העוקץ (סרט)

סרט קולנוע אמריקאי משנת 1973

העוקץאנגלית: The Sting) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1973 אשר עלילתו מתרחשת בספטמבר 1936 ומתמקדת בשני נוכלים מקצועיים (פול ניומן ורוברט רדפורד) המנסים "לעקוץ" איש מאפיה (רוברט שו) שהרג את חברם המשותף על רקע המשבר הכלכלי בארצות הברית. הסרט בוים על ידי ג'ורג' רוי היל, אשר גם ביים לפני כן את ניומן ורדפורד בסרט "קיד וקסידי" (1969).

העוקץ
The Sting
העוקץ
בימוי ג'ורג' רוי היל
הופק בידי טוני ביל, ג'וליה פיליפס, מייקל פיליפס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דייוויד וורד
עריכה ויליאם ה' ריינולדס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פול ניומן
רוברט רדפורד
רוברט שו
מוזיקה מרווין האמליש, עיבודים לנעימות רגטיים של סקוט ג'ופלין
צילום רוברט סורטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי יוניברסל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי יוניברסל
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 25 בדצמבר 1973
משך הקרנה 129 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט שוד, סרט קומדיה, סרט חבר'ה, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו sting
פרסים שבעה פרסי אוסקר
סרט הבא העוקץ 2
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי והפסקול – המבוסס על נעימות הרגטיים של סקוט ג'ופלין שעובדו בידי מרווין האמליש.

בישראל הקרנת הבכורה הייתה ב-1 ביוני 1974 בקולנוע אלנבי בתל אביב.[1]

הסרט הכניס למעלה מ-160 מיליון דולר, והוא נחשב אחת מאבני הדרך בתעשיית הקולנוע האמריקאי. לעומת זאת, סרט ההמשך שלו, "העוקץ 2" משנת 1983, זכה לפחות הצלחה ונכשל בקופות.

תקציר העלילה

עריכה

השנה היא 1936, ימי השפל הגדול. בג'ולייט שבאילינוי, הנוכלים ג'וני הוקר (רוברט רדפורד) ושותפיו לות'ר וג'ו אירי מפילים בפח עובר אורח וגונבים ממנו 11,000 דולר במזומן, רווח עצום לאותם ימים. בעקבות זאת לות'ר מכריז על פרישה מרמאויות ונוכליות, וממליץ להוקר לחפש בשיקגו את הנרי גונדורף, הנוכל הגדול מכולם, כדי שילמד אותו לבצע את העוקץ המושלם.

לרוע מזלם, מתברר שהאדם ממנו גנבו הוא בלדר של איש העולם התחתון דויל לונגן (שו). סגן מפקד משטרת ג'ולייט, ויליאם סניידר (צ'ארלס דרנינג) מתעמת עם הוקר ודורש שיתן לו חלק מהרווח. הוקר כבר איבד את כל הרווח בסיבוב אחד של משחק רולטה ולכן הוא נותן לסניידר שטרות מזויפים ובורח.

הוא הולך להזהיר את לות'ר אך מגלה שהוא נרצח על ידי שליחיו של לונגן, שרצחו גם את הבלדר אותו הם רימו, וכעת הם מחפשים את הוקר.

הוקר נמלט על חייו לשיקגו. בעקבות המלצתו של לות'ר הוא מוצא את הנרי גונדורף (פול ניומן), שמסתתר מה-FBI. הוא מספר לו את מה שקרה ומבקש את עזרתו לנקום בלונגן. גונדורף מסרב בתחילה ואומר שמדובר בתרמית מורכבת וגדולה מדי, שלא ניתן לבצע, ושכדי לרמות אדם כמו לונגן דרושה תרמית שבה אפילו בסופה הוא לא יבין שהוא רומה. הוקר מפציר בגונדורף והוא לבסוף מסכים, ומתחיל בגיוס צוות גדול של נוכלים מיומנים. הם מחליטים להשתמש בסוג תרמית ישנה המכונה "the wire".

הצוות מקים מועדון הימורים מזויף, וגונדורף מתחזה לבעלים שלו בזהות בדויה בשם שו. הוקר מתחזה לקלי, העובד הממורמר שלו. כדי לפתות את לונגן, הם עולים על הרכבת שבה הוא נוסע ו"שו" מצטרף למשחק הפוקר הפרטי שלונגן מנהל בתאו. הוא מתחזה לשיכור, מתנהג כלפי לונגן והשאר בצורה גועלית ודוחה, ומרמה אותם וזוכה ב- 15,000 דולר. "קלי" (הוקר) נשלח לאסוף את הזכייה ומציע ללונגן להפיל את שו ולהשתלט על עסקיו באמצעות זכייה בסכום אסטרונומי במועדון ההימורים, שתאורגן בתרמית של הימור מאוחר: שותפו של קלי, אדם בשם לס הרמון (הנוכל קיד טוויסט שמגלם המשחקן הרולד גולד) הוא עובד במשרד ווסטרן יוניון בשיקגו אשר יכול לעכב את שידור המירוץ ותוצאותיו, בזמן שהוא מעדכן אותם מהם וכך הם יכולים לבצע הימור בטוח על המנצח.

לונגן מבקש הוכחה שהדבר אכן קורה, והצוות מארגן פגישה עם הרמון, ובהמשך גם מראית עין של הימור מוצלח, כשהרמון מספק ללונגן את שמות הסוסים הזוכים במקומות הראשון, השני והשלישי במרוץ מסוים. עקב כך, לונגן מסכים לממן הימור של 500,000 דולר שיפיל את שו וינקום בו.

בינתיים, השוטר סניידר מגיע לשיקגו בחיפוש אחרי הוקר, אך נחסם על ידי סוכני FBI שבראשם הסוכן פולק, הדורש ממנו לסייע להם ללכוד את הנרי גונדורף. במקביל, לונגן מתוסכל וזועם על כך שאנשיו טרם הצליחו למצוא את הוקר (מבלי לדעת שהוקר הוא קלי) ופוקד כי יתנו את המשימה למתנקש הטוב ביותר שלו - סלינו. דמות בעלת מעיל וכפפות עור שחורות עוקבת אחרי הוקר. סניידר מוצא את הוקר ומביא אותו בפני הסוכן פולק, שכופה עליו לבגוד בגונדורף על ידי איום לכלוא את אלמנתו של לות'ר.

בלילה לפני יום העוקץ, מתחבר הוקר עם מלצרית בדיינר בשם לורטה וחוזר איתה לביתה. בבוקר שלמחרת הוא מתעורר במיטתה אך היא איננה שם. הוא יוצא מדירתה ועובר בסמטה הסמוכה כשהוא רואה אותה צועדת לעברו, אך לפתע מופיע האיש בעל הכפפות השחורות ויורה בה למוות. האיש מסביר להוקר המזועזע והמופתע שגונדורף שכר אותו כדי לשמור על הוקר מפניה - לורטה סלינו, המתנקשת של לונגן, שלא רצחה אותו אמש משום שהשכנה שלה ראתה אותם יחד.

העוקץ עצמו יוצא לדרך: לונגן ממתין במקום המוסכם ומקבל את השיחה לטלפון הציבורי שבה הרמון אומר לו למקם את ההימור על הסוס "לאקי דן". הרמון מזדרז למועדון ההימורים ומבצע את ההימור. קלי (הוקר) נראה מתוח מאד והרמון מופיע במועדון ומתיישב בסמוך ללונגן, שאומר לו להירגע, משום שהוא אכן הימר על כל הסכום על נצחונו של לאקי דן. הרמון מזועזע ונסער ואומר ללונגן שאמר לו "למקם" על לאקי דן, כלומר שסוס זה יגיע במקום השני. לונגן מזדעק וניגש בבהילות לאשנב ההימורים כדי לדרוש את כספו חזרה, אך מסורב. באותו רגע פורצים למועדון סוכני ה-FBI ובראשם פולק וסניידר. פולק מתעמת עם גונדורף ואז אומר לקלי (הוקר) כי הוא חופשי ללכת. בתגובה, גונדורף הנבגד יורה בהוקר בגבו ומיד נורה על ידי פולק. הוקר וגונדורף נופלים מתים ופולק מורה לסניידר להרחיק את לונגן, האיש המכובד לכאורה, מהזירה. כשהם מתרחקים והדלת נסגרת, קמים הוקר וגונדורף על רקע קולות צחוק וקריאות עידוד מכל הצוות הסובב אותם. היריות היו מזויפות והסוכן פולק הוא למעשה הנוכל היקי, שביצע הונאה בתוך התרמית כדי להסיט את שניידר ולהבטיח שלונגן ינטוש את כספו. הצוות מתחיל לפרק את התפאורה ממנה נבנה החדר. הוקר מסרב לקבל את חלקו ברווח ועוזב יחד עם גונדורף את המקום.

פסקול

עריכה

פסקול הסרט מבוסס בעיקרו על נעימות רגטיים של סקוט ג'ופלין, שעובדו לסרט בידי מרווין האמליש. מבין הנעימות של ג'ופלין שנעשה בהם שימוש בסרט, ידועה במיוחד הנעימה "The Entertainer" (בתרגום חופשי - "הבדרן"). המוזיקה בסרט זיכתה את האמליש בפרס האוסקר למוזיקה המעובדת הטובה ביותר. האלבום של הפסקול הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 בארצות הברית. הצלחת המוזיקה של הסרט תרמה תרומה משמעותית לפופולריות המחודשת של ג'ופלין בשנות השבעים.

שחקנים עיקריים

עריכה

פרסים והוקרה

עריכה

הסרט זכה להצלחה גדולה בטקס פרסי אוסקר ה-46, כשהוא זוכה ב-7 פרסים:

בנוסף היה מועמד ל-3 פרסים נוספים, לשחקן הטוב ביותר (רוברט רדפורד), הצילום הטוב ביותר, ולסאונד הטוב ביותר.

ב-2005 נבחר הסרט לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא העוקץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה