הנה תמו יום קרב וערבו

שיר שהולחן על ידי מרדכי זעירא ונכתב על ידי נתן אלתרמן בשנת 1945 לקראת סיום מלחמת העולם שנייה בשנת תש"ה

השיר "הנה תמו יום קרב וערבו" נכתב על ידי נתן אלתרמן והולחן על ידי מרדכי זעירא בשנת 1945 (תש"ה), לקראת סיום מלחמת העולם שנייה. השיר הוא שיר תנ"כי העוסק בנפילת שאול בקרב על הגלבוע (שמואל א, לא).[1][2][3][4]

הנה תמו יום קרב וערבו (הבית הראשון)
מאת נתן אלתרמן

הִנֵּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ
הַמָּלֵא זַעֲקַת מְנוּסָה,
עֵת הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּוֹ,
וְגִלְבּוֹעַ לָבַשׁ תְּבוּסָה.
וּבָאָרֶץ, עַד שַׁחַר קָם,
לֹא נָדַמּוּ פַּרְסוֹת הָרָץ,
וּנְחִירֵי רַמָּכוֹ בַּדָּם
מְבַשְּׂרִים כִּי הַקְּרָב נֶחְרַץ.
הִנֵּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ,
וְהַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּוֹ,
וְהַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּוֹ.

מרדכי זעירא

פרסום השיר וכתיבתו עריכה

השיר נדפס לראשונה בכתב העת "תו שין דלת: שנתון 'דבר' לדברי ספרות, עיון וסקירה" ב-1945. והוא נדפס שוב בספר "עיר היונה" ב־1957.[4]

ביצועים שונים של השיר עריכה

הביצוע הנודע ביותר של השירה הוא ביצועה של הזמרת שושנה דמארי בשנת 1960. ביצועים נוספים של השיר הם ביצועו של יהורם גאון בשנת 1973; ביצועה של מקהלת הגלבוע בשנת 2002; וביצועה של להקת חבורת שהם בשנת 2003[4]

ההקשר המקראי של השיר עריכה

השיר מתקשר במגוון צורות לסיפור התנ"כי אשר עליו הוא מבוסס. השיר עוסק בהפסדו המר של שאול בקרב על הגלבוע המוביל להתאבדותו: "וְהַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּו" (ביטוי החוזר חמש פעמים בשיר). עובדה זו מתקשרת לסיפור התנ"כי כפי שמופיע בספר שמואל א: "וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (לא, ד). בשיר גם נדונה המנוסה של אנשי גלבוע מן האזור לאחר הפסד הקרב: "הַמָּלֵא זַעֲקַת מְנוּסָה", וכך מתואר גם בעלילה המקראית: "כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן" (שמואל א לא, ז).[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הנה תמו יום קרב וערבו / נתן אלתרמן, באתר 929
  2. ^ הנה תמו יום קרב וערבו / נתן אלתרמן, באתר כיפה, ‏2006-08-10
  3. ^ הייטנר, שמואל א לא: הנה תמו יום קרב וערבו, באתר הבלוג של אורי הייטנר, ‏2015-12-21
  4. ^ 1 2 3 הנה תמו יום קרב וערבו, באתר זמרשת