הנשיקה (סרט, 1896)
הנשיקה (נקרא גם נשיקת מיי אירווין או נשיקת רייס-אירווין, באנגלית: The Kiss או The May Irwin Kiss או The Rice-Irwin Kiss[1]) הוא סרט רומנטי אילם קצר משנת 1896, אותו ביים ויליאם הייז (אנ') עבור חברת ההפקות של תומאס אדיסון[2]. "הנשיקה" נחשב לסרט הרומנטי הראשון בהיסטוריה[3], הוא הסרט הראשון בהיסטוריה שהציג נשיקה[4][1], ומבין הסרטים הראשונים בעולם שהוקרנו על מסך[3].
| מבוסס על | האלמנה ג'ונס (אנ') |
|---|---|
| בימוי | ויליאם הייז (אנ') |
| הופק בידי |
תומאס אלווה אדיסון  |
| תסריט | ג'ון מק'נלי (John J. McNally) |
| שחקנים ראשיים |
מיי אירווין (אנ') ג'ון רייס (אנ') |
| צילום | ויליאם הייז (אנ') |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
אולפני אדיסון |
| חברה מפיצה |
חברת תומס אדיסון |
| הקרנת בכורה | אפריל 1896 |
| משך הקרנה | 18 שניות |
| סוגה |
סרט רומנטי, מלודרמה, סרט אילם |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
"הנשיקה" נחשב אחת מאבני הדרך בהיסטוריה של הקולנוע[5]. בשנת 1999, הסרט נבחר לשימור על ידי ספריית הקונגרס בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית[6].
רקע עריכה
בשנות ה-90 של המאה ה-19, הממציא האמריקאי, תומאס אדיסון, צילם סרטים קצרים לתצוגת המצאתו החדשה הקינטוסקופ[1]. באמצעות מכשיר זה, ניתן לצפות בסרטים בצפייה יחידנית על ידי השחלת מטבע והצצה בעינית. בשנת 1895, הממציאים האמריקאים, צ'ארלס פרנסיס ג'ניקס (אנ') ותומאס ארמט (אנ') פיתחו את מקרן הקולנוע - הפנטוסקופ (אנ'). בניגוד לקינטוסקופ, הפנטוסקופ הקרין סרטים על מסך, כך שאנשים רבים יכלו לצפות באותו הסרט יחדיו. אנשי העסקים נורמן רף ופרנק גמון (אנ') (שקידמו את סרטיו של אדיסון) זיהו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בפנטוסקופ ורכשו מג'ניקס וארמט את הזכויות עליו תחת התנאי שמקרן זה יוצג כהמצאה חדשה של אדיסון תחת השם ויטסקופ (אנ')[7].
לצורך קידום המצאת הוויטסקופ, תוכנן אירוע הקרנת סרטים בו יוצג לראשונה הוויטסקופ לציבור. התוכנייה של אירוע ההקרנה כללה סרטים שהופקו מחוץ לארצות הברית (דוגמת Rough Sea at Dover (אנ')), ורף וגמון חשו שיש צורך להפיק עבור האירוע סרטים חדשים העוסקים בנושאים חדשים שטרם הוסרטו[8]. הנושא שנבחר לסרט חדש הוא נשיקה בין גבר לאישה המשחזרת סצנה מתוך המחזמר הקומי 'האלמנה ג'ונס' (אנ'). מחזמר זה עלה ב-16 בספטמבר 1895 בתיאטרון ביז'ו (אנ') בברודוויי שבניו יורק[9] בכיכובם של שחקני התיאטרון מיי אירווין (אנ') וג'ון רייס (אנ')[1][10].
יוצרי הסרט לא הקדישו מחשבה מרובה לתוכן הסרט, משום שהוא נתפס כתעלול יחצ"ני עבור אירוע ההקרנה, אולם המעבר של סצנת הנשיקה ממדיום התיאטרון אל מדיום הקולנוע סימל את הפוטנציאל הרב הגלום בקולנוע[5].
הפקה עריכה
הסרט הופק על ידי תומאס אדיסון. לפי היסטוריון הקולנוע, צ'ארלס מסר (אנ'), ההפקה נערכה בשיתוף פעולה עם העיתון New York World (אנ')[2] שגייס את כוכבי 'האלמנה ג'ונס', מיי אירווין וג'ון רייס, לצילומי הסרט[8]. הצילומים נערכו באפריל 1896 באולפן הקולנוע הראשון בארצות הברית, מריה השחורה, אותו הקים תומאס אדיסון[2]. השחקנים, שהתבקשו לשחזר רק את סצנת הנשיקה מהמחזמר[1], עשו מספר חזרות על סצנת הנשיקה עם הבמאי, ויליאם הייז, ולאחר מכן הוא צילם את הסצנה פעם אחת בלבד[8].
הסרט צולם במדיום שוט אחד, בקצב של 30 פריימים לשנייה, ואורכו 18 שניות[2]. באמצעות צילום המדיום שוט ניתן היה להגדיל ולהבליט את פעולת הנשיקה, זאת בניגוד לפעולת הנשיקה במחזמר שבו היא הוצגה לקהל הצופים בתיאטרון בגודל טבעי כאשר המרחק בין הבמה לצופים לא מאפשר להבליט אותה. סרט 'הנשיקה' הוא הדוגמה המשמעותית הראשונה לאחד מהעקרונות הבסיסיים של אמנות הקולנוע: היכולת לבודד רגע מסוים בצילום אחד[9].
-
במאי הסרט, ויליאם הייז -
שחקנית הסרט, מיי אירווין -
שחקן הסרט, ג'ון רייס -
אולפן הקולנוע מריה השחורה בו צולם הסרט -
סרט הצילום של 'הנשיקה' -
מיי אירווין וג'ון רייס במחזמר 'האלמנה ג'ונס' עליו מבוסס הסרט 'הנשיקה' (1896)
.jpg)
_(cropped).jpg)
עלילה עריכה
עלילת הסרט משחזרת את הסצנה האחרונה של המחזמר 'האלמנה ג'ונס'. בסרט, כמו גם במחזמר, מיי אירווין מגלמת אישה נשואה בגיל העמידה המתחזה לאלמנה שירשה הון מבעלה ש"טבע", והיא מתחמקת ממחזריה שרוצים להניח את ידם על הונה. ג'ון רייס מגלם את בעלה ה'טובע' שמתאחד איתה[9], ומתפתחת ביניהם סצנת אהבים שבה הם לוחצים את הלחיים שלהם זה אל זה ומתלחששים[5] כשצידי הפה שלהם נוגעים זה בזה. נראה כי הם חוזרים על דיאלוג מתוך המחזמר[1]. לפתע הם מפסיקים לדבר, מביטים האחד בשנייה ומתכוננים לנשיקה. כחלק מההכנות, רייס מסדר את שפמו ומרים אותו הרחק מהשפה. לאחר מכן הוא אוחז בפניה של אירווין, מתקרב אליה, הם מחייכים ומתנשקים בשפתיים[5][1].
תגובות וביקורות עריכה
הסרט הוקרן תחילה לציבור במסגרת אירועי הקרנה שנועדו להציג את המצאת הוויטוסקופ. אירוע ההקרנה הראשון שהציג את הוויטוסקופ נערך ב-23 באפריל 1896 בתיאטרון קוסטר ובייל (אנ')[4]. עם צאת הסרט, הוא הפך במהרה לסרט הפופולרי ביותר מבין כל הסרטים שהוצגו[5] ועורר כותרות רבות[4]. כמו כן, היה זה הסרט המצליח ביותר של אדיסון לשנת 1896[8][2] .
לחצו כדי להקטין חזרה
 |
סיקור הסרט בעיתון New York World |
הנשיקה, שארכה לא יותר משתי שניות, יצרה סנסציה עולמית. הייתה זו הפעם הראשונה שנשיקה הוסרטה וכן הפעם הראשונה שנשיקה הוצגה לציבור באקרנים. לפי חברת תומאס אדיסון (אנ'), הציבור צבא על האולמות בהם הסרט הוקרן כדי לחזות בנשיקה[5]. קהל הצופים מצא את הסרט חדשני ומשעשע[5], והסרט הקצר, שאורכו 18 שניות, הוקרן באולמות שוב ושוב במעגליות[1]. מספר חודשים לאחר שהסרט יצא לאקרנים, אוהדיו דרשו מהשחקן ג'ון רייס לשחזר את הנשיקה מהסרט בזמן אמת כשהוא עלה על במה עם אשתו, השחקנית סאלי כהן. הם צעקו לעברו "איפה נשיקת האלמנה ג'ונס?". כהן סירבה לקחת חלק בשחזור, אולם גברת צעירה מהקהל התנדבה לשחזר עם רייס את הסצנה[5].
בעיתון ה-New York World התפרסמה ב-26 באפריל 1896 סקירה על הסרט שנפרסה כמעט על דף שלם, תחת הכותרת 'האנטומיה של נשיקה'[8]. בסקירה נכתב: "בפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית, ניתן לראות איך נשיקה נראית. לכל אורכו של סרט הצילום כל שלב בנשיקה מוצג בבירור מדהים. הנשיקה האמיתית היא תגלית של ממש, ולרעיון של הנשיקה הקינטוסקופית יש אפשרויות בלתי מוגבלות"[5]. ב-18 בנובמבר 1896, בביקורת על הופעת הבכורה של הוויטוסקופ שהתפרסה בעיתון The Atlanta Journal-Constitution (אנ') נכתב: "אבל הטוב מכולם היה הנשיקה המפורסמת מתוך 'האלמנה ג'ונס' שהלהיבה את הצופים והוצגה מספר פעמים"[9].
לאחר שאירוע ההקרנה נערך בבוסטון, נכתב בעיתון Boston Herald (אנ'): "מבין כל עשרת הסרטים שהוצגו אתמול בתכנייה, אין צל של ספק איזה סרט גרם לצחוק הרב ביותר בקהל". בביקורת נוספת נכתב שהסרט התקבל על ידי הציבור ב"שאגות של צחוק"[4]. חוקרת הקולנוע, לינדה ויליאמס (אנ'), טוענת כי הצחוק של הצופים עשוי להיות תגובה המעידה על שעשוע אך גם על שוק[1].
בשנת 1897, הסרט הוקרן בעיר היפנית אוסקה באמצעות מקרן הוויטסקופ והפך ללהיט. למשטרה היפנית, שהגיעה לאולם, הייתה הסמכות להפסיק את ההקרנה בטענה לפגיעה במוסר הציבורי, אולם המקרין באולם טען שכשם שחברים ותיקים ביפן מברכים זה את זה באמצעות טפיחה על השכם, כך המערביים נוהגים לברך זה את זה באמצעות נשיקה. השוטרים קיבלו את ההסבר שמדובר בסרט תעודה המציג מנהגים של תרבות זרה ולא בסרט עלילתי, התיישבו וצפו בו[5].
טענות בדבר קריאות להטלת צנזורה עריכה
.jpg)
ב-15 ביוני 1896[9], הצייר ג'ון סלואן פרסם במגזין The Chap-Book (אנ') ביקורת שלילית על הסרט בה כתב: "אתם עשויים להזכר בנשיקה המפורסמת מהמחזמר 'האלמנה ג'ונס' שבה משתתפים מיי אירווין וג'ון רייס. אף אחד מהם לא מושך פיזית, והמחזה הזה שבו השפתיים שלהם נוגעות זו בזו הוא קשה לצפייה. כל עוד היה מדובר בפעולה שנעשית בגודל טבעי, היה הדבר חייתי בלבד, אבל זה כלום לעומת המחזה הנוכחי. מוגדל לממדים מפלצתיים וחוזר על עצמו שלוש פעמים. זה פשוט מגעיל. כל שביב של עידון או קסם נעלם מגברת אירווין, והמופע הזה הופך למגונה בכך שהוא מעצים את הוולגריות. כאלו דברים דורשים את התערבות המשטרה"[4].
היסטוריון הקולנוע, טרי רמזי (אנ'), טוען שסרט 'הנשיקה' היה הסרט הראשון בהיסטוריה שהוביל לקריאות להטלת צנזורה בקולנוע, אולם חוקר הקולנוע ראלף דנגלר (Ralph S.J. Dengler) חולק עליו. המקור היחידי שרמזי נשען עליו כדי לבסס את הטענה שלו הוא הביקורת של הצייר ג'ון סלואן שהתפרסה במגזין The Chap-Book, אולם זוהי ביקורת שנכתבה בעוקצנות מתוך סלידה לשחקנים בטענה שאינם מושכים[4]. דנגלר מציג ביקורות אחרות מאותה התקופה לפיהן הקהל קיבל את הסרט בהתלהבות רבה. בנוסף, רמזי רמז שנשלחו מכתבים למערכות העיתונות הקוראים לצנזורה של הסרט, אולם בדיקה של הארכיונים של מערכות העיתונים מאותה התקופה לא מצאה מכתבים כאלו. דנגלר טוען כי התזה של רמזי (שהספיקה להתפשט במחקר הקולנוע) לפיה סרט 'הנשיקה' היה הראשון שהוביל לקריאות לצנזורה היא לא יותר ממיתוס. לדבריו, הביקורת שהתפרסמה ב-The Chap-Book אינה קוראת לצנזורה והיא אינה מספיקה כדי לבסס את התזה של רמזי[9].
השפעה עריכה
כסרט הנשיקה הראשון בהיסטוריה, הוא הוביל להרבה חיקויים ושחזורים[4].
- חברת ההפקה Lubin Manufacturing Company יצרה את הסרט הזה מחדש[4].
- בשנת 1898, יצא לאקרנים הסרט Something Good – Negro Kiss (אנ') שהציג נשיקה בין גבר לאישה שחורים.
- בשנת 1899, יצא לאקרנים הסרט The Kiss in the Tunnel (אנ') המציג נשיקה בין גבר לאישה במנהרת רכבת.
- בשנת 1900, תומאס אדיסון הוציא את סרט ההמשך 'The New Kiss' (בעברית: 'הנשיקה החדשה')[10].
- בשנת 1905, תומאס אדיסון יצר את הסרט שבעת העידנים (אנ') בו רואים שחקנים בגילים שונים מתנשקים[4].
-
הסרט 'הנשיקה החדשה' (1900)
-
הסרט 'שבעת העידנים' (1905)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Williams, Linda. "Of kisses and ellipses: the long adolescence of American Movies." Critical Inquiry 32.2 (2006): 288-340.
- ^ 1 2 3 4 5 May Irwin kiss, Library of Congress
- ^ 1 2 The Kiss (1896), Brief Descriptions and Expanded Essays of National Film Registry Titles, Library of Congress
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Mathews, Nancy Mowll, Charles Musser, and Marta Braun. Moving pictures: American art and early film, 1880-1910. Hudson Hills, 2005. P. 32-33
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Kristin Hunt, The First Movie Kiss, JSTOR Daily, May 7, 2020
- ^ Preserving the Silver Screen Librarian Names 25 More Films to National Film Registry, Library of Congress
- ^ Shift to Projectors and the Vitoscope, Library of Congress
- ^ 1 2 3 4 5 Musser, Charles. The emergence of cinema: The American screen to 1907. Univ of California Press, 1994
- ^ 1 2 3 4 5 6 Dengler, Ralph SJ. The First Screen Kiss and “The Cry of Censorship”. Journal of Popular Film and Television 7.3 (1979): 267-272.
- ^ 1 2 Smith, Jacob. "Kissing as telling: some thoughts on the cultural history of media performance." Cinema Journal 51.3 (2012): 123-128.