הנרייטה דיאמונד
הנרייטה דיאמונד (באנגלית: Henrietta Diamond ; 1876 - 18 ביולי 1958[1]) הייתה אשת עסקים, פילנתרופית ופעילה ציונית בקרב יהדות בריטניה, מקימת ארגון הנשים היהודי הראשון בבריטניה, ודמות מפתח בפעילות לחידוש הצי העברי בארץ ישראל כתומכת ראשית באגודת יורדי ים זבולון וכנשיאת הארגון. בין מכריה נודעה כ"אם הצי העברי" (Mother of the Israeli Navy).
ביוגרפיה עריכה
דיאמונד נולדה בשם ניי בקרמן בעיר פרנקפורט בגרמניה. בשנת 1896, בהיותה בת 20, נישאה לסלומון סיגיסמונד, יליד אודסה שבאימפריה הרוסית, בעל תפילה וחזן. בקרמן קיבלה את שמו סיגיסמונד, הוסיפה עליו את השם דיאמונד, ושינתה את שמה הפרטי להנרייטה. בשנות העשרים לחייהם עברו בני הזוג לחיות באנגליה, משהתקבל סיגיסמונד למשרת חזן ובעל תפילה בבית הכנסת הגדול של 'הקהילה העברית המאוחדת' ברחוב בלגרייב שבלידס. הוא שימש חזן בית הכנסת במשך 42 שנה. הנרייטה דיאמונד החלה לעבוד כתופרת מחוכים (קורסטים), בהמשך פתחה חנות למחוכים ברחוב אלביון שהצליחה מאוד, ועם הזמן הקימה מפעל מצליח בשם 'מחוכי דיאמונד בע"מ'. סלומון סייע לרעייתו בעסקיה במקביל לעיסוקו כחזן בבית הכנסת, עד שנפטר בשנת 1939.
פעילות ציונית עריכה
דיאמונד ייסדה את ארגון הנשים היהודי הראשון באי הבריטי, "אגודת הנשים הציוניות של לידס" (Leeds Ladies Zionist Association). מאוחר יותר ייסדה (עם גברת יומאנסקי) לראשונה בארצה את "אגודת הנשים הציוניות של בריטניה הגדולה ואירלנד", אגודה שהורכבה מכל ארגוני הנשים היהודיות באנגליה ובהמשך אוחדה לתוך ויצו. כן הקימה דיאמונד את מועדון Judean Club והייתה שותפה במימון הקמת מועדון הנוער של לידס (The Youth club in Leeds).
משנת 1930 נרתמה גברת דיאמונד לחזון חידוש הצי העברי בארץ ישראל, אספה כספים רבים ואף הוסיפה משלה להקמת בית ספר ימי ולמען התנועה הימית כולה. היא שמשה שנים רבות כ'ממונה על אגודת השיט זבולון בריטניה'. מונתה כמנהלת מרכז 'זבולון' אנגליה, ולימים הייתה נשיאת זבולון העולמית (Commodore of the Zebulun Palestine Seafaring Society). היא הפיקה כנסים וירידי התרמה רבים ברחבי בריטניה ואירלנד, וכן הקימה ועמדה בראש קרן תרומות עבור הקמת צי עברי בארץ ישראל בשם 'קרן זבולון' (Zebulun Fund). דיאמונד ייסדה כמפעל שנתי קבוע את 'בזאר פָּלֶשְׂתִּינָה', יריד למכירת חפצים למטרת תרומה שפעל במשך שנים לטובת התרחבות האגודה הימית העברית זבולון ארץ ישראל. הבזאר המפורסם שינה שמו עם התפתחות היישוב בא"י ל'כחול לבן'.
פעילות למען ימאות עברית עריכה
בשנת 1930 הגיעה הנרייטה דיאמונד לביקור בארץ ישראל. בשלב זה לחייה הייתה כבר אשת עסקים אמידה ופעילה ציונית מוכרת בקרב יהדות בריטניה, כאחת ממייסדות ויצו וכפעילת בקרן קיימת לישראל. בביקורה נחשפה לאירוע 'טקס השקת סירה' שערך בית הספר הימי זבולון" בחוף תל אביב, תחת מצוק הכורכר שעליו עמד בניין בית הספר (ליד הבית האדום). היא נתוודעה לד"ר מאיר גורביץ ולחזונו, הכירה את חיים לייבוביץ ואת עמנואל טובים, נדבקה בלהט שאיפתם להקמת צי עברי והחליטה לעשות הכל לביסוס בית הספר הימי הראשון בארץ ישראל.
היא נרתמה מיד לסיוע כספי, ובשובה לאנגליה שלחה תרומה ראשונה בסך 60 ליש"ט. באותה עת נראתה זו כתרומת עתק, ומשלא היה תכנון לשימוש בכסף הזה החזירו עוה"ד פרבשטיין לדיאמונד באנגליה. רק בהמשך נתברר שלהתפתחות הימאות דרושות עשרות ומאות אלפי לירות, שנדרשו מן הסניף האנגלי של זבולון בראשותה.
דיאמונד שלחה לארץ ישראל סכומים ניכרים שנאספו באנגליה ובארצות אחרות, ואלה אפשרו לבסס את התקציב של "זבולון" על יסודות מוצקים. היא גם הצליחה למשוך לאגודה אישים בעלי שם כמו המרקיז מרדינג ורעייתו שהייתה חברתה הקרובה (כיהנה אחריה כנשיאת זבולון העולמית), חתנם הלורד מלצ'ט השני ורעייתו, ישראל רוקח שכיהן כיו"ר זבולון ארץ ישראל, מוריס גרדינגר שהיה גזבר כבוד, ד"ר יצחק צייטלין ששימש מזכיר האגודה שנים רבות (1932-45) ואישי ציבור כמו טוקטלי, י. שוורץ ורבים אחרים.
הודות לתרומתה הראשונה של דיאמונד נבנו עוד בשנות ה-30 התחנות הימיות בסניפים שהיו קיימים אז, נרכש ציוד רב ערך ובכללו סירות חתירה, סירות מפרש, סירות מנוע וספינות להפלגות ארוכות. רכושה של האגודה גדל משנה לשנה. בשנת 1934 הוקמה תחנת סירות בת קומתיים על שפת נחל הירקון, ונבנו שתי תחנות מברזל ובטון בהרצליה ובחדרה (במפרץ אולגה). התחנה בחוף זבולון נבנתה ב-1939.
בדצמבר 1933 פעלה להכין את ביקורו באנגליה של איש זבולון רב חובל אריה גרבנוב, שהגיע על סיפון ה"עמנואל", כאוניית הצי העברי הראשונה, תחת דגל עברי לראשונה בימים (הדגל נגנב; הוגשה תלונה והמשטרה פתחה בחקירה מקיפה. המקרה פורסם בעיתונות אנגליה).
דיאמונד, יחד עם חבריה בעלי ההשפעה מבין הבולטים במנהיגי יהדות בריטניה, פעלו לשידול השלטון הבריטי לתמוך ברעיון שהציע גרבנוב לימיה הבריטית בלונדון: "לראות בעמנואל את אניית הצי העברי הנספח לצי הסוחר הבריטי".
שתדלנותם לא צלחה, והעמנואל שייטה לנמל הדרומי פול להעמיס חימר המיועד לפריקה בנמל פיראוס, יוון. ביום 30 בינואר 1934 הפליגה עמנואל על צוותה ומטענה בדרכה לארץ ישראל, הפלגה שממנה לא שבה. אבדה במצולות ומקום טביעתה לא נודע. בשנת 1943 רכשה 17 דונם בכרכור לצורך הקמת בית הבראה למלחים עבריים.
בשנת 1949, עם שוך קרבות מלחמת העצמאות, עלתה דיאמונד למדינת ישראל. היא המשיכה לתמוך בפעילותה הימית של אגודת זבולון, ובכספי תרומתה נרכש מידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים בניין "סי פלס" בבת ים, שבו כבר פעלה תחנת סירות גדולה של האגודה. בניינים הוקמו בנתניה ובערים נוספות במימונה.
דיאמונד התגוררה ב"וילה זבולון" בנחלת יצחק, על גבול תל אביב גבעתיים. נפטרה בבריטניה[2] בא' באב תשי"ח (1958), בגיל 82, ונטמנה בבית העלמין נחלת יצחק. בשנת 1963 הוקם מכספי צוואתה ובתרומת בנה "בית זבולון" ששיכן את בית הספר הימי הראשון בארץ ישראל, על גדת הירקון ברחוב אוסישקין 9 בתל אביב.
משפחתה עריכה
לבני הזוג דיאמונד נולדו שלושה בנים, ששניים מהם הגיעו למשרות ולמעמד רם בממסד הבריטי. אברהם-ארתור סיגיסמונד דיאמונד (1897—1978) היה משפטן מבריק שהגיע לדרגת שופט בבית המשפט העליון, ומילא מספר תפקידי ציבור ביהדות בריטניה. בשנת 1963 ביקר בישראל, והוסיף על צוואת אימו תרומה נוספת משלו להקמת בניין בית הספר הימי של זבולון. הוא המשיך לשמור על קשר עם האגודה שנים נוספות לאחר מות אימו.
בן נוסף, יוסף (יוהאן) סיגיסמונד דיאמונד (1907–2004), הגיע למשרות רמות במינהל הציבורי הבריטי וקיבל תואר לורד.
לקריאה נוספת עריכה
- "50 שנות זבולון", מערכת אגודת זבולון 1978
- Murray Freedman(הקישור אינו פעיל), “The ‘Jewish’ Schools of Leeds, 1880 -1930”,p.28
- A.S.Diamond,‘Sketches of Leeds Jewry in the19th Century’ in papers
- Aubrey Newman ,(ed.),“Provincial Jewry in Victorian Britain”, 1975
- Amanda Bergen,"Leeds Jewry,1930-1939:the challenge of anti-Semitism”, 1999 p.23 note 58
קישורים חיצוניים עריכה
- ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937
- דני זמרין, "מחוכים ומפרשים". באתר "אותו הים - על ספנות ישראלית ועוד", 3 בנובמבר 2018. (על הנרייטה דיאמונד.)