הנרי מנסיני

הנרי מנסיניאנגלית: Henry Mancini;‏ 16 באפריל 1924 - 14 ביוני 1994) היה מלחין, מנצח ומעבד מוזיקלי אמריקאי, שנודע במיוחד במוזיקה שכתב לסרטים ולטלוויזיה. הוא זכה במספר שיא של עשרים פרסי גראמי, כולל "פרס גראמי למפעל חיים" שהוענק לו לאחר מותו ב-1995. יצירותיו הנודעות ביותר היו מוטיב הנושא הג'אזי בסדרת סרטי "הפנתר הוורוד" ובסדרת הטלוויזיה "פיטר גאן", הנעימה "Baby Elephant Walk" מהסרט "הטארי!", והשירים "נהר הירח" (Moon River) ו"ימים של יין ושושנים" (Days of Wine and Roses).

הנרי מנסיני
Henry Mancini
לידה 16 באפריל 1924
קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
פטירה 14 ביוני 1994 (בגיל 70)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה אנריקו ניקולה מנצ'יני
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1946–1994 (כ־48 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח ומעבד
סוגה קומדיה, מוזיקה קלה, מוזיקת טרקלינים, פופ תזמורתי, מלודרמה, סטייג' אנד סקרין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
חברת תקליטים RCA עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
henrymancini.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדותו

עריכה

מנסיני נולד בשכונת "איטליה הקטנה" בקליבלנד שבאוהיו, ובלידתו ניתן לו השם אנריקו ניקולה מנצ'יני. הוא גדל בעיירה של עובדי תעשיית פלדה בשם אליקיפה המערבית ליד פיטסבורג שבפנסילבניה. הוריו היגרו מאזור אברוצו באיטליה. אביו, קווינטו, שהיה עובד פלדה, שלח את בנו היחיד ללימודי פיקולו בגיל שמונה. כשמנסיני היה בן 12, הוא החל בשעורי פסנתר. האב והבן ניגנו יחד בתזמורת האיטלקית המקומית שנקראה "בני איטליה". לאחר שסיים את בית הספר התיכון, ב-1942, החל מנסיני ללמוד בבית הספר ג'וליארד למוזיקה בניו יורק, אך ב-1943, לאחר שנת לימודים אחת בלבד, גויס לצבא ארצות הברית. ב-1945 השתתף בשחרור מחנה ריכוז בדרום גרמניה.

קריירה

עריכה

עם שחרורו מהצבא, החל לעסוק במוזיקה. ב-1946 שימש כפסנתרן ומעבד בתזמורת גלן מילר המחודשת, בניצוחו של טקס בנקה. לאחר המלחמה הרחיב את יכולותיו בהלחנה, בהרמוניה ובתזמור בהנחייתם של שני מלחינים מפורסמים, ארנסט קרנק ומריו קסטלנואובו-טדסקו. ב-1952 הצטרף למחלקת המוזיקה של אולפני ההסרטה יוניברסל. ב-1954 היה מועמד לראשונה לפרס אוסקר לפסקול הטוב ביותר על הסרט סיפורו של גלן מילר. במשך שש שנים הלחין את המוזיקה ביותר מ-100 סרטים. הוא הפך למלחין ומעבד עצמאי ב-1958. מיד לאחר מכן כתב את המוזיקה לסדרת הטלוויזיה "פיטר גאן" של בלייק אדוארדס, שעמו החל לעבוד במשותף במשך 35 שנה ויחד יצרו את המוזיקה בכ-30 סרטים ביניהם ימים של יין ושושנים (1962), מר הובס בחופשה (1962) הפנתר הוורוד, המירוץ הגדול (1965), פיקדון קטן (1980) וסיפור חיים (1986). מנסיני היה אחד הראשונים שערבו ג'אז במוזיקה התזמורתית הרומנטית ששימשה לסרטים ולטלוויזיה באותה תקופה.

מנסיני הקליט יותר מ-90 תקליטים, בסגנונות שונים, החל ממוזיקה קלאסית דרך ביג בנד ועד פופ. שמונה מהם היו לתקליטי זהב. משך 20 שנה היה לו חוזה עם חברת תקליטי RCA, שהביא ליצירת 60 תקליטים ופרסמו אותו בעולם המוזיקה הקלה.

מנסיני ניצח על כ-50 הופעות תזמורתיות לשנה, כ-600 בסך הכל. הוא ניצח על התזמורת הסימפונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של לוס אנג'לס, והתזמורת הפילהרמונית המלכותית.

למנסיני היה גם ניסיון בתפקידי משחק ושירה, והופיע כפסנתרן בסרט גאן (הגרסה הקולנועית של פיטר גאן, שאותה הלחין).

מותו ומורשתו

עריכה

מנסיני נפטר מסרטן הלבלב בלוס אנג'לס. הוא עבד באותו זמן על הגרסה הבימתית של ויקטור ויקטוריה בגרסתו כמחזמר, אך לא זכה לראותו על הבמה. הוא היה נשוי לווירג'יניה או'קונור במשך 43 שנה, ולזוג היו שלושה ילדים.

מפעלים לזכרו:

  • ב-1996 הוקם על ידי ג'ק אליוט "מוסד הנרי מנסיני" - אקדמיה למוזיקאים צעירים. המוסד נסגר מחוסר מימון ב-2006.
  • האגודה למוזיקאים ויוצרים אמריקאים מעניקה "מלגת הנרי מנסיני" כל שנה החל מ-2001.
  • ב-2005 נפתחה האקדמיה על שם הנרי מנסיני לאמנות, כחלק מהמרכז לאמנויות הביצוע לינקולן פארק, במידלאנד, פנסילבניה, מרחק דקות מועטות מעירו של מנסיני, אליקיפה. האקדמיה מפעילה תוכנית ערב וסופי שבוע לילדים בגיל בית הספר, וכן תוכניות למבוגרים. בתוכנית ריקוד, שירה, תיאטרון מוזיקלי ונגינה בכלים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הנרי מנסיני בוויקישיתוף