המשפט ביפן

מערכת המשפט ביפן פועלת מכוחה של חוקת יפן שכוננה בשנת 1947. סעיף 76 לחוקה מפקיד את הסמכות השיפוטית אצל בית המשפט העליון של יפן ואצל בתי משפט נוספים כפי שייקבע בחוק ומבטיח כי סמכות השפיטה העליונה לא תהיה בקרב גוף מהרשות המבצעת. סעיף זה גם קובע כי כל השופטים ייהנו מחופש מצפוני וכי הם יהיו כפופים אך ורק לחוקה ולחוקים.

ביפן נהוג שילוב של המשפט הקונטיננטלי עם שיטות אנגלו-אמריקאיות, תחת השפעות מסורתיות יפניות וסיניות. שישה קודקסים של חוקים, אשר התקבלו לאורך השנים לאחר רסטורציית מייג'י ובהשפעה מערבית, תקפים ביפן. הקודקס המוקדם ביותר התקף היום הוא הקודקס האזרחי משנת 1896.

במערכת המשפטית של לפני מלחמת העולם השנייה הייתה הרשות השופטת מוגבלת הרבה יותר מכפי שהיא תחת החוקה הנוכחית של יפן, ולמעשה לא הייתה לה כל סמכות לערער על חוקים מנהלתיים או חוקתיים. בנוסף, משרד המשפטים החזיק בסמכות מלאה לניהול המנהלי של בתי המשפט. עם זאת, עצמאות הרשות השופטת מהזרועות הפוליטיות נקבעה בחוקת מייג'י של 1889, ומכל זרועות הממשלה, היו בתי המשפט היחידים שפעלו בשמו של הקיסר.

לא ניתן להדיח שופטים מתפקידם אלא אם נקבע באופן משפטי שהם אינם כשירים מבחינה נפשית או פיזית לבצע תפקידים רשמיים, והם חסינים מפני עונש מצד הרשויות האחרות. אולם, ניתן להדיח שופט בית משפט עליון ברוב קולות במשאל עם שנערך עם הבחירות הכלליות הבאות לאחר בחירת השופט, וכל עשור לאחר מכן. עד כה מעולם לא הודח שופט בבית המשפט העליון של יפן.

מקורות החוק

החקיקה המוקדמת ביפן, ריצוריו, הושפעה רבות מהחוק הסיני ומפילוסופיות סיניות דוגמת קונפוציאניזם. בנוסף, החקיקה המוקדמת התבססה על מסורות שבטיות ועל כללים שנהגו בתוך כל שבט בנפרד.

כחלק מהשלכותיה של רסטורציית מייג'י והמודרניזציה ביפן, נחקקה בהשפעה מערבית, במיוחד של הקיסרות הגרמנית ושל צרפת, סדרה של שישה קודקסים של חוקים – "רוֹפּוֹ" – אשר היוו למעשה את החוק הסטטוטורי השלם. הקודקס הראשון שנחקק היה הקודקס הפלילי בשנת 1880, ואחריו נחקקה חוקת מייג'י בשנת 1889, הקודקס המסחרי, קודקס סדר הדין הפלילי וקודקס סדר הדין האזרחי בשנת 1890 והקודקס האזרחי בשנת 1896. ה"רופו" כללו חוקים מנהליים ברמה הלאומית והמקומית וכן אמנות והסכמים בינלאומיים שעליהם חתמה ממשלת הקיסר.

מאז תקופה זו, ובמיוחד בעקבות הכיבוש האמריקאי לאחר מלחמת העולם השנייה, הוחלפו הקודקסים באחרים, על מנת להבטיח זכויות אדם. הקודקסים התקפים כיום הם:

• הקודקס האזרחי (1896)
• הקודקס המסחרי (1899)
• הקודקס הפלילי (1907)
• חוקת יפן (1947)
• קודקס סדר הדין הפלילי (1948)
• קודקס סדר הדין האזרחי (1996)

בתי משפט

מערכת השפיטה ביפן מתחלקת לארבע ערכאות: בתי משפט השלום, בתי משפט מחוזיים, בתי משפט גבוהים ובית המשפט העליון.

בערכאה הראשונה נמצאים 438 בתי משפט השלום (簡易裁判所;‏ kani saibansho), שבהם יושבים 806 שופטי שלום. לרוב, שופטי השלום אינם מתכננים קריירה במערכת המשפטית, ותפקיד זה מהווה קרש קפיצה לתפקידים בדיאט. בתי משפט אלה, בהם יושב שופט אחד בכל משפט, עוסקים לרוב בתביעות אזרחיות שלא עולות על 1,400,000 ין ובעבירות פליליות שאינן חמורות. סמכות בתי המשפט לשלום לגזור עונשי מאסר היא מוגבלת. ערעור בתביעות אזרחיות נשלח לבתי המשפט המחוזיים, ואילו ערעור במקרים פליליים נשלח לבתי המשפט הגבוהים.

הערכאה הבאה היא בתי המשפט המחוזיים (地方裁判所;‏ chihō saibansho), שמספרם חמישים והם פזורים ברחבי במדינה. בתי המשפט המחוזיים הם הערכאה הראשונה במקרים של עבירות פליליות חמורות או במקרי תביעות אזרחיות העולות על 1,400,000 ין, וכמו כן גם במקרי שימוע בפשיטת רגל. במשפטים בבתי המשפט המחוזיים יושב ברוב המקרים שופט אחד, אך במקרים מסוימים ייתכן חבר של שלושה שופטים, כתלות בחומרת העבירה. במקרי ערעור המגיע מבית משפט השלום או מבית משפט למשפחה, ובמקרה של משפט פלילי שבו העונש עולה על שנת מאסר, מצורף לשופט הראשי זוג שופטים מסייעים. בבתי המשפט המחוזיים יושבים עורכי הדין משני צדדיו של בית המשפט ופונים אל מרכז החדר. במקרי משפט פלילי, יושב הנאשם בירכתי החדר, ומושב העדים נמצא במרכז החדר, פונה אל השופט.

ישנם שמונה בתי משפט גבוהים (高等裁判所;‏ Kōtō-saiban-sho) ביפן, וכל אחד מהם משמש ערכאה גבוהה יותר עבור מספר מחוזות. לכל בית משפט גבוה יש נשיא שנבחר על ידי הדיאט, ולרוב הוא מתכנס בהרכב של שלושה שופטים. בתי המשפט הגבוהים משמשים בתי דין לערעורים למקרים שנידונו בבית משפט מחוזי, למקרי עבירות פליליות שנידונו בבית משפט השלום ולמקרי ערעור שני של מקרים שהגיעו מבית משפט השלום. בית הדין הגבוה לקניין רוחני מהווה חלק מבית המשפט הגבוה בטוקיו, ומטרתו להאיץ את קצב רישום הפטנטים במדינה, וכן להוזיל את התהליך.

בראש היררכיית הרשות השופטת נמצא בית המשפט העליון (最高裁判所;‏ Saikō saibansho), שבו מכהנים חמישה עשר שופטים. משכנו נמצא בסמוך לבניין הדיאט. שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי ממשלת יפן ובאישור הקיסר, אף על פי שמבחינה חוקתית אין בסמכותו של הקיסר לדחות את בחירת הממשלה. בקרב השופטים ישנה חלוקת-משנה לשלוש קבוצות, שבכל אחת מהן חברים חמישה שופטים ותפקידן לעיין בערעורים ולהחליט אם להביא את המקרה בפני ההרכב המלא. ערעור לבית המשפט העליון יתקבל אך ורק אם ישנה טעות בפרשנות החוקה, או אם ישנה טעות בפרשנות פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון או של בתי הדין הגבוהים.

בנוסף לאלה, ניתן למצוא גם בתי משפט למשפחה (家庭裁判所 ;‏ Katei-saiban-sho) המהווים חלק מבתי המשפט המחוזיים. בתי משפט אלה עוסקים בעיקר בעבירות קטינים ובמקרי גירושים, אף על פי שנתונה להם הסמכות לעסוק בכל נושאי המשפחה. במקרה שבית המשפט לא מצליח לגשר בין הצדדים, עובר המקרה לבית המשפט המחוזי.

אף על פי שביפן לא נהוגה שיטת חבר מושבעים, רפורמה ברשות השופטת שנערכה ב-2009 אפשרה את השתתפותם הפעילה של אזרחים במשפטים, בעיקר במשפט אזרחי, כסייעים לשופטים.

לקריאה נוספת

• Haley, J.O. The Japanese Judiciary: Maintaining Integrity, Autonomy, and the Public Trust, p. 99 in Law in Japan: A Turning Point. University of Washington, 2007. ISBN 9780295987316.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של המשפט ביפן