פתיחת התפריט הראשי

רבי יהושע העשיל בן רבי יוסף צורף (שצ"ג - כ"ד אייר, ת"ס, 1633-1700) מוילנה, היה מקובל ומנהיג רוחני בפולין, מחבר "ספר הצורף", נחשד על ידי חוקרים בשבתאות.

תולדות חייועריכה

רבי העשיל היה מנהיג רוחני גדול בעיר וילנה. כינויו צורף נגזר הן מעיסוקו במלאכת הצורפות והן מהמסורות הקבליות אשר בהן השתמש, מסורות שקושרות לפעילות של 'צירוף אותיות'. על פי המסורות נהג ר' העשיל בסגפנות ופרישות וכמעט לא יצא מפתח ביתו, טען ששורה עליו רוח הנבואה וכי הוא רואה מראות אלוהים. השפעתו של העשיל צורף חרגה מסביבתו הקרובה. הוא ניהל תכתובות עם דמויות שבתאיות רבות, בנוגע לסוגיות תאולוגיות, והיה קשור לדמויות מבית המדרש של השבתאי ר' יהודה החסיד.

במשך עשרות שנים עסק רבי העשיל בכתיבה, וכתב ככל הנראה אלפי דפים, המחולקים לחמישה חלקים ומכונים ספר הצורף שאותו ייעד רבי העשיל ללימודו של מלך המשיח, ובו הוא מוכיח שכל התרי"ג מצוות מרומזות בפסוק "שמע ישראל". פעילות ספרותית זו, החלה בשנת תכ"ו שהייתה שיא פעילותו המשיחית של שבתאי צבי ובה קרו כמה אירועים מכוננים בקרב השבתאים, ומאז לא שקטה.

כתביו לא נדפסו. דבר אשר הגביל מאוד את השפעתו לאחרי פטירתו. אוטוגרף של חלק מספר הצורף, נמצא בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים[1], מחזיק קרוב לשלוש מאות דפים הכתובים בצפיפות משני צדיהם.

זאב רבינוביץ פרסם בשנת תש"א (1941) רשימה מכתב יד שמצא בגנזיו של יוסף פרל, משכיל מגליציה, שעל פיה רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, היה מעריץ של ספר הצורף, והיה אומר תמיד שעל ידי ספר זה יוכל לבנות עולמות[2], החוקר גרשם שלום זיהה את כתבי רבי העשיל שהיו אצל הבעש"ט עם הכתבים שהגיעו לבעש"ט מרבי אדם בעל שם, וטוען שהסתירו בכוונה את שמו של רבי העשיל בעל הכתבים, והפכו את כל עניין הכתבים מעובדה היסטורית לאגדת פלאים, החוקר הרב יצחק אלפסי והחוקר הרב יהושע מונדשיין חולקים על כך בחריפות, הן מצד אמינותם של הכתבים שהוציא רבינוביץ והן מצד ההשערה של גרשום שלום שיש עליה הרבה תמיהות וסתירות[3], כל זה מלבד הטענה של הרב מונדשיין שרבי העשיל צורף התקבל בתפוצות ישראל ומובא בהערצה בספרים של מחברים שנלחמו בשבתאות ומעורץ בחוגי החסידים כך שאין להם כל סיבה להסתיר את זהות בעל הכתבים ואם היה רבי העשיל צורף המחבר היו אומרים זאת.

בסוף ימיו נשא רבי העשיל לאשה את אחותו של רבי משולם זלמן בן רבי יעקב אלעזר פישהוף אוירבך, אחד מראשי חבורת רבי יהודה חסיד ורבי חיים מלאך, והשתתף בהכנותיהם לעלות עם חבורתם לארץ ישראל, אך העלייה עצמה לא עלתה בידו, והוא נפטר בקראקא, שאליה עקר מווילנא בסוף ימיו.

העשיל צורף ראה עצמו כממשיך דרכו הקבלית של רבי נתן נטע שפירא מקראקא, בעל ספר "מגלה עמוקות". המשכיות זו ניכרת לא רק בתורתו התאורטית, אלא גם בתפקיד המשיחי שייחס לעצמו רבי נתן או לפחות ייחסה לו האגדה המאוחרת. יהודה ליבס, במחקריו על הקשר שבין השבתאות ותלמידי הגר"א, העלה את האפשרות כי רבי אברהם שלמה זלמן צורף הוא צאצא ממשפחתו (אולי נין) של רבי העשיל צורף, היסוד לטענה הוא הן שם משפחה 'צורף' והן קשרים תאולוגיים בין הדמויות.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חלק מכתב יד הצורף בספריה הלאומית
  2. ^ זאב רבינוביץ, 'על "ספר הצורף" לר' יהושע העשיל צורף', ציון ו (תש"א), עמ' 81
  3. ^ ראה באנציקלופדיה לחסידות חלק ב' בערך הבעש"ט ובהקדמה לספר שבחי הבעש"ט שהוציא הרב יהושע מונדשיין.