הנרייטה לאקס
הנרייטה לאקס (באנגלית: Henrietta Lacks; (1 באוגוסט 1920 - 4 באוקטובר 1951)[1] הייתה אישה אפרו-אמריקאית, שבשנת 1951 אובחנה כחולה בסרטן צוואר הרחם; דגימות התאים שנלקחו ממנה הן המקור לתאי הילה (HeLa Cells). תאי הילה הם תאים נצחיים הנמצאים עד היום בשימוש נרחב במחקר הרפואי; תאים נצחיים הם תאים שבתנאים מסוימים יצליחו להתחלק ולהעמיד דורות אינסופיים של תאים הנקראים "שורת תאים"[2]. היכולת של תאי הילה לשרוד זמן ממושך תרמה רבות למחקר מכיוון שניתן היה לבצע על אותם תאים בדיקות רבות. במהלך השנים נעשה שימוש רב בתאי הילה במחקרים שונים בתחום הרפואה והקוסמטיקה ובעזרתם פותחו חיסונים ותרופות שונות. דגימות התאים שנלקחו מהנרייטה לאקס נלקחו ללא הסכמתה וללא הסכמת בני משפחתה וכן הנרייטה ומשפחתה לא תוגמלו מעולם על לקיחת התאים. הדגימות נלקחו הן כשהנרייטה הייתה בחיים והן לאחר מותה, באותן שנים לא נדרשה הסכמה ללקיחת תאים מאדם חי[3]. הנרייטה לאקס מתה ממחלת הסרטן ב-4 באוקטובר 1951[4].
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
הנרייטה לאקס נולדה ב-1 באוגוסט 1920 בשם לורטה פלזנט (Loretta Pleasant) ברואנוק, וירג'יניה, אין מידע כיצד השתנה שמה להנרייטה. הוריה היו אלייזה לאקס פלזנט וג'וני פלזנט. ב-1924 בעת לידת בנה העשירי, מתה אמה של הנרייטה. מכיוון שאביה לא היה מסוגל לטפל בכל הילדים, הוא עבר איתם לקלובר שבווירג'יניה ושם חולקו הילדים בין קרובי משפחתו אשר התגוררו באזור ועבדו בשדות הטבק. הנריטה עברה לגור עם סבה, טומי לאקס. בביתו של הסב היא חלקה חדר עם בן דודה דיווייד (דיי) לאקס שלימים הפך לבעלה. הנרייטה למדה בבית הספר עד כתה ו' וכמו רוב בני משפחתה, עבדה בשדות הטבק. מספר חודשים לאחר יום הולדתה ה-14, ילדה הנרייטה את בנה הראשון, לורנס וארבע שנים לאחר מכן ילדה את בתה, לוסיל אלזי פלזנט. הנרייטה ודיי התחתנו ב-10 באפריל 1941, היא הייתה בת 20 והוא בן 25. עקב מצבם הכלכלי, הם לא יצאו לירח דבש וחזרו לעבודתם בשדות הטבק. מספר חודשים לאחר החתונה, עזב דיי את קלובר ועבר צפונה לטרנר סטיישן, עיירת אפרו-אמריקאים סמוך לבולטימור, כדי לעבוד במספנה. הנרייטה נשארה בקלובר עד אשר בעלה הספיק לחסוך מספיק כסף לרכישת בית וכרטיסי רכבת עבורה ועבור ילדיהם. בגיל 21, עזבה הנרייטה את שדות הטבק שהכירה מימי ילדותה ונסעה עם ילדיה להצטרף לבעלה לחייהם החדשים[5]. לאחר המעבר, נולדו להנרייטה ודיי עוד שלושה ילדים: סוני נולד בשנת 1947, אחריו בשנת 1949 נולדה דבורה ולבסוף בשנת 1950 נולד ג'וזף. כבר מלידתה, אלזי סבלה מאפילפסיה ופיגור שכלי אך מצב זה אובחן רק לאחר מספר שנים ובשנת 1950 החליטו הנרייטה ודיי שעדיף לשכן את אלזי בבי"ח לשחורים חולי נפש שלימים הפך לבית החולים של קראונסוויל (אנ')[6].
מחלה עריכה
אבחנה וטיפול עריכה
ב-29 בינואר 1951, הגיעה לאקס לבית החולים ג'ונס הופקינס, הממוקם כ-30 קילומטר ממקום מגוריה. בחירתה לפנות לבית חולים זה נבעה מכך שהוא היה היחיד באזור שטיפל בחולים אפרו-אמריקאים. הנרייטה הגיעה לבית החולים מכיוון שחשה ב"קשר ברחם שלה" ("she felt a "knot" in her womb") ופנתה מיד למרפאה הגניקולוגית בבית החולים. הנרייטה חלקה את חששותיה עם חברותיה הקרובות זמן מה לפני הגעתה לבית החולים אך הן חשבו שהיא בהריון, דבר שהתגלה כנכון. עם זאת, לאחר לידת בנה ג'ו, הכאבים לא פסקו. כארבעה חודשים וחצי לאחר הלידה, בעקבות דימום, ביקשה הנרייטה מבעלה שייקח אותה לבית החולים, שם עברה בדיקה גניקולוגית על ידי ד"ר הווארד ג'ונס, הגניקולוג התורן, שאישש את חששותיה וגילה גוש בצוואר הרחם שלה. ד"ר ג'ונס לקח ביופסיה מהגוש ושלח את הנרייטה לביתה. את הביופסיה הוא שלח לאבחון במעבדה הפתולגית בבית החולים[7].
ב-5 בפברואר 1951, קיבלה לאקס את הבשורה שאכן מדובר בגידול סרטני ממאיר מסוג "קרצינומה אפידרמואידית" (אנ'), הנרייטה לא סיפרה לאיש, כולל בעלה, על האבחנה והמשיכה בחייה הרגילים. למחרת היא התייצבה בבית החולים לטיפול וחתמה על טופס הסכמה לניתוח. הנרייטה טופלה בשיטת הטיפול השכיחה בעת ההיא, החדרת רדיום לגופה על ידי הצמדת מבחנות לצוואר הרחם שלה. לפני הצמדת מבחנות אלו, הרופא לקח שתי דגימות מצוואר הרחם שלה, האחת של הגידול והשנייה של תאים בריאים מהרקמה סמוך לגידול. לקיחת דגימות אלו נעשתה ללא ידיעת הנרייטה או הסכמתה. הדגימות הועברו למעבדתו של ד"ר ג'ורג' גאי (אנ') לצורך פיתוח שיטת טיפול טיפול תאי. הנרייטה שוחררה מבית החולים מספר ימים לאחר הטיפול, אך נאלצה לחזור לטיפולים נוספים לאחר מכן[8].
מוות וקבורה עריכה
ב-8 באוגוסט 1951, הגיעה לאקס פעם נוספת לטיפול בבית החולים ג'ון הופקינס, אך הפעם ביקשה להישאר בבית החולים ולא לחזור הביתה לאחר הטיפול[9]. הגידולים המשיכו להתפשט בגופה של הנרייטה והיא טופלה בבית החולים בקבלת עירויי דם ומשככי כאבים. ב-4 באוקטובר 1951 בשעה שתים עשרה ורבע בלילה הנרייטה מתה. לאחר מותה בוצעה נתיחה חלקית בגופה ונלקחו דגימות ממספר איברים בגופה. הנתיחה הראתה שהסרטן התפשט בכל איבריה[10]. הנרייטה נקברה בחלקת הקברים של משפחת לאקס הממוקמת ליד בית ילדיה בקלובר, אך מקום קבורתה המדויק אינו ידוע אף לקרובי משפחתה[11].
תאים נצחיים עריכה
ד"ר גאי שם לב שהתאים בדגימות שנלקחו מהנרייטה שרדו ואף שכפלו את עצמם במהירות רבה יותר מתאים שנלקחו מאנשים אחרים. תאים שנלקחו מאנשים אחרים שרדו במעבדה רק מספר קטן של ימים ולכן לא ניתן היה לבצע עליהם בדיקות רבות[12]. ד"ר גאי נקט בעבודתו בשיטת קטלוג לתאים שקיבל. הוא השתמש בשתי האותיות הראשונות של השם הפרטי ובשתי האותיות הראשונות של שם המשפחה וכך במקרה של תאייה של הנרייטה נוצר השם HeLa. השמועות על קצב חלוקת התאים נפוצו בקרב הקהילה המדעית ורופאים רבים פנו בבקשה לקבל את תאי הילה לשימוש במחקר במעבדתם. התאים שימשו למחקר רפואי, למחקר של חברות קוסמטיות, לבדיקת השפעה של קרינה אטומית, לפיתוח חיסונים שונים כגון החיסון למחלת הפוליו, למיפוי גנטי ואף הגיעו לחלל[13].
בתחילת שנות ה-70, עקב זיהום בחלק מהתאים, פנו חוקרים לבני משפחתה של הנרייטה בבקשה לקבל מהם דגימות דם על מנת לחקור ולגלות מידע נוסף על תאי הילה. מכיוון שמעולם לא נאמר לבני משפחת לאקס שנלקחו תאים מהנרייטה, בני המשפחה לא הבינו במה מדובר ודבורה, בתה של הנרייטה, פנתה לחוקרים וביקשה לקבל תשובות. רק בשנת 1975 גילו בני משפחתה של הנרייטה על תאי הילה, על חלקם במחקר ועל הקשר של אמם לתאים אלו. תאי הילה היו מקור לתעשייה נרחבת ולפטנטים רבים, אך על אף שחברות רבות הרוויחו ממכירה ומחקר שנעשה בתאים אלו, בני משפחת לאקס לא קיבלו דבר[14].
הסכמה ופרטיות עריכה
הרופאים לא ביקשו את הסכמתה של הנרייטה לנטילת הדגימות. על פי החוק שהיה קיים אז ניתן היה לקחת רק רקמות מחולים חיים ללא בקשת הסכמתם. כאשר הנרייטה מתה, הרופאים פנו לבעלה בבקשה לקבל את רשותו לביצוע נתיחה לאחר המוות. בתחילה בעלה של הנרייטה סירב ורק לאחר ששוכנע על ידי אחד מבני משפחתו אישר לרופאים לבצע את הנתיחה. הרופאים לא ביקשו את רשותו לקחת דגימות של תאים מגופתה של הנרייטה[15].
בשנת 2013, שתי קבוצות מחקר פרסמו את הפרופיל הגנטי של תאי הילה. בעקבות פרסומים אלו, הפרופיל הגנטי של הנרייטה היה נגיש לכל אדם ושימש במיוחד חוקרים בתחומי מחקר שונים. פרסום זה עורר ויכוח אתי מכיוון שהפרסום חשף לא רק את הפרופיל הגנטי של הנרייטה אלא גם את הפרופיל הגנטי של קרוביה המתים והחיים. בעקבות ויכוח זה, אחת מקבוצות המחקר הסירה את הפרופיל הגנטי. לאחר מכן, בפעם הראשונה מאז שנלקחו התאים מהנרייטה, נציגי קבוצת מחקר נפגשו עם בני משפחת לאקס והסבירו להם את השתלשלות העניינים ואת תרומת תאייה למחקר. בעקבות פגישה זו, נציגי קבוצת המחקר ובני המשפחה הגיעו להסכמה לגבי השימוש בתאים. בנוסף, הוסכם שחוקרים שירצו גישה לתאי הילה יגישו בקשה מסודרת לוועדה שתכלול בין היתר גם נציגים של המשפחה. ועדה זו תחליט האם ולמי לאפשר גישה לתאים. בני המשפחה אומנם לא זכאים לקבל תשלומים מהשימוש בתאי הילה, אך ההסכם שנחתם לא מאפשר לגופים אחרים לקבל תשלום על השימוש בתאים גם כן[16].
פרסום במדיה עריכה
בשנת 1976 פורסם לראשונה הסיפור האמיתי של הנרייטה לאקס בעיתונות לא מדעית. הסיפור פורסם בעיתון "רולינג סטון" על ידי הכתב מייקל א. רוג'רס (אנ'). זו הייתה הפעם הראשונה שפורסם שמקור תאי הילה באישה אפרו-אמריקאית[17].
בשנת 1997 BBC והמפיק אדם קרטיס (אנ') הפיקו סרט דוקומנטרי בשם "The Way of All Flesh". הסרט עוסק בסיפורה של הנרייטה לאקס ובתאי הילה. בסרט משתתפים גם בני משפחתה של הנרייטה[18].
בשנת 2010 יצא לאור הספר "The Immortal Life of Henrietta Lacks" שנכתב על ידי רבקה סקלוט (אנ') בהוצאת Crown Publishing Group[19]. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בשנת 2011 בשם "חיי הנצח של הנרייטה לאקס" בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן -מוציאים לאור[20].
בשנת 2017, HBO הוציאה סרט טלוויזיה בשם "חיי הנצח של הנרייטה לאקס" (אנ'). הסרט מספר על חייה של הנרייטה לאקס ובני משפחתה ומבוסס על הספר באותו השם אשר נכתב על ידי רבקה סקלוט. בסרט מככבות רוז ביירן כרבקה סקלוט ואופרה ווינפרי כדבורה, בתה של הנרייטה[21].
הכרה בתרומתה של הנרייטה עריכה
בשנת 2010 בית החולים ג'ון הופקינס החל בשיתוף פעולה עם בני משפחת לאקס להכרה בתרומתה של הנרייטה למחקר ולקידום הבריאות בכל העולם. שיתוף הפעולה כולל בין השאר: הענקת מלגות, שיתופי פעולה עם בתי ספר מהאזור וכנס שנתי[22].
בשנת 2017, נקבע בבולטימור שבתאריך 4 באוקטובר בכל שנה יצוין "יום הנרייטה לאקס" (יום מותה). באותה שנה נקבע שבמרלינד יצוין "יום הנרייטה לאקס" בתאריך 1 באוגוסט. דרך נוספת להכרה בתרומתה של הנרייטה צוינה בטרנר סטיישן, שם הרחוב שבו התגוררה הנרייטה שונה והוא נקרא “Henrietta Lacks Place”[23].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוציאים לאור, 2011
- ^ סמדר רייספלד, "חיי הנצח של הנרייטה לאקס": גדולה מהחיים, באתר הארץ, 2 במאי 2012
- ^ יעל גרופר, חיי הנצח של התאים הגנובים, באתר מכון דוידסון, 27 באפריל 2017
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוציאים לאור, 2011, עמ' 102
- ^ Rebecca Skloot, The Miracle Woman, oprah.com
- ^ Denise M. Watson, Cancer cells killed Henrietta Lacks - then made her immortal, The Virginian-Pilot, 10 במאי 2010
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוציאים לאור, 2011, עמ' 31-27
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן-מוציאים לאור, 2011, עמ' 47-45
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוצאים לאור, 2011, עמ' 80
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוציאים לאור, 2011, עמ' 106-99
- ^ Van Smith, The Life, Death, and Life After Death of Henrietta Lacks, Unwitting Heroine of Modern Medical Science Wonder Woman, City Paper On Line, 17 באפריל 2002
- ^ יעל גרופר, חיי הנצח של התאים הגנובים, באתר מכון דוידסון, 27 באפריל 2007
- ^ Denise M. Watson, Cancer killed Henrietta Lacks — then made her immortal, The Virginian-Pilot, 10 במאי 2010
- ^ יעל גרופר, חיי הנצח של התאים הגנובים, באתר מכון דוידסון, 27 באפריל 2017
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוציאים לאור, 2011
- ^ יעל גרופר, חיי הנצח של התאים הגנובים, באתר מכון דוידסון, 27 באפריל 2017
- ^ רבקה סקלוט, תרגום: נעמי כרמל, חיי הנצח של הנרייטה לאקס, כנרת, זמורה-ביתן- מוציאים לאור, 2011, עמ' 217
- ^ Adam Curtis, The Undead Henrietta Lacks And Her Immortal Dynasty, BBC, 25 ביוני 2010
- ^ The Immortal Life of Henrietta Lacks, Goodreads
- ^ חיי הנצח של הנרייטה לאקס, באתר Google Books
- ^ Neil Genzlinger, Review: ‘The Immortal Life of Henrietta Lacks,’ Condensed, The New York Times, 20 באפריל 2017
- ^ Honoring Henrietta Lacks, Johns Hopkins Medicine
- ^ Luke Broadwater, Pugh signs bill naming Oct. 4 Henrietta Lacks Day in Baltimore, The Baltimore Sun, 11 בספטמבר 2017