המשימה האבודה

המשימה האבודה הוא ספר קריאה אשר נכתב על ידי הסופרת עמלה עינת. הספר הוא רומן לבני נוער ולמבוגרים, ויצא לאור בשנת 2008.

המשימה האבודה
מידע כללי
מאת עמלה עינת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות נוער עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הקיבוץ המאוחד עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2008 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספר מספר על חבורת יהודים צעירים בגילאים 13 ומעלה החיים בקהיר ובאלכסנדריה שבמצרים ומספר על התבגרותם, על האידיאלים שלהם, אהבתם לישראל, חלומם הציוני והתגייסותם למחתרת במטרה להגן על המשפחות שלהם. הספר פורש בפני הקורא את עלילותיהם המופלאות משנות נעוריהם בבית הספר התיכון, ועד רגעי ההתמוטטות הנוראים של המחתרת, ומעמד גזרי הדין האכזריים שהוטלו עליהם. העלילה בספר מבוססת על הפרשיה שהתחוללה בשנות ה-50 שנודעה בכינויה "העסק הביש".

רקע על הספר ועלילתו עריכה

לקראת כתיבת הספר, נפגשה עינת וראיינה את גיבורי פרשת "העסק ביש" שנותרו בחיים, וכך יצרה את עלילת הספר. בסיפור זה מסופר על עשרה צעירים יהודים ממצרים, תשעה בחורים ובחורה אחת. אשר הוטל עליהם על ידי גורם אנונימי מהארץ לרגל ולחבל עבור מדינת ישראל. הפעולה שנדרשה מהם נועדה לכישלון מכמה סיבות. החוליה לא הייתה מוכנה כראוי לפעולה, לא הייתה סיבה הגיונית לביצוע הפעולה ומפעיליה לא היו ידועים. חברי המחתרת נאסרו באשמת ריגול למען ישראל וזאת בעקבות בגידה, רשלנות וחוסר מקצועיות של מפעיליהם בארץ. במשפט שתוצאותיו נקבעו מראש נידונו שניים מהם למוות בתלייה ושישה לתקופות מאסר ארוכות. שני מעורבים אחרים בפרשה התאבדו – אחד מהם בבית הכלא המצרי.[1]

שם הספר "המשימה האבודה" נבע מכך שהמשימה הייתה משימה שמלכתחילה נועדה לכישלון.

רקע היסטורי על הפרשה עריכה

  ערך מורחב – עסק הביש

"עסק הביש" היה למעשה כינוי לכישלון מספר פעולות ביטחוניות של חוליה יהודית שפעלה במצרים בראשית שנות החמישים והייתה מורכבת מיהודים מקומיים. תפקידה היה לחבל ולשבש את יחסיה של מצרים ושליטיה החדשים עם ארצות המערב, בריטניה וארצות הברית בפרט בזמן שמצרים ניהלה משא ומתן על עתיד תעלת סואץ.[2]

בינואר 1955 אחד עשר חברי החוליה נעצרו בחשד להנחת פצצות בבתי קולנוע, משרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה והואשמו בפעילות מטעם שירותי הביטחון הישראלים שמטרתה לחבל ביחסים בין מצרים לבין המערב. חברי החוליה נחשפו במהלך ניסיון להפעיל פצצת תבערה בקולנוע באלכסנדריה.

על שניים מהם, ד"ר משה מרזוק ושמואל עמר, נגזר עונש מוות והם הוצאו להורג, על שישה מהם נגזרו עונשי מאסר ארוכים והם שוחררו בשנת 1968 והגיעו לארץ. שני סוכנים נוספים ישראלים נשפטו בהיעדרם.

בישראל סברו כי ההוראה להפעיל את החוליה הייתה מוטעית. בעקבות כך התנהל ויכוח בשאלה, מי נתן את ההוראה לבצע את הפעולה במצרים. נראה כי ראש הממשלה בישראל, משה שרת, לא קיבל דיווח על המבצע. שר הביטחון פנחס לבון טען כי גם הוא לא ידע דבר על כך. אולם ראש אגף המודיעין בנימין ג'יבלי, הצהיר שקיבל הוראה בעל פה מלבון לבצע את הפעולה. הרמטכ"ל, משה דיין, ראה גם הוא את שר הביטחון כנושא באחריות. לאור זאת החליט ראש הממשלה להקים וועדה שהורכבה מנשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן והרמטכ"ל לשעבר יעקב דורי. תפקיד הוועדה היה לחקור את הפרשה ולקבוע מי נתן את ההוראה. מכאן קיבלה הפרשה את שמה הנוסף פרשת לבון.

הוועדה לא הגיעה למסקנות חד משמעיות. כתוצאה מפרשה זו ומחילוקי דעות בממשלה פרק לבון מתפקיד שר הביטחון. גם בנימין ג'יבלי הועבר מתפקידו. בעקבות התפטרות לבון חזר בן-גוריון לכהן בתפקיד שר הביטחון.

ייחודו של הספר עריכה

ייחודו של הספר הוא שהסופרת אינה מתמקדת בצד ההיסטורי המדויק של הפרשה ואינה מתמקדת בהתנהלותו של הממסד הישראלי. הספר כתוב מנקודת מבטם של חברי החוליה עצמם, ובין דפיו נחשף הקורא לתחושותיהם של הגיבורים ולרגשותיהם. כך למשל מתואר מצבם של הגיבורים בתוך הכלא המצרי, רגעים לפני מותם, מפי הסוהר המצרי: "פניו היו שקטים ועיניו היו פקוחות בלי צל של פחד עד הרגע האחרון ממש".[3]

באופן דומה מתואר האופן שבו הסתירו את אהבתם לארץ: "שם היו שולפים בזריזות ובחיפוי של עץ או מבנה נטוש את פיסת הבד הלבנה עליה שורטט בטוש כחול סמל של מגן דויד ונוגעים בו".[4] את אהבתם לארץ ממחיש גם תיאור ההתרגשות בעלייה לארץ ובלבישת המדים של צה"ל לראשונה: "ויקטור היה הראשון שזכה לנסוע לאימונים של ממש בישראל",[5] ""ויקטור היה נרגש עד דמעות כשלבש מדי צה"ל בפעם הראשונה".[6] נקודת המבט הייחודית עולה גם מתיאור אהבתם של סוזי וויקטור על ידי מכתבים: "סוזי שלי, באיזה מהירות עברו הימים שלנו יחד. לא מספיק ימים. לא מספיק שעות. לא מספיק רגעים..."[7]

ביקורת עריכה

הביקורות מציינות שעמלה עינת בחרה להתייחס בספרה לגורלם הטרגי של גיבורי הפרשה עצמם ולא התייחסה למשמעות המדינית ולהשלכות הפוליטיות של הפרשיה. בביקורות ישנה התייחסות לכך שעינת חקרה את הפרשה היטב הן מתוך פרטים היסטוריים והן באמצעות ריאיון עם גיבורי הפרשה שנותרו בחיים וקרוביהם של שאר חברי המחתרת. בזכות הידע של עינת ודמיונה הפורה היא הצליחה ליצור עלילה סוחפת המעמידה במרכז את הצעירים חברי המחתרת.

עינת העבירה את הסיפור בצורה מציאותית באמצעות תיאור פעולותיהם של חברי המחתרת, אשר אספו חומר מודיעיני כדי להכין משימות עתידיות. בנוסף להעברת החלקים ההיסטוריים של הפרשה, מתארת עינת את יחסיהם של החברים זה עם זה ומשרטטת ברגישות ובאיפוק את ההתרחשויות מנקודת מבטם של הצעירים, את עולמם הפנימי, חייהם, אהבותיהם וסבלם. התלישות, חוסר ההכנה הראויה והבלבול מועברים היטב ויוצרים הזדהות אצל הקוראים.[8][9]

בשנת 2018, במסגרת פרויקט 70 שנה למדינת ישראל, נבחר הספר המשימה האבודה על ידי משרד החינוך לרשימת הספרים המומלצים לנוער בנושא מלחמות ישראל.[10]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ המשימה האבודה, באתר סימניה
  2. ^ חיה רגב ואביגיל אורן, פרשת "עסק הביש", באתר הספרייה הוירטואלית של מט"ח
  3. ^ עמלה עינת, המשימה האבודה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 11
  4. ^ עמלה עינת, המשימה האבודה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 17
  5. ^ עמלה עינת, המשימה האבודה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 61
  6. ^ עמלה עינת, המשימה האבודה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 65
  7. ^ עמלה עינת, המשימה האבודה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 72
  8. ^ נוריתה, ביקורת של נוריתה על המשימה האבודה, באתר נוריתה- מבט אל ספרים וספרות בגובה העניים
  9. ^ מירון ח., אבודים בקהיר, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
  10. ^ הספרים המומלצים: מלחמות ישראל באתר משרד החינוך