ויקיפדיה

הנוער הגרמני החופשי

הנוער הגרמני החופשי, הידוע גם כ-FDJ (בגרמנית: Freie Deutsche Jugend) היא תנועת נוער בגרמניה. בעבר היא הייתה תנועת הנוער הרשמית של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית וחלק ממפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.[1]

הנוער הגרמני החופשי
Freie Deutsche Jugend
תאריך ייסוד 1946
השתייכות פוליטית מרקסיזם-לניניזם
מפלגה מקבילה מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי
מיקום המטה בית קרל ליבקנכט עריכת הנתון בוויקינתונים
תלבושת
www.fdj.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארגון נועד עבור אנשים צעירים, גברים ונשים, בגילים 14 עד 25 אשר היוו כ-75% מאוכלוסיית הצעירים ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.[2] בשנת 1981-1982 אלה היו 2.3 מיליון חברים.[3] לאחר חברות ב"פיונרים של תלמאן" אשר נועדו לגילי 6 עד 14, הילדים המזרח-גרמנים היו בדרך כלל מצטרפים לנוער הגרמני החופשי.[4]

הנוער הגרמני החופשי נועד להיות "עוזר נאמן ורזרבה לוחמת של מפלגת הפועלים", או מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, אשר הייתה חברה ב"חזית הלאומית" ונציגיה היו בפולקסקאמר.[5] המטרה הפוליטית והאידאולוגית של הנוער הגרמני החופשי הייתה להשפיע על כל אספקט של החיים של הנוער בגרמניה המזרחית, הפצת מרקסיזם-לניניזם וקידום התנהגות קומוניסטית.[6] חברות בנוער הגרמני החופשי הייתה בדרך כלל התנדבותית. עם זאת, אלו שבחרו לא להצטרף לארגון הפסידו גישה לטיולים מאורגנים, והיה להם קשה (עד בלתי אפשרי) להתקבל באוניברסיטאות ולהשיג את הקריירות בהם הם חושקים. רוב הנערים שסירבו להצטרף לנוער עשו זאת מסיבות דתיות.[5]

בעוד שהתנועה הייתה מכוונת לקידום האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית בקרב הצעירים של גרמניה המזרחית, היא לא התרכזה על הערכים האידאולוגים עד לכדי ביטול ושינוי פעילויות אחרות. התנועה ארגנה אלפי חופשים ופעילויות עבור הנוער דרך סוכנות הנסיעות שלה "יוגנדטוריסט" ובבעלותה היו דיסקוטקים וקונצרטי מוזיקת רוק.[5] הארגון גם היה הספונסר של "פסטיבל השירים הפוליטיים" אשר התקיים בין השנים 1970 ל-1990.

היסטוריה עריכה

 
הקמת הנוער הגרמני החופשי בברלין, נובמבר 1947.

הקמה ב-1946 באזור הכיבוש הסובייטי עריכה

הנוער הגרמני החופשי החל את צעדיו הראשונים בחודשים העוקבים לסוף מלחמת העולם השנייה והוקם באופן רשמי ב-7 במארס 1946 בהנהגתו של אריך הונקר.[7] הנוער הגרמני החופשי פותח בהתחלה על ידי הקומוניסטים כגוף לאומי א-פוליטי אשר יתקיים בכל ארבעת אזורי הכיבוש של גרמניה.[8] הנוער הגרמני החופשי היה אמור להיות תנועת נוער מאוחדת "חופשית" ו"דמוקרטית" שבה אנטיפשיסטים צעירים ישתפו פעולה כדי לבנות מחדש את המולדת שלהם תחת השם "נוער גרמני חופשי" (Freie Deutsche Jugend).[9] השם של הארגון לקח השראה מתנועות "נוער גרמני חופשי" שהוקמו על ידי נערים גרמנים אנטיפשיסטים בפראג, פריז ולונדון לפני מלחמת העולם השנייה.[9] עניין הסוציאליזם או כך שהארגון נבנה על ידי רוב קומוניסטי בכלל לא היה קיים בהקמה הראשונית של הארגון.[9]

 
חברי הנוער הגרמני החופשי חופרים תעלות במאי 1959.

תפקידו של הארגון אשר היה פתוח לכולם בין הגילים 14 ו-25, היה מכריע בהכנת צעירים מזרח-גרמנים לחיים בוגרים דרך מסלול מאושר של בית ספר, הכשרה מקצועית, הצטרפות למפלגה, ומציאת עבודה.[10] הנוער הגרמני החופשי היה אחראי עבור החינוך הסוציאליסטי של הדור החדש של המזרח גרמנים הצעירים.[8] מחניכי התנועה היה מצופה להשתתף בתוכנית האידאולוגית אשר כיוונה לפתח קבוצה משמעותית של נערים אשר מוכנים לעבודה ומוכנים להיות חלק ממערכת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.[8] הארגון היה מוכן להעלים עין על נאמנויות קודמות לנאצים והציע מגוון אפשרויות לקריירה והתקדמות חברתית לצעירים בתמורה להתחייבות לנוער הגרמני החופשי ולאידיאלים שלו במישורים הפוליטיים, תעשייתיים, וחינוכיים.[11] נוסף על כך הנוער הגרמני החופשי כיוון להגדיל את הפרודוקטיביות של הפועלים הצעירים של גרמניה המזרחית בעזרת "בריגדות צעירים" מטעם התנועה בשנות הארבעים.[11]

כגוף המייצג הבלעדי של הנוער המזרח-גרמני, המטרה העיקרית של הנוער הגרמני החופשי הייתה לשכנע את הלבבות והמוחות של הנוער המזרח-גרמני לסמוך על אידיאלים סוציאליסטים דרך האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.[7][12] בשנות הארבעים הארגון שם דגש על הצעת "חיים צעירים שמחים" עבור הנוער המזרח-גרמני מה שגרם לארגון להיראות אטרקטיבי לנוער.[13] פעילויות מאורגנות כמו משחקי ספורט ואירועי ריקוד, "ערבים חברתיים", קונצרטים, טיולים, ביקורים בבתי הקולנוע ועוד פעילויות אחרות שאפו לספק פנאי לנוער המזרח גרמני. ב-1946 ו-1947 האחריות של ארגון פעילויות פנאי הייתה בידיהים של הקבוצות המקומיות של הנוער הגרמני החופשי בערים ובכפרים הקיימים.[14]

לנוער הגרמני החופשי היה גם בבעלותו בית הוצאה לאור, והוציא לדפוס מספר עיתונים, עיתון יומי (יונגה וולט), מגזין לסגל הנוער הגרמני החופשי, ("יונגה גנרציון") ועיתון לתלמידים, (פורום).[15]

הנוער הגרמני החופשי ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית עריכה

הנוער הגרמני החופשי התפתח להיות כלי חשוב של השלטון הקומוניסטי ונהיה חבר ב"בלוק הדמוקרטי" ב-1950.[7] עם זאת, המטרה העיקרית של הנוער, "חיים צעירים שמחים", אשר התהוותה בשנות הארבעים, נדחקה לצד לאחר שוולטר אולבריכט החליט לשנות אות ל"בנייה מהירה של הסוציאליזם" בפרלמנט הרביעי ולאחר רדיקליזציה של מדיניות מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה ביולי 1952.[16] עם מהלך זה נוספה לארגון אג'נדה אנטי-דתית, אשר שאפה לשים מכשולים בחניכים הצעירים של הכנסייה.

כארגון המקושר למפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה ולממשלה, הנוער הגרמני החופשי נהיה מטרה למפגינים אשר הובילו את המרד המזרח-גרמני. בגלל אי נוחות ששררה באותה תקופה בגרמניה המזרחית, גרמה לכך שהרבה חניכים של התנועה ברחו למערב. ב-1953, הנוער הגרמני החופשי היה על סף מהפכה מכיוון שהרבה מחניכיו הצטרפו לשביתות ולהפגנות.[17]

ב-25 באפריל 1957 באספה ה-16 של הנוער הגרמני החופשי, המועצה המרכזית של הארגון הכריזה על הנוער הגרמני החופשי כתנועת נוער סוציאליסטית רשמית.[18] הנוער הגרמני החופשי היה ארגון ההמונים השני בחשיבותו ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, לאחר "פדרציית האיגודים המקצועיים החופשיים הגרמניים".[19] הנוער הגרמני החופשי יצר צו אשר בתיאוריה, הפך את הארגון לכח שנמצא בכל מקום בו זמנית ובכל האספקטים של "חיי צעירים" בגרמניה המזרחית.[12] ארגוני הנוער הגרמני החופשי נמצאו בכל האזורים של החברה המזרח גרמנית, אם כי במספרים שונים, מבתי ספר ואוניברסיטאות, חוות קולקטיביות, חנויות, ואזורי מגורים עד לצבא ולשטאזי.[8] כארגון הנוער המאושר היחיד, הנוער הגרמני החופשי התפתח במהירות להיות מאוד בירוקרטי וצרך כמות נכבדת של עזרה פיננסית מהמדינה.[12]

הנוער הגרמני החופשי שימש כגוף מאמן לסגל העתידי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, הכלכלה, והממשלה.[20] כמייצד היחידי הרשמי של הנוער המזרח-גרמני, הנוער הגרמני החפשי היה חיוני לטיפוח הנוער לערכים סוציאליסטים.[21] ננקטו אמצעים רבים כדי לנסות לעודד את תחושת הקהילה של עבודה רחבה לעתיד מבטיח וטוב יותר. לפי הוראה רשמית המאמצים האלה עירבו גידול הילדים לקבל ערכים סוציאליסטיים, רכישת רמה גבוה של ידע ויכולות מקצועיות, השתתפות בפעילויות כלכליות וחברתיות רשמיות, ולחייב עצמם למטרת השלום, ולהשתתף במכינות צבאיות.[21]

ב-1952 היה ניסיון להפוך את הארגון למיליטריסטי דרך יצירת שירות פרלמנטרי. ב-17 באוגוסט 1961 הנוער הגרמני החופשי הוציא "קול קורא להצטרפות לכוחות המזוינים" כדי לנסות לעודד נערים צעירים להצטרף לכוחות.[22]

הנוער הגרמני החופשי השפיע המון על תהליך הקבלה לאוניברסיטאות.[21] חברות בנוער והשתתפות פעילה בתוכו היה תבחין חשוב בתהליך ההקצאה לאוניברסיטאות.[21] בנוסף לפיונרים של תלמאן, הנוער הגרמני החופשי גם הוא היה מעורב בשליטה וחינוך חניכים מרדנים דרך גינוי וריגול.[21]

לאחר בניית חומת ברלין, הנוער הגרמני החופשי היה מעורב בחסימת זרם התקשורת המערבית לתוך הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. יחידות הנוער הגרמני החופשי הוקמו ליד קהילות מקומיות, אשר אחר כך הלשינו על אנשים שהיה ידוע עליהם שהקשיבו או צפו בתוכניות מערביות או שתלו פוסטרים מערביים.[23] חברי הנוער הגרמני החופשי דרשו שבעלי טלוויזיה שהיה להם רישיון לכך, לא יפנו את האנטנות שלהם לכיוון מערב, במקרים מסוימים חברי הנוער טיפסו על גגות ופירקו או שינו את כיווניהן של אנטנות אשר פונות מערבה.[23]

במשך הרפורמות של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה על מדיניות הנוער בשנות השישים, אולבריכט תקף את גישת הנוער הגרמני החופשי, חסרת החזון עבור אנשים צעירים, במקום לקדם אמצעי הרגעה לצעירים אשר נמצאים בנוער הגרמני החופשי.[24] המיקוד על סיפוק פעילויות פנאי עבור הצעירים המזרח גרמנים חזר למטרת תנועת הנוער והארגון האחראי על ארגונים תרבותיים מרכזיים של הנוער הגרמני החופשי, "דויטשנלאנדטרפן" סיפק באופן תדיר אותן, נקודת השיא הייתה ב-1964 בפסטיבל בחג "וויטסונטייד".[24][25] אלפי צעירים מזרח ומערב גרמנים כונסו במזרח ברלין באווירה רגועה שם הם רקדו, הקשיבו למוזיקת ג'ז ומוזיקת רוק ודיברו על נושאים פוליטיים ואישיים.[25] ב-1965 הנוער הגרמני החופשי ארגן תחרות כישרונות צעירים ברחבי גרמניה המזרחית והגמר שלו נערך בברלין. כבר בשנות ה-70 אורגנו היטב צעדות המוניות והפגנות בחגים ציבוריים כמו האחד במאי שבו חברי הנוער הגרמני החופשי השתתפו באופן פעיל, צעדו בתלבושת האחידה של הנוער ונשאו פוסטרים.[26]

יעד אחר של הנוער הגרמני החופשי היה להבטיח את כך שתלמידים היו חווים את חווית מחנה הקיץ אשר בו התרחשו פעיליות עבור התלמידים.[21] מחנות קיץ ובמועדים אחרים אורגנו עבור מאות אלפי חניכי הנוער הגרמני החופשי, אשר אורגנו על ידי סוכנות הנסיעות של תנועת הנוער, "יוגנדטוריסט".[21] בשנת 1983, מיליון מתוך 2.2 מיליון התלמידים בגרמניה המזרחית כבר השתתף במחנות קיץ ומאה ועשרה אלף תלמידים מעל גיל 14 כבר השתתפו ב"פעילות התנדבותית פרודוקסטיבית" כחלק מ"בריגדות התלמידים" של הנוער הגרמני החופשי באזור מגוריהם.[21]

הנוער הגרמני החופשי במערב גרמניה עריכה

באוקטובר 1947 "הנוער הגרמני החופשי של ברלין" אושר על ידי בעלות הברית.[8] למרות זאת הנוער הגרמני החופשי של המערב נהנה מהצלחה מועטה בסביבה הפוליטית העוינת במערב.[8] הקיום של הנוער הגרמני החופשי לצד שלוש תנועות נוער אחרות באזורי הכיבוש הגרמניים החלישו את ההשפעה של הנוער הגרמני החופשי בברלין בהשוואה לחמשת מחוזות ברלין האחרים שהיו תחת אזור הכיבוש הסובייטי, ששם הנוער הגרמני החופשי נוסד יותר מ-18 חודשים קודם לכך.[8] בנובמבר 1948, רק שלושה אחוזים מהנוער של ברלין היה חבר בנוער הגרמני החופשי בהשוואה לממוצע של 17 אחוזים מגילאי 14 עד 25 במחזות המזרח גרמנים.[8] ההשפעה החלשה של הסניף המערבי של הנוער הגרמני החופשי שמה קץ לתקוות מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה במונופול על פוליטיקת הנוער הכלל גרמני.[8] ב-26 ביוני 1951 הסניף המערבי של הנוער הגרמני החופשי נאסר, למרות שהאיסור לא היה תקף למערב ברלין. אחרי מאבק משפטי האיסור נכנס לתוקפו ב-1954 לאחר שהנוער הגרמני החופשי נדחה על ידי בית המשפט החוקתי של גרמניה המערבית.

ב-1952, פיליפ מולר, חבר בנוער הגרמני החופשי, נורה על ידי המשטרה בזמן מחאה באסן נגד תהליך החימוש מחדש של מערב גרמניה. לאחר מכן, מספרים גדולים של חברים לשעבר בנוער הגרמני החופשי נכלאו.[27]

מבנה עריכה

צנטרליזם דמוקרטי עריכה

המבנים הארגוניים הבסיסיים של הנוער הגרמני החופשי נוסדו באספה השלישית של הארגון בלייפציג ביוני 1949. כמו מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה וארגונים המוניים אחרים ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הנוער הגרמני החופשי נוסד על עקרונות הצנטרליזם הדמוקרטי, עקרון שהוצג לראשונה על ידי לנין כדי להביא למשמעת וסדר במפלגה הבולשביקית בזמן המהפכה הרוסית. בהתאם לכך, הנוער הגרמני החופשי התנהל דרך מבנים היררכיים וצנטרליסטים כאלו. כל יחידה ארגונית הייתה מושפעת באופן ישיר על ידי היחידה ההיררכית שמעליה ופקודה תחת ההנהגה המרכזית של הנוער הגרמני החופשי שתחתיו היו כל שאר היחידות הארגוניות.[28]

המועצה המרכזית עריכה

היחידה הארגונית הכי גבוהה של הנוער הגרמני החופשי הייתה הפרלמנט, אשר נאסף אחת לכל שלוש או ארבע שנים בשנות החמישים והשישים. רק בזמן איסוף הפרלמנט היו יכולות להתבצע שינויים משמעותיים בארגון. בזמן בין אסיפות הפרלמנט, המועצה המרכזית (מ"מ) ניהלה את ענייני הארגון, באופן דומה למועצה המרכזית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. חברי המ"מ נבחרו על ידי הפרלמנט ונפגשו באסיפות אשר התרחשו שלוש או ארבע פעמים בשנה. מטלות המ"מ היו פרסום החלטות בנוגע לתחומים שונים בעבודת הנוער הגרמני החופשי, אישור מועמדים אשר נועדו לשבת במקומות הנוער הגרמני החופשי בפרלמנט המזרח גרמני, הפולקסקאמר ופיקוח על עניינים פיננסיים של מוסדות הארגון.[29]

מזכירות המועצה המרכזית עריכה

הכח להוצאה לפועל האמיתי, למרות זאת, היה בידי מזכירות המועצה המרכזית, גוף הארגון אשר היה כנראה הכי קרוב בתפקודו לפוליטביורו של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. מזכירות המ"מ נבחרה על ידי המ"מ, והשפיעה על רוב הכיוונים הפוליטיים והארגוניים של הנוער הגרמני החופשי. המזכירות הייתה אחראית עבור בחירת הסגל עבור יחידות הארגון הנמוכות יותר, ובחרה באופן ישיר את מנהיגי יחידות הארגון המקומיות. פגישות מזכירות המ"מ התקיימו פעם בשבוע, כאשר בראשן עמד המזכיר הכללי של המ"מ, ומזכירים אחרים אשר היו אחראיים כל אחד לתחום אחר של הארגון (למשל השכלה גבוהה או יחסים בין-לאומיים).

לשכת המועצה המרכזית הייתה, בתיאוריה, היחידה הארגונית הרבעית בחשיבות של הנוער הגרמני החופשי. היא נוסדה באספה השלישית ב-1949. היא כללה בתוכה מגוון רחב יותר של נציגי הנוער, כולל המנהיג מטעם הממשלה של מחלקת הנוער ונציגים של מפלגות הקואליציה כמו המפלגה הנוצרית דמוקרטית והמפלגה הליברל דמוקרטית. למרות זאת ללשכה לא היה כח אמיתי והייתה תוספת קטנה עבור היחידיה הארגונית החשובה הרבה יותר, מזכירות המועצה המרכזית.[30]

יחידות בסיסיות עריכה

ברוב המקרים, היחידות הבסיסיות של הארגון היו מחולקות ליחידה הבסיסית ביותר, ה"קבוצה" (אשר כללה בתוכה לדוגמה את חניכי תנועת הנוער משכבה מסוימת בבית ספר או יחידה מסוימת במפעל).

יושב הראש עריכה

  • אדולף בוכהולץ (8 במאי 1938 - מרץ 1942)
  • הורסט בראש (12 באפריל 1942 - סוף 1945)
  • אלפרד קליברג (סוף 1945 - קיץ 1946)
  • אריך הונקר ( 7 במארס 1946 - 27 במאי 1955)
  • קארל נאמוקל ( 1955-1959)
  • הורסט שומן (1959-1967)
  • גונתר יאן (1967-1974)
  • איגון קרנץ (1974-1983)
  • אברהרד אוריך (1983-1989)
  • ינס רוקר (1991)
  • אנדריאה גרים (2000)
  • רינגו אלהרט (2002-2007)

קץ התנועה עריכה

לאחר איחוד גרמניה מחדש עריכה

לאחר איחוד גרמניה מחדש באוקטובר 1990, הנוער הגרמני החופשי איבד מהר מאוד את כמעט כל החניכים שנשארו, באמצע 1991, 7,000 חברים בלבד וב-1994 לא יותר מ-300 חברים וב-2003, 150 חברים בלבד. כל עובדי הארגון במשרה מלאה פוטרו בסוף שנת 1991 והעובדים שנשארו ניהלו את המבנים והשירותים האחרים של הארגון. הנכסים של הנוער הגרמני החופשי הועברו לבעלותה של סוכנות ההפרטה של גרמניה המזרחית, ה"טרויהאנדסטאלט". מועדוני הנוער והאכסניות של הארגון נסגרו או נמכרו. מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, שעברה רפורמה והפכה להיות מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, יסדה את תנועת הנוער החדשה שלה, ולא הכירה יותר בנוער הגרמני החופשי.

למרות הכל, הנוער הגרמני החופשי ממשיך להתקיים באופן שולי עד היום. הוא חזר לקו הפוליטי המרקסיסטי לניניסטי התקיף, ובכך מתנגד להכרה ברפובליקה הפדרלית הגרמנית והסיפוח אליה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.[31] הנוער הגרמני החופשי נשאר עצמאי, אך הוא משתף פעולה עם קבוצות פוליטיות אחרות כמו המפלגה הקומוניסטית של גרמניה, ואיגוד העובדים של המפלגה. כיום, משרדי הארגון נמצאים באזור המשרדי של בית קארל ליבקנכט.[32]

העיתון של הנוער הגרמני החופשי, יונגה וולט, גם קיים היום כעיתון מרקסיסטי קטן, אך עצמאי מהארגון.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הנוער הגרמני החופשי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "East Germany". Lcweb2.loc.gov. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Free German Youth 1949–1990 (East Germany)". Flagspot.net. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Dirk Jurich, Staatssozialismus und gesellschaftliche Differenzierung: eine empirische Studie, p.32. LIT Verlag Münster, 2006, ISBN 3825898938
  4. ^ "The Rules of the Thälmann Pioneers". Calvin.edu. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 "young pioneers : East Germany". Histclo.com. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Encyclopaedia: Freie Deutsche Jugend, FDJ (Free German Youth Organisation) – Chronik der Wende". Chronikderwende.de. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 Fulbrook, Mary. Anatomy of a Dictatorship: Inside the GDR 1949–1989. New York: Oxford University Press, 1995, 60.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 20.
  9. ^ 1 2 3 McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 2.
  10. ^ Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000. 204.
  11. ^ 1 2 McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 6.
  12. ^ 1 2 3 McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 19.
  13. ^ McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 39.
  14. ^ McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 5–6.
  15. ^ McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 21.
  16. ^ McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 37–8.
  17. ^ Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000, 66.
  18. ^ Grieder, Peter. The East German Leadership, 1946–73 : Conflict and Crisis. Manchester: Manchester University Press, 1999, 120.
  19. ^ Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000, 204.
  20. ^ Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000, 201.
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000, 205.
  22. ^ Major, Patrick. Behind the Berlin Wall: East Germany and the Frontiers of Power. Oxford Scholarship Online. Oxford: Oxford University Press, 2010, 141.
  23. ^ 1 2 Major, Patrick. Behind the Berlin Wall: East Germany and the Frontiers of Power. Oxford Scholarship Online. Oxford: Oxford University Press, 2010, 191.
  24. ^ 1 2 Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000, 112–113.
  25. ^ 1 2 Dennis, Mike. The Rise and Fall of the German Democratic Republic, 1945–1990. Harlow: Longman/Pearson, 2000, 113.
  26. ^ Fulbrook, Mary. Anatomy of a Dictatorship: Inside the GDR 1949–1989. New York: Oxford University Press, 1995, 139–40.
  27. ^ Horst Klein: Philipp Müller – Erinnerungen an den ersten Demonstrationstoten der BRD im kalten Krieg, in: Jahrbuch für Forschungen zur Geschichte der Arbeiterbewegung, III/2003, see also Wiggershaus, Rolf (1994), The Frankfurt School: Its History, Theories, and Political Significance, MIT Press, ISBN 0-262-73113-4 p.444
  28. ^ McDougall, Alan. Youth Politics in East Germany : The Free German Youth Movement, 1946–1968. Oxford Historical Monographs. Oxford: Clarendon, 2004, 22.
  29. ^ McDougall, 23.
  30. ^ McDougall 23.
  31. ^ "30 Jahre sind genug! – 30 Jahre sind genug!". www.fdj.de. נבדק ב-4 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ http://www.die-tagespost.de/aus-aller-welt/aus-aller-welt/Erichs-unartige-Kinder;art309,170214
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הנוער_הגרמני_החופשי&oldid=38137338"