הפלות מלאכתיות בישראל
הפלות מלאכותיות בישראל מתקיימות בשיעור ממוצע יחסית לעולם המערבי. ביצוע ההפלות מוסדר בחוק העונשין, הקובע את התנאים לאישור הפלה.
תפוצת ההפלות בישראלעריכה
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנת 2020 נרשמו בישראל 16,492 פניות לוועדות להפסקת היריון, ומתוכן כ-99.6% אושרו.[1] שיעור הפניות לוועדות להפסקת היריון היה 0.77% מכלל הנשים בגילאי 15–49, שיעור הנמצא בירידה מתמדת מאז 1988. שיעורי הפניות הגבוהים ביותר הם בגילאים 20 עד 34 והנמוכים ביותר בגילאים 40 ומעלה. ב-49.3% מהמקרים, ההפלה מאושרת עקב היריון מחוץ למסגרת הנישואין. הסיבה השנייה בשכיחותה היא סיכון למום גופני או נפשי בעובר.
על פי הערכות, כ-20,000 הפלות מלאכותיות נוספות מתבצעות בישראל מדי שנה במרפאות פרטיות.[2]
בהשוואה לעולם, שיעור ההפלות במדינת ישראל הוא בינוני. לפי נתוני הלמ"ס, שיעור הפניות לוועדה להפסקת היריון הישראל (7.7 לכל 1,000 נשים בגיל הפריון ב-2020, לעומת 18.6 בשנת 1988), נמוך מאנגליה וולס (16.2) וארצות הברית (13.2), וגבוה מגרמניה (5.6) ומפינלנד (8.2).
חוקיות ומימוןעריכה
.jpg)
בישראל, עד שנת 1977 חלה פקודת החוק הפלילי מ-1936, שקבעה, בדומה לחוק שחל אז באנגליה, לפי סעיפים 175–176:
- "175. כל אדם המתכון להביא אשה לידי הפלה, בין שיש ולד בבטנה ובין שאין ולד בבטנה, והוא משקה אותה בניגוד לחוק או גורם לה שתשתה, רעל או כל דבר מסוכן אחר, או המשתמש בכח מאיזה מין שהוא, או המשתמש בכל אמצעי אחר, יאשם בפשע ויהיה צפוי לארבע עשרה שנות מאסר."
- "176. כל אשה המתכונת להביא את עצמה לידי הפלה, בין שיש ולד בבטנה ובין שאין ולד בבטנה, והיא שותה בניגוד לחוק כל רעל או כל דבר מסוכן אחר, או משתמשת בכח מאיזה מין שהוא, או משתמשת בכל אמצעי אחר, או המרשה שישקוה דבר כזה או שישתמשו כלפיה באמצעי כזה, תאשם בפשע ותהיה צפויה לשבע שנות מאסר."
סעיף 177 גם קבע כ"עוון" אספקת ציוד לשם ביצוע הפלה. המילים "בניגוד לחוק" פורשו כקובעים שהפלה שנעשתה בתום לב, בבית חולים, לשם שמירת בריאותה הגופנית או הנפשית של האשה, איננו נחשב לעבירה. בנוסף, הוראת היועץ המשפטי לממשלה הייתה שלא להעמיד לדין רופאים שבצעו הפלות, אלא אם פעלו ברשלנות.[3] בראשית שנות השבעים הערכות שונות קבעו כי מספר ההפלות הלא חוקיות בישראל עומד על עשרות אלפים בשנה,[4] כשהתשלום הממוצע לרופא עמד על 500 עד 1800 לירות. הצעות לביטול האיסור עלו מצד מספר חברי כנסת, ובשנת 1972 כונסה ועדה בנושא, שהמליצה על הקלת האיסור.[5]
כיום חוקיות הפלות נידונה בסימן ב' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובתקנות העונשין (הפסקת היריון), תשל"ח–1978.[6] החוק במדינת ישראל קובע כי נדרשת הסכמתה של האישה לביצוע הפסקת היריון, וזאת לאחר שהוסברו לה הסיכונים הכרוכים בביצוע פעולה זו (למעט מקרים חריגים שבהם אין לאישה יכולת שיפוט מספקת לבצע הסכמה שכזו, כגון במקרה של אישה הלוקה בשכלה, ואז ניתנת ההסכמה על ידי אפוטרופוסה של האישה). למרות כל האמור לעיל, החוק מתיר לרופא להפסיק את הריונה של אישה, גם ללא קבלת הסכמה, אם פעולה זו נדרשת באופן דחוף ומיידי כדי להציל את חייה.
בהתאם לסעיפי החוק, יוטל מאסר חמש שנים על מי שביודעין גרם להפסקת היריון,[7] אלא אם מדובר ברופא נשים שהתקיימו בו שני תנאים:
- הפסקת ההיריון נעשתה במוסד רפואי מוכר;
- להפסקת ההיריון ניתן אישור על ידי ועדה שהוסמכה לכך.
בנוסח ראשון של סעיף זה נכלל בו תת-סעיף שהתיר הפלה גם מסיבות סוציאליות, דוגמת מצוקה כלכלית. ביוזמת המפלגות הדתיות החוק שונה ותת-סעיף זה, שנקרא הסעיף הסוציאלי, נמחק. עם זאת, הוועדה גמישה, בדרך כלל, יותר מהמשתמע מלשון החוק, וכ-97% מהפניות אליה נענות בחיוב.[8] נשים המבקשות לבצע הפלות על רקע סוציאלי נענות בחיוב על סמך הטענה שהמשך ההיריון יגרום לנזק נפשי לאישה.
כיום במדינת ישראל פועלות 33 ועדות להפסקת היריון הפרוסות ברחבי הארץ בבתי חולים ציבוריים ופרטיים.[9] בוועדה להפסקת היריון יש שלושה חברים, שלפחות אחת מהם היא אישה:
- רופא מומחה ביילוד ובגינקולוגיה.
- רופא נוסף שעיסוקו הוא באחד המקצועות הבאים: יילוד וגינקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת משפחה, בריאות הציבור.
- עובד סוציאלי.
סעיף 316(א) מפרט את הנסיבות שבהן רשאית הוועדה לאשר הפסקת היריון, וזו לשונו:
- הוועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האישה, לתת אישור להפסקת ההיריון אם ראתה שיש הצדקה לכך מחמת אחת מאלה:
- (1) האשה היא למטה מגיל הנישואין (כיום 17), או מלאו לה ארבעים שנה;
- (2) ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;
- (3) הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;
- (4) המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לאשה נזק גופני או נפשי.
החוק הישראלי אינו נותן מעמד לאבי העובר, כך שהחלטה על ביצועה של הפסקת היריון נתונה אך ורק לשיקול דעתה של האישה ההרה. גם אם היא לא קיבלה היתר להפלה, האחריות הפלילית מוטלת על הרופא בלבד. באופן חריג יותר, החוק גם אינו מתחשב בגילו של העובר, המשליך על מידת התפתחותו, או בין טכניקות הפלה שונות. לעומת זאת, ציין השופט מנחם אלון, בהסתמכו על המשפט העברי שראוי לראות באב גם כן כאחד מן הנוגעים בדבר, ולהזמינו להשמיע דעתו בוועדה. יחד עם זאת הוא מדגיש כי במקרה בו יש מניעה כלשהי לשמוע את האב, בין אם מפאת דחיפות העניין ובין אם מפאת שאינו בר הכי להתייעצות שקולה ונבונה, מוטב כי תבוא הוועדה לכלל החלטה מבלי להיוועץ בו.[10]
בשנת 2014 הוכנס לסל הבריאות מימון הפלות לנשים עד גיל 33, גם כאשר אין צורך רפואי בהפלה.[11]
בדוח מבקר המדינה לשנת 2016, ביקר המבקר את ההתנהלות הוועדות להפסקת היריון והליקויים המרכזים שמצא עסקו בהיעדר מידע כלל או בשפות נוספות מעבר לעברית ובירוקרטיה רבה שהאישה נדרשת לטפל בה. כן העברת המידע ללמ"ס נעשית בטפסים מסורבלים שממולאים ידנית ואין דיווח שיטתי של בתי החולים על הפלות לא חוקיות.[12] נכון לשנת 2018 אין בידי הלמ"ס נתונים על הפלות לא חוקיות והפלות טבעיות.[13]
הפסקות היריון של נערותעריכה
הפסקות היריון לנערות עד גיל 19 נעשות בקופות החולים בנוהל ייחודי[14] שנקבע לאור צרכים ורגישויות ייחודיות. החלטה של נערה להפסיק את ההיריון, נעשית לעיתים שלא בידיעת ההורים או קרובי המשפחה. לעיתים ההחלטה זו עשויה להוות סיכון אמיתי לשלומה. בשל כך נקבע במשרד הבריאות נוהל ייחודי המאפשר לה לעבור את ההליך במלואו תוך שמירה על חיסיון וללא צורך בהסכמת הוריה. נוהל זה כולל את ההנחיות הבאות:
- מתן חופש בחירה רב יותר בבחירת המוסד הרפואי בו תתבצע הפסקת ההריון. כך למשל, לצורך לבחור מוסד המרוחק ממקום מגוריה ולהקטין בכך את רמת הסיכון וחשיפת פרטיה.
- רגישות מיוחדת לבקשותיה של הקטינה הנוגעות לצורך לזרז תהליכים ככל הניתן כגון קביעת תור לרופא/ה, בדיקת אולטרה סאונד וכו'.
- הנחיית הצוות לאפשר לקטינה להציג תעודה מזהה כלשהי ולא כרטיס מגנטי של קופת חולים.
- הקלות בגביית השתתפות עצמית בשירותים הקשורים בהפסקת ההריון. בשל החשש כי העלות תהווה חסם בפני קבלת השירות הרפואי, כגון: פטור מהשתתפות עצמית בביקור אצל רופא/ת נשים; קבלת טופס התחייבות מקופת החולים לוועדה להפסקת היריון, ולביצוע ההליך עצמו.
- הגבלת המידע המופיע באתר האינטרנט של הקופה, תחת שם המבוטחת בנוגע לביצוע הפסקת ההריון.[15]
הסברה נגד הפלותעריכה
בישראל פועלת אגודת אפרת המנסה לשכנע נשים שלא להפיל ומבטיחה סיוע כספי לצורך טיפול בתינוק, וזאת לנשים שיוותרו על ביצוע הפלה.
כמו כן פועל בנושא זה ארגון "לילך" שהוא שלוחה של עמותת "בעד חיים - Pro-Life Israel" שמרכזה בירושלים. גם ארגון "הידברות" מנסה למנוע מצעירות לעבור הפלה מלאכותית.[16]
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ פניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2020, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 5 בינואר 2022.
- ^ Karen Faulkner, Israel’s Pregnancy Termination Committees: A Duty of Care, באתר The Times of Israel, 18 בדצמבר 2016 (באנגלית).
- ^ מחקר על צמצום הילודה בת"א-יפו, מעריב, 24 במרץ 1961
- ^ נוריד ארד, החוק וההפלות בארץ ובעולם, דבר, 5 ביולי 1971
- ^ גילי ארקין, "ועדת ההפלות" של שר הבריאות עשויה להמליץ על שינוי חוק ההפלות, מעריב, 12 במרץ 1973
- ^ תקנות העונשין (הפסקת היריון), תשל"ח–1978, באתר "נבו"
- ^ מיכל אביב , הפסקת הריון: מה העונש על הפלה לא חוקית על פי הדין הפלילי? באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל. 23/06/2016
- ^ הפסקות הריון על פי החוק 1990‐2010, באתר של משרד הבריאות, נובמבר 2011
- ^ רשימת ועדות לאישור הפסקת הריון, באתר משרד הבריאות
- ^ ע"א 413-80 פלונית נ' פלוני, ניתן ב-25 במרץ 1981;
דב פרימר, מעמדו של הבעל בהפלת העובר במשפט העברי, תשע"א - ^ ירון קלנר, סל התרופות 2014: הפלות חינם גם ללא סיבה רפואית, באתר ynet, 30 בדצמבר 2013
- ^ הפסקות היריון יזומות, באתר מבקר המדינה, 2016
- ^ בקשת חופש מידע מהלמ"ס בנוגע להפסקות הריון 23.3.2018
- ^ חוזר סמנכ"ל 3–2012, הפסקות הריון בקטינות עד גיל 19
- ^ https://www.health.gov.il/hozer/sbn13_2012.pdf
- ^ ליאור אילתי, נועה טל ואדיר ינקו, איומים, תמונות זוועה, הבטחות לכסף: כך מנסה "הידברות" למנוע מצעירות לעבור הפלה, באתר ynet, 21 בנובמבר 2017.