדרדרות נוספת במחיר כסף מתכתי, התדרדרות שבחלקה נבלמה על ידי הכנסת מטבע חדש, דולר סחר מוטבע מכסף לשימוש במסחר מול מדינות אסיה, בעיקר סין, והשקעות חדשות בתעשיית מכרות הכסף עקב גילוי מרבצים בעיר וירג'יניה שבמדינת נוואדה[7].

התקנה גרמה להתדלדלות יתרות הכסף בציבור, שעד אז היה יכול למכור כסף מתכתי לממשלה במחיר רשמי, והביאה לעליית שערי הריבית, שהעיקה על מגזרים שנסמכו על אשראי, כגון החוואים. הזעקה הציבורית שקמה גרמה לממשלה לחזור בה, ולקבוע בשנת 1878 את תקנת בלאנד-אליסון שהשיבה את הטבעת המטבעות מכסף מתכתי על כנה.

האווירה שנוצרה בשל מדיניות מזגזגת זו הייתה של הימנעות מהתחייבויות לטווח ארוך, ובפרט מאיגרות-חוב.

בספטמבר 1873, הגיע המצב לכלל משבר. הבנק ג'יי קוּק, מאושיות הבנקאות האמריקאית של זמנה, מצא עצמה חדל-פרעון באיגרות חוב של חברת הרכבת "מסילת צפון הפסיפיק". ב-18 בספטמבר הגיש הבנק בקשת פשיטת רגל[8].

ההשפעה על ארצות הבריתעריכה

 
משטרת ניו-יורק מפזרת באלימות מפגינים מובטלים בכיכר טומפקינס, 1874.

פשיטת הרגל של בנק ג'יי קוק, ובעקבותיה של בנק הנרי קלוז, יצרה מפולת דומינו של חדלות-פרעון בנקאית והביאה לסגירה זמנית של בורסת ניו-יורק. מפעלים שמצאו עצמם נטולי קווי אשראי וללא יכולת לגייס הון החלו לפטר עובדים. הבהלה החלה בניו-יורק, ומשם התפשטה בהדרגה[9][10]. ב-20 בספטמבר נסגרו שערי בורסת ניו-יורק לעשרה ימים[11]. עד נובמבר כ-55 מחברות הרכבות פשטו רגל, ולמעלה מ-60 נוספות הצטרפו לגל פשיטות הרגל עד סיום העשור הראשון מאז פרוץ המשבר[12]. הקמת מסילות ברזל, שהייתה מאבני התשתית של הכלכלה, התדרדרה מהנחת מסילות לאורך 12,000 ק"מ בשנת 1872 לאך כ-2500 ק"מ בשנת 1875[12]. כ-18,000 בתי עסק קרסו בין 1873 ל-1875. האבטלה טיפסה עד לשיא של 8.25% בשנת 1878.[13]. עבודות בניין נפסקו באמצען, המשכורות צנחו, נדל"ן איבד מערכו ורווחיות הקונצרנים נשחקה עד דק[14].

שביתת רכבותעריכה

קיצוצי משכורת חדים גרמו לרבים מעובדי הרכבות לפרוץ בשביתה בשנת 1877, ולשתק את תנועת הרכבות בחלק גדול מארצות הברית, בפרט בפנסילבניה ובאזור שיקגו. הנשיא הייס שילח במפגינים את הצבא הפדרלי, ולמעלה מ-100 איש נהרגו במהומות שפרצו.

קריסת תעשיית העץעריכה

ביולי 1877 קרסו עסקי כריתת העץ, וכמה מאושיות התעשייה במישיגן פשטו את הרגל[15]. בתוך שנה התפשט גל קריסות זה עד לקליפורניה[16].

עליית כוחה של המפלגה הדמוקרטיתעריכה

המיתון נפסק באביב 1879, אך המתיחות בין ציבור הפועלים למובילי הבנקאות והתעשייה נמשכה. הכלכלה המקרטעת הביאה מצביעים רבים לעבור להצבעה עבור הדמוקרטים בבחירות 1874, וכתוצאה הדמוקרטים היו לרוב בקונגרס. ממשל גרנט לא השכיל לקיים מדיניות ברורה עבור מדינות הדרום, שמצאו עצמן תחת עול כפול של חובות כבדים ומיסוי כבד. התוצאה הייתה מעבר רבים מאזרחי הדרום לצדד במפלגה הדמוקרטית, והרפובליקנים אבדו חלק ניכר מכוחם. סיום המשבר התלווה לגל הגירה גדול לארצות הברית, גל שנמשך עד שנות ה-20.

ההשפעה על אירופהעריכה

הבהלה והמיתון השפיעו על כל מדינות אירופה המתועשות.

גרמניה ואוסטריה-הונגריהעריכה

 
"יום שישי השחור" בבורסת וינה, ה-9 במאי 1873

הקמת תאגידים קיבלה עידוד מחקיקה ליברלית, ואיפשרה כינון יוזמות כלכליות חדשות כגון הדויטשה בנק. האופוריה עקב הניצחון במלחמה והכסף שזרם בעקבות הפיצויים ששילמה צרפת ניפחו את שוק הנדל"ן[17] הזינו את שוק המניות ומימנו את תעשיית הרכבות, הקמת בתי חרושת, נמלים וספינות קיטור - אותן תעשיות שצמחו באופן לא מרוסן בארצות הברית[18]. לאחר ניצחונו של ביסמרק במלחמה החל תהליך להוצאת כסף מתכתי משוק המטבע. התהליך החל ב-23 בנובמבר 1871 והגיע לשיאו בביטול כל המטבעות העשויים כסף וכינון בסיס זהב רשמי לגרמניה ב-9 ביולי 1873[19].

ב-9 במאי 1873 התרסקה בורסת המניות של וינה, שלא יכלה עוד לתמוך את הבועה של התרחבות מופרזת, פשיטות רגל והשקעות ספקולטיביות. סדרה של התרוקנות בנקים מאמצעי תשלום באה בעקבות ההתרסקות, וצימצמה את ההון הדרוש לאשראי עסקי.

בברלין קרסה חברת הרכבות של בתל הנרי שטרסברג, עקב הסדר גרוע עם ממשלת רומניה, ובועת ההשקעות הספקולטביות התנפצה. ההצטמצמות בהון הזמין החריפה היות שבספטמבר 1873 תם הסדר התשלומים מצרפת לגרמניה של תום המלחמה. "התרסקות המכוננים" הזו, כפי שכונתה, באה שנתיים לאחר כינון האימפריה הגרמנית[20][21][22].

באירופה ההתאוששות מהמשבר הייתה מהירה הרבה יותר מאשר בארצות הברית[23][24]. העסקים בגרמניה נמנעו מאותם קיצוצי משכורת חריפים, שדירדרו את יחסי העבודה בארצות הברית[24]. ההתאוששות לוותה בנימה אנטישמית, כשבעלי עסקים האשימו את היהודים בהפסדים שנגרמו בקריסה[25][26].

הייתה זו התסיסה האנטישמית החמורה ביותר בגרמניה (וצרפת) מאז מסעות הצלב או מגפת המוות השחור. המסיתים טענו כי כי היהודים "חסרי מוסר" ושהצלחותיהם בעשרות השנים האחרונות נבעו מתחבולות ערמומיות.[27] לדברי ההיסטוריון של האימפריה של ביסמרק, פולקר אולריך, התפרצות האנטישמיות הייתה התוצאה "החמורה והמתמשכת ביותר", כמו גם "תולדתו החולנית ביותר" של המשבר הכלכלי הזה, והפכה ל"מרכיב עיקרי בתרבותה הפוליטית" של הקיסרות הגרמנית עד סופה ב-1918.[28]

בריטניהעריכה

למשבר תרמה פתיחת תעלת סואץ. חלק ניכר מהסחר הבריטי התבסס על ספנות ממזרח למערב סביב כף התקווה הטובה, וקווי הספנות נתקלו בקשיים עקב משטר הרוחות המערביות של הים התיכון[29]. המיתון הארוך הביא לפשיטות רגל, אבטלה מאמירה, עצירת עבודות ממשלתיות, והאטת סחר שנמשכו עד שנת 1879[30].

בהשוואה לגרמניהעריכה

בעוד הבריטים התאימו עצמם באופן פאסיבי לצמצום הביקושים, גרמניה יצרה ביקושים יזומים על ידי שינויים מבניים בשוק ההון והזרמת הון לתשתיות מודרניות, כמו תשתיות חשמל לקווי רכבות, בהשוואה לצמצום בהזרמת ההון הממשלתי בבריטניה באותה תקופה. להבדל זה מייחסים את ההתאוששות המהירה יותר בגרמניה[31].

האימפריה העות'מאניתעריכה

בשולי אירופה, גם האימפריה העות'מאנית נפגעה. הגידול בסחר החוץ האט, תנאי סחר החוץ הורעו, מחירי החיטה הידרדרו והחקלאים נפגעו[32].

רוסיה ויהדות אירופהעריכה

המשבר הכלכלי הכה גם ברוסיה, והתעמולה האנטישמית הביאה ב-1881 לפוגרומים "סופות בנגב", שבעקבותיהם כתב יהודה לייב פינסקר את ספרו אוטואמנסיפציה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Musson (1959)
  2. ^ "What history teaches us about the welfare state". The Washington Post. 29 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2011. 
  3. ^ Richardson (2007) p. 131
  4. ^ White (2011) p. 17
  5. ^ Oberholtzer, A History of the United States Since the Civil War (1926) 3:79–122
  6. ^ Unger (1964) ch 8
  7. ^ Loomis (1968), pp. 219–220, 224–225
  8. ^ Wheeler (1973), p. 81.
  9. ^ Loomis (1968), pp. 119–120.
  10. ^ Masur (1970), p. 65.
  11. ^ Charles Poor Kindleberger, Historical Economics: Art or Science? Berkeley, CA: University of California Press, 1990; pg. 321.
  12. ^ 12.0 12.1 Paul Kleppner, "The Greenback and Prohibition Parties," in Arthur M. Schlesinger (ed.), History of U.S. Political Parties: Volume II, 1860-1910, The Gilded Age of Politics. New York: Chelsea House/R.R. Bowker Co., 1973; pg. 1556.
  13. ^ Lord Keynes (26 בינואר 2012). "Social Democracy for the 21st Century: A Post Keynesian Perspective: US Unemployment, 1869–1899". Socialdemocracy21stcentury.blogspot.com. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2013. 
  14. ^ Rezneck (1950)
  15. ^ Among the lumbering firms that failed were the Danaher & Melendy Company and Oliver O. Stanchfield of Ludington, Michigan, and Cushman, Calkins & Company and Tyson, Sweet & Company of Manistee, Michigan. History of Manistee, Mason and Oceana Counties, Michigan (1882), "History of Mason County", p. 50, and "History of Manistee County", pp. 52, 53 (separate pagination).
  16. ^ Loomis (1968), pp. 241–243.
  17. ^ http://www.haaretz.co.il/misc/1.1353383
  18. ^ Masur (1970), pp. 63–65.
  19. ^ Charles Savoie, (אפריל 2005). "Monetary Madhouse". Silver-Investor.com. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2011. 
  20. ^ Manchester (1968), p. 135.
  21. ^ Marek (1974), pp. 181–182.
  22. ^ Masur (1970), pp. 64–65.
  23. ^ Marek (1974), pp. 182–183.
  24. ^ 24.0 24.1 Masur (1970), pp. 74–75.
  25. ^ Marek (1974), p. 182.
  26. ^ Masur (1970), pp. 75–76.
  27. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר - 1743 - 1933, תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004; עמ' 210.
  28. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 213-212.
  29. ^ The economic development of the American nation, p. 356, Reginald Charles McGrane, Ginn & Co., Boston 1950.
  30. ^ W. B Sutch, The long depression, 1865–1895 (1957)
  31. ^ Park, Young Goo (1997). "Depression and capital formation: The United Kingdom and Germany, 1873–96". Journal of European Economic History 26 (3): 511–534. 
  32. ^ Pamuk, Sevket (1984). "The Ottoman Empire in the 'Great Depression' of 1873–1896". Journal of Economic History 44 (1): 107–118. doi:10.1017/S0022050700031399.