הנקה ובריאות הנפש

השפעת ההנקה על מצבה הנפשי של האם ותינוקה

הנקה ובריאות הנפש היא תחום העוסק בהשפעה של פעולת ההנקה על המצב הנפשי של האם ותינוקה. מחקרים מראים שלפעולה זו יש השפעות חיוביות על הנפש הכוללות בין היתר: הפחתת לחץ נפשי, ירידה בסיכויים לדיכאון לאחר לידה, פיתוח מואץ של רגשות חברתיים בתינוק, חיזוק הקשר בין האם לתינוק.[1]

הנקה של תינוק מאמו

הנקה ובריאות הנפש של האםעריכה

השפעה על מצב הרוח ומדד הלחץעריכה

הנקה משפיעה באופן חיובי על הרווחה הנפשית והרגשית של האם,[2][3][4][5] מכיוון שהיא משפרת את מצב הרוח והלחץ. בשל כך, הנקה מכונה 'חוצץ מתח' לאימהות בתקופה שלאחר הלידה. פעולה ההנקה משרה על האם מצב נפשי רגוע יותר ומפחיתה תחושות חרדה,[6] רגשות שליליים ומתחים.[3] ניתן לראות זאת בא לידי ביטוי בתגובה הפיזיולוגית של האימהות להנקה, לחץ הדם[1] וקצב הלב יורדים.[3] אפקט ׳חוצץ המתח׳ של ההנקה נובע מההורמונים אוקסיטוצין ופרולקטין[2] המופרשים במהלך הפעולה. אימהות שמניקות חוות משך ואיכות שינה משופרים, בעוד שמצבים של הפרעות שינה פוחתים.[1][3]הפעילות משפיעה באופן חיובי על האופן שבו האימהות מגיבות למצבים חברתיים, מה שמסייע בשיפור מערכות יחסים ואינטראקציות חברתיות.[3] אימהות מניקות מגיבות פחות להבעות פנים שליליות (למשל, כעס) ומגבירות את תגובתן להבעות פנים חיוביות (למשל, אושר).[3] בנוסף, הנקה מסייעת לאימהות להרגיש בטוחות ומועצמות, בשל המודעות לכך שהנקה מועילה לילדן.[3][4]

הקשר בין הנקה לדיכאון אחרי לידהעריכה

השפעות של דיכאון אחרי לידה על הנקהעריכה

מחקרים מלמדים שאימהות הסובלות מדיכאון אחרי לידה מניקות בתדירות נמוכה יותר.[2] ההנקה היא פעולה אינטימית הדורשת מגע פיזי ממושך בין האם לתינוק. אימהות הסובלות מדיכאון נוטות להימנע ממפגש עם התינוק לכן יניקו אותו פחות.[2] הדיכאון יכול גם לפגום ביכולות ייצור חלב אם. לא מומלץ לאימהות שנוטלות תרופות נוגדות דיכאון להניק את תינוקן, החומרים בתרופות עלולים לעבור לתינוק דרך ההנקה ולפגוע בהתפתחות התקינה שלו.[2] מומלץ להתייעץ עם רופא לפני כן על סוגי התרופות שנוטלים בזמן הנקה. הסיכויים שאימהות הסובלות מדיכאון אחרי לידה ויהיו עם דימוי עצמי שלילי כלפי הנקה יתחילו להניק מאוחר ויפסיקו להניק מוקדם, גדולים יותר מאימהות שלא נמצאות בדיכאון.[1][4][6]

השפעות של הנקה על דיכאון אחרי לידהעריכה

הנקה יכולה למנוע דיכאון אחרי לידה או להקל על התסמינים שלו, יש הטוענים שהיא יעילה יותר מתרופות נוגדות דיכאון.[4][3][2][1] אוקסיטוצין והורמון פרולקטין מופרשים אצל האם בזמן ההנקה, הם יכולים לשפר את מצב הרוח ולהפחית את הסיכון להיכנס לדיכאון.[2] נשים המניקות סובלות פחות מדיכאון בהשוואה לנשים שאינן מניקות.[2] לחץ נפשי הוא אחד מהגורמים המרכזים בפיתוח דיכאון, ההנקה מורידה את הלחץ הנפשי ובכך מקטינה את הסיכוי לדיכאון.[2] יתרונות נוספים להנקה הם דפוסי שינה משופרים, חיזוק הקשר בין התינוק לאם, ויצירת תחושת מסוגלות עצמית. כל אלו עוזרים להוריד את הסיכוי להיכנס לדיכאון אחרי לידה.[1]

הפרעות בהנקה ודיכאון אחרי לידהעריכה

קושי והפרעות בהנקה מובילות למצב נפשי ירוד ומעלות את הסיכון להיכנס לדיכאון אחרי לידה.[3][1] במחקר שנערך בשנת 2011 על ידי נילסון ועמיתיו נמצא כי נשים שאינן מסוגלות להניק היו בסיכון גבוה פי 2.4 לפתח סימפטומים של דיכאון 16 שבועות לאחר הלידה.[7] הסיבות להפרעות בהנקה הם: כאבים בפיטמה, השתוללות ובכי של התינוק, מחסור בייצור חלב, שד לאחר ניתוח ודלקת בשד (מסטיטיס).[1][3][8] חוסר הביטחון או הקושי בלבצע את ההנקה היא דאגה נפוצה אצל נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה.[3] מומלץ לנשים הסובלות מהפרעות הנקה לפנות לעזרה נוספת ולבחון האם יש להם דיכאון אחרי לידה.[4][1] עידוד וייעוץ על ידי מומחים עוזרים לבנות תחושת מסוגלות עצמית והעצמה אצל האימהות. [9] גם מצב הרוח של התינוק יכול להשפיע על תהליך ההנקה ולכן מומלץ שאימהות יבינו לעומק איך התינוק שלהם אוכל בזמן ההנקה כדי לצפות בעיות פוטנציאליות ולתכנן את פתירתן מראש.[10]

הקשר בין הנקה לדיכאון אחרי לידהעריכה

קיים קשר ברור בין הנקה לדיכאון לאחר לידה. עם זאת, האופי המדויק של הקשר בין הנקה לדיכאון לאחר לידה אינו ברור למדע מכמה סיבות:[4][3][1]

  • אינטראקציות מורכבות בין גורמים פיזיולוגיים, חברתיים-תרבותיים ופסיכולוגיים רבים שעדיין לא מובנים במלואם.[4]
  • שיטות מחקר שונות שאומצו על ידי מדענים לחקר הקשר הזה ככל הנראה הובילו לתוצאות שונות.[4][1]
  • מחקרים מדעיים סותרים הראו כי אין קשר בין הנקה לדיכאון לאחר לידה או שהנקה מובילה לסיכון מוגבר לפתח דיכאון.[4][3][1]

דוחות משנת 2016 מראים כי קיים קשר הדדי או דו כיווני בין הנקה לדיכאון לאחר לידה. כלומר, דיכאון לאחר לידה מביא להפחתת פעילות הנקה והפסקה מוקדמת, והתנזרות מהנקה או אי סדירות בהנקה מגדילה את הסיכון ללקות בדיכאון לאחר לידה.

מנגנוני פעולהעריכה

הקשר בין הנקה לבריאות הנפש של האם יכול לנבוע מכמה סיבות:

  • אשמה, בושה או אכזבה: אימהות שחוות קשיים בהנקה או שאינן מסוגלות להניק עלולות לחוש אשמה, בושה ואכזבה מכיוון שהן מאמינות שאינן מסוגלות לספק לילדיהן את מבוקשם. זה עלול להוביל לפיתוח תסמינים של דיכאון לאחר לידה.[11][8]
  • תפיסות שליליות של הנקה: תפיסת האם בהנקה עשויה להשפיע על מצב הרוח שלה. אימהות עם תסמינים של דיכאון לאחר לידה נוטות יותר להאמין שהנקה מגבילה.[4] אימהות הסובלות מדיכאון נוטות להרגיש חוסר סיפוק מההנקה ולחוות ירידה בתחושת המסוגלות העצמית בכל הנוגע להנקה. אימהות המודאגות מהנקה נוטות יותר לאבחון בדיכאון לאחר לידה.[4]
  • שיפור הקשר בין האם לתינוק: הנקה עשויה גם לשפר את הקשר בין האם לילד ומתוך כך מתאפשר שיפור בבריאות הנפש.[4][3]

מנגנונים פיזיולוגייםעריכה

ההסבר הפיזיולוגי העומד בבסיס היתרונות של הנקה על בריאות הנפש של האם מיוחס לתהליכים נוירו-אנדוקריניים.[4][3][1] חלב אם מכיל הורמונים לקטוגניים, אוקסיטוצין ופרולקטין, המכילים השפעות נוגדות דיכאון[1] ומפחיתים חרדה.[2] פרולקטין הוא ההורמון העיקרי האחראי על ייצור החלב, והרמות שלו הן ביחס ישר לתדירות ההנקה ולדרישות החלב של הילד. פרולקטין מגביר התנהגות אימהית, משמש כמשכך כאבים ומקטין את תגובות הלחץ של האם.[12] כמות ההורמונים הללו גבוהה יותר בקרב נשים שמניקות בהשוואה לנשים שאינן מניקות.[2] אוקסיטוצין מפחית מתח[12][2] ומקדם התנהגות רגועה וטיפוח עצמי.[12][4][3][1] לפני ההנקה, במהלך ההיריון, אוקסיטוצין משתחרר לזרם הדם כדי לסייע בשחרור החלב. אוקסיטוצין ופרולקטין משתחררים גם במהלך גירוי הפיטמה כאשר הילד יונק. סיבי העצבים המקושרים להיפותלמוס שולטים בשחרור זה וההורמונים משתחררים בהתאם לגירוי.[2] לכמות המוגברת של הורמונים אלה במהלך ההנקה יש השפעה מיטיבה על בריאות הנפש של האם.[4][3][2][1] כאשר הן נחשפות ללחץ פיזי או פסיכולוגי, מתרחשת אצל אימהות מניקות תגובת הפחתה של הורמון הקורטיזול עקב ירידה בייצור הורמוני הלחץ ושיפור בשינה.[3][1] מגע פיזי של האם והתינוק במהלך ההנקה מחליש את תגובת הקורטיזול.[1] דיכאון לאחר לידה וכישלון הנקה מיוחסים גם למנגנונים נוירו-אנדוקריניים.[4] דיכאון לאחר לידה קשור קשר הדוק גם לדלקת הנגרמת על ידי זיהומים לאחר לידה או מחסור בשינה, שהם חוויות נפוצות של אימהות. הנקה מקטינה את הסיכוי להתפתחות דלקת הזו ובשל כך מועילה לבריאות הנפש של האם.[1]

הנקה ובריאות הנפש של התינוקעריכה

השפעות פיזיות ומנטליות על התינוקעריכה

הנקה קשורה לשיפור בקשרים בין-אישיים, בריאות והתפתחות הילד.[1] פעולת ההנקה גורמת להשפעות מרגיעות ומשככות כאבים אצל התינוק. במהלך פעולה זו קצב הלב והמטבוליזם של הילד יורד ורגישותם לכאב מופחתת.[12]

מחקרים מראים כי תינוקות שיונקים יותר משלושה או ארבעה חודשים מפתחים פחות הפרעות התנהגות.[13] הנקה עשויה גם להקל על ירידה בתוקפנות ובנטיות אנטי-חברתיות אצל תינוקות וקיים קשר להתנהגות בבגרות.[3] במחקר אורכי שנערך על ידי מרג'ונן ועמיתיו (2011), נמצא כי מבוגרים שלא הניקו בגיל הינקות הפגינו רמות גבוהות יותר של עוינות ותוקפנות.[14] תינוקות שיונקים גם מפגינים יותר 'מרץ' ותגובות עזות בהשוואה לתינוקות המוזנים בבקבוק לתינוקות.[8][3] כדי לאותת להוריהם על מנת שיספקו את צורכיהם, תינוקות שיונקים עלולים להציג יותר מצוקה ותסכול.[3]

מנגנוני ההשפעהעריכה

ההשפעה המרגיעה, משככת כאבים ורגישות מופחתת לכאב נובעת ממספר גורמים:[12]

  • יניקת הפטמה מגרה את הלוע הפנימי של הילד. הדבר ממקד את תשומת הלב של הילד באזור ומפחית את תשומת הלב להשפעות אחרות.
  • פעולת היניקה וספיחת שומן דרך המעיים מגבירה את ייצור ההורמון כוליציסטוקינין, הגורם להרפיה והקלה בכאב.
  • חלב אם הוא מתוק מה שגורם לשחרור האופיואידים אצל התינוק שמקטין את הרגישות של התינוק לכאב.
  • מגע פיזי מייצב את רמות הגלוקוז בדם, טמפרטורת הגוף ושיעורי הנשימה, מסייע לוויסות עצמי נוירו-התנהגותי, מפחית את שחרור הורמון הלחץ ואת לחץ הדם.
  • אינטראקציה חברתית ומגע פיזי מקדמים שחרור של אוקסיטוצין.

הפחתת ההתנהגות החברתית והתוקפנות מיוחסת לעלייה ברמות האוקסיטוצין אצל התינוק במהלך ההנקה.[6][3] חלב אם אנושי מכיל אוקסיטוצין והורמון זה משתחרר גם בילד עקב מגע פיזי וחום במהלך ההנקה.[1] רמות מוגברות של אוקסיטוצין מקדמות התפתחות חברתית ורגשית וזה מאפשר רמות נמוכות יותר של תוקפנות והתנהגויות אנטי-חברתיות אחרות.[3]

פעולת ההנקה עשויה להוות גם אינדיקציה להתנהגות אמהית של האם. ההימנעות או ההארכה מיותרת של ההנקה עשויות להצביע על כך שהאם אינה במצב נפשי מה שעלול להשפיע על התנהגות אנטי-חברתית אצל הילד.[3]

הפרעת ספקטרום האוטיזםעריכה

מחקרים מראים כי הנקה עשויה להגן על ילדים מפני הפרעת ספקטרום האוטיזם והפרעה נפשית המאופיינת בכישורים חברתיים ותקשורתיים לקויים.[3][15] לתינוקות שאינם יונקים, תינוקות שמתחילים לינוק מאוחר יותר או תינוקות שיונקים למשך זמן קצר יש סיכון גבוה יותר להיות מאובחנים בהפרעות אלו.[15][3] המנגנון הפיזיולוגי המדויק של קשר זה אינו ברור נכון לשנת 2020,[15] אך קשר זה יכול להיות בגלל היעדר צריכת קולוסטרום מחלב אם המכיל נוגדנים חיוניים, חלבונים ותאי חיסון הנחוצים להתפתחות חברתית-רגשית ובריאותית.[3]

עם זאת, מדענים הדגישו שקיימת אפשרות שילדים שאובחנו מאוחר כבעלי הפרעת ספקטרום אוטיסטי הם בעלי תכונות התנהגותיות המונעות מהם פעילויות הנקה סדירות.[15][3] נמצא שילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי יש בעיה עם שליטה על המפרקים,[3] קושי ליצור אינטראקציה חברתית או חוסר שיתוף פעולה.[15] כל אלו יכולים להוביל לדפוסי הנקה לא סדירים.[15][3] לעומת זאת קיימים מחקרים שמראים שלא קיים קשר בין הנקה והתפתחות.[15][3] לדוגמה, הוסק וקים (2015) ערכו סקר רחב היקף עם הורים לתינוקות בגיל שנתיים עד 5 ולא מצאו שום קשר מובהק בין התפתחות לקויה לבין נוכחות/היעדר הנקה או משך הנקה.[16] נדרשים מחקרים נוספים כדי לשפר את הבנת ההנקה ואת הקשר שלה, והמנגנונים הפיזיולוגיים הבסיסיים.[15][3]

הנקה והקשר בין האם לילדעריכה

הנקה משפרת את הקשר הרגשי והחברתי בין האם לילד[12][8][4][3][1] וקשר זה חשוב לבריאותם הנפשית.[17] קשר זה מגביר את יכולות האם והילד לשלוט ברגשותיהם, להפחית את תגובת הלחץ ומעודד התפתחות חברתית בריאה אצל הילד.[17] מגע פיזי במהלך ההנקה מעלה את רמות האוקסיטוצין אצל האם והילד, מה שמשפר את הקשר בין האם לילד. תינוקות יונקים הופכים תלויים יותר באמהותיהם ומפתחים קשר חברתי ורגשי עמוק עמם. כמו כן, הנקה מקלה על הקשר הרגשי של אמהות עם ילדן ולכן אמהות בדרך כלל מביעות יותר חום ורגישות.[8]

בהשוואה בין אמהות מניקות לאמהות שלא מניקות ניתן לראות:

  • אמהות מגיבות ורגישות יותר לצורכי התינוק שלהן.[12][8][3]
  • אמהות מבלות יותר זמן ונותנות יותר תשומת לב לילדיהן.[12][4]
  • אמהות בדרך כלל נוגעות ומדברות עם התינוק שלהן יותר.[3]
  • תינוקות חשים תחושת ביטחון גדולה יותר.[12][8][3]
  • תינוקות יונקים מהחזה של אמם זמן ארוך יותר מאשר שיונקים מבקבוק.[4]
  • אמהות ותינוקות מבלים יותר זמן בהתבוננות זה בזה.[3]
  • אמהות הן יותר חיוביות ומחייכות לילד שלהן יותר.[17]

מחקר הדמיה מוחית של אמהות ניתן לראות שאמהות אשר מאזינות לבכי התינוק קיימת במוחם פעילות גדולה יותר באזורים לימביים. הדבר מצביע על התגובה הרגשית, האמפתית והרגישה המשופרת של האם לילדם, התומכת בקשר בין אם לתינוק.[3] קיימים מחקרים שאינם מדגימים קשר משמעותי בין הנקה לבין היחסים בין אם לתינוקה.[3] לדוגמה, בריטון ועמיתיו (2006) לא מצאו קשר משמעותי בין הנקה לבין היחסים בין אם לתינוקה, אך מצאו שאמהות המציגות רגישות רבה יותר נוטות יותר להניק מאשר להאכיל את ילדם דרך בקבוק.[18] דבר מצביע על כך שלרגישות האם עשויה להיות השפעה ישירה יותר על היחס בין אם לילד, כיוון שאמהות רגישות יותר נוטות יותר להניק ולהציג רגישות גדולה יותר.[3]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 BárbaraFigueiredo, Cláudia C.Dias, SóniaBrandão, CatarinaCanário, RuiNunes-Costa, Breastfeeding and postpartum depression: state of the art review, Jornal de Pediatria 89, 2013-07-01, עמ' 332–338 doi: 10.1016/j.jped.2012.12.002
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Hahn-Holbrook, Jennifer; Schetter, Christine; Haselton, Michael, Breastfeeding and Maternal Mental and Physical" Health", New Jersey: Wiley. pp, 2013
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 Kathleen M. Krol, Tobias Grossmann, Psychological effects of breastfeeding on children and mothers, Bundesgesundheitsblatt, Gesundheitsforschung, Gesundheitsschutz 61, 2018, עמ' 977–985 doi: 10.1007/s00103-018-2769-0
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Carley J. Pope, Dwight Mazmanian, Breastfeeding and Postpartum Depression: An Overview and Methodological Recommendations for Future Research, Depression Research and Treatment 2016, 2016 doi: 10.1155/2016/4765310
  5. ^ Lactation and Stress: Protective Effects of Breast-feeding in Humans | Request PDF, ResearchGate (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 Victoria Fallon, Rachael Groves, Jason Christian Grovenor Halford, Kate Mary Bennett, Postpartum Anxiety and Infant-Feeding Outcomes: A Systematic Review, Journal of Human Lactation, 2016-08-26 doi: 10.1177/0890334416662241
  7. ^ D. Nielsen, P. Videbech, M. Hedegaard, J. Dalby, Postpartum depression: identification of women at risk, BJOG: An International Journal of Obstetrics & Gynaecology 107, 2000, עמ' 1210–1217 doi: 10.1111/j.1471-0528.2000.tb11609.x
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Cecilia Peñacoba, Patricia Catala, Associations Between Breastfeeding and Mother–Infant Relationships: A Systematic Review, Breastfeeding Medicine 14, 2019-08-19, עמ' 616–629 doi: 10.1089/bfm.2019.0106
  9. ^ Leena Hannula, Marja Kaunonen, Marja-Terttu Tarkka, A systematic review of professional support interventions for breastfeeding, Journal of Clinical Nursing 17, 2008, עמ' 1132–1143 doi: 10.1111/j.1365-2702.2007.02239.x
  10. ^ Bogumila Kielbratowska, Maria Kazmierczak, Justyna Michalek, Krzysztof Preis, Temperament and the Mother–Infant Dyad: Associations with Breastfeeding and Formula Feeding with a Bottle, Infant Mental Health Journal 36, 2015, עמ' 243–250 doi: 10.1002/imhj.21508
  11. ^ Miriam Labbok, Exploration of Guilt Among Mothers Who Do Not Breastfeed: The Physician's Role:, Journal of Human Lactation, 2008-02-01 doi: 10.1177/0890334407312002
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Karleen D Gribble, Mental health, attachment and breastfeeding: implications for adopted children and their mothers, International Breastfeeding Journal 1, 2006-03-09, עמ' 5 doi: 10.1186/1746-4358-1-5
  13. ^ Wanêssa Lacerda Poton, Ana Luiza Gonçalves Soares, Elizabete Regina Araújo de Oliveira, Helen Gonçalves, Breastfeeding and behavior disorders among children and adolescents: a systematic review, Revista de Saúde Pública 52, 2018-01-29 doi: 10.11606/S1518-8787.2018052000439
  14. ^ Päivi Merjonen, Markus Jokela, Laura Pulkki-Råback, Mirka Hintsanen, Breastfeeding and Offspring Hostility in Adulthood, Psychotherapy and Psychosomatics 80, 2011, עמ' 371–373 doi: 10.1159/000324748
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Ping-Tao Tseng, Yen-Wen Chen, Brendon Stubbs, Andre F. Carvalho, Maternal breastfeeding and autism spectrum disorder in children: A systematic review and meta-analysis, Nutritional Neuroscience 22, 2019-05-04, עמ' 354–362 doi: 10.1080/1028415X.2017.1388598
  16. ^ Jesse S. Husk, Sarah A. Keim, Breastfeeding and Autism Spectrum Disorder in the National Survey of Children’s Health:, Epidemiology 26, 2015-07, עמ' 451–457 doi: 10.1097/EDE.0000000000000290
  17. ^ 1 2 3 Ibone Olza-Fernández, Miguel Angel Marín Gabriel, Alfonso Gil-Sanchez, Luis M. Garcia-Segura, Neuroendocrinology of childbirth and mother–child attachment: The basis of an etiopathogenic model of perinatal neurobiological disorders, Frontiers in Neuroendocrinology 35, 2014-10-01, עמ' 459–472 doi: 10.1016/j.yfrne.2014.03.007
  18. ^ John R. Britton, Helen L. Britton, Virginia Gronwaldt, Breastfeeding, Sensitivity, and Attachment, Pediatrics 118, 2006-11-01, עמ' e1436–e1443 doi: 10.1542/peds.2005-2916

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.