הנס פרנק

הַנס מיכאל פרנקגרמנית: Hans Michael Frank;‏ 23 במאי 1900, קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית16 באוקטובר 1946, נירנברג, גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה); היה פוליטיקאי גרמני נאצי, משפטן בהכשרתו, המושל הכללי של הגנרלגוברנמן (חלק משטחי פולין הכבושה) ופושע מלחמה, ממבצעיה של השמדת היהודים בשואה. נידון למוות בתלייה במשפטי נירנברג.

הנס מיכאל פרנק
Hans Michael Frank
Bundesarchiv Bild 146-1989-011-13, Hans Frank.jpg
לידה 23 במאי 1900
קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
הוצאה להורג 16 באוקטובר 1946 (בגיל 46)
נירנברג, גרמניה בשלטון בעלות הברית אזורי הכיבוש בגרמניהאזורי הכיבוש בגרמניה
השכלה אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Brigitte Frank (19251946) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
Flag of the Schutzstaffel.svg אס אס
דרגה אובר-גרופנפיהרר (אס אס) אובר-גרופנפיהרר
תפקידים בשירות
המושל הכללי של פולין
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה
עיטורים
אות הזהב המפלגתי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים אזרחיים
שר בלי תיק בממשלת היטלר הראשונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנס פרנק, המושל הכללי, במצעד משטרתי בקרקוב, 1939

רקעעריכה

פרנק נולד בעיר קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית, ב-1900, והצטרף לצבא הגרמני הקיסרי ב-1917. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לפרייקור - מיליציה ימנית קיצונית שחבריה השתמשו ברצח ובאלימות כנגד גורמי שמאל בגרמניה, בתקופה שלאחר המלחמה. ב-1919 הצטרף ל"מפלגת הפועלים הגרמנית" הגרעין שממנו הוקמה מאוחר יותר המפלגה הנאצית. הוא למד משפטים, הוסמך ב-1926 כעורך דין, והפך ליועצו המשפטי האישי של אדולף היטלר. ב-1930 נבחר לרייכסטאג, וב-1933 מונה לשר המשפטים של מדינת בוואריה. כן עמד בראש אגודת המשפטנים הנאצית, והיה נשיא האקדמיה הגרמנית למשפטים. בתחילה, פרנק התנגד להוצאה להורג שלא בהליך משפטי, הן במסגרת מחנות הריכוז (דוגמת דכאו), והן בפעולות חיסול (כמו ב"ליל הסכינים הארוכות"). מ-1934 כיהן בממשלתו של היטלר כשר בלי תיק.

מלחמת העולם השנייהעריכה

בספטמבר 1939 מונה פרנק לראש המינהל האזרחי בפולין, תחת פיקודו של הגנרל גרד פון רונדשטט. לאחר חלוקה אדמיניסטרטיבית של פולין, חלק ניכר מפולין סופח ל"רייך", ואילו המחוזות קרקוב, ורשה, ראדום ולובלין הפכו ליחידה אוטונומית בשם "גנרלגוברנמן" או "הממשל הכללי"; פרנק מונה למושל הכללי של אזור ה"גנרלגוברנמן" בדרגת אוברגרופנפיהרר באס אס. הוא מינה את יוזף ביהלר, עוזרו מראשית ימי המפלגה, למזכיר מדינה וממלא מקומו. בהמשך פרנק קודם להיות רייכסלייטר (דרגה שנייה בחשיבותה מתחת למעמדו של היטלר במידרג המפלגה הנאצית, אחת מעל גאולייטר)[1].

פרנק פיקח על גירוש היהודים וריכוזם בגטאות ובהמשך על העברתם למחנות ריכוז והשמדה; כן פיקח על השימוש בפולנים (יהודים ולא יהודים) כעובדי כפייה, ועל השמדה פיזית של האליטה האינטלקטואלית הפולנית. רוב יהודי הגנרלגוברנמן לא שרדו את השואה: לאחר ריכוזם בגטאות, שם סבלו מתת תזונה ומיחס בלתי אנושי, הובלו היהודים להשמדה במחנות באמצעים שונים, במיוחד באמצעות הרעלה המונית בגז רעיל. הנס פרנק ידע על תעשיית רצח זו והיה שותף לתהליך למן ההתחלה, בהתלהבות אנטישמית קנאית. התנהגותו הקנתה לו את הכינוי ״הקצב מפולין״.

במהלך השנים הלך מעמדו של פרנק והתערער, בעקבות ריב סמכויות שהיה לו עם אחד מקציני האס-אס בפולין, פרידריך וילהלם קריגר. בהמשך טען פרנק כי השמדת היהודים הייתה פרויקט אישי של היינריך הימלר, וכי לא ידע על כך כביכול עד 1944. עדויות ומסמכים שנותרו אחריו בגנרלגוברנמן מעידים כי ההפך הוא הנכון. באוגוסט 1944, במקביל להתקדמות כוחות הצבא האדום מערבה, נמלט פרנק מפולין, ונתפס בחודש מאי 1945 ליד ברכטסגאדן, מעונו ההררי של היטלר. רבים האמינו כי מקום זה יהיה למצודה בלתי ניתנת לכיבוש, ולמקום מקלט לנאצים רמי דרג שביקשו להימלט.

לאחר המלחמהעריכה

פרנק הובא למשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במהלך המשפט המיר פרנק את דתו לדת הקתולית והכריז כי גילה את האל וכי חזר בתשובה. התברר כי במהלך שנותיו כמושל כללי של הגנרלגוברנמן ניהל פרנק יומן, וארבעים כרכי יומן זה, בהם מתאר פרנק את הפשעים שפשע כנגד האנושות - השמדת עם, עבודות כפייה, ביזה ושוד, הם שהיו הראיה המרכזית כנגדו. פרנק הודה במקצת העבירות בהן הואשם, והתבטא כי עונש המוות לו ציפה יהיה כפרה על מקצת מחטאיו. על דוכן העדים הצהיר: "אלף שנים תעבורנה, ואשמת גרמניה לא תימחה". הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות, ונידון למוות בתלייה. ב-16 באוקטובר 1946 בוצע גזר הדין. על הגרדום אמר פרנק: "אני מודה על הטיפול האנושי שקיבלתי בשבי, ומבקש מהאל שיקבלני ברחמים".

בעודו כלוא רשם פרנק את זיכרונותיו, בעידודו של הפסיכולוג האמריקני גוסטב מארק גילברט והכומר המוודה שלו. הטענה החשובה ביותר המועלית שם נוגעת למוצאו היהודי של אדולף היטלר, אבל יש שסברו שהיא תרמית של פרנק, שרצה להשליך על היהודים את האחריות העקיפה לאסונם.

בנו של פרנק, עיתונאי במקצועו, כמעט לא הכיר אותו, כיוון שהיה בן 6 בעת שנתלה אביו, אולם מורשתו המשפחתית מילאה אותו בזעם ובמשטמה שאותם הוא פורק בספר שכתב כמכתב לאביו, אותו הוא מתאר כעלוב נפש, פחדן, שקרן ויהיר[2].

 
הנס פרנק לאחר תלייתו בנירנברג

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Nazi Perpetrators: Index Of Top Nazi Leaders
  2. ^ Niklas Frank, In the shadow of the Reich. Knopf, 1991. ISBN 0394583450