העיר העתיקה (בית שאן)

היסטוריה של בית שאן
שרידי התיאטרון הרומי
תל בית שאן ולמרגלותיו שרידים מהתקופה הרומית

העיר העתיקה של בית שאן, היא ההתיישבות באזור תל בית שאן מראשית ההתיישבות הפרה-היסטורית בו ועד להקמת העיר הישראלית לאחר מלחמת העצמאות. בית שאן שיחקה תפקיד מרכזי בהיסטוריה, בשל מיקומה האסטרטגי על דרך הים שחיברה בין מצרים למסופוטמיה, ועל מפגש בקעת הירדן ועמק יזרעאל. בתקופת הברונזה שימשה מרכז שלטוני של מצרים העתיקה. בתקופת הברזל הייתה עיר יהודית בממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה היוונית נקראה העיר סקיתופוליס. בתקופה הרומית הייתה העיר בירת חבל דקאפוליס.

שם העירעריכה

שם העיר עבר גלגולים רבים, בין השאר נקראה "אשאן", "בֵּית שָׁן", "ביישן" ו"ביסאן". נקראת, ככל הנראה, על שם האל שאן, שיושביה הקדומים הקימו לו בה מקדש.[1]

ביוונית: Σκυθόπολις "סְקִיתוֹפּוֹלִיס", סקיתים + פוליס, על שם יושביה.[2]

בערבית שם העיר הוא بيسان. בתעתיק מערבית לעברית: "בִּיסַאן".

פרה-היסטוריהעריכה

בשנים 1921—1933 ערכה משלחת של אוניברסיטת פנסילבניה חפירות רחבות היקף בתל בית שאן.[3] לפי מוביל המשלחת, הארכאולוג ג'רלד פיצג'רלד, ההתיישבות באזור תל בית שאן החלה בשלהי התקופה הנאוליתית, או בתחילת התקופה הכלקוליתית, באלף השישי או החמישי לפני הספירה, ככל הנראה עם הפסקה בתקופה הכלקוליתית המאוחרת.[4]

תקופת הברונזהעריכה

הממצאים בתל בית שאן מעידים על התיישבות בתחילת תקופת הברונזה הקדומה, הפסקה בתקופת הברונזה התיכונה, ושוב חזרה בתחילת תקופת הברונזה המאוחרת.[4][3]

בחפירות של האוניברסיטה העברית נתגלה מבנה מתקופת הברונזה הקדומה, המתוארך למאות ה-31–32 לפני הספירה.[5]

בחלק הצפוני של התל היה בית קברות ששימש החל מתקופת הברונזה ועד התקופה הביזנטית. בשנת 1926 נתגלו במקום קברים כנעניים המתוארכים לשנים 2000 עד 1600 לפני הספירה.[6]

התקופה המצריתעריכה

במאה ה-15 לפני הספירה נכבשה העיר על ידי תחותמס השלישי, והיא מוזכרת ברשימת כיבושיו שנמצאה באתר כרנך.[8][9]

עד המאה ה-12 לפני הספירה הייתה העיר בשלטון מצרי, ונמצאו בה שרידים של בית מושל מצרי, ששימש ככל הנראה רצף של מספר מושלים. בזמן כמה מהם הייתה העיר מרכז שלטוני של כל האזור. בעיר נמצא פסל של רעמסס השלישי, וכן שתי אסטלות מימיו של סתי הראשון.[9] על אחת האסטלות מצוינת חשיבותה האסטרטגית של בית שאן ועל השנייה מוזכר שהיה בבית שאן נציב מצרי בתקופת רעמסס השני.[10]

האיזכור הכתוב הקדום ביותר של העיר עשוי להיות בכתבי המארות שנכתבו במצרים העתיקה, שם מוזכרת העיר בכתיב "אסאן",[1] אך יש ויכוח על פענוח זה.[9]

העיר מוזכרת במכתבי אל-עמארנה במכתב EA 289 מהמלך עבדיחבה.[9]

תקופת הברזלעריכה

הסיפור המקראיעריכה

בית שאן מוזכרת לראשונה בחלוקת הארץ לאחר כיבושה על ידי יהושע בן נון. בית שאן ניתנה לשבט מנשה.[11] בספר שופטים מצוין: "וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן... וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת".[12]

בתקופת שאול המלך מסופר כי לאחר שצבא ישראל נוצח בגלבוע בידי הפלשתים, שמו את גווית שאול וגוויות בניו על חומת העיר בית שאן: "וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן" (ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק י').

העיר נכללה ברשימת הנציבויות של שלמה המלך, כחלק מפירוט תחומה של ממלכת ישראל המאוחדת.[13]

ממצאים ארכאולוגייםעריכה

אמנם המשלחת של אוניברסיטת פנסילבניה לא זיהתה במקום תקופה של התיישבות כנענית, אך המשלחת של האוניברסיטה העברית זיהתה התיישבות כנענית במאה ה-11 לפני הספירה. העיר הזו נחרבה בשריפה.[5]

לא נמצאו באזור ממצאים של התיישבות פלשתית, אך אפשרי שכוח צבאי פלשתי עבר באזור והשתמש בחומות העיר לתליית שאול.[5]

שתי המשלחות זיהו במקום שרידי מבנים מהמאה ה-10 לפנה"ס, ובהם כלים המשויכים לתקופת הממלכה הישראלית המאוחדת. השרידים עברו שריפה, ככל הנראה בכיבוש שישק.[5]

בכרנך שבמצרים נשתמרה רשימת הערים שנכבשו במסע שישק לארץ ישראל (925 לפנה"ס), ביניהן נמנית בית שאן.[14]

מבנה נוסף שויך למאה ה-8 לפנה"ס. בין הממצאים במבנה זה, תחתית צנצנת עליה רשום בכתב עברי עתיק. הריסתו משויכת לכיבוש של תגלת-פלאסר השלישי באותה מאה. בתקופת הכיבוש האשורי אין ממצאים להתיישבות, עד לתקופה ההלניסטית.[5]

התקופה ההלניסטיתעריכה

בתקופת בית שני הייתה בית שאן עיר מעורבת שבה גרו יהודים שקראו לה ביישן, ויוונים שקראו לה סקיתופוליס. פרופסור מיכאל אבי-יונה אומר שנקראה כך על שם שכירי הצבא הסקיתים שהושיבו שם המלכים לבית תלמי.[15]

הממצאים בתל מהתקופה הזו עשירים וכוללים שרידי בתים, תנורים ושלל כלי חרס, ביניהם ידיות חתומות שהגיעו מהאי רודוס, קערות יצוקות שהגיעו מהעיר מגארה ודמויות טרקוטה (אנ'). מטבעות תלמאים ושקל צורי (אנ') מלמדים על תקופת ההתיישבות: מסוף המאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-1 לפנה"ס.[5]

ממצאים רבים מהתקופה ההלניסטית נמצאו בתל סמוך, תל אצטבא. ייתכן שהעיר סקיתופוליס ההלניסטית כללה את שני התלים.[5]

בתקופת ההתרחבות של ממלכת החשמונאים, כבש יוחנן הורקנוס הראשון את בית שאן, וכך תואר בספרו של יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים[16]: "וכה הלכו מחיל אל חיל ולא שבתו ממלחמה, עד אשר נגשו בראש צבאם עד העיר בית־שאן והשתערו עליה פתאם והחריבו את כל הארץ אשר מבית להר הכרמל." לפי מגילת תענית, החשמונאים הגלו את אנשי בית שאן בט"ו בסיוון (בשנת 107 לפני הספירה).[17]

התקופה הרומיתעריכה

בשנת 63 לפני הספירה, כבש פומפיוס את ירושלים, וממלכת יהודה החשמונאית, ובכללה בית שאן, הפכה להיות בשליטת הרומאים. אולוס גביניוס בנה את סקיתופוליס מחדש כעיר רומית.[18]

בתקופה הרומית כונתה העיר "ניסה סקיתופוליס", על-שם ניסה, שהייתה במיתולוגיה היוונית האומנת של דיוניסוס, אל היין והפיריון ופטרונה של בית שאן. העיר הייתה הבירה של ברית עשר הערים (הדקאפוליס) בראשית התקופה הרומית, אף על פי ששאר הערים היו בעבר הירדן המזרחי.

בתקופת השלום הרומאי העיר שגשגה, כפי שניכר משרידי הבנייה המאסיבית, ובכללם התיאטרון במצב הטוב ביותר שנשתמר משומרון הקדומה, היפודרום, קארדו ועוד.

בחפירות ארכאולוגיות בתל בית שאן לא נמצאו ממצאים מהתקופה הרומית, פרט למקדש מונומנטלי בפסגת התל, וייתכן שהתל לא היה מיושב בתקופה הרומית, וכל ההתיישבות התרכזה מדרום לו. לדברי עמיחי מזר יש לראות בתל ובמקדש שבראשו חלק מהעיר הרומית, גם אם לא הייתה בו התיישבות.[5] מדרום לתל התגלו ממצאים רבים מהתקופה הרומית.

בחפירות שהתקיימו במרכז הציבורי של העיר הרומית בין השנים 1960–1963 ו-1986–1999 נחשפו שני תיאטראות, אודיאון ואמפיתיאטרון.[19]

בתחילת המרד הגדול נגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, טבחו תושבי קיסריה, הסורים והיוונים ביהודים ורצחו 20,000 מהם. הנקמה לא איחרה לבוא:

"ולשמע המגפה הגדולה אשר הייתה בקיסריה, התעבר כל העם מאוד ופשט על כפרי הסורים ועריהם הקרובות להחריבם. היהודים התנפלו על פילדלפיה, ועל חשבון ועל גרסה ועל פלה ועל סקיתופוליס, ואחר כך גם על גדרה, ועל היפוס ועל ערי ארץ הגולן והרסו אחדות מהן, ואת שאריתן שרפו באש"

בראשית המאה ה-3 לספירה, פטר רבי יהודה הנשיא את הקהילה היהודית בעיר ממצוות התלויות בארץ, מאחר שהעיר לא נכבשה שנית בידי עולי בבל ואין לה דיני קדושת הארץ לעניין מעשרות.[20] במשנה[21] מוזכרות חנויות מעוטרות בעבודה זרה שהיו בבית שאן. משם ניתן להבין כי התקיימה בעיר עבודה זרה לפני תחילת המאה ה-3, בה נחתמה המשנה.

התקופה הביזנטית וימי הבינייםעריכה

בית שאן הייתה עיר נוצרית חשובה בתקופה הביזנטית. ברעידת אדמה בשנת 363 נהרסו מבנים בעיר, בהם הבזיליקה הרומית. בשנת 409 חולקה הארץ לשלוש פרובינקיות, וסקיתופוליס נבחרה לבירת הפרובינקיה פלשתינה השנייה. במהלך כל התקופה הרומית-ביזנטית הייתה סקיתופוליס עיר מפוארת עם מבני ציבור, בתי מרחץ, מתקני שעשועים, שווקים, נימפאונים, שערים מונומנטלים ורחובות מרכזיים צולבים (קארדו ודקומאנוס). בעיר היה בית כנסת עם פסיפס מרשים שנחשף בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ומקדשים אליליים גדולים שהפכו אחר כך לכנסיות. ב-2010 נחשף בית כנסת שומרוני שנבנה ככל הנראה בסוף המאה ה-5 לספירה.[22]

 
רצפת פסיפס של אחד מבתי הכנסת מתקופת התלמוד שנתגלו בעיר, ובו סמלים יהודיים רבים

רוב מבני העיר נהרסו ברעידות האדמה בשנת 659/60 וברעידה שאירעה בשנת 749, לאחריה הפכה לעיירה קטנה תחת השם הערבי: ביסאן.

בית שאן נכבשה על ידי טנקרד (1072 – 1112) במסע הצלב הראשון בשנת 1099, אך היא מעולם לא בוּצרה. למרות זאת הוקמה בה מצודה[23] בחלקו המזרחי של ההיפודרום הרומי הנטוש. גם התל כנראה יושב בתקופה זו. בית שאן עמדה במתקפה הראשונה של צלאח א-דין ב-1182, אך מקץ שנה נפלה ונהרסה כליל בידיו. העיר נבנתה מחדש בשנת 1192, ועִז א-דין אֻסאמה אלצאלח מונה למושלה. ב-1217, הרסו הצלבנים את העיר שוב במסע הצלב החמישי בראשות אנדרי מלך הונגריה. הקטע האחרון של קרב עין ג'אלות (1260) בין המונגולים לממלוכים התרחש בבית שאן. בית שאן שוקמה מהריסותיה שוב באמצע המאה ה-13, כאשר מדי פעם התנפלו עליה המונגולים או הצלבנים. בד בבד, חשיבותהּ הלכה ועלתה עם תזוזת החזית המונגולית-ממלוכית צפונה לסוריה, והיותה תחנה בדרך הראשית (דרך הדואר) המחברת בין סוריה ומצרים. ב-1260 הפכה בית שאן לבירת אחת הנפות של מחוז דמשק, כאשר באותה עת נבנתה בה אכסניית-השיירות של האמיר סלאר (שכונתה "ח'אן אל-אחמר"), ליד השכונה הסמוכה למסילת הברזל דהיום.

במאה ה-14 חייתה בעיר קהילה יהודית קטנה. ר' אשתורי הפרחי (1313 והלאה) כותב בספרו "כפתור ופרח" מדוע בחר בבית שאן כמקום מגוריו: "בפלגת אדמת ישראל בחסד עליון עברתי. עירותיה, מדינותיה וכרכיה רובם דרכתי. הרי בשמים עם נרדים מצאתי בבית שאן למנשה,[24] אשר בו חבר את זה ישיבתי בחרתי. יושבת על מים רבים, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה".

כמה דמויות נוצריות בולטות גרו בבית שאן, ביניהן קירילוס מסקיתופוליס, פרוקופיוס מסקיתופוליס (אנ') ויוסף הקומס בסוף ימיו.

התקופה העות'מאניתעריכה

 
מתחם הסראיה, בית הממשל הטורקי בבית שאן

במשך רוב התקופה העות'מאנית הייתה העיר כפר נידח וחרב. במאה ה-19 הגיעו לאזור בית שאן בדווים ומהגרים מצריים. הם הצרו והציקו לשאר המתיישבים המקוריים שהיו באזור עוד לפני כן. ב-1876 עלה עבדול חמיד השני על כס הסולטנות בטורקיה: הוא עשה סדר ברישום הקרקעות, גירש אנשים שלא עיבדו את האדמה והעלו לו מס יובלים, והגדיר את האדמות הלא מעובדות כג'יפתליק - אדמות ששייכות לסולטנות. בנוסף שיפץ הסולטן את גשר שייח' חוסיין, שיפר את מצב הביטחון והשקיע בתשתיות, איפשר התיישבות קבע וגירש חלק מהבדווים. דברים אלו שיפרו את מצב הביטחון וההתיישבות בעמק בית שאן ובה עצמה, והיישוב החל לצמוח. במחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר פעולות שיקום ושיפור במרחב כולו, העיר הוכרזה עיר מחוז, נבנו בה מספר מבני ממשל (חלקם קיימים עד היום), נוסדו בעיר שווקים ומונה נציב לאזור. המיזם המשמעותי ביותר בעיר, היה תחנה על תוואי רכבת העמק, שנחנכה ב-1904, ופעלה עד ליל הגשרים ב-1948, אז פסקה פעולת הקו. בעשור האחרון של המאה ה-19 הגיעו לעיירה הקטנה גם ראשוני המתיישבים היהודים. כתוצאה מפעילות השיקום, החלה זרימת אוכלוסייה אזרחית ליישוב הקטן, שמנה ערב מלחמת העולם הראשונה 2,000 נפש, והוא זכה למעמד של עירייה.

עד היום פזורים בבית שאן כמה עשרות מבנים מהתקופה המנדטורית. בתקופה העות'מאנית הבתים היו עשויים מחומר, ולרוב לא נותר מהם כמעט דבר.[25]

המנדט הבריטי ומלחמת העצמאותעריכה

 
מסגד עומרי בביסאן (בית שאן), שנת 1925 לערך

בימי המנדט הבריטי הייתה ביסאן עיירה ערבית. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מנתה 5,180 תושבים[26] ושימשה כבירת נפת ביסאן במחוז הגליל (1945). בעיר הערבית[27] שהו בשיאה של הקהילה היהודית בתקופת המנדט, בין 200 ל-250 יהודים שנמלטו בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המאורעות פרצו ב-19 באפריל 1936, הערבים בבית שאן איימו בפרעות על הקהילה היהודית בבית שאן ולכן יומיים לאחר מכן פונו כל יהודי העיר.

על פי תוכנית החלוקה של ארץ ישראל (1947), יועדה העיר וסביבותיה להפוך לחלק מן המדינה היהודית. בחודש ינואר 1948 דווח כי הוועד הערבי העליון בראשות המופתי אמין אל-חוסייני סיכל ניסיון של מנהיגי העיר הערבים ותושבי האזור היהודים להגיע ל"הסכם בלתי רשמי של הבלגה הדדית". עמק בית שאן ובמרכזו ביסאן נתפס בעיני מטה "ההגנה" כאחד הנתיבים העיקריים דרכם צפוי הלגיון הערבי (צבא עבר הירדן) לפלוש למדינה היהודית. ב-22 באפריל המליץ יגאל אלון לכבוש את העיר ולהניס את תושביה הערביים. תושבי היישובים היהודיים באזור ויוסף ויץ הפעילו גם הם לחץ על מנהיגי היישוב וטענו כי צבא הלגיון נכנס לעיר ומחזק את ביצוריה. בעקבות כך, מסוף אפריל הוטל מצור חלקי על העיר ומשפחות אמידות בה החלו לעזוב לעבר הירדן. בראשית מאי הורה הלגיון הערבי על פינוי נשים וילדים מהעיר.

בליל 11 במאי כבשה מחלקה של "ההגנה" את תל בית שאן במבצע גדעון. בעקבות זאת, ב-12 במאי נכנעה העיר לחיילי "ההגנה".[28] במהלך המשא ומתן על תנאי הכניעה, ברחו יחידות צבא השחרור הערבי ומרבית תושבי העיר, רובם לעבר הירדן ומיעוטם לג'נין. בעיר נותרו בין 700 ל-1,500 איש. תחילה הוטל עליהם עוצר ומשטר צבאי, אך קציני "ההגנה" באזור, שחששו מהפלישה העתידית של צבאות ערב ומקיומו של ריכוז ערבי גדול בסמוך לחזית, לחצו על פינוי הנותרים ובקשתם נענתה.[29] בסוף החודש פונו גם אחרוני התושבים, רובם נוצרים, לנצרת.[30]

גן לאומי בית שאןעריכה

  ערך מורחב – גן לאומי בית שאן

גן לאומי בית שאן הוא גן ארכאולוגי הממוקם בתחום העיר בית שאן ובו נמצאים שרידי העיר מהתקופה הרומית ביזנטית. בגן מתקיימים סיורים מודרכים ומופע אור קולי "לילות שאן".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 עמנואל הראובנילקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
  2. ^ לפי מאמר של פרופ' ברור צריך לכתוב בכ"ף בגלל שזה קשור לעם עתיק ששמו בתנ"ך, 'סֻכִּיִּים', (בית מקרא שנה י"ג חוברת ל"ב עמ' 127 תשרי תשכ"ח)
  3. ^ 3.0 3.1 עמיחי מזר, Four Thousand Years of History at Tel Beth-Shean/ ארבעת אלפי שנות היסטוריה בתל בית-שאן
  4. ^ 4.0 4.1 Braun, Eliot. Early Beth Shean (Strata XIX-XIII): G.M. FitzGerald's Deep Cut on the Tell, p. 28, 61-64
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 עמיחי מזר, Tel Beth-Shean: An Account of the Hebrew University Excavations, based on paper published in Biblical Archaeologist 60 (1997) pp. 62-76.
  6. ^ Rowe, Alan. The Topography and History of Beth Shean. Philadelphia: 1930, p. v
  7. ^ אריה ולביאה משתעשעים באתר מוזיאון ישראל
  8. ^ The Land of the Bible: A Historical Geography, עמוד 163, גוגל ספרים
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Mazar, Amihai. "Tel Beth-Shean: History and Archaeology." In One God, One Cult, One Nation. Ed. R.G. Kratz and H. Spieckermann. New York: 2010, P. 239
  10. ^ בית שאן באתר דעת
  11. ^ ספר יהושע, פרק י"ז, פסוק י"א
  12. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ז
  13. ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוק י"ב
  14. ^ אברהם גרוסמן, מסע שישק, באתר דעת
  15. ^ האנציקלופדיה העברית, ע' סקיתים, חיים תדמור
  16. ^ מלחמות היהודים א, ב, ז
  17. ^ מגילת תענית ג
  18. ^ THE TOPOGRAPHY AND HISTORY OF BETH-SHAN. By Alan Rowe. Page 46
  19. ^ התאטרון הרומי, באתר מוזיאון בית שאן
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ו', עמוד א'
  21. ^ משנה, מסכת עבודה זרה, פרק א', משנה ד'
  22. ^ ynet, בית כנסת שומרוני בן 1,500 שנה נחשף בבית שאן, באתר ynet, 20 בספטמבר 2010
  23. ^ המצודה הצלבנית בבית שאן, באתר מוזיאון בית שאן
  24. ^ על משקל האמור בשיר השירים
  25. ^ על פי: בית שאן המחודשת בסוף התקופה העות'מאנית ובתקופת השלטון הבריטי, מאת: רינת מירז-בן נון וגדעון ביגר.
  26. ^ נתוני סקר הכפרים המנדטורי 1945 שהתבסס על נתוני מפקד 1931
  27. ^ מפת בית שאן, הוכנה ע"י מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1929
  28. ^ דוב ניר, יצחק כפכפי, בקעת בית־שאן: החבל ואתגריו על גבול המדבר, 1989, עמ' 111
  29. ^ עזריה אלון, מי גורש איך ולמה, דבר, 10 במרץ 1978
  30. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינית, 1947-1949, עמ' 63, 99, 150-148. ראו גם: בית שאן נכנעה לכוחות ההגנה, דבר, 13 במאי 1948; בית-שאן נכנעה, על המשמר, 13 במאי 1948.