הנרי קוטון
הנרי אנדרוס קוטון (באנגלית: Henry Andrews Cotton) (18 במאי 1876 - 8 במאי 1933) היה רופא ופסיכיאטר אמריקאי[1] שפעל בין השנים 1907–1930 בבית החולים הפסיכיאטרי בטרנטון, ניו ג'רזי, ונודע בשיטות הטיפול הקיצוניות בהן דגל, אשר כללו עקירת שיניים וכריתת איברים.
 | |
| לידה |
18 במאי 1876 נורפוק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1933 (בגיל 56) טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית |
| לאום | אמריקאי |
| לימודי רפואה | בית הספר לרפואה על שם ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת מרילנד |
| התמחות | פסיכיאטריה |
| תפקידים | מנהל בית חולים |
| מחלקות ובתי חולים | בית החולים הפסיכיאטרי בטרנטון |
  | |
קוטון וצוותו ערכו מגוון ניתוחים בקטריולוגים ניסיוניים במטופלים, ולעיתים עקרו את שיניהם וכרתו חלק מאיבריהם כגון השקדים, הטחול, השחלות וחלקים מהמעי הגס. טיפולים אלו נמשכו זמן רב גם לאחר שהערכות סטטיסטיות הפריכו את טענותיו של קוטון לאחוזי הבראה מעודדים בקרב מטופליו, והצביעו על שיעורי תמותה גבוהים ביותר כתוצאה ישירה מאותם ניתוחים פולשניים[2].
על אף שיטותיו השנויות במחלוקת נחשב קוטון לרופא בעל דעות מתקדמות יחסית לתקופתו. לאחר מינויו למנהל הרפואי של בית החולים הפסיכיאטרי בטרנטון כשהיה בן שלושים הוא פעל לשינוי חלק מהנהלים אשר היו נהוגים דאז וביטל לדוגמה את חובת קשירת המטופלים למיטותיהם. כמו כן החל לערוך פגישות אבחנה יומיות במתכונת קבוצתית יחד עם החולים והסגל הרפואי.
התלהבותו של קוטון כלפי גל התגליות הרפואיות שפקד את המאה ה-20 ובייחוד נושא פיתוחן של תרופות חדשות, הובילה אותו לאמונה כי מקורן של מחלות נפשיות הוא בזיהומים נסתרים החבויים ברחבי הגוף. הפסיכיאטר אדולף מאייר הכיר לקוטון את הרעיון כי חולי נפשי הוא למעשה התנהגות חריגה הנובעת מסיבה ביולוגית, וזאת על סמך אבחנות שהראו כי חולים שסבלו מחום חוו גם מחשבות שווא והזיות.
בניגוד לתאוריות האיגניקה שנתמכו באותה העת והדגישו את חשיבות התורשה כמקור להבנת נבכי הנפש, וכן תורתו של פרויד אשר הכירה את הרעיון שחולי נפשי עלול להיות טמון בטראומת ילדות, התעקש קוטון להחזיק בשיטתו כי הפרעות פסיכולוגיות הן תוצאה ישירה של זיהומים גופניים, והפך לרופא המוביל בארצות הברית אשר עסק בה.
חינוך וקריירה עריכה
קוטון למד באירופה תחת הפסיכיאטרים אמיל קרפלין ואלויס אלצהיימר, אשר נחשבו לחלוצי התחום באותה תקופה, והיה תלמידו של אדולף מאייר בבית הספר לרפואה על שם ג'ונס הופקינס, דמות דומיננטית בענף הפסיכיאטריה בשלהי המאה ה-20. מאוחר יותר למד רפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובאוניברסיטת מרילנד.
הוא החל ליישם את רעיונותיו על ידי עקירת שיניהם של מטופליו, מאחר שחשד שהסתירו זיהומים. אם הטיפול נכשל, המשיך לחפש מקורות אחרים לזיהום בשקדים ובסינוסים, ולעיתים קרובות המליץ על כריתתם. אם גם אז לא נרפא החולה, החל חשדו לנדוד לכיוון איברים אחרים. אשכים, שחלות, טחולים, כיס המרה, צוואר הרחם, ובייחוד חלקים מהמעי הגס, הוסרו מהגוף באמצעות ניתוחים[2][3].
אמצעי זהירות בסיסיים כגון קבוצות שליטה וניסויי סמיות כפולה עדיין לא היו מוכרים באותה העת, וענף הפסיכולוגיה יחד עם שיטותיו להערכת התנהגות אנושית, טרם הגיע לשלב בו הוא נמצא היום. דרכו היחידה של קוטון לגלות דברים חדשים הייתה על ידי ניסוי וטעייה. הוא דיווח על הצלחה בניתוחיו, עם אחוזי הבראה בין מטופליו של עד 85 אחוזים. התחושה ששררה באותה העת הייתה כי מחקרים חלוציים מהסוג הזה היו שיאו של מקצוע הרפואה, והפכו את קוטון לדמות מוכרת ואהודה ברמה עולמית. הוא החל להעביר את הרצאותיו במוסדות רפואיים רבים בארצות הברית וברחבי אירופה, ולימד את שיטותיו לרופאים אחרים שעסקו בפסיכיאטריה.
מטופלים חדשים הגיעו יחד עם משפחותיהם בכדי לקבל טיפול מידיו של קוטון, ואלו שלא הצליחו להשיג מקום מחמת הביקוש הגבוה, דרשו מרופאיהם לטפל בהם בצורה דומה. כמו כן זכה קוטון להכרת תודה מצד רשויות המיסים הודות לטיפוליו החסכוניים אשר לא היו כרוכים בהוצאות כספיות רבות. ביוני 1922 פורסמה ביקורה בעיתון הניו יורק טיימס על הרצאותיו:
בבית החולים הפסיכיאטרי בטרנטון, ניו ג'רזי, תחת הנהגתו הגאונית של המנהל הרפואי, דוקטור הנרי א. קוטון, מתקיים המחקר המדעי העמוק, האגרסיבי והשאפתני ביותר שנערך בכל שדה ההפרעות הנפשיות והנוירולוגיות.. ישנה תקווה, תקווה חזקה.. לעתיד[4].
בעידן שקדם לגילוי האנטיביוטיקה, ניתוחים הסתיימו לעיתים קרובות בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים בשל זיהומים פוסט-כירורגיים. בין מטופליו של קוטון הייתה מרגרט פישר, בתו של הכלכלן הידוע אירווינג פישר. לאחר שאובחנה כסכיזופרנית בבית החולים הפסיכיאטרי בבלומינגדייל, שלח פישר את בתו לטרנטון, שם קבע קוטון כי מקור מצבה נבע מ"הצטברות של צואה באזור הכרכשת במעי הגס, בנוסף לנפיחות גדולה הנראית באזור"; היא עברה מספר ניתוחי כריתה במעי הגס לפני שמתה מזיהום סטרפטוקוקוס ב-1919.
הסכנה בניתוחים זוהתה על ידי חלק מהמטופלים במוסד, שעל אף הפרעותיהם הנפשיות ותפישתם הלקויה של המציאות, החלו לפתח פחד ממשי מהצוות הרפואי, ואף הפגינו התנגדות תקיפה בזמן שנלקחו בכפייה לתוך חדר הניתוח. דפוס ארוך של מקרי מוות והתערבות מצד משפחות החולים הובילו לבסוף להתערבות חיצונית.
חקירה עריכה
דעותיהם המקצועיות של פסיכיאטרים באותה העת היו חלוקות בנוגע לסוגיית הזיהום כמקור אפשרי לפסיכוזה, המחייב התערבות ניתוחית על מנת להשיג מרפא. דוקטור אדולף מאייר, ראש הצוות הרפואי בבית החולים הפסיכיאטרי והמוסד הלימודי להכשרת פסיכיאטרים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הסכים עם התיאוריה. בעידודו של אחד החברים בוועדת הנאמנים של המדינה, אשר פיקח על בית החולים בטרנטון ונדרש לספק חוות דעת מקצועית ועצמאית על התנהלות הסגל של קוטון, מינה מאייר את אחת מתלמידותיו, דוקטור פיליס גרינאקר, לבקר את עבודתו. מחקרה החל ב-1924 לאחר שמאייר ביקר בבית החולים והביע דאגה בנוגע לשיטות הסטטיסטיות שבהן השתמש הסגל על מנת להעריך את הצלחתו.
גרינאקר ביקרה בחריפות את בית החולים, אשר לדעתה נכשל לשמור על סביבה בריאה כראוי למוסד רפואי, ואת דוקטור קוטון, שאותו תיארה כטיפוס משונה. מראהם של המטופלים במוסד נראה לה מטריד ביותר מאחר שכל שיניהם נעקרו, ולכן התקשו לאכול ולדבר.
דיווחים נוספים הטילו ספק בהצלחות שתיאר קוטון בנוגע לניתוחיו; גרינאקר מצאה את התיקים הרפואיים של המוסד במצב כאוטי ומלאים במידע סותר. ביקורתה הגיעה ב-1925 לידי הסנאט של מדינת ניו ג'רזי, אשר פתח בחקירה רשמית שאספה עדויות מידי מטופלים כועסים ועובדים בבית החולים. בתגובה לחקירה הביע חבר הנאמנים של בית החולים את אמונו המלא בצוות הרפואי ומנהלו, דוקטור קוטון, ושיבח את התנהלותם המקצועית.
רופאים ומנתחים בכירים העידו ב-24 בספטמבר 1925 על בית החולים כמוסד המתקדם ביותר בתחומו בעולם, ושיבחו אותו על טיפולו המסור בחוליו ועל שיטותיו החדשניות. כמו כן צוטטו מספר עמיתים ופוליטיקאים בכירים אשר הביעו את תמיכתם בקוטון[5].
בעקבות הפרסום הרב פתח קוטון בית חולים פרטי בטרנטון אשר צבר הצלחה והון רב מידי מטופלים שהשתייכו למשפחות אמידות אשר חיפשו את הטיפולים המודרניים ביותר בנמצא. מאייר עצר את חקירתה של גרינאקר בטרם סיימה להגיש את דיווחיה וסירב לבקשותיה להשלימה. הוא הודה כי האמין בצורה חלקית ברעיון כי אלחי דם עשויים להוביל להפרעות נפשיות, ומעולם לא ביקש מגרינאקר לחשוף את הסטטיסטיקות השגויות שסגל בית החולים סיפק לקוטון בנוגע למטופליו.
מאוחר יותר הודה קוטון כי שיעורי התמותה הגיעו ל-30 אחוזים מכלל החולים שנותחו, אם כי המספר האמיתי היה קרוב יותר ל-45 אחוזים, ונראה שקוטון מעולם לא הבין באמת את גודל הטעויות שרופאיו עשו בביקורת עבודתם.
בתחילת שנות ה-30 שיעורי התמותה בבית החולים החלו לעורר דאגה ומחלוקת מקצועית בקרב בכירים במחלקת המוסדות הפסיכיאטריים של המדינה. דיווח על התנהלותו של קוטון מידי אמיל פרנקל ב-1932 הביע הסכמה עם ממצאיה על גרינאקר, אולם בדומה לדיווחיה גם הוא מעולם לא הושלם.
קוטון פרש מתפקידו כמנהל בית החולים הפסיכיאטרי של המדינה באוקטובר 1930, ומונה למשרת מנהל רפואי אמריטוס. אף על פי שפרישתו הובילה לעצירת הניסויים הרפואיים שביצע במטופליו, מורשתו שרדה בדמות הסגל הרפואי בבית החולים אשר המשיך לעבוד על פי שיטותיו עד לשנות ה-50 המאוחרות.
מוות עריכה
דוקטור הנרי אנדרוס קוטון מת כתוצאה מהתקף לב ב-8 במאי 1933, בטרנטון, ניו ג'רזי[6], והוספד על ידי הניו יורק טיימס, העיתונים המקומיים, וכן בידי כתבי עת מקצועיים והוצאות פרסום שונות, על היותו חלוץ בענף הפסיכיאטריה אשר ביקש למצוא דרך טובה יותר לטיפול בחולים שסבלו מהפרעות נפש.
תרבות עריכה
- בסדרת הטלוויזיה אימפריית הפשע גולם קוטון על ידי השחקן ביירון ג'נינגס, בפרק החמישי של העונה החמישית, "מלך נורווגיה", כמנהל מוסד פסיכיאטרי לנשים הכורת חלקים מגופן בתואנה כי מקור החולי שלהן נובע מזיהומי מלריה ועגבת המסתתרים ברקמות הגוף[7].
לקריאה נוספת עריכה
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Cotton, Henry Andrews", American National Biography; Archived From The Original On December 25, 2021.
- ^ 1 2 "Madhouse: A Tragic Tale of Megalomania and Modern Medicine", Book Review, Ian Freckelton, Psychiatry, Psychology And Law, Volume 12, Number 2, 2005, Pages 435-438.
- ^
Anthony Daniels, The madness of a cure for insanity, The Telegraph, 8 May 2005
- ^ "Desperate Remedies", Andrew Scull, May 11, 2005; Archived From The Original On December 26, 2021.
- ^ "PHYSICIANS DEFEND TRENTON ASYLUM; Copeland and Other Witnesses Say It Leads the World in Caring for Insane. PRAISE DR. COTTON'S WORK Investigators Are Told That Charges of Brutality Are Unfounded.", The New York Times, September 24, 1925; Archived From The Original On December 26, 2021.
- ^ Princeton Alumni Weekly, May 26, 1933, page 735.
- ^ "King of Norway", IMDb; Archived From The Original On December 25, 2021.
