פתיחת התפריט הראשי

הנס קון

היסטוריון אמריקאי
(הופנה מהדף הנס קוהן)
הנס קון בוועידה עולמית של נוער ציוני, דנציג ( סוף 1924)

הנס קון (קוהן\כהן) (Hans Kohn;‏ 15 בספטמבר 1891, פראג - 16 במרץ 1971, פילדלפיה) היה מחשובי חוקרי הלאומיות בעולם. ממקימי ברית שלום.

תוכן עניינים

ימי ילדותו ונערותועריכה

קון נולד בשנת 1891 בעיר פראג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית.

בהיותו בן 17, כתלמיד בית ספר גרמני, החל להתעניין ביהדות ובציונות, התעניינות שנמשכה גם בזמן לימודיו באוניברסיטת פראג, שם למד משפטים תוך התמקדות בפילוסופיה גרמנית. בשנת 1909, בהיותו סטודנט בפראג, הצטרף קון לאגודת הסטודנטים היהודית "בר כוכבא", שאחד ממקימיה היה שמואל הוגו ברגמן, עמיתו של קון איתו ישתף פעולה בעתיד. בשנת 1913 מונה קון לתפקיד יו"ר האגודה, תפקיד אותו מילא עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. חברותו באגודת הסטודנטים הייתה אחת מהנקודות המרכזיות בעיצוב התודעה הפוליטית-אידאולוגית של קון. החל משנת 1909 הרצה בפני חברי האגודה מרטין בובר בנושא היהדות, הרצאות שעיצבו את גישתו כלפי הציונות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא שרת בצבא האוסטרו-הונגרי כקצין, ונפל בשבי הרוסי בשנת 1915. קון שהה בסיביר וסביבותיה עד לשנת 1920, חלק מהתקופה בשבי ובחלקה מרצונו החופשי. במהלך אותן השנים למד את השפה הרוסית, חקר את שאלת הלאומים ברוסיה ועסק בפעילות ציונית.

ימי בגרותועריכה

בשנת 1920 עזב את ברית המועצות לטובת פראג דרך יפן, והחל לעסוק בפעילות ציבורית יהודית. קון לא השתקע בפראג, עקב האווירה המגבילה ששררה בה, ועזב לפריז שם שהה עד לשנת 1921 כמזכיר הנציגות היהודית הבינלאומית. באותה שנה אף התחתן ועבר ללונדון, שם שהה ארבע שנים בתפקידים ציוניים. בשנת 1923 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו במשפטים לאוניברסיטת קארל בפראג, והחל לכתוב בנושא הלאומיות ובעיותיה בעולם שלאחר מלחמת העולם באופן שיטתי, ואף הצטרף לתנועה הפציפיסטית הבינלאומית.

באותה העת פעילותו הציונית התרחבה, ובהמשך לעבודתו בקרן היסוד עלה בשנת 1925 לארץ ישראל כדי לעמוד בראש מחלקת התעמולה של הקרן. בתקופת היותו בפלשתינה היה בין מקימי "ברית שלום", תנועה שמטרתה הייתה "לסלול דרך הבנה בין עברים לערבים לצורות חיים משותפות בארץ ישראל על יסוד של שווי שלם בזכיותיהם הפוליטיות של שני לאומים בעלי אוטונומיה רחבה ולצרותיה של עבודתם המשותפת לטובת התפתחותה של הארץ". בין מקימיה היו, מלבד קון, ארתור רופין, הוגו ברגמן, גרשם שולם ואחרים. על-פי הנחת חברי הקבוצה, הבנה בין יהודים לערבים היא התנאי להגשמה הציונית, ותוביל להקמה מדינה דו-לאומית ערבית-עברית.

לאחר מאורעות תרפ"ט, בסוף שנת 1929, ובהמשך לעמדתו בשאלת יחסי יהודים ערבים, החליט קון לעזוב את מישרתו בקרן-היסוד ולצאת לסדרת הרצאות באירופה ובאמריקה, ולשמש ככתב לענייני המזרח התיכון של העיתון "פרנקפורט צייטונג". הוא היגר לארצות הברית בשנת 1933 וקיבל מינוי של קבע בסמית' קולג' אשר במסצ'וסטס, והחל לפתח את הקרירה האקדמית שלו. בשנת 1949 עבר ללמד בסיטי קולג' של ניו יורק עד לפרישתו.

גישתו לנושא הלאומיותעריכה

חלק מרכזי בעבודתו המחקרית של קון הוקדש לחקר הלאומיות ומאפייניה בעולם המודרני. קון הבחין בין לאומיות אתנית המבוססת על היסטוריה, דת ותרבות משותפת לבינלאומיות אוניברסלית המבוססת על שותפות אזרחית של תושבי טריטוריה מסוימת. למעשה, קון סבר כי רעיון הלאומיות היחידי הקיים הוא הלאומיות האוניברסלית וכל דגם אחר של לאומיות הוא פרשנות מוטעית שלה. התאוריה של קון מכונה על ידי חוקרים שונים בשם דיכוטומית הלאומיות של קון.

הלאומיות האתנית (המוטעית לדעתו), מאפיינת, לדעתו של קון, את המדינות במזרח ובמרכז אירופה, והלאומיות האוניברסלית, מאפיינת את המדינות במערב אירופה. דוגמאות מובהקות ללאומיות אוניברסלית ניתן למצוא בארצות הברית, צרפת ובריטניה.

כתביועריכה

  • Nationalismus. Über die Bedeutung des Nationalismus im Judentum und in der Gegenwart (Wien, 1922)
  • Sinn und Schicksal der Revolution (Wien, 1923)
  • Die politische Idee des Judentums (München, 1924)
  • gemeinsam mit Robert Weltsch: Zionistische Politik (Mährisch-Ostrau, 1927)
  • Geschichte der nationalen Bewegung im Orient (Berlin, 1928)
  • Martin Buber, sein Werk und seine Zeit (Dresden, 1930)
  • Nationalismus und Imperialismus im Vorderen Orient (Frankfurt am Main, 1931)

כתביו בעבריתעריכה

  • פרקים לתולדות הרעיון הציוני, 2 כרכים, ורשה: הוועד הפועל של ברית הנוער ומרכז החלוץ העולמי (ספריה יסודות), תרפ"ט–תר"ץ.
  • הוגו ברגמן והנס קון (עורכים), עם-אדם: דברי המצפון האנושי: קובץ נאומים ומאמרים, ירושלים: עם-אדם, תרצ"א.
  • הוגו ברגמן והנס קון, לזכרו של גוסטב לנדאואר, תל אביב: הפועל הצעיר, תרפ"ט.

לקריאה נוספתעריכה

  • עדי גורדון, ""אין זו אלא אהבה נכזבת": פרישת הנס כהן מהתנועה הציונית", בתוך: עדי גורדון (עורך), ’ברית שלום’ והציונות הדו-לאומית: ’השאלה הערבית’ כשאלה יהודית, ירושלים: כרמל, תשס"ט, עמ' 67–92.
  • יפעת וייס, "אתנו-לאומיות מרכז אירופית ודו-לאומיות ציונית", בתוך: עדי גורדון (עורך), ’ברית שלום’ והציונות הדו-לאומית: ’השאלה הערבית’ כשאלה יהודית, ירושלים: כרמל, תשס"ט, עמ' 43–66.
  • חגית לבסקי, "לאומיות בין תאוריה לפרקטיקה: הנס קוהן והציונות", ציון סז,ב (תשס"ב), 189–212.
  • זהר מאור, "בין אנטי-קולוניאליזם לפוסטקולוניאליזם: ביקורת הלאומיות והחילון של ברית שלום", תיאוריה וביקורת 30 (2007), 13–38.
  • זהר מאור, דימויים של נעורים ב’חוג פרג’ בתחילת המאה העשרים", בתוך: יותם חותם (עורך), תור הנעורים: נוער יהודי-גרמני בעידן המודרני, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ח, עמ' 131–148.
  • יעקב ראובני, "תנועות לאומיות במאה העשרים ושאלת הלאומיות היהודית: מה תרם ובמה נכשל האנס קוהן", גשר 125 (תשנ"ב), 57–70.

קישורים חיצונייםעריכה