הנרי מודסלי

פסיכיאטר ומומחה אנגלי ברפואה משפטית
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת, שמות, ניסוחים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הנרי מודסליאנגלית:Henry Maudsley‏, 5 בפברואר 1835 רום, צפון יורקשייר - 23 בינואר 1918 בושי הית', הרטפורדשייר, מזרח אנגליה) היה פסיכיאטר ומומחה אנגלי ברפואה משפטית. כיהן כפרופסור ביוניברסיטי קולג' של לונדון.[1]

הנרי מודסלי
Henry Maudsley
צילום משנת 1881
צילום משנת 1881
לידה 5 בפברואר 1835
רום, על יד גיגלסוויק, צפון יורקשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בינואר 1918 (בגיל 82)
בושי הית' (Bushey Heath), בהרטפורדשייר , מזרח אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Goulstonian Lectures (1870) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ילדות וצעירותעריכה

מודסלי נולד בשנת 1835 במשפחה של חוואים בכפר הקטן רום, על ידי העיירות גיגלסוויק וסטל במחוז צפון יורקשייר שבאנגליה. למד בבית הספר בגיגלסוויק. התיתם מאמו לפני גיל 10, אביו מיעט לדבר איתו[2] ולמעשה גודל על ידי דוד ודודה, שלימדו אותו שירה, העסיקו עבורו מורה פרטי מנורת'המפשייר בשם ניות' (Newth), ואחר כך שלח אותו הדוד, ד"ר בייטסון, שהיה רופא, ללימודי רפואה ביוניברסיטי קולג' של לונדון[3] שבה התקבלו עם נוצרים לא אנגליקנים. כסטודנט הצטיין במיוחד בלימודים הטרום-קליניים, בהם זכה בעשר מדליות זהב, כמו כן שיחק קריקט וקרא את ספרי הרברט ספנסר ואוגוסט קונט. מאודסלי עשה סטאז' במחלקה של ג'וזף קלובר, רופא מרדים ידוע, בבית החולים של יוניברסיטי קולג'. סיים את התואר ברפואה (BM) בשנת 1857 עם מדליית זהב בכירורגיה ומלגה.[3] התחמק מהתחומים שלא מצאו חן בעייניו כמו נתיחות ומיילדות ונהג להתווכח עם המורים. מודסלי התכוון בהתחלה להתמחות בכירורגיה ובד זמן מה המחלקה הכירורגית של ריצ'רד קוויין. שינה את דעתו אחרי שלא קיבל תשובה להגשת מועמדותו. כפי שסיפר, לא ידע שהתשובה הגיעה לכתובתו הקודמת. שקל אז לעזוב את המדינה ולעבוד עבור חברת הודו המזרחית הבריטית. על מנת להתקבל בחברה זו היה עליו לעבוד ששה חדשים בבית מחסה לחולי נפש. בסופו של דבר עבד למשך תשעה חדשים בבית המחסה וסט ריידינג בווייקפילד ותוך כדי כך בחר במקצוע הפסיכיאטריה. אחר כך שהה לזמן קצר ומתסכל יותר בבית המחסה של המחוז אסקס בברנטווד. בגיל 23 התמנה כמנהל רפואי של בית המחסה לחולי נפש (Lunatic Asylum) המלכותי צ'ידל בצ'ידל רויאל על יד מנצ'סטר.[1] אף-על-פי שהיה חסר ניסיון קליני ומנהלי, והצליח לגרום לעלייה במספר המטופלים וברווחי המקום. בשובו ללונדון בשנת 1862 התיישב ברחוב קווין אן (מלכת אן) בכיכר קוונדיש. ב-1864 השיג משרה כרופא זוטר, וכעבור שנתיים כרופא בכיר בבית החולים של מערב לונדון אך ניסיונו להתקבל בשנת 1865 כרופא בבית החולים בת'לם נכשל, על אף ההמלצות מכמה פסיכיאטרים ורופאים חשובים, ביניהם וילהלם גריזינגר

המשך פעילותו בתחום הפסיכיאטריהעריכה

בשנים 1862–1878 פעל מודסלי כעורך ראשי של Journal of Mental Science, כתב העת של האיגוד בריטי לרפואה ולפסיכולוגיה המופיע כיום בשם British Journal of Psychiatry. בהתחלה היה עורך ראשי במקביל עם צ'ארלס לוקהארט רוברטסון. מודסלי הרחיב את יריעת כתב העת עם יותר תכנים פסיכולוגיים ופילוסופיים. בשנת 1865 התחיל לפעול במסגרת אוניברסיטת לונדון להכללת מקצוע הפסיכיאטריה בקוריקולום לקבלת תואר ברפואה. ב-1885 המועצה הרפואית הכללית קבע דרישה זאת לגבי כל בתי הספר לרפואה. נוצר תואר MPC - תעודה ברפואה פסיכולוגית כמו כן הוסדרה ההשתלמות בריאות הנפש של הפרסונל הסיעודי - כולל התעודה MPA.[4] ב-1865 מודסלי שינה את שמו של "איגוד הרופאים של בתי המחסה ובית החולים לחולי נפש" ל"האיגוד הרפואי-פסיכולוגי". הוא נאבק למשך השנים על האוטונומיה של הארגון הזה (לימים הקולגיום המלכותי של הפסיכיאטרים) ביחס לשאר ארגוני הרופאים והכירורגים. בשנת 1867 התפרסם כיועץ של הארכידוכסית שרלוטה, קיסרית מקסיקו. בשנים 1867–1881 העביר הרצאות על השגעון בבית החולים סנט מרי. מודסלי נבחר לחבר בקולגיום המלכותי של הרופאים ובשנת 1870 נשא בו הרצאה על גוף ונפש במסגרת "הרצאות גלסטון". הרצאה זו נקראה על ידי צ'ארלס דרווין והוא השתמש בה בעת כתיבת ספרו על "הבעת הריגושים אצל האדם ובעלי החיים" (1872) בשנים 1869–1879 לימד מודסלי כפרופסור לרפואה משפטית ביוניברסיטי קולג' לונדון. בשנים 1866–1874 ניהל את בית המחסה הפרטי לחולי נפש "לון האוס" (Lawn House) של הרופא ג'ון קונולי (1866-1793) בהנוול, לונדון. בבית מחסה זה היו מאושפזות שש נשים אמידות. מודסלי התחתן עם אן קונולי, בתו של בעל בית המחסה, כחודש לפני מותו של האחרון. אחרי 1874 התרחק מודסלי מן החיים הציבוריים, התמקד בכתיבה ובקליניקה הפרטית הדיסקרטית והרווחית מאוד שלו שלקוחותיה היו תושבים אמידים, לעיתים קרובות אריסטוקרטים, מן הווסט אנד של לונדון.

גישתועריכה

מודסלי התפרסם כמסאי בתחומים רפואיים וספרותיים. מסתו על אדגר אלן פו הפכה ללהיט עוד בתחילת הקריירה שלו. כתב מאמרים רבים עבור Journal of Mental Science .היכרותו עם צ'ארלס דרווין ועם אינטלקטואלים מובילים אחרים של התקופה הוויקטוריאנית וכן ספרי הלימוד המרשימים שחיבר - "The Physiology and Pathology of Mind " (הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הנפש) (1867), "Body and Mind" (גוף ונפש) (1870) ו- "Mental Responsibility in Health and Disease" (האחריות הנפשית במצב בריאות ובעת חולי) (1874) הביאו לו פופולריות רבה. הגותו הפסיכיאטרית השפיע על הרומנים של רוזה נושט קרי (Rosa Nouchette Carey) (1909-1840) בגלל אמונתו באופי התורשתי ניווני של המחלות הנפשיות גילה מודסלי פסימיות וגישה ספקנית לגבי "הטיפולים המוסריים" ואף לגבי עצם הטיפול המוסדי. בקיץ 1878 התפטר מתפקידו כעורך ראשי של הג'ורנל למדע הנפש. בספרו "Insanity and its Treatment" (השגעון וטיפולו) תקף את מקצוע הפסיכיאטריה, גיחך על שאיפותיה לרפא עת חולי הנפש. גישתו גונתה על ידי כל עמיתיו והרחיקה אותו מהם. ב-1879 נטש את החיים הציבוריים, עד לשנות ה-1880 עוד השתתף במפגשים של האיגוד הרפואי- פסיכולוגי אבל בעשור הבא שמו נמחק מרשימת חברי האיגוד. המשיך עם זאת לשאת הרצאות שמשכו קהל רב. המשיך לעבוד בבית המחסה הפרטי Ticehurst Asylum ולטפל במספר מטופלים מן המעמד הגבוה.

תאוריית הניווןעריכה

מודסלי הושפע מהתאוריות האבולציוניסטיות ושילב אותן בהשקפתו. תוך הסתמכות על הלאמארקיזם הוא דבק בתאוריית הניוון והאמין שתכונות נרכשות מסוימות עוברות בתורשה והולכות ומחמירות מדור לדור. בדור אחד מתפתחת "אי יציבת של העצבים", בדור הבא - הפרעה מסוג נוירוטי - בדור שלאחר מכן - הפרעה נפשית חמורה ובדור הבא - אידיוטיזם ועקרות. כך, למשל, הוא סבר שהאלכוהוליזם הוא הזרז התדיר ביותר לניוון נרכש ומועבר בתורשה: שתיינות בדור אחד מובילה להתמכרות חזקה לאלכוהול בדור השני, ל"היופכונדריה" בדור השלישי ול"אידיוטיזם" ברביעי. התכונות השליליות הנרכשות היו בעיניו תוצאה של גירויים "לא טבעיים" של הציוויליזציה. בנוסף גורמים אחרים לניוון היו האלכוהוליזם, העגבת והאוננות. בעקבות גורמים אלה נוצרו נטיות אישיות - "קונסטיטוציה" או "דיאתזה" .[5] מודסלי האמין שהניוון הוא כוח רגרסיבי ומהווה איום לאבולציה ולקדמה המוסרית. השקפה זו שלו השפיע על פסיכיאטרים כמו ג'ורג' אלדר בלומר שלפחות לזמן מסוים נעשה תומך נלהב באאוגניקה

החלומותעריכה

הבחין כשהחלומות מתקשרות בדרך כלל לאירועים של היום הקודם או אף מן הילדות. לדעתו יש בהם סוגי חשיבה ארכאיים. (ancestral modes of thought), שבהם עולה הדמיון על ההיגיון. היה מודע שחלומות מכילים לפעמים תחושות המוחשות על ידי האדם הישן."לא כל החושים ישנים באותה מידה". תיאר דוגמה שבה רופא שהלך לישון עם בקבוק מים חמים על רגליו, חלם שטייל לפסגת הר הגעש אטנה". מודסלי מצוטט על ידי פרויד בקטעים שבו תיאר את התכנים מפחידים של חלומות הילדות, המלווים באימה ובמועקה. לדעתו חלומות כאלה יכלו להיגרם על ידי צמיחת שיניים, קלקול קיבה, או סיבות גופניות אחרות, אולם יכולים להיות תוצר של דמיונות טעונים אימה ומועקה ממקור רגשי. "החיים הריגושיים אצל הילדים עולים על החיים השכליים --- ואז כתוצאה נכך הם מאוד מועדים לפחד, בדומה לאנשי הפרא..."[6]

גישה הומניטריתעריכה

מודסלי התנגד לשימוש באמצעי כפייה מכנית במוסדות לחולי נפש. אמנם הסווה את גישתו ההומניטרית מתחת למסיכה צינית.[7]

גישה מיזוגיניתעריכה

השקפותיו כלפי האמהות - רתיעתו לגבי הלידה והטיפול בתינוקות - שהוא ביסס לדבריו עת אמיתות רציונליות אובייקטיביות, הצטרפו לתפיסותיו השליליות בדרך כלל כלפי נשים ועוררו בקורת רבה. אחת המבקרות המוקדמות והחשובתו של תפיסות אלה הייתה אחת הרופאות הראשונות אליזבת גרט אנדרסון. נטען כלפי שנמנה עם אותם נציגי הממסד הרפואי שקידשו וחיזקו חלוקות והייררכיות חברתיות בחלק האחרון של המאה ה-19. נאמר עליו שהיה "עקבי בחוסר עקביותו".

נגד ה"על-טבעי"עריכה

מודסלי היה אגנוסטי ובתור שכזה בקורתי כלפי הדת וכלפי הדיווחים על תופעות על-טבעיות. בספרו , Natural Causes and Supernatural Seemings (סיבות טבעיות ותופעות על-טבעיות) (1886) ציין שחוויות על-טבעיות היו הפרעות נפשיות ו"תצפיות שוא ופירושי שוא של הטבע" . ספרו זה נחשב לאחד הטקסטים המוקדמים בתחום "הפסיכולוגיה האנומליסטית"

"הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הנפש"עריכה

ההפרעות הנפשיות אצל הילדיםעריכה

ספרו של מודסלי "Physiology and pathology of the mind" (1867) מכיל (בפרק ג של החלק המוקדש לפתולוגיה) תיאורן המקיף והשיטתי הראשון של ההפרעות הנפשיות של הילדים והנוער -"השגעון בגיל הילדות", שלא הסתפק רק בתיאורי מקרים. מודסלי הבחין למשל, הזיות, התפרצויות צחוק בלתי רצוני, "מונומניה" או "השגעון המחשבתי החלקי", "הדליריום הכוראי, או השגעון המחשבתי הכוראי", השגעון הקטלפטואידי המיוחס על ידי אנשים לכוחות על-טבעיים, השגעון האפילפטי, מאניה, מלנכוליה העלולה לגרום להתאבדות, ו"השגעון האפקטיבי או "השגעון בתחום המוסר". בכך הקדים מודסלי בעשרים שנה את המונוגרפיות של הרמן אמינגהאוס (Die Psychischen Störungen des Kindesalters, 1887 - "ההפרעות הנפשיות של גיל הילדות", 1887) ואת פול מורו (1888, La folie chez enfants)

בדומה לגריזינגר, ביסס מודסלי את ההסבר למחלות הנפשיות על מודל ביולוגי ובדרך כלל אנטי-פסיכולוגי. הוא ייחס הפרעות נפשיות רבות למחלות גופניות כמו אנמיה, זיהומים ורעלים. עם זאת, הוא קיבל גם הסברים פסיכולוגיים כמו במקרים של התאבדות על רקע פחד מעונש מצד ההורים בגלל ציונים נמוכים בבית הספר, למשל.

בית החולים מודסליעריכה

בהשפעת עמיתו, הנוירולוג והביוכימאי פרדריק מוט, ובתיווכו, בשנת 1907 עיניין מודסלי את מועצת העיר לונדון בהקמת בית חולים פסיכיאטרי חדש, בית החולים מודסלי תוך מתן תרומה גדולה מאוד בשווי 30,000 לירות שטרלינג. סכומים אלה עמדו לרשותו בעיקר בעקבות פעילותו בתחום הרפואה המשפטית.[4] בית החולים נועד לטיפול בעיקר במקרים התחלתיים וחריפים של הפרעות פסיכיאטריות קשות ולטיפולים מרפאתיים להפרעות פסיכיאטריות "רכות" יותר ובמקביל נועד לאפשר מחקר והתמחות. העירייה הבטיחה לתרום גם היא 30,000 לירות שטרלינג. בשנת 1911 נבחר מיקום בית החולים בקבמברוול, בדרום לונדון, בגבעה הקרויה דנמרק היל, ממול לבית החולים של יוניברסיטי קולג'.בניין בית החולים הושלם בשנת 1915. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש הבניין החדש את משרד המלחמה הבריטי לצורך טיפול בחיילים, בעיקר בתגובות קרב ותופעות נפשיות פוסט טראומתיות. בית החולים האזרחי פתח את שעריו בשנת 1923 כבר אחרי מותו של מודסלי. באמצעות מסמך מיוחד נתן הפרלמנט הבריטי את הסכמתו למימונם של אשפוזים פסיכיאטרים מרצון. בשנת 1948 בית החולים התמזג מבחינה ארגונית בתאגיד אחד עם בית החולים בת'לם.

שנותיו האחרונותעריכה

בחלק האחרון של חייו היה מודסלי ערירי, ככל הנראה מדוכא. בשנת 1903 הפסיק את עבודתו הטיפולית. בשנת 1911 התאלמן מאשתו שסבלה מדמנציה. התפטר מהאגודה הרפואית-פסיכולוגית, הביע בכתב בכמה ממקומות רגשי צער על כי בחר להיות פסיכיאטר. שלח מאמרים לכתב העת לפילוסופיה "Mind", נסע עד לאוסטרליה כדי לצפות שם במשחקי קריקט האהובים עליו ונהג (כמו ויליאם גלאדסטון) לשלוח גלויות עם הערות בקורתיות. לא היו לו ילדים. הוא נפטר בשנת 1918 בגיל 82 בהית'בורנהאוס (Heathbourne House) בבושי הית' (Bushey Heath), בהרטפורדשייר במזרח אנגליה.[3] ככל הנראה השמיד חלק גדול מכתבי היד והמכתבים שלו לפני מותו. גופתו נשרפה במשרפה.[3]

מורשתועריכה

תואר לא פעם כאדם ציני, בקורתי מאוד, פסימיסטי ומטריאליסט. הנרי רולין, היסטוריון של הפסיכיאטריה טען כי "היה פסיכיאטר גדול, אבל לא אדם טוב. ממש ממזר". יש שהסבירו את אופיו הבקורתי מאוד כ"אופייני לבני יורקשייר". מודסלי היה בין ההרופאים ראשונים שהמליצו על התאמת טיפול המשך למטופלים המשוחררים מבית חולים או בית מחסה. הוא נחשב גם לאבי הלימודים האקדמיים בפסיכיאטריה.[3] הייתה לו יוזמה חלוצית בהנהיג לימודי פסיכיאטריה למסגרת הכשרת הרופאים. עודד התמוחותן של אחיות בתחום בריאות הנפש. שאף לפתח את המחקר בתחום הפתולוגיה והאטיולוגיה של ההפרעות הנפשיות במטרה למצוא דרכים למניעה ולטיפול. כתב כמה מספרי הלימוד בפסיכיאטריה החשובים ביותר במאה ה-19. עזר בשינוי תדמית הפסיכיאטריה על ידי הקמת בית חולים שנועד למניעה ולטיפול מוקדם של הפרעות נפשיות לא על ידי כפייה אלא בהסכמה.[1] מודסלי הצטיין בכושר ביטוי וכתיבה, וחיבר מסות אחדות, ביניהן על אדר אלן פו, על המלט ועל חיי שייקספיר.

פרסים ואותות כבודעריכה

  • 1869- חבר בקולגיום הרופאים המלכותי
  • 1884 - דוקטור לשם כבוד במשפטים של אוניברסיטת אדינבורו
  • חבר בחברה הרפואית-פסיכולוגית של פריז
  • חבר בחברת הרופאים הקיסרית של וינה
  • חבר בחברה לרפואה משפטית של ניו יורק

הנצחהעריכה

  • בית החולים מודסלי, אותו ייסד, נושא את שמו.

על יד בית החולים, קרוב למדרגות הכניסה של המכון לפסיכיאטריה הוצב פסל פרוטומה מברונזה של מודסלי.

  • בעזרת קרן שהקים, התקיימו לזכרו הרצאות חגיגיות שנתיות בבית החולים מודסלי. הראשונה נישאה בשנת 1930 על ידי ג'יימס קרייטון בראון. האחרונה התקיימה בשנת 2004 ובהמשך ההרצאות הוחלפו בדיונים על שם מודסלי במהלך כל שנה בסוגיות מורכבות בפסיכיאטריות (Maudsley Debates). הדיונים מתקיימים במכון לפסיכיאטריה שליד בית החולים מודסלי.[8]

ציטוטיםעריכה

המחלות הנפשיות הן לא יותר ולא פחות ממחלות עצבים שבהן בולט מקומם של התסמינים הנפשיים וכל הפרדתם ממחלות עצבים אחרות הייתה מכשול מצער בפני הקדמה

(Body and Mind' - "גוף ונפש" עמ' 41)

הפעילות הפורייה של הדמיון היא מקור עתיר אמונות שגויות ...באמצעות מילוי ליקויי הידע על ידי פיצקיות ותאוריות, היא מהירה ועובדת ללא קושי , בניגוד בולט לעמל האיטי והמייגע של התצפית והחשיבה. ככוח היצרני של הנפש , יש לדמיון , בדומה לכוחות היצרניים של הטבע, שלוש תכונות בולטות: הוא פורה, מהנה ונבואי

(1886) Natural Causes and Supernatural Seemings (הסיבות הטבעיות והתופעות העל-טבעיות)

ספריםעריכה

  • 1867 The Physiology and Pathology of Mind. Macmillan
  • 1870 Body and Mind: An Inquiry into their Connection and Mutual Influence. Macmillan
  • 1874 Responsibility in Mental Disease. King
  • 1874 The Physiology of Mind. — Enlarged and revised 3rd edition
  • 1879 The Pathology of Mind. — Macmillan
  • 1883 Body and Will: In its Metaphysical, Physiological and Pathological Aspects. Kegan, Paul
  • 1886 Natural Causes and Supernatural Seemings. Kegan, Paul
  • 1902 Life in Mind and Conduct: Studies of Organic in Human Nature. Macmillan
  • 1908 Heredity, Variation and Genius, with Essay on Shakespeare and Address on Medicine. John Bale, Sons & Danielsson
  • 1916 Organic to Human: Psychological and Sociological. Macmillan
  • 1918 Religion and Realities. John Bale, Sons & Danielsson

הערות שולייםּּעריכה

  1. ^ 1 2 3 2014 M. Panteloudi, A. Demetriades
  2. ^ Tony Delamothe 1988 עמ' 1120
  3. ^ 1 2 3 4 5 2014 M. Panteloudi, A. Demetriades עמ' 2
  4. ^ 1 2 M.Pantelidou, A.Demetriades עמ' 3
  5. ^ Tony Delamothe 1988 עמ' 1122
  6. ^ M.Stone עמ' 117
  7. ^ G.Savage 1918
  8. ^ M.Pantelidou, A.Demetriades עמ' 4

לקריאה נוספתעריכה

  • Tony Delamothe Maudsley of the Maudsley BJP vol. 297 29.10.1988
  • Michael H.Stone - Healing the Mind - A History of Psychiatry from Antiquity to the Present, Pimlico, London 1997
  • 117-123 (1918) 64, George Savage Henry Maudsley, obituary, in Journal of Mental Science
  • 2014 1-8, Maria Pantelidou, Andreas K. Demetriades The enigmatic figure of Dr Henry Maudsley Journal of Medical Biography 0 (0),

קישורים חיצונייםעריכה