ויקיפדיה

הפריחה וההחמרה של מצב היהודים בהונגריה

סקירה היסטורית

פריחה והחמרה במצב היהודים בהונגריה חלו במצב יהודי הונגריה מאמצע המאה ה-19 עד לשואת יהודי הונגריה וכן בהמשך עד ימינו.

מספר היהודים בהונגריה ב-2020 כקהילה, מוערך ב-75 עד 100 אלף.[1] רובם גרים בבודפשט. יהדות הונגריה היא קהילה דתית-תרבותית ואינה שייכת לאחת הלאומים שמוכרים רשמית על ידי המדינה ההונגרית. המספר איננו משקף במדויק יהדות במובן ההילכתי המחמיר, אלא קהילת בני אדם שרואים עצמם בעלי שורשים ומוצא יהודי.

סקירה היסטורית עריכה

נוכחותם של יהודים בהונגריה לפני התיישבות המדיארים במרכז אירופה שנקראת בהונגרית Honfoglalás, דהיינו "מעבר לבית חדש". אירוע שבו עם כובש אזור בו הוא מתיישב מאוחר יותר לתקופה ארוכה. הכיבוש ההונגרי היה בסביבות שנת 895, כאשר ההונגרים הקדומים, על פי האגדה, כבשו את אגן הקרפטים בהנהגת שבעת המנהיגים, ראשי שבטים. ממצאים ארכאולוגיים מעידים על נוכחות קהילות יהודיות בשטח הונגריה דהיום עוד לפני התיישבות השבטים המדיארים באגן הקרפטים. בין שרידי היישוב שנקרא אינטרציסה (כיום באזור Dunaújváros / Dunapentele), למשל, נחשף לוח נדר מתוארך סביב 222–235 לספירה שהוצב על ידי ראש המכס המקומי, אדם בשם קוסמיוס (praepositus stationis) לכבוד הקיסר אלכסנדר סוורוס ואמו. קוסמיוס מעיד על הלוח שהוא "נשיא בית הכנסת של היהודים."[2] עם זאת, על פי חלק מההיסטוריונים, באמצע המאה החמישית, המספר הדי גדול של יהודים מקודם חדל להתקיים באזור עקב התקפות של השבטים שכונו "ברברים" במסגרת נדידת העמים. סביר, אם כי לא נתמך בנתונים עובדתיים, שיהודים הגיעו גם עם ההונגרים הכובשים. זאת על סמך העובדה ששבט כוזרי (הונגרים שחורים) הגיע גם הם עם הנסיך ארפאד. ידוע כעובדה היסטורית שבאימפריה הכוזרית, בעיקר בשכבה השלטת, בסביבות שנת 750, בעקבות החלטתו של החאן הגדול עובדיה, רבים אימצו את הדת היהודית (לזמן מה).

בשפה ההונגרית המילה "יהודי" היא ממוצא סלאבי[3] ומופיעה לראשונה במאה ה-13 ב"קינת מריה ההונגרית העתיקה" שהיא אחד הממצאים הקדומים ביותר בשפה ההונגרית ולמעשה השיר הראשון ששרד בהונגרית ומהווה את האנדרטה הלשונית הלירית הראשונה של כל משפחת השפות הפינו-אוגריות, שם המילה יהודי מופיעה בצורת סידאו (Sydou).

תחת מלכי בית ארפאד, יהודים יכלו לחיות בהונגריה עם פחות או יותר מגבלות, אך בתנאים בטוחים בהרבה מאשר אלה האירופיים באותה התקופה. בתקופת שלטון בלה השלישי, מלך הונגריה הגיעו מביזנטיון יהודים רבים, בעיקר בעלי מלאכה. מכתב הזכות המפורסם של בלה הרביעי, מלך הונגריה שהונפק בשנת 1251 ואושר על ידי שליטים אחריו במהלך קיומה של הממלכה ההונגרית בימי הביניים. במסגרת מדיניות השיקום של ממלכת הונגריה, חזר בלה הרביעי מההחלטות הקודמות נגד היהודים והוציא ב-5 בדצמבר 1251 צ'רטר בן 30 סעיפים בשם Iura Iudaeorum בו נתן רשות ליהודים להתיישב בארצו.

Iudaeis universis in regno nostro constitutis hec iura ordinavimus ipsis inviolabiliter observanda

על ידי צ'רטר זה המלך היה ערב לזכות היהודים לחיות חופשיים, בהתאם לחוקיהם ולדתם, תחת חסות מיוחדת של המלך. הוא התיר להם לקיים את דתם ואת חגיהם, לבחור לעצמם כלי קודש ודיינים, לבנות בתי-כנסת ובתי מדרש שלהם (scholae iudaeorum) וקבע עונשים למי שחילל קדושת בתי כנסת. כמו כן אישר ליהודים חופש תנועה וזכות לרכוש בתים. השורה התחתונה היא שהיהודים הפכו למשרתי חצר המלך, ואת מסיהם שילמו ישירות לאוצר המלוכה והמלך הבטיח את ההגנה המשפטית שלהם. היהודים עסקו בעסקאות סחר ובכספים וגם חצר המלוכה השתמשה לא אחת בכספיהם ובמומחיותם .

 
רישום אבן של בלה ויזקליטי משנת 1864: כניסת מתיאש הראשון, מלך הונגריה וביאטריקס אשתו לבודה בשנת 1476. בצד שמאל של התמונה מופיע יעקב מנדל, "מושל המחוז" של היהודים. ובידו התורה, כלומר החומש.

במאה ה-15 עברו יותר ויותר יהודים לערים המבוצרות ונוצרו "קהילות היסטוריות" (בודה, אובודה, אסטרגום, שופרון, טטה). תקופת הזוהר של יהדות הונגריה בימי הביניים הייתה בתקופת שלטונו של מתיאש הראשון, מלך הונגריה. מתיאש הקים את המוסד הארצי של מושל מחוז יהודי (פרנס הקהילה). הוא מינה לתפקיד את יעקב מנדל, שייצג את האינטרסים של היהודים ופיקח על גביית מיסים שהגיעו למלך.

אחרי ניצחון הטורקים בהונגריה (קרב מוהאץ'), האוכלוסייה היהודית במדינה, נחלקה למעשה לשלושה חלקים, והייתה בעלת גורלות שונים. לעיתים קרובות היהודים (במספר לא משמעותי) של "הונגריה המלכותית" (הונגריה המלכותית: חלקה של הונגריה שנפלה תחת השלטון של בית הבסבורג בעיקר טרנסדנוביה) נרדפו וגורשו מערים מסוימות. לעומת זאת, באזור הכיבוש הטורקי (בעיקר השפילה ההונגרית הגדולה) הם יכלו לחיות בשלום. באמצע המאה ה-17 נחשבו יהודי בודה בעידן הטורקי לאחת הקהילות היהודיות החשובות באירופה. הם הצליחו גם לחיות ולעבוד בשלווה יחסית בנסיכות טרנסילבניה (החלק השלישי של ממלכת הונגריה, שהתפרקה לאחר הכיבוש הטורקי, שנשאר פחות או יותר עצמאי). על פי איגרת מיום 18 ביוני 1623 שהוצא בקולוז'וואר (Kolozsvár), אפשר הנסיך גאבור בתלן ליהודים להתיישב, לסחור בחופשיות ולעסוק בדתם בטרנסילבניה וכן פטר אותם ללבוש את הטלאי הצהוב, איתו נאלצו היהודים להסתובב על בגדיהם ברוב ארצות אירופה באותה עת. במהלך גירוש הטורקים משטחי ממלכת הונגריה הקהילות היהודיות ששגשגו בהונגריה נטבחו או ברחו.

במאה ה-18 היגרו להונגריה יהודים אשכנזים דוברי גרמנית, בעיקר מצ'כיה ומגרמניה. בשנת 1769 מספר יהודי הונגריה היה כ-20,000, ובשנת 1787 כבר בערך 80,000. הם סחרו במוצרים חקלאיים, מכרו את התוצרת של בעלי האחוזות הגדולות ושל הכפרים: יין, חיטה, עור וכו'. הם התיישבו תחילה במרכזי האחוזות הגדולות, אחר כך בערים המבוצרות שצצו בצומת דרכי המסחר ולבסוף על פי כתב הסובלנות של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שהוצא בשנת 1781 התאפשר ליהודים לעבור לערים מלכותיות חופשיות (בכפוף לתשלום מס סובלנות), לגור בהן להקים בתי ספר, לעשות עסקים ולקנות אדמות.

המאה ה-19 עריכה

בתקופת הרפורמות בהונגריה (1825–1848) יהדות הונגריה הייתה קבוצה אתנית עירונית אמידה מאוד. עם זאת, משנות ה-30 של המאה ה-19 ואילך הקבוצות הראשונות של יהודי מזרח אירופה העניים הרבה יותר הופיעו במדינה (כתוצאה מהתנועה החופשית בשטחי האימפריה האוסטרית שהונגריה הייתה חלק ממנה.

ב-17 במרץ 1848 בירכה "נציגות יהודי הונגריה וטרנסילבניה" את מהפכת 1848 בהונגריה. גם יהודים השתתפו בהקמת "ועדת השקט הציבורית" ו"המשמר הלאומי". משפחות יהודיות עשירות סייעו למלחמת העצמאות בתמיכה כספית משמעותית. מספר היהודים ששירתו בצבאות המהפיכה נאמד בכ-20,000, כלומר השתתפות הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסייה הכללית. כהוקרה לכך ראתה ממשלת סמרה חובה באספה הלאומית, בימים האחרונים של מלחמת העצמאות, ב-28 ביולי 1849 בסגד להחליט על הצהרת שוויון אזרחי ופוליטי של היהודים בהונגריה. עם זאת, החלטה זו לא הייתה יכולה להיכנס לתוקף בשל תבוסת הונגריה במלחמת העצמאות והכניעה שלה לאוסטריה בווילאגוש.[4]

 
בית הכנסת הגדול של בודפשט ברחוב דוהאני, נבנה בשנת 1859

חלק הארי בהגירה יהודים לתוך הונגריה היה הגעתה של יהדות מזרח אירופה, שהפכה להגירה מסיבית במחצית השנייה של המאה ה-19. המהגרים החדשים היו עניים מאוד, ניהלו בעיקר אורח חיים כפרי ועסקו גם בחקלאות. היהודים האשכנזים דוברי היידיש הגיעו מחלקיה השונים של האימפריה האוסטרו-הונגרית (שהוקמה בשנת 1867) מגליציה אך גם משטחי האימפריה הרוסית. המהגרים נמשכו להונגריה בשל האווירה הפוליטית והחברתית הליברלית שהתבססה אחרי המורשת של "עידן הרפורמות", מלחמת העצמאות ב-1848, ההתפתחות הכלכלית העצומה והפרנסה הטובה יותר. על פי נתוני המפקד אוכלוסין משנת 1891 אוכלוסיית היהודים בכל שטחה של ממלכת הונגריה הייתה 612,803 בעת שאוכלוסיית ממלכת הונגריה כולל קרואטיה הייתה אז 17,318,794 איש. הפזורה היהודית היוותה כבר 3.54% מהאוכלוסייה.[5]

הטמעה עריכה

בסוף המאה ה-19 התחזקה המגמה בהונגריה של רצון קבוצות אנשים במדינה הרב לאומית שחיו בשטחה "להפך להונגרים". בפרט בחרו בני המיעוטים היהודי והגרמני להיטמע תרבותית בהונגרים. במדינות אירופאיות אחרות לא היה מיזוג כזה של יהדות עם חברה נוצרית לרוב, ובמקומות רבים אחרים הם נותרו מיעוט דתי ואתני מופרד מאוד. אמנם תהליך התבוללות דומה החל מוקדם יותר בגרמניה ובאוסטריה, במדינות אלה תגובת החברה הנוצרית הייתה לרוב מזלזלת ובמידה מסוימת שאפה להפרדה המסורתית של היהודים מהחברה הנוצרית. לעומת זאת בהונגריה, ההתפתחות המטרופוליטית שהחלה באותה התקופה, היחס המכיל של חברת הרוב, המדיניות הרשמית של יצירת מדינת לאום מודרנית באמצעות הטמעה המונית של לאומים, סיפקו ליהודים אפשרות לקידום חברתי שווה והרגשת שייכות לאומה ההונגרית (הרגשה שהתבררה בראייה היסטורית שהייתה בחלקה הגדול מדומה, כפי שאכן התברר שנים לאחר מכן). לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, אחת הרפורמות הליברליות הראשונות של שר הדתות דאז, יוז'ף אטווש, הייתה חוק משנת 1867 לשוויון זכויות מלא בין ההונגרים לבין היהודים. אטווש גם הקים את "הקונגרס היהודי" כדי שיהודים יוכלו לקבל לידם את ניהול ענייני הדת, בתי הכנסת ובתי הספר שלהם.

באווירה הליברלית של סוף המאה ה-19, יהודים רבים בהונגריה באמת הפכו להונגרים, הם הרגישו שהם שייכים לאומה. הדת היהודית בזרם הניאולוגי נולד כתופעה ייחודית בעולם. שירותי הפולחן (לא התפילות) נערכו בהונגרית בבתי הכנסת הניאולוגיים. משנת 1895 היהדות הפכה על פי החוק לאחת העדות הדתיות במדינה ההונגרית, כך שמישהו יכול היה להיות הונגרי בעל דת יהודית כמו גם הונגרי בעל דת קתולית או קלוויניסטית. רק חלק קטן מיהדות ההונגריה ובמיוחד העירונית, נשאר שייך לזרם המסורתי האורתודוקסי שברבות הימים הפכה למעשה לזרם חרדי ושמרה על הפרדתה הדתית כזרם מימים ימימה. הרוב המכריע הצטרף לזרם הניאולוגי, כמעט שלושה רבעים מיהדות בודפשט, למשל. בתחילת המאה ה-20 בחרו רבים בנישואי תערובת עם בני/בנות זוג הונגרים.

יהודי הונגריה המפורסמים במאה ה-19 עריכה

היהודים המפורסמים ביותר בהונגריה דאז כללו את לאופולד לעף, הרב הראשי של סגד, הרב משה טייטלבוים משאטוראליאויהיי, בנימין זאב הרצל, מייסד התנועה הציונית, הבלשן מור בלאגי, המוזיקאי מרק רוז'אוולדי, הסופר ארמין ואמברי, הסופרת וילמה בק והמשורר יוז'ף קיש ולבסוף הברון מנפרד וייס מייסד מפעלים באי צ'פל (לימים תשלובת הפלדה והמתכת מנפרד וייס).

אנטישמיות במאה ה-19 עריכה

הביטוי הראשון לאנטישמיות שמשך תשומת לב לאומית היה עלילת טיסאסלר. המקרה היה עוזרת נוצרייה צעירה שנעלמה ב-1 באפריל 1882. היהודים המקומיים הואשמו בעלילת דם (אישומי רצח פולחניים). התביעה התקיימה בשנת 1883. כתוצאה מהמאבק של קארוי אטווש וחבריו עורכי הדין, הסתיימה התיק בזיכוים של הנאשמים.

המאה ה-20 עריכה

שיעור היהודים באוכלוסייה עריכה

1890 1900 1910
הונגריה ללא קרואטיה 15,162,988 16,838,255 18,264,533
אוכלוסייה יהודית ללא קרואטיה 707,961 831,162 911,227
שיעור האוכלוסייה היהודית 4.67% 4.94% 4.99%

המספר הכולל של יהודים בכל שטחה של ממלכת הונגריה היה 932 458. אוכלוסיית ממלכת הונגריה, יחד עם קרואטיה, הייתה בת 20 836,681 איש. הפזורה היהודית היוותה אפוא 4.47% מהאוכלוסייה.[5] 75.7% מהיהודים סימנו את ההונגרית כשפת האם שלהם, שעברה בהרבה את השיעור של הקתולים דוברי ההונגרית, למשל.

61% מהסוחרים, 58% מהמדפיסים, 48.5% מהרופאים, 42% מבעלי בתי המרזח, 24% מהאופים, 24% מהקצבים, 21% מהחייטים, 9% מהסנדלרים היו יהודים בשנת 1910. בתקופה 1893–1913 20% מתלמידי התיכון הרגילים ו-37% מתלמידי הגימנסיות הריאליות היו יהודים. בשנת 1913, 34.1% מהסטודנטים של אוניברסיטת בודפשט ו-31.9% מהסטודנטים של האוניברסיטה הטכנית של בודפשט היו יהודים. (על פי נתוני 1920, 34% מהעיתונאים ב"הונגריה המוקטנת" שלאחר חוזה טריאנון, 24.5% מהזמרים, 23% מהשחקנים ו-17% מהציירים והפסלים של הונגריה היו יהודים. נתון נוסף משנת 1920 ש-40.5% מהתעשיינים ו-19.6% מבעלי האחוזות הגדולות מ-5,000 דונם היו יהודים.

בחתך אחר: 3.1% מהאוכלוסייה היהודית היו תעשינים או בעלי קרקעות של יותר מ-500 דונם, 3.2% היו בעלי קרקעות של פחות מ-500 דונם, 34.4% היו פועלים ו-59.3% היו עצמאיים, פקידים, סוחרים וכדומה.

ריכוזי יהודים עריכה

להלן רשימת הערים ורשויות מקומיות בהם מספר היהודים עלה על 5 האחוזים מהאוכלוסייה.

(אם העיר לא הייתה שייכת להונגריה בזמן השואה בשנת 1944, מצוין השתייכותה לפי SK = סלובקיה, RO = רומניה, HR = קרואטיה, AU = אוסטריה)

מחוזות שבהם שיעור האוכלוסייה היהודית הגיע ל-4%

  • מרמורש 18.4%, ברג 14.2%, אוגוצ'ה 12.9%, אונגוואר 10.9%,
  • זמפלן 9.6%, סאבולץ' 7.9%, סאטו מארה 7.4%, שארוש 7.1%, אבאוי-טורנה 7.1%,
  • ביהאר 6.4%, היידו 6.0%, ברטיסלאבה 5.8%, בעסטריצה נסאוד 5.7%, ניטרה 5.0%, סולנוק-דובוקה 5.1%,
  • סילאג' 4.3%, קלוז' 4.3%, ספש 4.3%.

1919–1944 עריכה

בשנות העשרים של המאה העשרים סעיף 25 לחוק חדש הונגרי, הנומרוס קלאוזוס קבע את השיעור המרבי באוניברסיטאות של סטודנטים השייכים ל"גזעים אתניים ולאומים" מסוימים בהונגריה, תוך התחשבות בשיעורם בכלל האוכלוסייה ההונגרית. החוק היה מכוון בעיקר נגד היהודים, אבל הולבש במעטפת "אתנית" שיעור הסטודנטים היהודים ירד אז ל-10-12% לעומת 30-34% לפני מלחמת העולם הראשונה.[6] האמצעי הופנה בבירור נגד יהדות הונגריה,[7] אך הוא הפריע להתפתחותם גם של לאומים אחרים. חוק זה פתח שורה של חוקים אנטי-יהודיים באירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אף על פי שהמונח "יהודי" לא הפיע בשום מקום בחוק זה או אחרים עד עליית היטלר לשלטון, הסעיף בדבר הפרופורציות של "גזעים אתניים" השפיע בבירור על מועמדים יהודים לרעה. בקדנציה של אישטוואן בתלן תוקן החוק כדי להחליף את השיקולים האתניים ב"שיקולים חברתיים".

בתחילת שנות העשרים התפתח ויכוח ער בקרב יהודי בודפשט (בעיקר) האם וכיצד להשתתף בחיי הפוליטיקה ההונגרית. כפרק בדיון, בשנת 1922 הצטרף פרנץ סיקיי, מנהיג הקהילה היהודית של פשט דאז, למפלגה האזרחית הלאומית, שתמכה בממשלה מבחוץ, ואיתו כמה מחסידיו, כמו פרנץ קורין, אחד מבין חבריו. מאנשי העסקים המשפיעים ביותר של עידן מיקלוש הורטי. חלק מאלה שהתייצבו נגד סיקיי וחוגו הצטרפו למפלגה האזרחית הדמוקרטית הלאומית, שסומנה על ידי וילמוש ואז'וני, או כמו פאל שאנדור, נותרו מחוץ למפלגות לזמן מה, אך קרוב לצד כלשהו.

ההידרדרות הגדולה במצב יהודי הונגריה החלה למעשה חמש שנים לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה. משנת 1938 העביר האספה הלאומית סדרת חוקים אנטישמיים ומפלים, מה שמכונה חוקים יהודיים, ששיאם היה החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי אשר שללו בהדרגה את כל זכויות האזרח של האוכלוסייה היהודית ובאו לפגוע קשה במצבם הכלכלי, החברתי והתרבותי. החקיקה נבעה בחלקו מהלחץ של כוחות אנטישמיים שהלכו וגדלו בכוחם בהונגריה ומחוצה לה, אך גם שיקולים פוליטיים אמיתיים שיחקו תפקיד, כלומר עמידה כפויה בהשפעה הגרמנית המאיימת. חלק מהחוקים ששללו את זכויות האזרח של האוכלוסייה היהודית, למשל, הועברו בהסכמת הרב הראשי של הונגריה. על פי הגרסה ההונגרית אילו הונגריה לא הייתה מחמירה את חוקי היהודים שהיו מקלים מדי (על פי דעתו של היטלר), היא הייתה מסתכנת בכיבושה על ידי גרמניה, כיבוש שהיה מוביל לגירוש יהודים המוני למחנות ההשמדה ולמחנות הריכוז. דבר שנמנע עד 1944.

מעטות מהקהילות ההונגריות ומהכנסיות הנוצריות עזרו ליהודים על ידי הוצאת מסמכי הטבלה כוזבים, או לקחו סיכון משמעותי והסתירו יהודים נמלטים במהלך המלחמה, ואלה היו בעיקר בבודפשט. המדיניות האנטי-יהודית של הונגריה גבתה עשרות אלפי קורבנות עוד לפני 1944.[8] עם זאת, עד שנת 1944, רוב יהודי הונגריה לא היו בסכנת חיים קרובה, אם כי זה לא שינה את עובדת הרדיפות עצמן. ההטמעה של יהודי הונגריה נשברה על ידי האפליה והאנטשמיות הרשמית של ממשלות הונגריה ואוכלוסייתה הנוצרית.

כבר בשנת 1941 גורשו יהודים מהונגריה לקאמניץ-פודולסקי, שם נטבחו. אולם לאחר מכן, עד 1944 יהדות הונגריה לא גורשה לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. מנגד, עשרות אלפי גברים יהודים נצטוו להתייצב לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ורובם (כ-90%) נהרגו בחזית המזרחית באוקראינה.[9] הורטי והקצונה הפרו-גרמנית בהונגריה לא התנגדו לדבר. רק בשנת 1943, לאחר שהתבוסה הצפויה של גרמניה כר נראתה באופק, החלו אנשי הורטי לתכנן את המעבר לצד כוחות הברית, אך הונגריה נכבשה ב-19 במרץ 1944 על ידי כוחות הוורמכט (מבצע מרגרטה). כוחו של מיקלוש קאלאי הוגבל וכעבור חצי שנה הוא הודח. ראש הממשלה החדש דמה סטויאי שירת נאמנה את הכובשים. במרץ-אפריל 1944 אדולף אייכמן וקומץ עוזריו (כמאתיים בלבד) שנעזרו בפקידות ואנשי המשטרה ההונגריים (כמאתיים אלף ז'נדרמים, שוטרים, פקידי ממשלה, אנשי רכבת ואחרים) שהשתתפו ישירות בגירוש יהודי הונגריה למחנות ההשמדה. בשישה-שמונה שבועות גורשו יותר מ-425,000 יהודים לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים, שם נרצחו 90% מהם.

השואה בהונגריה עריכה

 
נעליים על הדנובה, אנדרטת השואה לרגל יום השנה ה-60 (2005), מאת דיולה פאואר וקאן טוגאי[10]

השואה שפירושה רצח עם מתוכנן של יהדות אירופה, בעיקר במחנות ההשמדה, במחנות הריכוז ובגטאות באמצעים שונים ומגוונים (מהרעבה דרך הוצאה להורג בירי ועד השמדה בגז) בעיקר על ידי גרמניה הנאצית.

כבר בקיץ 1941, בעזרת השלטונות ההונגריים, גורשו 16–18 אלף יהודים שהוגדרו על ידי השלטונות ההונגריים כ"חסרי מולדת" יהודים בעלי "אזרחות לא מוסדרת" לגליציה שהייתה כבר כבושה על ידי גרמניה הנאצית. הגירוש התרחש בתנאים לא אנושיים (בקרונות בקר, כמעט ללא אספקה כלשהי). המטרה לכאורה (כפי שנטען בצביעות) הייתה להעביר את "חסרי המולדת" לאוקראינה, שנכבשה בחלקה על ידי כוחות הונגרים. עם זאת, רוב המגורשים בסוף אוגוסט שנת 1941 נשחטו על ידי יחידות אס אס ומיליציה אוקראינית שהוצבו ליד קמניץ-פודולסקי. במה שנקרא היום הטבח בקמניץ-פודולסקי. כאלפיים עד שלושת אלפים שהצליחו לברוח בחזרה להונגריה סיפרו על הטבח. הטבח תועד במצלמה בהסתר על ידי יהודי הונגרי ששירת בצבא ההונגרי כנהג משאית (בשל מחסור בנהגי משאיות גם יהודים אחדים גויסו למטרה זו) בשם דיולה שפיץ שבסופו של דבר מצא את מותו במחנה הריכוז מאוטהאוזן. בשל הלחץ מצד העיתונות ההונגרית, הופסקו גירושים נוספים ב-8 באוגוסט, כשלושה שבועות לפני תחילת הטבח.[11][12] זה היה ככל הנראה הטבח הראשון בשואה בו מספר הקורבנות היה בעל חמש הספרות.[13]

מיד לאחר הכיבוש הגרמני בהונגריה, החל ריכוז היהודים בגטאות, הם חויבו לענוד את הטלאי הצהוב, ולבסוף, באפריל 1944, החלו הגירושים בעזרת האדמיניסטרציה והז'נדרמריה ההונגרית.[14] [15][16] עד יולי 1944 גורשו 445 אלף יהודים אזרחי הונגריה, מהם 437,402 איש לאושוויץ בירקנאו. ממשלת הונגריה לא ביקשה מהגרמנים שום תיעוד לגביהם.

יש להזכיר כאן כי ב-10 באפריל 1944 ברחו רודולף ורבה ואלפרד ווצלר, שני יהודים, ממחנה ההשמדה אושוויץ. כשהגיעו לז'ילינה (שבסלובקיה), הם יצרו קשר עם החוגים הציוניים המקומיים. עובד במרכז הציוני בברטיסלאבה שמע את דבריהם ב-25 וב-26 באפריל. על סמך זה הוכן דו"ח ורבה-וצלר שמכונה גם "פרוטוקול אושוויץ", אשר סיפק מידע על הרצח השיטתי של היהודים שקורה במחנה. הדו"ח נשלח גם לחוגים הציוניים באיסטנבול, בז'נבה, בלונדון ובבודפשט וכן למועצת היהודים של הונגריה. עם זאת, למגורשים חודש לאחר מכן לא היה מושג מה מצפה להם. ורבה ווצלר הסיקו אפוא, כי הפרוטוקולים שהם ערכו הושתקו על ידי אותם ארגונים.[17] האמור לעיל קיבל חיזוק גם על ידי איש המחתרת הציונית יליד בודפשט ארנסט שטיין. לדבריו, ישראל קסטנר ממנהיגי ציונות הונגריה כרת עסקה של 1.5 מיליון דולר עם אדולף אייכמן להצלת 1685 יהודים (כולל בני משפחה, חברים, סופרים, אמנים, רבנים, מנהיגים ציוניים). "רכבת קסטנר" שהוא ארגן עזבה את בודפשט ב-30 ביוני 1944, ונוסעיו הגיעו שלמים לשווייץ דרך שהות של כחודש במחנה הריכוז ברגן-בלזן. שטיין טען כי קסטנר סירב להעביר את הפרוטוקול של ההסכם הנ"ל עם אייכמן.[18] [19] על פי מקורות מסוימים, גם מועצת היהודים הסתירה את המידע והעבירה את המידע הזה שהיה בידיה לגבי דו"ח ורבה-וצלר רק באמצע יוני ואלה הופצו לממשלה, לראשי הכנסיות ולהורטי עצמו.[20] עם זאת, על פי מקורות אחרים, באמצע חודש מאי, התרגום ההונגרי של הפרוטוקול הגיע להורטי ולמנהיגי הכנסיות, כך שהם ידעו היטב על המתרחש.[21][22] עם זאת, המנהיגות ההונגרית (ממשלה, צבא, ראשי הכנסיות) לא התבשרה על עובדת השמדת היהודים מפרוטוקולי אושוויץ[23] אלא ידעה זאת כבר לכל המאוחר בשנת 1942. באוקטובר 1942 כל המתרחש כבר היו ידוע לעיתונאים שהיו מקורבים לממשלת הונגריה. דו"ח שהתקבל במשרד הפנים ההונגרי ב-7 באוקטובר 1942, דווח בבירור על השמדת יהודי פולין. טיוטת מכתבו של הורטי להיטלר, מיום 7 במאי 1943, מכיל את המשפט הבא: "תוכחתו וגערתו הנוספת של הוד מעלתך (כלומר היטלר) הייתה שהממשלה (ההונגרית) לא פעלה באופן המעמיק ביותר לביצוע השמדת היהודים (בהונגריה) כפי שנהגה גרמניה אצלה וכפי שזה היה נראה רצוי במדינות אחרות."

כתוצאה מהפלישה לנורמנדי, הגברת הלחץ על הונגריה ממדינות זרות ולדברי היסטוריונים אחדים גם בשל פרוטוקול אושוויץ, הורטי רצה להחליף את סגני השרים לענייני פנים לסלו באקי ולסלו אנדרה שארגנו את הגירושים בסוף יוני. בישיבת מועצת הכתר ב-26 ביוני הציע את הפסקת הגירושים. עם זאת, הם המשיכו בגירושים עד לפקודותיו המפורשות של העוצר שבסיוע כוחות צבא נאמנים לו - בפיקודו של הקולונל פרנץ קוסורוש[24] - ביולי 1944 אסר את המשך גירוש יהודים מבודפשט.

בזמן ההשתלטות של מפלגת צלב החץ (15 באוקטובר 1944) על השלטון בהונגריה, לא היו יהודים בהונגריה למעט בבודפשט ובפלוגות שירות העבודה, כמעט כולם גורשו ונרצחו מהאזורים הכפריים ומערי השדה. בבירה היו עדיין כ-200 אלף יהודים ועוד כמאה אלף בפלוגות שרות העבודה. כל אלה המתינו בפחד מה יביא שלטון צלב החץ. הקבינט של פרנץ סלשי התחייב כלפי גרמניה להמשך הברית של הונגריה עם גרמניה הנאצית ולהמשך המלחמה. כך לבקשת גרמניה 50 אלף יהודים נוספים גורשו והיהודים שנותרו בבירה ננעלו בגטו, שם נרצחו עוד אלפים.[25] כשמונת אלפים יהודים נוספים נרצחו בבודפשט, ותשעת אלפים נוספים נהרגו בהפצצות בעלות הברית, ברעב, במחלות או התאבדו.[26]

בשנים 1944–1945 הושמדה כ-70% מיהודי הונגריה כ-600,000 איש. (מפקד האוכלוסין בשנת 1941 העמיד את מספר היהודים בהונגריה על 861,000. ניתן להעמיד את מספר הניצולים על 255,000). גם כמחצית מיהודי בודפשט, כ-100,000 איש, קיפחו את חייהם במחנות מוות מחוץ לאדמת הונגריה או במהלך טרור צלב החץ בבודפשט. את הישרדותו של החלק האחר של יהדות בודפשט ניתן לייחס בעיקר לפעולות הצלה מאורגנות (מחתרת תנועות הנוער הציוניות שהצילו כ-15,000 צעירים שנשלחו לארץ ישראל) וספונטניות. כמה דיפלומטים זרים (ראול ולנברג, עובד השגרירות השוודית וקרל לוץ, שגרירות שווייץ) ואחרים וכן מעטים מהאוכלוסייה ההונגרית וכמה עשרות חסידי אומות עולם הונגרים לקחו חלק גם בהסתרתם ובהצלתם של הנרדפים.

אחרי 1945 עריכה

כמה ניצולי שואה עלו לישראל או היגרו לארצות הברית ולמדינות נוספות, אך מספר לא מבוטל בחר להישאר בהונגריה. במהלך שנות הסטליניזם, בלחץ המדינה האתאיסטית, חיי הדת נסוגו והפעולות האנטי-ציוניות הפכו לרציפות. הדת הייתה מוגבלת רק לטקסים לזכר הקורבנות, וגידול ילדים על פי המסורת היהודית הפך לכמעט בלתי אפשרי. חלק ניכר מהיהדות נקט באסטרטגיות שונות להטמעה (קומוניזם, תנועת העבודה הבינלאומית, נשואי תערובת, הסתתרות וקיום מצוות הדת (בדומה לאנוסים בזמנו) וניתוק מהמסורת היהודית.[27]

אנשים רבים ממוצא יהודי השתתפו במרד ההונגרי של 1956 ובמלחמת החמושים לעצמאות בעקבות הפלישה הסובייטית (אישטוואן אנדייל, טיבור דרי, זולטאן זלק, דיולה האי, אוטו סירמאי, וכו').[28] אף על פי שביטויים אנטישמיים ופוגרומים התרחשו באופן ספורדי בלבד, היו יהודים שחשבו שעתידם בהונגריה שוב בסכנה, כך שחלק ניכר מ-200,000 האזרחים שברחו מהונגריה בתקופת המרד היו יהודים. בתקופת יאנוש קאדאר חיה יהדות הונגריה בשלום יחסי. שאלת היהודים הפכה לנושא טאבו. הנהגת קאדאר העדיפה התבוללות שלווה ושקטה וכתוצאה מכך יהדות הונגריה הפכה לחילונית יותר ויותר, מספר הנישואים הבין-דתיים גדל, התפרקות חזקה פקדה את הקהילות היהודיות והניכור למסורות היהודיות גדל.[29]

אחרי 1989 עריכה

יהודים אינטלקטואליים ליברליים ודמוקרטים נטלו חלק פעיל בשינוי המשטר בשנת 1989. הארגון היהודי החלופי הראשון במזרח אירופה היה איגוד התרבות היהודי-הונגרי, שהוקם בבודפשט בשנת 1988. לאחר השינוי במשטר, השפעת ההתאוששות החברתית והדתית של כ-100 עד 120 אלף יהודי הונגריה[1] מוזכרת כרנסאנס של יהדות הונגריה. על פי סקר שנערך בשנת 2017, יותר מ-80% מיהודי הונגריה נולדו והתגוררו בבודפשט.[30] הם משכילים יותר מהממוצע. שיעורם מיוצג יותר במקצועות אינטלקטואליים כמו גם בתחום היזמות.[31]

חיים יהודיים במאה ה-21 עריכה

כיום יש ארבע קבוצות של קהילות יהודיות בהונגריה:

שלוש הראשונות מבין ארבע הנ"ל הן בין 14 הקבוצות הדתיות בהונגריה שהוכרו אוטומטית במסגרת החוק משנת 2011.[32] בהונגריה יש רשימה ארוכה של בתי כנסת פעילים, כולל רחוב דוהני בית הכנסת הגדול של בבודפשט, שהוא בית הכנסת הגדול באירופה.

  ערך מורחב – רשימת בתי הכנסת בהונגריה

בהונגריה פועלים כמה בתי ספר יהודיים:

  • בית הספר של הקרן האמריקאית, הידוע יותר בשם וושלני
  • גימנסיית אנה פרנק - בית ספר שאנדור שייבר
  • האקדמיה JMPoint - מדעים יהודיים ללא גבולות - הכשרה מבוססת eLearning
  • בית הספר הקהילתי היהודי לאודר יבנה
  • בית המדרש לרבנים בבודפשט - האוניברסיטה היהודית (ORZSE)
  • בית ספר יסודי עברי-הונגרי בית מנחם
  • מרכז חינוך חב"ד לובביץ'

חתני פרס נובל יהודים-הונגרים עריכה

מבין 15 חתני פרס נובל שנחשבים הונגרים, הבאים היו יהודים (10)ː

  1. אברהם הרשקו (פרנץ הרשקו), פרס נובל לכימיה, 2004
  2. רוברט באראני, פרס נובל לרפואה, 1914
  3. דניס גאבור, פרס נובל לפיזיקה, 1971
  4. ג'ון הרסני, פרס נובל לכלכלה, 1994
  5. ג'ורג' דה הוושי, פרס נובל לכימיה, 1943
  6. אימרה קרטס, פרס נובל לספרות, 2002
  7. מילטון פרידמן, פרס נובל לכלכלה, 1976
  8. ג'ון פולני, פרס נובל לכימיה, 1986
  9. יוג'ין ויגנר, פרס נובל לפיזיקה, 1963
  10. אלי ויזל, פרס נובל לשלום, 1986

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Erényi Tibor: A zsidók története Magyarországon (Változó Világ 9., Budapest, 1996)
  • Erős Ferenc, szerk.: Zsidóság, identitás, történelem (T-Twins, Budapest, 1992)
  • Gonda László: A zsidóság Magyarországon 1526–1945 (Budapest, 1992)
  • Gyurgyák János: A zsidókérdés Magyarországon (Osiris, Budapest, 2001)
  • Karády Viktor: Zsidóság, modernizáció, asszimiláció (Cserépfalvi Kiadó, Budapest, 1997)
  • Karády Viktor: Túlélők és újrakezdők. Fejezetek a magyar zsidóság szociológiájából 1945 után (Múlt és Jövő, Budapest, 2002)
  • Gerő András: A zsidó szempont (PolgART, Budapest, 2005)
  • Balog Szidónia: A magyarországi zsidók kamaraszolgasága és igazságszolgáltatása a középkorban. Bp, 1907. Archive.org
  • Sebők László: A magyarországi zsidók a számok tükrében. Rubiconline (Hozzáférés: 2018. okt. 31.)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 World Jewish Congress, World Jewish Congress, World Jewish Congress (באנגלית)
  2. ^ http://www.zsido.hu/tortenelem/magyarzs.htm
  3. ^ A zsidó szavunk vokalizáció és monoftongizáció révén jött létre az orosz Жуд, lengyel Żyd, szlovák Žid, szerb-horvát židov szóból: > zsidoβ > zsidou > zsidó. Lásd: http://mnytud.arts.klte.hu/tananyag/hangtan/hangtan14.pdf
  4. ^ Encyclopaedia Humana Hungarica 07.
  5. ^ 1 2 A történelmi Magyarország atlasza és adattára 1994. Talma Kiadó
  6. ^ "Haver Informális Zsidó Oktatási Közhasznú Alapítvány". אורכב מ-המקור ב-2007-12-13. נבדק ב-2008-03-16.
  7. ^ Kovács M. Mária. A numerus clausus és az orvosi antiszemitizmus a húszas években. Vol. 8 (1995/2 ed.). Budapesti Negyed. נבדק ב-2010-02-20. A zsidóellenes kvótarendszert kiharcoló keresztényszocialista és más szélsőjobboldali erők semmi kétséget nem hagytak afelől, hogy a törvényt egy olyan hosszabb folyamat első lépésének tekintik, amelynek végső célja a zsidóemancipáció kiegyezés-kori intézkedéseinek visszavonása.
  8. ^ Zsidóság a Horthy-korszakban
  9. ^ Ránki György, Ságvári Ágnes, Karsai László, Szita Szabolcs és Romsics Ignác idevontkozó művei
  10. ^ Shoes on the Danube Promenade
  11. ^ Kamenyec-Podolszkijról a Holokauszt Magyarországon honlapján.
  12. ^ Magyar tragédia 1944 a Terror Háza honlapján.(הקישור אינו פעיל, 2018-11)
  13. ^ [http://www.holokausztmagyarorszagon.hu/index.php?section=1&type=content&chapter=2_2_3 A HOLOKAUSZT MAGYARORSZ�GON], www.holokausztmagyarorszagon.hu
  14. ^ A magyar Zsidó Tanácsok dilemmái, www.holokausztmagyarorszagon.hu (elérés: 2015. november 2.) "A Zsidó Tanács tagjainak és a vidéken felállított helyi zsidó tanácsoknak a német és magyar hatóságok azt a szerepet szánták, hogy közvetítsék akaratukat a zsidó tömegek számára, és így biztosítsák a gettósítás, valamint a deportálás zökkenőmentességét. A testület ezt a feladatot - szándékai ellenére - ellátta. Tagjainak döntő többsége nem volt képes letérni a törvényesség útjáról akkor sem, amikor a jogszabályok már a zsidóság anyagi és fizikai megsemmisítését szolgálták." "A zsidókat minden csatornán engedelmességre és törvénytiszteletre szólították fel, és meghiusítottak minden ettől radikálisan eltérő kezdeményezést. A tömeggyilkosságról rendelkezésükre álló értesüléseket, az ún. Auschwitz-jegyzőkönyv tartalmát a testület tagjai érthetetlenül, indokolhatatlanul későn és kevesek számára tették hozzáférhetővé, akkor, amikor a vidéki zsidóság deportálása a végéhez közeledett."
  15. ^ Ungváry Krisztián: Magyarország a második világháborúban (Magyarország Története 19. köt. Fősz.:Romsics Ignác), http://www.crnlg.hu/ (elérés: 2015. november 2.) "Eichmann mindenesetre azonnal hozzálátott a Zsidó Tanácsok felállításához, amelyeknek a gettósítás és vagyontalanítás során fontos szerepet szánt. Az SS utasításait ugyanis részben a kollaborálásra kényszerített zsidó vezetőknek kellett kivitelezniük." (61. old.) "Eichmann a már korábban jól bevált módszer szerint Magyarországon is zsidótanácsokat létesített és ezekre bízta az SS deportálást előkészítő intézkedéseinek jó részét. Ezek tagjait a mézesmadzag és korbács politikájával kényszerítette együttműködésre." (63. old.)
  16. ^ Sakmyster 2001/2
  17. ^ "A Mazsihisz:A férfi, aki megszökött Auschwitzból". אורכב מ-המקור ב-2016-02-04. נבדק ב-2008-03-16.
  18. ^ Az Independent Eichmann's List: a pact with the devil című cikke angol nyelven.
  19. ^ A Holokauszt Magyarországon honlapja a Kasztner-vonatról.
  20. ^ A Holokauszt Magyarországon honlapja a deportálások leállításáról.
  21. ^ Karsai László: Horthy tudott a zsidóság elpusztításának tervéről
  22. ^ Karsai László: Horthy Miklós (1868 - 1957), Beszélő, 2007. március
  23. ^ Sipos Péter (1994). "Horthy és Magyarország német megszállása". História. אורכב מ-המקור ב-2015-04-20.
  24. ^ "Új Élet Online:A budapesti zsidóság egyik megmentője". אורכב מ-המקור ב-2009-01-12. נבדק ב-2008-03-16.
  25. ^ Szálasi nyilas kormánya 1944–1945
  26. ^ Nyilas terror a gettókon kívül
  27. ^ Gyurgyák János: Magyarországi Zsidókérdés 585 o.
  28. ^ Gyurgyák János: Magyarországi Zsidókérdés 590 o.
  29. ^ Gyurgyák János: Magyarországi Zsidókérdés 591 o.
  30. ^ zsido.com, Hol laknak a zsidó polgárok Magyarországon?, Zsido.com, ‏2018-06-28 (בהונגרית)
  31. ^ zsido.com, Átlagon felüli iskolázottság a zsidó polgárok körében Magyarországon, Zsido.com, ‏2018-06-29 (בהונגרית)
  32. ^ 2011. évi C. törvény: A lelkiismereti és vallásszabadság jogáról, valamint az egyházak, vallásfelekezetek és vallási közösségek jogállásáról
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפריחה_וההחמרה_של_מצב_היהודים_בהונגריה&oldid=37296441"