העידן הפרוגרסיבי

העידן הפרוגרסיביאנגלית: Progressive Era) היה תקופה של אקטיביזם חברתי נרחב ורפורמה פוליטית ברחבי ארצות הברית של אמריקה, שנפרשה על פני שנות ה-90 של המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה (1896–1916)[1]. רפורמים מתקדמים היו בדרך כלל נשים מהמעמד הבינוני בחברה או שרים נוצרים. המטרות העיקריות של התנועה הפרוגרסיבית היו טיפול בבעיות שנגרמו מתיעוש, עיור, הגירה ושחיתות שלטונית. הרפורמים החברתיים היו בעיקר אזרחים ממעמד הביניים שכוונו לקבלני קולות ולבוסים שלהם. על ידי הורדת נציגים מושחתים אלו מתפקידם, יוקם אמצעי נוסף לדמוקרטיה ישירה. הם גם חיפשו רגולציה של מונופולים באמצעות שיטות כמו מניעת נאמנויות ותאגידים באמצעות חוקי הגבלים עסקיים, אשר נתפסו כדרך לקדם תחרות שווה לטובת מתחרים לגיטימיים. הם גם דגלו בתפקידים ותקנות ממשלתיות חדשות, וסוכנויות חדשות שיבצעו את התפקידים הללו, כמו מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).

פרוגרסיבים רבים תמכו באיסור על משקאות אלכוהוליים, לכאורה כדי להרוס את כוחם הפוליטי של הבוסים המקומיים המבוססים בברים, אך אחרים מתוך הנעה דתית[2]. זכות בחירה לנשים קודמה כדי להביא לזירה הצבעה נשית "טהורה יותר"[3]. נושא שלישי היה בניית תנועה יעילה בכל מגזר שאמורה הייתה לזהות דרכים ישנות שצריכות לעבור מודרניזציה ולהביא לידי ביטוי פתרונות מדעיים, רפואיים והנדסיים; חלק מרכזי בתנועת היעילות היה ניהול מדעי, או "טיילוריזם". בספרו של מייקל מקגר, "חוסר שביעות רצון עזה", ג'יין אדמס מצהירה שהיא מאמינה בנחיצות ה"אסוציאציה" של פריצת הגבולות החברתיים של אמריקה התעשייתית[4].

פעילים רבים הצטרפו למאמצים לרפורמות בשלטון המקומי, בחינוך הציבורי, ברפואה, בפיננסים, בביטוח, בתעשייה, במסילות ברזל, בכנסיות ובתחומים רבים נוספים. הפרוגרסיביים שינו, מיקצעו והפכו את מדעי החברה ל"מדעיים", במיוחד היסטוריה[5], כלכלה[6], ומדע המדינה[7]. בתחומים אקדמיים התפנה מקומו של הסופר החובב לפרופסור המחקרי, שפרסם בכתבי העת ובעיתונות המקצועית החדשה. המנהיגים הפוליטיים הלאומיים כללו את הרפובליקנים תאודור רוזוולט, רוברט לה פולט וצ'ארלס אוונס יוז, והדמוקרטים ויליאם ג'נינגס ברייאן, וודרו וילסון ואל סמית'. מנהיגי התנועה פעלו גם מחוץ לפוליטיקה הנשיאותית: ג'יין אדמס, גרייס אבוט, אדית אבוט וסופוניסבה ברקינרידג' היו בין הרפורמרים הלא-ממשלתיים המשפיעים ביותר בעידן הפרוגרסיבי.

בתחילה פעלה התנועה בעיקר ברמה המקומית, אך בהמשך התרחבה לרמה המדינית והלאומית. הפרוגרסיביים קיבלו תמיכה ממעמד הביניים, והתומכים כללו עורכי דין, מורים, רופאים, שרים ואנשי עסקים רבים[8]. חלק מהפרוגרסיבים תמכו מאוד בשיטות מדעיות כפי שיושמו בכלכלה, ממשל, תעשייה, פיננסים, רפואה, השכלה, תאולוגיה, חינוך ואפילו המשפחה. הם עקבו מקרוב אחר ההתקדמות שהתרחשה באותה תקופה במערב אירופה[9] ואימצו מדיניויות רבות, כמו שינוי משמעותי של מערכת הבנקאות על ידי יצירת מערכת הפדרל ריזרב ב-1913[10] והגעת בנקאות קואופרטיבית לארצות הברית עם ייסוד איגוד האשראי הראשון שלו ב-1908[11]. הרפורמים הרגישו שדרכים מיושנות משמען בזבוז וחוסר יעילות, וחיפשו בשקיקה את "המערכת הטובה ביותר"[12][13].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא העידן הפרוגרסיבי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ John D. Buenker, John C. Boosham, and Robert M. Crunden, Progressivism (1986) pp 3–21
  2. ^ James H. Timberlake, Prohibition and the progressive movement, 1900–1920 (1970) pp 1–7.
  3. ^ On purification, see David W. Southern, The Malignant Heritage: Yankee Progressives and the Negro Question, 1900–1915 (1968); Southern, The Progressive Era And Race: Reaction And Reform 1900–1917 (2005); Norman H. Clark, Deliver Us from Evil: An Interpretation of American Prohibition (1976) p 170; and Aileen Kraditor, The Ideas of the Woman Suffrage Movement: 1890–1920 (1967). 134–36.
  4. ^ McGerr, Michael. A Fierce Discontent: The Rise and Fall of the Progressive Movement in America, 1870-1920. Oxford University Press. p. 77.
  5. ^ Richard Hofstadter, The Progressive Historians: Turner, Beard, Parrington (1968).
  6. ^ Joseph Dorfman, The economic mind in American civilization, 1918–1933 vol 3, 1969.
  7. ^ Barry Karl, Charles E. Merriam and the Study of Politics (1975).
  8. ^ George Mowry, The California Progressives (1963) p 91.
  9. ^ Daniel T. Rodgers, Atlantic Crossings: Social Politics in a Progressive Age (1998)
  10. ^ Michael Kazin; et al. (2011). The Concise Princeton Encyclopedia of American Political Turn up History. Princeton University Press. p. 181. ISBN 9781400839469.
  11. ^ "Credit Union History"
  12. ^ Lewis L. Gould, America in the Progressive Era, 1890–1914 (2000)
  13. ^ David B. Tyack, The One Best System: A History of American Urban Education (Harvard UP, 1974), p. 39