הסדרי גביניוס

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרקע להסדרי גביניוסעריכה

מרידות בני אריסטובולוס - סילוק אריסטובולוס מהשלטון ביהודה יחד עם בניו, גרמו למרידות חוזרות ונשנות במטרה לחזור לשלטון ביהודה ולסלק את הרומאים ולשוב להיות מדינה עצמאית.כך למשל:

  • בשנת 57 לפנה"ס ברח אלכסנדרוס בנו של אריסטובולוס מרומא. הוא הצליח לגייס בארץ כוח שמנה 10,000 רגלים ו-500 פרשים. המרד נכשל בהתערבותו של הנציב הרומי בסוריה גביניוס.
  • בשנת 56 לפנ"ס בורחים אריסטובולוס ובנו אנטיגונוס מרומא. הם הצליחו לגייס צבא ולהילחם ברומאים, אך גם מרד זה נכשל.
  • בשנת 55 לפנ"ס חזר אלכסנדרוס בנו של אריסטובולוס לארץ ישראל. הוא גייס צבא גדול והסב לרומאים אבדות, אך בקרב ליד הר תבור הובס.

כתוצאה מהמרידות החליט גביניוס על הסדרים חדשים וקשים יותר.(משל הסדרי פומפיוס)

תוכן הסדרי גביניוסעריכה

  1. חלוקת הארץ לחמישה מחוזות- בנוסף לצמצום שטח של יהודה במסגרת הסדרי פומפיוס, חילק גביניוס את הטריטוריה שבה היה היישוב היהודי לחמישה מחוזות ובכל אחד הועמדה סנהדרין, מקום מושבם היה: אחד בגליל במרכז ציפורי, שניים ביהודה ומרכזיהם בירושלים וביריחו, אחד באדומיאה ומרכזו באדורה, אחד בעבר הירדן ומרכזו בחמתן (המשמעות: פגיעה לאומית-מדינית וחברתית).
  2. הרחבת האוטונומיה האזורית- גביניוס העניק לראשי חמש הסנהדראות סמכויות פוליטיות שלטוניות - פנימיות, זה היה ביטוי להרחבת אוטונומיה אזורית. מהורקנוס ניטל השלטון הישיר והמשותף על כל היהודים ולמעשה חדל הורקנוס להיות אתנארך (ראש עם). (המשמעות: פגיעה לאומית -מדינית).
  3. המשך קיום הסדרי פומפיוס
  • מעמד יהודה- מדינת חסות המחויבת בתשלום מס עובד.
  • מעמד הנכרים- הוצאת הערים הנוכריות משלטון יהודי וסיפוחן לפרובינקיה סוריה, לשלטון רומי ישיר.

מטרות הסדרי גביניוסעריכה

  1. חיסול התקוות הלאומיות- הסדרים אלו נועדו להחליש את עוצמת ההתנגדות היהודית לרומא ויש לראות בהם שלב נוסף בתהליך הפיכתה של יהודה לפרובינקיה רומית.
  2. חיזוק מעמדות נאמנים בחברה היהודית- הסדרי גביניוס נועדו לתגמל ולחזק שכבות חברתיות חדשות הנאמנות לרומי על ידי מתן סמכויות שלטוניות. הרומים נשענו על שכבה דקה בלבד של האוכלוסייה היהודית אשר כללה בעלי אחוזות, סוחרים ועוד, שהמשותף ביניהם היה הנכונות לשתף פעולה עם רומי. בראש שכבה זו עמד אנטיפטרוס האדומי.