הני להמן
הנרייט להמן, לשעבר שטרסמן, המכונה הני (בגרמנית: Henni Lehmann; 10 באוקטובר 1862, ברלין – 18 בפברואר 1937, ברלין) הייתה ציירת פעילה פוליטית וחברתית וסופרת יהודייה-גרמנייה.
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1862 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 1937 (בגיל 74) ברלין, גרמניה הנאצית |
| שם לידה |
Henriette Straßmann |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אביה, וולפגנג שטראסמן, היה רופא ופעיל חברתי שהיה במשך שנים רבות חבר בבית הנבחרים הפרוסי.[1] בשנת 1888, בזמן שלמדה בבית הספר המלכותי לאמנות, הכירה והתחתנה עם קרל להמן (1858–1918), חוקר משפטי. לאחר החתונה עברו שניהם התנצרו ועברו לרוסטוק, שם מונה לפרופסור באוניברסיטת רוסטוק. בשנת 1904 הוא מונה לרקטור. היא הפכה ליושבת ראש איגוד הנשים.
בשנת 1907 בילתה משפחתה את הקיץ באי הידנזה. מוטרדת מתנאי המחיה שמצאה באי, היא העניקה לתושבי האי הלוואה בשנת 1913 לבניית מתקן רפואי, ובשנת 1914 הפכה למייסדת וחברת מועצה ב"קונפדרציית הטבע והגנת הבית" המקומית. במהלך מלחמת העולם הראשונה היא עמדה בראש "Nationaler Frauendienst" אגודת ידידים לתמיכה במלחמה. לאחר מות בעלה היא עברה לויימאר, שם הייתה מעורבת בפעילות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. היא גם כתבה רומנים והעבירה הרצאות נגד אנטישמיות.[2] בשנת 1920 היא קנתה בית נמוך (אנ') בהידנזה והסבה אותו למקום תצוגת אמנות שכונה האסם הכחול (Blaue Scheune), על פי הצבע שבחרה למבנה מבחוץ. "האסם הכחול" התחיל להיות מוכר בציבור הודות לתערוכות אומנות של פדרציית האומניות של הידנזה (Hiddenseer Künstlerinnenbundes) בקרב קבוצת האומניות, שפקדו את המקום בעידודה של להמן קלרה ארנהיים שסייעה ללהמן להקים את המקום, קתה לוונטל, ליזבת אנדרה, קתרין במברג והאומנית הידועה ביותר שיצאה מהידנזה, אליזבת בוכסל. ב-1934 אליזבת ניימיר (Niemeier)[3] גרושתו של האמן מקס ניקולס ניימיר, קנתה את הבית מידיה של להמן וחברת הנשים שלה, שנאסר עליהן לעבוד בעיסוקן כאומניות וסופרות יהודיות בעקבות עליית האנטישמיות בשנותיה האחרונות של רפובליקת ויימר. ניימיר המשיכה להפעיל את האסם כמקום המציג תצוגות אומנות עד לשנת עזיבתה את האי ב-1952.
להמן התגוררה בבית הקיץ הישן של משפחתה בסמוך למשך שארית חייה. בדרך כלל מאמינים כי התאבדה, אולי בתגובה לידיעה כי בתה מתה מסרטן.[1]
לאחר השיפוץ שימש ביתה לזמן קצר כבית העירייה של ויטה, עיירה באי. המקום משמש כיום לאירועים מיוחדים. ליד ביתה הונחה אבן נגף המוקדש לאמנים היהודים שנרדפו על ידי הנאצים, ושמו של "האסם הכחול" שונה רשמית ל"בית הני להמן" ב-5 ביוני 2000 לכבודה[3].
רומנים עריכה
- Die Frauen aus dem Alten Staden Nr. 17 (הנשים מהעיר העתיקה מס '17), 1921, רומן בנושא פרולטרי שזכה לשבחים על ידי גרהרט האופטמן, שיצא לאור מחדש, מסת"ב 978-3-86276-126-5
- Armenhauskinder ,ISBN 978-3-86276-127-2
- Der Feldherr Ohne Heer (המפקד ללא צבא), 1928
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Brief biography @ Hiddensee Kultur.
- ^ Brief biography @ Galerie Der Panther.
- ^ 1 2 Blaue Scheune in Vitte auf Hiddensee מתוך אתר [ostseemagazin.net https://ostseemagazin.net] (בגרמנית)