הנשיקה (אייץ)

**הנשיקה**
**Il Bacio**
מידע כללי
צייר	פרנצ'סקו אייץ
תאריך יצירה	1859
טכניקה וחומרים	שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב	88 ס״מ
גובה	112 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	Troubadour style
מספר יצירה	6335 (גלריית האומנות בררה)
מיקום	גלריית האומנות בררה (אנ'); מילאנו

הנשיקה (באיטלקית: Il Bacio) היא ציור משנת 1859 מאת הצייר האיטלקי פרנצ'סקו אייץ. זו ככל הנראה עבודתו הידועה ביותר. הרוזן אלפונסו מריה ויסקונטי די סאליסטו הזמין מאייץ ציור שיבטא את התקווה לאיחוד איטליה שהתעוררה בקרב האיטלקים עם חתימת הברית בין צרפת וממלכת סרדיניה נגד אוסטריה ב-1859. אייץ צייר באופן אלגורי את תמיכתו בברית והציור הפך לאחד מסמלי המאבק לאיחוד איטליה. לאחר מותו של הרוזן היצירה נתרמה לגלריית האומנות בּרֶרָה (אנ') שבמילאנו^[1].

רקע היסטורי עריכה

ב-1814, לאחר תבוסת צרפת במלחמות הנפוליאוניות, התכנס קונגרס וינה במטרה להשיב את הסדר המדיני לאירופה ולשרטט מחדש את גבולות המדינות ביבשת. איטליה המפוצלת למספר ממלכות ודוכסיות הייתה בעלת השפעה חלשה בקונגרס והוחלט על חלוקת השליטה בה בין מספר גורמים, ביניהם האימפריה האוסטרית. בתגובה לשלטון האוסטרי התעוררו בקרב האיטלקים רגשות לאומיים והחלו קריאות לאיחוד איטליה. מספר קבוצות פוליטיות בעלות נטייה דמוקרטית רדיקלית קמו, ביניהן תנועת איטליה הצעירה ואגודות סתרים של הקרבונארי. השפעתן של קבוצות אלה הייתה חלשה אך הן תרמו לחיזוק הזיקה הלאומית בקרב האוכלוסייה.

מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה (1848–1849) נגמרה בתבוסת האיטלקים. ב-1858 נחתם הסכם פלומביאר (אנ') בין קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלת ממלכת סרדיניה לבין נפוליאון השלישי מלך צרפת. הסכם זה הניח את היסודות לברית אנטי-אוסטרית. הברית הוכיחה את עצמה כשהכוחות המשותפים של האיטלקים והצרפתים הכריעו את הצבא האוסטרי בממלכת לומברדיה-ונציה בקרב שנערך ב-1859 במסגרת מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה. ניצחון זה הניע את תהליך איחוד איטליה וב-1861 הוכרזה עצמאותה של ממלכת איטליה.

על רקע אירועים אלה הרוזן אלפונסו מריה ויסקונטי די סאליסטו הזמין מאייץ ציור שיבטא את הרגשות הפטריוטיים האיטלקיים והתקווה לאיחוד איטליה. כדי להתחמק מהצנזורה שהפעיל השלטון האוסטרי אייץ העביר את המסר בציור בעזרת אלגוריה. אייץ צייר את הציור ב-1859. הציור הוצג תחילה בגלריית האומנות בררה (אנ') במילאנו ולאחר מכן הועבר למעונם של בית ויסקונטי למשך יותר מ-25 שנים. ב-1886 היצירה הוחזרה לגלריה שם היא מוצגת עם היום.

תיאור עריכה

פני הזוג המתנשק מקרוב

במרכז הציור נראים גבר ואשה בלבוש מתקופת ימי הביניים כשהם מתנשקים בתשוקה. זהו אחד מהייצוגים הנועזים ומלאי התשוקה של נשיקה בהיסטוריה של האמנות המערבית. הגבר לובש בגד אדום, גלימה חומה ופיסת בד ירוק מציצה מתחת לגלימה (בכתף ומתחת לכף יד ימין). לראשו כובע עם נוצה ומעט משיערו מציץ מהכובע. רק זווית הפה וקצה אפו נראים. הוא מטה את ראשה של האשה לאחור בשתי ידיו ומנשק אותה. נעליו חומות ורגלו מונחת על המדרגה הראשונה. הוא נראה כמי שעומד לעזוב את המקום. פגיון מציץ במעלה ירכו. האשה לבושה שמלה בגון כחול עם תוספת בד לבן באזור המרפק וכמה קישוטי בד בצבע זהב. היא רוכנת לאחור, תופסת בכתפו של הגבר ומתמסרת לנשיקה. רק זווית פיה ועין אחת נראים. שערה הארוך משתפל על גבה.

הזוג המתנשק נמצא ככל הנראה בטירה, אולי במרתף הטירה. מימין מדרגות ומעליהן רואים תחתית של אשנב. בצד שמאל רואים מעבר ובתחתיתו צללית.

קומפוזיציה עריכה

קווי הפרספקטיבה מתכנסים אל נקודת המגוז

הקומפוזיציה בציור מבוססת על קווים אלכסוניים המקבילים לקוי המדרגות שמתכנסים לנקודת המגוז שמשמאל לזוג. קווים אלה מכוונים את מבטו של המתבונן לזוג. צבעי הציור הם בסגנון אסכולת אמני ונציה מתקופת הרנסאנס ממנה הושפע אייץ. הרקע מצויר בצבעים נייטרליים כדי להבליט את הזוג. אור מגיע מצד שמאל וממקד את מבטו של הצופה בזוג. כמו כן, כדי למקד את מבטו של הצופה בנשיקה פניהם של הזוג חשופות באופן חלקי בלבד.

פרשנות עריכה

ניתן לפרש את הציור בשתי דרכים:

פירוש ראשון- כאמור אייץ צייר את הציור על רקע המאבק לאיחוד איטליה. הגבר מנשק את אהובתו רגע לפני יציאתו לקרב נגד אוסטריה ולמען אחדות איטליה. ברוח הרומנטיקה, הנשיקה מלאת התשוקה מייצגת את עוצמתם של הרגש והאהבה (אהבת הזוג ואהבה פטריוטית) לעומת המחשבה הרציונלית^[2].

פירוש שני- אלגוריה פוליטית- הציור מבטא הכרת תודה לצרפתים על הברית שנחתמה עם ממלכת סרדיניה כנגד האוסטרים (הסכם פלומביאר (אנ')). הגבר, לבוש בגדים שרומזים לדגל איטליה (אדום, קצת ירוק) מסמל את איטליה. האשה, לבושה בגדים שמרמזים על דגל צרפת (גונים של כחול, לבן) מסמלת את צרפת. הנשיקה מסמלת את הברית שנחתמה. כדי להסוות את המסר בציור עוד יותר, הגבר והאשה לבושים בלבוש מתקופת ימי הביניים ולא בלבוש התקופה. הפגיון שמגיח מבעד לגלימתו של הגבר והתחושה שהוא עמוד לעזוב מסמלים את המרד ההולך וקרב כנגד שלטון בית הבסבורג. הצללית בצד שמאל מסמלת את הסכנה האורבת בפתח.

גרסות הציור עריכה

מלבד גרסה זו של הציור שהיא המוכרת ביותר, אייץ צייר שלוש גרסות נוספות, שתיים בשמן ואחת בצבע מים. ב-1859 (שנת הגרסה המקורית) אייץ צייר את הגרסה היחידה בצבע מים. צורת ציור זה אובלית. אייץ העניק את הציור לאחותה של קרולינה זוקי (תלמידתו ואהובתו של אייץ) והיום הוא מוצג בספרייה האמברוזיאנית במילאנו. אייץ צייר את הגרסה השנייה בצבע שמן ב-1861 עבור משפחת מיליוס (Mylius). בגרסה זו שמלת האשה לבנה. הציור נשלח לתצוגה בתערוכה העולמית של פריז ב-1867. ב-2008 גרסה זו נמכרה בסותבי'ס בסכום של 780,450 פאונד^[3]. בגרסה האחרונה, מ-1867, בגד לבן מונח על המדרגות וצדה הימני של גלימת הגבר ירוקה.

גרסת 1859 (הציור המקורי)
גרסת 1861
גרסת 1867

השפעות עריכה

ציורו של הצייר האיטלקי ג'רולאמו אינדונו (אנ') מ-1862. "הנשיקה" תלויה ברקע

הציור זכה לפופולריות רבה מרגע הצגתו לראשונה. "הנשיקה" מופיעה בציורו של הצייר האיטלקי ג'רולאמו אינדונו (אנ') מ-1862. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הארט דיירקטור של יצרנית השוקולד פרוג'ינה עיצב מחדש את עטיפת השוקולד הפופולרי "Baci" וצייר עליה זוג אוהבים בהשראת ה"נשיקה". ב-1954 הבמאי האיטלקי לוקינו ויסקונטי קיבל מהציור השראה לסצנה מרכזית בסרטו סנסו (אנ').