הפרעת אישיות פרנואידית
הפרעת אישיות פרנואידית היא הפרעת אישיות מאשכול א' בסיווג הפרעות האישיות. אנשים הסובלים מהפרעה זו מתאפיינים בחשדנות וחוסר אמון ארוך טווח באנשים ככלל. לרוב הם מסרבים לקחת אחריות על רגשותיהם ומטילים אחריות זו על אחרים. לעיתים קרובות הם עוינים ורגזניים[1][2].
| תחום | בריאות הנפש |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D010260 |
| סיווגים | |
| DSM-5 | 301.0 |
| ICD-10 | F 60.0 |
  | |
אבחנה עריכה
האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. על פי ה-DSM V[3] (המהדורה החמישית והעדכנית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) ההפרעה מתאפיינת בחוסר אמון בזולת ובחשד מתמיד שהאחרים חורשי רע. זהו דפוס חשיבה קבוע, המופיע במגוון הקשרים, החל מתקופת הבגרות המוקדמת בחייו של האדם.
א. על מנת שפסיכיאטר יאבחן אדם כסובל מהפרעת אישיות פרנואידית, עליו לזהות לפחות ארבעה מבין שבעת הסימפטומים הבאים:
- חשד בלתי מבוסס שאחרים הם נצלניים, פוגעניים או מוליכי שולל.
- עיסוק יתר בספקות בלתי מוצקים לגבי נאמנותם של חברים או שותפים.
- סירוב לתת אמון ולהיפתח בפני אחרים, בשל פחד שינצלו כנגדם את המידע באופן זדוני.
- פירוש של הערות או מאורעות נייטרליים כבעלי משמעות חבויה, המעידה על איום או זילזול.
- נטירת טינה מתמשכת ועקיבה; נטייה שלא לסלוח על פגיעות ועלבונות.
- תגובה כעוסה ותוקפנית כנגד איומים מדומיינים על אופיים או שמם הטוב.
- חשד חוזר ובלתי מוצדק שבן או בת הזוג בוגדים בהם עם אחרים.
ב. על הסימפטומים להופיע שלא במסגרת סכיזופרניה, הפרעה דו־קוטבית, דיכאון, דיכאון פסיכוטי, הפרעה פסיכיאטרית אחרת, או כתוצאה ממצב רפואי כלשהו.
מאפיינים קליניים עריכה
התכונה המרכזית של הסובלים מההפרעה היא נטייה חוזרת ובלתי מוצדקת לפרש את פעולותיהם של אנשים אחרים כמזלזלות או מאיימות במתכוון. הם מצפים שיסבלו מניצול או פגיעה מאחרים בדרך כלשהי. לעיתים הם חושדים בנאמנות קרוביהם וחבריהם. כתוצאה מהצורך המתמיד לעמוד על המשמר, אנשים עם הפרעת אישיות פרנואידית עשוים להפגין עוינות וחשדנות כלפי אנשים, ולהראות למתבונן מהצד כאנשים "קרים" ללא רגשות מעודנים. הם עשויים להפגין אפקט לבילי. הגישה החשדנית שלהם עלולה לעורר באחרים תגובות עוינות ובכך ליצור נבואה המגשימה את עצמה. בשל חוסר האמון של אנשים עם הפרעת אישיות זו בסביבתם, יש להם צורך חזק לשלוט ולכוון את סביבתם באמצעות הפעלת סמכות. הם לעיתים קרובות נוקשים במובן זה שדברים חייבים להתנהל בדרך שלהם בלבד[3]. לעיתים יסבלו מקנאה פתולוגית. הם נוטים לראות את רגשותיהם כחיצוניים להם, ולהשתמש במנגנון הגנה של השלכה - כלומר לייחס את הדחפים והמחשבות שאינם יכולים לקבל בעצמם לאחרים. מחשבות יחס ואשליות להם הם נותנים הסברים לוגים שכיחים בהפרעה זו. לרוב הסובלים מההפרעה קשת רגשות מוגבלת. הם מתגאים בהיותם רציונליים ואובייקטיביים, אך אינם כאלה בפועל. הם נותנים חשיבות רבה לעוצמה ודרגות, ומביעים בוז כלפי מי שהם תופסים כחלש, חולה, פגום או לקוי. בסיטואציות חברתיות עשויים להראות עסקיים ויעילים, אך מעוררים לעיתים קרובות פחד או קונפליקט באחרים[4].
מהלך ההפרעה ואופן התפתחותה עריכה
ההפרעה יכולה להיות מאובחנת כבר בילדות או בגיל הנעורים[5], ולהתבטא בבדידות ובקשרים לא מספקים, חרדה חברתית, תת-הישגיות בבית הספר, רגישות יתר, מוזרויות חשיבה ושפה ופנטזיות ייחודיות. ילדים אלה נוטים להראות כמוזרים ואקצנטריים[3]
תחלואה נלווית עריכה
אנשים עם הפרעת אישיות פרנואידית עלולים לפתח דיכאון, וכן הפרעה טורדנית כפייתית. תיתכן גם אפשרות של אבחנה של הפרעת אישיות נוספת לצד הפרעת האישיות הפרנואידית[3].
שכיחות עריכה
לפי ה-DSM V, שכיחות ההפרעה עומדת על כ-2.3%. ההפרעה שכיחה יותר בגברים[3]. ממצאי מחקרים מצביעים על אפשרות ששימוש בחומרים פסיכואקטיביים וכן מוצא אתני תורמים לסיכון להתפתחות ההפרעה[6]. כמו כן ההפרעה מופיעה יותר בקרב מי שיש להם קרוב משפחה החולה בסכיזופרניה או הפרעה דלוזיונלית[3]. ישנם מחקרים המצביעים על כך שההפרעה שכיחה יותר בקרב קבוצות אתניות מסוימות[7].
סוגיות תרבותיות הנוגעות לאבחנה עריכה
ישנן נסיבות חיים שאדם עשוי לעבור, וכן ישנם הקשרים חברתיים תרבותיים שעלולים להביא לאבחנה מוטעית של ההפרעה. השתייכות לקבוצות מיעוט שונות (בפרט מיעוט אתני), מהגרים ופליטים על רקע כלכלי או פוליטי. הסיבה היא שאנשים המשתייכים לקבוצות אלה נוטים מלכתחילה להציג התנהגות חשדנית ומתגוננת. סיבה נוספת היא הבדלים בין תרבויות בפירוש שניתן להתנהגות מסוימת. ישנן דרכי התנהגות שבתרבות אחת יפורשו כמבטאים אי אמון ובתרבות אחרת יפורשו אחרת. אי הבנה על רקע זה יכולה לעורר כעס וחשדנות שיגבירו את חוסר הביטחון של האדם החי בתרבות החדשה לו[3]. קיימת אמונה שגויה לפיה הפרעת אישיות פרנואידית שכיחה יותר אצל גברים הומוסקסואליים[4].
אבחנה מבדלת עריכה
הפרעת אישיות פרנואידית שונה מסכיזופרניה ומהפרעה דלוזיונלית בכך שבשתי הפרעות אלה ישנו גם מרכיב פסיכוטי ניכר, שאינו חלק מהתמונה הקלינית בהפרעת אישיות פרנואידית. בנוסף בהפרעת אישיות פרנואידית, דפוסי החשיבה האופייניים להפרעה יישארו יציבים גם במצב של הקלת התסמינים, זאת בשונה מסכיזופרניה או הפרעה דו־קוטבית שבה חשיבה פרנואידית תהפוך לפחות ניכרת במצבים של נסיגת המחלה.
שינויי אישיות על רקע מצב רפואי: על הפסיכיאטר המאבחן הפרעה זו לקחת בחשבון מחלות ומצבים רפואיים, בעיקר כאלה הקשורים למערכת העצבים והמוח, העלולים לעורר תמונה קלינית דומה לזו שתוארה לעיל.
הפרעת שימוש בחומרים: ישנם חומרים פסיכואקטיביים שהשימוש בהם עלול לעורר תמונה קלינית המזכירה את התמונה של הפרעת אישיות פרנואידית.
שינויי אישיות שמקורם בנכות ומוגבלות. על הקלינאי לקחת בחשבון בתמונה הקלינית שאנשים עם מוגבלות (למשל מגבלה חושית) עשויים בחלק מהמקרים להציג תמונה קלינית שתראה דומה לזו של הפרעת אישיות פרנואידית. זאת כיוון שבחלק מהמקרים יש תלות בסביבה וחשדנות כלפי הסביבה בהתבסס על ניסיון לא טוב בקבלת עזרה מהסביבה.
הפרעות אישיות אחרות ותכונות אישיות: אחד החסרונות של קונספט הפרעות האישיות בכללו הוא שיש דמיון בתמונה הקלינית ויש מכנים משותפים בין הפרעות אישיות שונות (בעיקר כאלה השייכות לאשכול מסוים). כך למשל הפרעת אישיות סיכיזוטיפלית והפרעת אישיות פרנואידית חולקות בסיס משותף בתמונה הקלינית: חשדנות, תחושה של האדם שהוא מנודה וחשיבה פרנואידית. ההבדל הוא במרכזיות החשיבה הפרנואידית בתמונה הקלינית הכללית. בהפרעת אישיות פרנואידית, החשיבה הפרנואידית תהייה במרכז התמונה הקלינית.
טיפול עריכה
- פסיכותרפיה - זהו טיפול הבחירה בהפרעה זו. לרוב חולים אלו לא יסתדרו היטב בקבוצות טיפול, ולכן מומלץ טיפול אישי[8].
- טיפול תרופתי - טיפול זה יוצע על מנת לעזור בתקופות של רגזנות או עוררות יתר, או במצבים בהם קיימת חשיבה דלוזיונלית[8].
שיקום עריכה
ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה
אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו לפחות 40% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפרעה נפשית, זכאי לקבל שירותי סל שיקום[9].
לקריאה נוספת עריכה
- Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, ninth edition.
- חנן מוניץ (עורך) פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, מהדורה שישית, דיונון 2016
- American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Disorders DSM 5th Ed. APA 2013
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך "הפרעת אישיות פרנואידית", באתר ויקירפואה
- הפרעת אישיות פרנואידית, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
הערות שוליים עריכה
- ^ Joseph Triebwasser, Eran Chemerinski, Panos Roussos, Larry J. Siever, Paranoid Personality Disorder, Journal of Personality Disorders 27, 2012-08-28, עמ' 795–805 doi: 10.1521/pedi_2012_26_055
- ^ Royce J. Lee, Mistrustful and Misunderstood: a Review of Paranoid Personality Disorder, Current Behavioral Neuroscience Reports 4, 2017-06-01, עמ' 151–165 doi: 10.1007/s40473-017-0116-7
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders DSM, 5, American Psychiatric Association, 2013, עמ' 649-652
- ^ 1 2 חנן מוניץ (עורך), 20 הפרעות אשיות, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, מהדורה שישית, דיונון, 2016, עמ' 484-485
- ^ Giles Newton-Howes, Lee Anna Clark, Andrew Chanen, Personality disorder across the life course, The Lancet 385, 2015-02-21, עמ' 727–734 doi: 10.1016/S0140-6736(14)61283-6
- ^ Gina T. Raza, Josephine M. DeMarce, Steven J. Lash, Jefferson D. Parker, Paranoid Personality Disorder in the United States: The Role of Race, Illicit Drug Use, and Income, Journal of Ethnicity in Substance Abuse 13, 2014-07-01, עמ' 247–257 doi: 10.1080/15332640.2013.850463
- ^ Gina T. Raza, Josephine M. DeMarce, Steven J. Lash, Jefferson D. Parker, Paranoid Personality Disorder in the United States: The Role of Race, Illicit Drug Use, and Income, Journal of Ethnicity in Substance Abuse 13, 2014-07-01, עמ' 247–257 doi: 10.1080/15332640.2013.850463
- ^ 1 2 Anthony W Bateman, John Gunderson, Roger Mulder, Treatment of personality disorder, The Lancet 385, 2015-02-21, עמ' 735–743 doi: 10.1016/S0140-6736(14)61394-5
- ^ סל שיקום למתמודדי נפש, באתר כל זכות