הנס בלושק
הנס בלושק (בגרמנית: Hans Baluschek; 9 במאי 1870 – 28 בספטמבר 1935) היה צייר, גרפיקאי וסופר גרמני, חבר הזצסיון הברלינאי.
 | |
| לידה |
9 במאי 1870 ברסלאו, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1935 (בגיל 65) ברלין, גרמניה הנאצית |
| מקום קבורה |
Wilmersdorfer Waldfriedhof Stahnsdorf |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם |
| יצירות ידועות |
המסע לירח של פטר |
| בן או בת זוג |
Irene Drösse-Baluschek |
  | |
בלושק היה נציג בולט של הריאליזם הביקורתי הגרמני, וככזה הוא ביקש להציג את חיי פשוטי העם. ציוריו התמקדו במעמד הפועלים של ברלין. הוא השתייך לתנועת הזצסיון בברלין, קבוצת אמנים שהתעניינה בהתפתחויות מודרניות באמנות. עם זאת במהלך חייו הוא היה ידוע ביותר בזכות האיורים המופלאים שלו לספר הילדים הפופולרי "מסע פיטר הקטן לירח".[1]
היה לאחר 1920 חבר פעיל במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, שבאותה עת עדיין החזיקה בהשקפה מרקסיסטית על ההיסטוריה.
קורות חיים עריכה
הנס בלושק נולד ב-9 במאי 1870 בברסלאו, אז העיר השישית בגודלה בגרמניה (וכיום העיר ורוצלב שבפולין), לפרנץ בלושק, מודד ומהנדס רכבת ואשתו. היו לו שלוש אחיות, שתיים מהן מתו משחפת בילדותן. לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה וייסוד האימפריה הגרמנית בשנת 1871, הפך פרנץ למהנדס עצמאי של מסילות ברזל, והתגורר זמן מה בעיירה הקטנה בהרבה היינאו (כיום חוינוב (אנ') שבפולין). במהלך ילדותו פיתח הנס בלושק תשוקה למסילות ברזל שיוצגו מאוחר יותר בציוריו.
בשנת 1876 עברה המשפחה עם האנס בן ה-6 לברלין, שם במהלך העשור הבא הם שינו את מגוריהם חמש פעמים, וחיו ברצף של דירות שזה עתה נבנו עבור עובדים. ברלין מצאה את עצמה בעיצומו של כאוס כלכלי בעקבות המשבר של 1873, אך פרנץ בלושק היה בר מזל לשמור על תעסוקת הרכבות והצליח לפרנס את משפחתו בסגנון בורגני זעיר.
.jpg)
בשנות השמונים של המאה ה-19 התרשם בלושק הצעיר מתערוכה בברלין של ציורי האמן הרוסי וסילי ורשגאגין, שעבודותיו תיארו את זוועות המלחמה, ובמיוחד מלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877–1878. על ציורים אלה היו דיונים נרחבים בחוגים האמנותיים בברלין, שם הריאליזם הגרפי שלהם היה הלם עבור הצופים. בלושק התחיל להעתיק תמונות ולצבוע את סצנות המלחמה שלו בסגנון של ורשגאגין, שאפשר לזהות את השפעתו בכמה מיצירותיו המאוחרות של בלושק.
בשנת 1887 עברה המשפחה לשטרלזונד, שם סיים בלושק את לימודיו בגימנסיה. הוא הושפע מהמורה מקס שיטה, שלימד את תלמידיו את עקרונות הסוציאליזם, ובמיוחד הדגיש את הנושאים הכלכליים והחברתיים - הוא פוטר בסופו של דבר בגלל דעותיו הפוליטיות השמאלניות. בלושק וחבריו לכיתה התמסרו לחקר היצירות הפוליטיות הפופולריות של טולסטוי ואמיל זולא. בשנת 1889 שסיים את לימודיו בגימנסיה, הצהיר כי ברצונו להיות צייר.
שנים ראשונות כאמן (1890–1894) עריכה
לאחר סיום לימודיו התקבל בלושק לאוניברסיטת ברלין, שם התוודע לצייר הגרמני מרטין ברנדנבורג, איתו הוא שמר על ידידות לכל החיים. אולם האוניברסיטה נותרה שמרנית למדי למרות מגמות חדשות רבות באמנויות, כמו האימפרסיוניזם הצרפתי הפופולרי. ההדרכה התמקדה בטכניקות מסורתיות ובהיסטוריה של האמנות.
בלושק התגורר ברובע שנברג בברלין. ספר הציורים המוקדם ביותר שלו הוא משנת 1889 שכולל דיוקן עצמי מראה אותו בלבוש סטודנטים. בין עבודותיו המוקדמות ניתן למנות סצינות צבאיות ומלחמות, יחד עם תיאורי חיי רחוב בשטרלזונד ובברלין. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הוא הפיק איורים על הבדלי מעמדות וחיי הפרולטריון בברלין, בהם הוא נטש את הטכניקות המסורתיות.
בלושק עזב את האוניברסיטה לאמנויות בשנת 1893 והחל לעבוד כאמן עצמאי. אז התמקד כמעט אך ורק בהבדלים בין המעמדות החברתיים - מה שהפך אותו ליוצא דופן בעולם האמנויות השמרנית של גרמניה. בינתיים הוא קרא את עבודותיהם השמאליות של גרהארט האופטמן, טולסטוי, איבסן, יוהנס שלאף וארנו הולץ והושפע מאוד מספרות הנטורליזם.[2]
התפתחות אמנותית (1894–1914) עריכה
התקופה העיקרית של התפתחותו האמנותית של בלושק החלה בשנת 1894 והתארכה במשך שני עשורים, עד לתחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914. בלושק הזדהה עם התנגדות למסורתיים.
הוא הזדהה עם רעיונותיו ועבודותיו של מקס ליברמן. ציוריו של בלושק מתקופה זו מראים את החיים בפאתי ברלין, שם פרחה בניית מפעלים, מתחמי שיכונים ומסילות ברזל. הנושאים המועדפים עליו כללו מפעלים, בתי קברות ומעל לכל את חיי מעמד הפועלים בברלין. לדוגמה, עבודתו משנת 1894, "צהריים", מתארת נשים עם ילדים המביאות סלי ארוחת צהריים לגברים המועסקים במפעלים, ומתעדת את חיי מעמד הפועלים, עם חזרה מתמדת על המשימות היומיומיות. הציור "בערב ברכבת" משנת 1895, נושא המיוצג על ידי עובד בודד שחוזר מותש מהעבודה על רקע מתקני רכבת, ערימות עשן וכבלי החשמלית העיליים.
באותה תקופה בלושק ניהל מערכת יחסים ידידותית עם המשורר האוונגרדי ריצ'רד דהמל.[3] בלושק הפיק איור לשיר "האשה והעולם" של דהמל, אוסף שירים שהופיע בשנת 1896. בלושק פיתח קשרים עם כמה סופרים שמאלניים, ביניהם המשורר והמחזאי ארנו הולץ, הידוע בעיקר בזכות "פנטסוס" (1898), אוסף שירה המתאר את האמנים הרעבים בברלין. הולץ היה עבור בלושק דמות מפתח של טבעיות ספרותית ומורה רוחני. בערך בתקופה זו פיתח בלושק סגנון ציור משלו, תוך שימוש בטכניקות צבעי מים וגואש. לעיתים רחוקות הוא צייר בצבעי שמן.
במחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-19 זכה בלושק בהכרה בעולם האמנויות בברלין, במיוחד לאחר תערוכות בשנים 1895, 1896 ו-1897 עם מרטין ברנדנבורג. אף שבלושק הוצג קודם לכן בגלריות קטנות, התערוכות היו חשיפתו הראשונה לציבור גדול יותר. בעוד ליברמן ואמנים אחרים ציירו נושאים פרולטריים, עבודתו של בלושק נתפסה כעת כחדשה ויוצאת דופן. אספן האמנות הברלינאי קארל ברוהאן ציין כי "הכנות הישירה" של תאורי החיים של בלושק הייתה "פרובוקטיבית באופן מטריד". הוא תיאור את סביבת המגורים הבלתי אנושית ותנאי העבודה העגומים מאחורי החזית הנוצצת של החברה.[4]
בסוף המאה ה -19 התפצל עולם האמנות בברלין לשני מחנות עקב חוסר שביעות רצונם של אמנים חדשניים עם תערוכות רשמיות שנערכו במוזיאונים בעיר. בהנהגתו של האימפרסיוניסט ולטר ליסטיקוב, הוקמה קבוצת האמנות "XI" בשנת 1892, ובלושק הוזמן להשתתף בתערוכות שלה. בשנת 1898 הקימו רבים מחברי XI את הזצסיון הברלינאי - ביניהם בלושק, שהפך למזכיר הקבוצה. הזצסיון דגל באימפרסיוניזם צרפתי, פוינטיליזם וסימבוליזם. בלושק הציג לראשונה את עבודתו בתערוכות הזצסיון, וגרם לתסכול עבור מבקרים שמרניים, כמו הרוזן פון אוריולה, סגן הרייכסטאג שכינה את עבודתו כחריגה מהנורמות האסתטיות.
בשנת 1900 התאהב בלושק בשחקנית הבמה שרלוט פון פצאטקה-ליפינסקי. הוא צייר הצהרת אהבה אמנותית בדמות תמונת פנטזיה, בה הוא הופיע כשדון הנותן ורד לגברת הדומה לפצאטקה-ליפינסקי. הם נישאו בשנת 1902 ועברו להתגורר בבית ברובע טירגארטן בברלין. עם זאת, נישואיהם הרומנטיים בתחילה לא הוכיחו את עצמם והם התגרשו בשנת 1913.
בשנת 1908 נבחר בלושק לחבר בוועד המנהל של הזצסיון הברלינאי, ובמסגרתו הוא היה מעורב בדיונים על הופעתו של האקספרסיוניזם שהובילו לוויכוחים בין חברי הזצסיון. לדוגמה, מקס בקמן התלונן על החוצפה "זו אחר זו" של הציירים החדשים, וליברמן התנגד לתערוכה בהשתתפות אנרי מאטיס. בשנת 1910, נוצרה קבוצה נפרדת "הזצסיון החדש", בראשות גאורג טפרט ומקס פכשטיין, שערכה "תערוכת עבודות שנדחו על ידי הזצסיון הברלינאי".[5] המחלוקת הפנימית הגיעה לשיאה בשנת 1913, מה שגרם להתפטרותם של 42 אמנים מזצסיון, כולל כלל הדירקטוריון, ביניהם בלושק. באותה שנה, בלושק, אז בן 43, התחתן עם אירנה דרסה (Drösse), סטודנטית לשעבר לאמנות בת 25. נישואיהם נמשכו ובמהלך מלחמת העולם הראשונה אירנה ילדה שתי בנות.
מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) עריכה
למלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה עמוקה על זירת האמנויות בברלין ועל אמנים בודדים. הכרזת המלחמה של גרמניה על רוסיה וצרפת הובילה לשחרור מתחים עצורים שנבנו במשך עשרות שנים בגלל יחסים בינלאומיים מתוחים ומשברים חוזרים ונשנים.
גם בקהילה האמנותית היו ביטויים פטריוטיים אופטימיים, אם כי כמה אמנים גרמנים, כמו קולוויץ ונאגל, לא השתתפו בגל ההתלהבות העממית. בלושק וליברמן היו בין אלה שתרמו למגזין של מבקר האמנות פאול קסירר "זמן מלחמה" (קריגסצייט), ניסיון להפגין תמיכה במאמץ המלחמתי מצד הקהילה האמנותית. כמה מחברי הזצסיון לשעבר, בהם בקמן ואריך הקל, התנדבו לצבא הגרמני.
עמדתו הפטריוטית של בלושק הייתה בניגוד לסלידתו ארוכת השנים מבית המלוכה, אך אולי שיקפה טינה בסיסית להשפעה הרווחת של האמנות הצרפתית בגרמניה. בשנת 1915 תרם כמעט שני תריסר רישומים לפרסום מלחמתי בחסות אגודת בית חולים. הוא כלל איורים של כלי נשק מודרניים בליווי "טקסט פטריוטי זוהר", ותיאורים מחרידים של סצינות קרב ובתי חולים שדה.[6]
אף על פי שבשנות ה-40 לחייו, התנדב בלושק לשירות צבאי, ובשנת 1916 הוצב כחייל מילואים תחילה בחזית המערבית, ואז בחזית המזרחית. במהלך השירות שלו בצבא הוא ניסח תיאורים חגיגיים יותר של סצינות קרב (חברו הקרוב הצייר מרטין ברנדנבורג נפצע קשה בלחימה ומת מפצעיו לאחר המלחמה בשנת 1919). ציורו של בלושק מ־1917 ל"מולדת" מתאר את ארונו של חייל, המועבר לגרמניה, ומעוררת את הקרבתו הפטריוטית. סוף המלחמה בשנת 1918, עם תוצאתה הקטסטרופלית עבור גרמניה, פגע בבלושק עמוקות, והוא שמר על מרחק מהמהפכה שהולידה את רפובליקת ויימאר. תפוקתו האמנותית הצטמצמה לכמה איורים ודיוקן עצמי המראה אותו בהבעה עגומה.
שנות ויימאר (1918–1935) עריכה
עבור האמן, השנים שלאחר מכן נשלטו על ידי איורים של אגדות, ואלה שתרם לספר "המסע של פיטר הקטן לירח" בשנת 1919 נחשבים עדיין לקלאסיקה של ספרות ילדים. בלושק אייר ספרי ילדים אחרים, ביניהם "אל ארץ האגדות" ו"על אנשים קטנים, חיות קטנות ודברים קטנים" בשנים 1919, 1922 ו-1924 בהתאמה. הוא גם אייר מהדורה משנת 1925 של "מעשיות האחים גרים". בינתיים הוא הפיק כרזות וחומרי פרסום מכירות לתיאטרון ולקולנוע, יחד עם רישומי תלבושות למפיקים, וסצנות דמיוניות מחיי ברלין לבר היין המפורסם לוטר וואגנר.[7]
כמו אמנים רבים אחרים, גם בלושק נקלע למשבר לאחר המלחמה, אך הוא ניצל הזדמנויות והחליט להיות פעיל בחינוך תרבותי. הוא תמך בהפקת הסרט "המסע לאושר של אמא קראוזה" (1919), שתיאר את אכזריות העוני ושיבח את הקומוניזם ככוח מציל. בשנת 1920 הוא היה בין מייסדי בית הספר העממי של ברלין רבתי ולימד שם ציור.
בלושק היה גם בין מקימי "הליגה לספרות פרולטרית", ובשנת 1924 מונה לוועדה המייעצת הספרותית של "מעגל הספרים" של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא הצטרף למפלגה בשנת 1920 ושימש כיו"ר נציגי האמנים ממחוז שנברג. הוא הפך ליועץ של ראש העיר הסוציאל-דמוקרטי, גוסטב בס, ומילא תפקיד מוביל בהקמת לשכת הרווחה לאמני ברלין, בה היה יו"ר תקופה.
הוא השתייך לאגף השמאלי של הסוציאל-דמוקרטים, והיה לו נוח בפעילות של הקומוניסטים, כוח פוליטי גדול בגרמניה של ויימאר. ציורו "עתיד" (צוקונפט) הופיע כשער העיתון הקומוניסטי בשנת 1920. בלושק היה בין עשרה אמנים אוהדי השמאל גרמניים שתרמו לוועידת אנטי-מלחמה בינלאומית בשנת 1924 באמסטרדם.
תקופת הנאציזם עריכה
כצפוי, לאחר עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933 הם תייגו את בלושק כ"אמן מרקסיסטי" וסיווגו את יצירתו כ"אמנות מנוונת".[8] הוא הודח מכל תפקידו ונאסר עליו להציג.
הנס בלושק נפטר ב־28 בספטמבר 1935 בברלין, בן 65, ונקבר בבית העלמין ביער וילמרסדורף מדרום לברלין ליד פוטסדאם.
אירועים לאחר המלחמה עריכה
הנס בלושק אינו בין האמנים הידועים ביותר של הזצסיון בברלין. בגרמניה המערבית שלאחר המלחמה הוא זכה לתשומת לב מועטה יחסית, ואילו במזרח גרמניה הוא זכה לתהילה בגלל הנושאים השמאלניים שלו, ועבודותיו שוחזרו לעיתים קרובות כאיורים בפרסומים שונים. תערוכות של יצירותיו הועלו בימי השנה למותו, במיוחד במוזיאון במזרח ברלין.[9]
בשנת 1981 הונח לוח זיכרון על בית שגר ברובע שנברג בברלין.
לאחר האיחוד, בשנת 2004 נקרא על שמו פארק קטן בשנברג (Hans-Baluschek-Park).
גלריה עריכה
-
פינה בעיר -
תחנת רכבת -
לשכת עבודה -
קר -
עצי קריסמס -
שלג עמוק -
פסטיבל קיץ -
רחוב היתומים ברלין -
מזרקה ליד שער העיר
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Hans Baluschek, www.csogb.co.uk
- ^ Hans Baluschek, www.friedenau-netzwerk.de
- ^ Richard Dehmel: Der Arbeitmann. In: Weib und Welt, Berlin 1896, S. 123–125.
- ^ Hermann Esswein: Hans Baluschek. Piper, München und Leipzig 1910.
- ^ Anke Daemgen: Die Neue Secession in Berlin, in Ausst. Kat.: Liebermanns Gegner – Die Neue Secession in Berlin und der Expressionismus, Stiftung Brandenburger Tor, Max Liebermann Haus, Berlin 2011, S. 22 Kriegszeit 1914–1918. In: Bröhan 2002, S. 69–79.
- ^ Bröhan, Margit. Hans Baluschek. 1870–1935. Maler, Zeichner, Illustrator. 2nd ed. Bröhan-Museum, Berlin 2002 ,S. 86–109
- ^ Margit Bröhan: Hans Baluschek. 1870–1935. Maler, Zeichner, Illustrator. 2. erweiterte Auflage. Bröhan-Museum, Berlin 2002 S. 80–85
- ^ Hans Baluschek - Kunstdrucke & Gemälde, www.kunstbilder-galerie.de
- ^ Märkisches Museum zeigt Bilder Hans Baluscheks. In: Neues Deutschland, 27. September 1985.