הנס פרנק

הַנס מיכאל פרנק (בגרמנית: Hans Michael Frank;‏ 23 במאי 1900, קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית – 16 באוקטובר 1946, נירנברג, גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה); היה פוליטיקאי גרמני נאצי, משפטן בהכשרתו, המושל הכללי של הגנרלגוברנמן (חלק משטחי פולין הכבושה) ופושע מלחמה מורשע, ממבצעיה של השמדת היהודים בשואה. נידון למוות במשפטי נירנברג והוצא להורג בתלייה.

הנס מיכאל פרנק
Hans Michael Frank

לידה	23 במאי 1900 קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן
הוצאה להורג	16 באוקטובר 1946 (בגיל 46) נירנברג, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה
מדינה	גרמניה
השכלה	אוניברסיטת מינכן
בן או בת זוג	Brigitte Frank (1925–1946)
צאצאים	Niklas Frank
השתייכות	אס אס
תקופת הפעילות	? – 16 באוקטובר 1946
דרגה	אובר-גרופנפיהרר
תפקידים בשירות
המושל הכללי של פולין
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה
עיטורים
אות הזהב המפלגתי מסדר הדם
תפקידים אזרחיים
שר בלי תיק בממשלת היטלר הראשונה

הנס פרנק, המושל הכללי, במצעד משטרתי בקרקוב, 1939

ביוגרפיה

פרנק נולד בקרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית, ב-1900, והצטרף לצבא הגרמני הקיסרי ב-1917. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לפרייקור, מיליציה ימנית קנאית שחבריה השתמשו ברצח ובאלימות כנגד יריביהם בשמאל, בגרמניה שלאחר המלחמה. ב-1919 התגייס ל"מפלגת הפועלים הגרמנית", הגרעין שממנו הוקמה לימים המפלגה הנאצית. הוא למד משפטים, הוסמך ב-1926 כעורך דין, והפך ליועצו המשפטי האישי של אדולף היטלר. ב-1930 נבחר לרייכסטאג, וב-1933 מונה לשר המשפטים של מדינת בוואריה. כן עמד בראש אגודת המשפטנים הנאצית, והיה נשיא האקדמיה הגרמנית למשפטים. בתחילה, פרנק התנגד להוצאה להורג שלא בהליך משפטי, הן בתוך מחנות הריכוז (דוגמת דכאו), והן בפעולות חיסול (כמו ב"ליל הסכינים הארוכות"); עם הזמן חדל להתנגד לכך. מ-1934 כיהן בממשלתו של היטלר כשר בלי תיק.

מלחמת העולם השנייה

בספטמבר 1939 מונה פרנק לראש המינהל האזרחי בפולין הכבושה, תחת פיקודו של הגנרל גרד פון רונדשטט. לאחר חלוקה אדמיניסטרטיבית של פולין, חלק ניכר מפולין סופח ל"רייך", ואילו המחוזות קרקוב, ורשה, ראדום ולובלין הפכו ליחידה אוטונומית בשם "גנרלגוברנמן" ("הממשל הכללי"). פרנק מונה למושל הכללי של אזור ה"גנרלגוברנמן" בדרגת אוברגרופנפיהרר באס אס. הוא מינה את יוזף ביהלר, עוזרו מימי הקמת המפלגה, למזכיר מדינה וממלא מקומו. בהמשך, פרנק קודם להיות רייכסלייטר (דרגה שנייה בחשיבותה מתחת למעמדו של היטלר במידרג המפלגה הנאצית, אחת מעל גאולייטר).

פרנק פיקח על גירוש היהודים מכל רחבי פולין (ואחר כך גם מחוץ לפולין) וריכוזם בגטאות, ובהמשך על העברתם למחנות ריכוז והשמדה. הוא גם פיקח על השימוש בפולנים (יהודים ולא יהודים) כעובדי כפייה, ועל השמדתה הפיזית של האליטה האינטלקטואלית הפולנית. רוב יהודי הגנרלגוברנמן לא שרדו את השואה: לאחר ריכוזם בגטאות, שם סבלו מתת תזונה ומהתעללות בלתי אנושית, הובלו היהודים להשמדה במחנות באמצעים שונים, במיוחד באמצעות הרעלה המונית בגז רעיל. הנס פרנק ידע על תעשיית רצח זו והיה שותף לתהליך למן ההתחלה, בהתלהבות אנטישמית קנאית. התנהגותו הקנתה לו את הכינוי ״הקצב מפולין״.

במהלך השנים הלך מעמדו של פרנק והתערער, בעקבות ריב סמכויות שהיה לו עם אחד מקציני האס-אס בפולין, פרידריך וילהלם קריגר. בהמשך טען פרנק כי השמדת היהודים הייתה פרויקט אישי של היינריך הימלר, וכי לא ידע על כך כביכול עד 1944. עדויות ומסמכים שנותרו אחריו בגנרלגוברנמן מעידים כי ההפך הוא הנכון. באוגוסט 1944, במקביל להתקדמות כוחות הצבא האדום מערבה, נמלט פרנק מפולין, ונתפס במאי 1945 ליד ברכטסגאדן, מעונו ההררי של היטלר. רבים האמינו כי מקום זה יהיה למצודה בלתי ניתנת לכיבוש, ויהפוך למקום מקלט לנאצים רמי דרג שביקשו להימלט.

לאחר המלחמה

פרנק הועמד למשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במהלך המשפט המיר פרנק את דתו לנצרות קתולית והכריז כי גילה את האל וכי חזר בתשובה. התברר כי במהלך שנותיו כמושל כללי של הגנרלגוברנמן ניהל פרנק יומן, וארבעים כרכי יומן זה, בהם מתאר פרנק את הפשעים שפשע כנגד האנושות: השמדת עם, הטלת עבודות כפייה, ביזה ושוד, הם שהיו הראיה המרכזית כנגדו. פרנק הודה במקצת העבירות בהן הואשם, והתבטא כי עונש המוות לו ציפה יהיה כפרה על מקצת מחטאיו. על דוכן העדים הצהיר: "אלף שנים תעבורנה, ואשמת גרמניה לא תימחה". הוא הורשע בפשעי מלחמה וכן בפשעים כנגד האנושות, ונידון למוות בתלייה. ב-16 באוקטובר 1946 בוצע גזר הדין. על הגרדום אמר פרנק: "אני מודה על הטיפול האנושי שקיבלתי בשבי, ומבקש מהאל שיקבלני ברחמים".

בעודו כלוא רשם פרנק את זיכרונותיו, בעידודו של הפסיכולוג האמריקני גוסטב מארק גילברט והכומר המוודה שלו. קוריוז חשוב שהעלה שם טוען למוצאו היהודי של אדולף היטלר, אך יש הסבורים שזו בדייה של פרנק, שביקש כך להשליך על היהודים בעקיפין את האחריות לאסונם.

חיים אישיים

בנו של פרנק, עיתונאי במקצועו, כמעט שלא זכה להכירו, כי היה בן 6 בעת שנתלה אביו, אולם מורשתו המשפחתית מילאה אותו בזעם ובמשטמה שאותם הוא פורק בספר שכתב כמכתב לאביו, אותו הוא מתאר כעלוב נפש, שקרן ויהיר.

קישורים חיצוניים

• פרנק, הנס (1900-1946), הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• הנס פרנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הנס פרנק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• הנס פרנק (1900-1946), דף שער בספרייה הלאומית

הנס פרנק לאחר הוצאותו להורג

class=notpageimage|הצגה