הענק וגנו
הָעֲנָק וְגַנּוֹ (באנגלית: "The Selfish Giant", פירושו הענק האנוכי) הוא סיפור ילדים של הסופר אוסקר ויילד שאוגד בספר "הנסיך המאושר ואגדות אחרות" שפורסם במאי 1888.
 | |
| כריכת הענק וגנו בהוצאת מודן משנת 1988 בעיבוד של אהרון בר ואיוריה של ליאת בנימיני-אריאל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אוסקר ויילד  |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מעשייה |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | 1888 |
| תאריך הוצאה |
16 במאי 1888 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001077666, 001834950, 001834951, 002204021, 002252901, 002508333, 003373157, 003507910, 003152035 |
  | |
הסיפור תורגם ועובד לעברית פעמים רבות. עם מתרגמיו ומעבדיו נמנים יעקב אורלנד, אוריאל אופק, א"א עקביא, אהרון בר, רותם בר, עטרה אופק ועשי וינשטין. עם מאיירי הגרסאות העבריות נמנים פֶּרלי פֶּלציג, יוסי וייס, אירן פרץ, ליאת בנימיני-אריאל, דוד מוסקוביץ וטובית אוריאל.
סיפור המעשייה עריכה
במרכז הסיפור ענק ולו גן יפיפה שבו פורחים פרחים ריחניים ומלבלבים 12 עצי אפרסק. ילדי הסביבה נוהגים לפקוד את הגן ולשחק בו בכל יום אחר הצהריים, אחרי שהם חוזרים מבית הספר. כך עד שהענק חוזר לביתו, ממנו נעדר במשך שבע שנים, עת שביקר את חברו העוג מקורנוול. כשהענק חוזר אל טירתו ורואה את הילדים משחקים בגנו, הוא צועק עליהם "מה אתם עושים כאן?", והילדים בורחים בבהלה. תוך כך הוא מחליט לבנות חומה כדי למנוע את כניסתם, ותולה שלט המציין כי מסיגי גבול ייענשו.
במהלך החורף הענק מחכה לבואו של האביב אל הגן, אך גם לאחר שהוא מגיע בשאר חלקי הארץ, בגנו של הענק שורר חורף והגן נשאר מכוסה בשלג במשך זמן רב.
בוקר אחד הענק מתעורר מציוץ ציפורים ומגלה שהאביב חזר אל הגן. הוא רואה שהילדים נכנסו אל הגן דרך פתח בחומה שבנה, ועל כל עץ יושב ילד, והעצים מלבלבים. רק בפינה המרוחקת ביותר בגן נותר שלג, והוא מבחין בילד קטן שבוכה כי הוא אינו מצליח לטפס על העץ, למרות שהעץ מתכופף ומושיט את ענפיו אליו. לבו של הענק מתרכך והוא מבין כי היה אנוכי, והוא מחליט לעזור לילד לטפס על העץ ולהוריד את החומה שבנה, אך כשהוא יוצא מביתו הילדים רואים אותו ובורחים בבהלה, ובגן שורר שוב החורף. רק הילד הקטן שעיניו היו מלאות בדמעות לא הבחין בו והענק מרים אותו ומניח אותו על העץ שהחל מיד ללבלב. הילד מושיט את ידיו ומחבק את הענק ונותן לו נשיקה. והילדים שראו כי הענק חזר בו מדרכו הרעה, רצים חזרה אל הגן ואיתם חוזר האביב. הענק מכריז כי מעתה הגן הוא שלהם ושובר את החומה.
הילדים המשיכו לשחק בגן מדי יום, אך הילד הקטן לא חזר, והילדים האחרים אמרו שהוא נעלם, והענק היה שבור לב. יום אחד, לאחר שנים רבות, כשהענק כבר היה זקן ותשוש, הוא התעורר באחד מימי החורף וראה בגינה עץ לבן מלבלב בפירות כסופים ומתחתיו הילד הקטן שאהב. הוא יצא מהטירה וראה את הילד, אך כשהגיע אליו התמלא בזעם כי על כפות ידיו ורגליו היו סימנים של מסמרים (סטיגמטה). הענק שאל את הילד מי העז לפגוע בו, אך הילד ציין כי אלה פצעי אהבה, ואמר לענק כי מכיוון שהוא נתן לו לשחק בגנו, הוא מזמין אותו לשחק בגנו שלו בגן עדן. כשהילדים הגיעו לשחק באותו אחר הצהריים הם מצאו את הענק שוכב בגן ומכוסה בפרחים לבנים.
עיבודים עריכה
הסיפור עובד בשפות שונות לבימות שונות, בשנת 1933–1934 הכנר והמלחין ההונגרי ינה הובאי עיבד את הסיפור לאופרה בשפה ההונגרית.
בשנת 1972 הסיפור עובד לסרט מצויר שהיה מועמד לפרס אוסקר.
עיבוד לעברית עריכה
הסיפור זכה לגרסאות שונות בעברית. אזכור הסטיגמטה, המכוון אל דמותו של ישו הצלוב, אינו מופיע בחלק מהתרגומים בעברית, שבחרו לסיים את הסיפור בדרכים אחרות. יעקב אורלנד (1947) בחר להיצמד לסיפור המקורי, אך מתרגמים אחרים בחרו לשנותו, בהם מ. בן-אליעזר (1924), שבחר לספר על ילד שעיניו נוצצות ככוכבי השמים ומגיע מ"עולם האמת", ואין בו אזכור לפצעי ישו. ז. אריאל (1946) מסיים את הסיפור בילד שאומר כי הוא הלך לענקים רעים אחרים שסוגרים את גניהם מפני ילדים, והוא חזר אליו ועתה הוא מזמין אותו אל גנו - גן עדן. אוריאל אופק בחר לעבד בשנת 1989 את הסיפור כך שעל כפות ידיו של הילד מופיעות טביעות של שתי ציפורניים.
קישורים חיצוניים עריכה
- טקסט "הענק וגנו" (באנגלית)