הפרעת דה-ריאליזציה

הפרעה דיסוציאטיבית, בריאות הנפש

הפרעת דה-ריאליזציהאנגלית: Derealization Disorder) היא הפרעה דיסוציאטיבית (הפרעת דיסוציאציה) שבה הסובל חש שינוי בתפיסה או בחוויה של העולם החיצוני, כך שהוא נראה מוזר ולא ממשי. הסביבה החיצונית נחווית כלא-ספונטנית, חסרת צבע רגשי וחסרת עומק. הפרעה זו עשויה להופיע כסימפטום דיסוציאטיבי של מצבים שונים, כמו הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שונות, ותיתכן גם כתופעת לוואי חולפת של שכרות, סמים, מחסור בשינה ולחץ.[1]

הפרעת דה-ריאליזציה
שם בלועזית Depersonaization / Derealization Disorder
תחום בריאות הנפש
סיווגים
DSM-5 300.6
ICD-10 F48.1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בעבר הייתה הפרעת דה-ריאליזציה הפרעה עצמאית ב-DSM. כיום, ב-DSM 5 הקריטריונים לאבחנה זו זהים לאלה של הפרעת דה-פרסונליזציה פרט למרכיב אחד בקריטריון א' (ראה פירוט האבחנה בהמשך). בספר הסיווג והאיבחון של הפרעות נפשיות של ארגון הבריאות העולמי ( ICD 10) דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה מהוות הפרעה אחת.[2]

איבחוןעריכה

לפי ה-DSM 5, פסיכיאטר יאבחן הפרעת דה-ריאליזציה/דה-פרסונליזציה בהתקיים התנאים הבאים.[1]

א. הופעה של התנסויות חוזרות או מתמשכות בדה-ריאליזציה או דה-פרסונליזציה או תסמינים מעורבים של שני המצבים גם יחד.

  1. דה-פרסונליזציה: חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מגופו ומתבונן בעצמו, במחשבותיו, רגשותיו תחושותיו ומעשיו מהצד. האדם חווה היעדר רגש, וחוסר תחושה פיזית וחווה היעדרות של תחושת עצמי.
  2. דה-ריאליזציה: חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מסביבתו ונמצא במצב דמוי חלום מעורפל. (למשל שינוי בתפיסת זמן, חוויה שדברים מתרחשים בהילוך איטי).

ב. במהלך חוויית הדה-ריאליזציה/דה-פרסונליזציה בוחן המציאות נשאר תקין.

ג. הסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או כל תפקוד אחר החשוב לאדם.

ד. ההפרעה אינה קשורה למצב פיזיולוגי או רפואי ואינה תוצאה של שימוש בתרופות או סמים

ה. ההפרעה אינה ניתנת להסבר טוב יותר באמצעות אבחנה אחרת כמו סכיזופרניה הפרעת פאניקה, הפרעת דיכאון מז'ורי הפרעת דחק אקוטית, PTSD, או הפרעה דיסוציאטיבית אחרת.

שכיחות ואפידמיולוגיהעריכה

באופן כללי כמחצית מהאוכלוסייה בעולם חוותה לפחות אירוע חולף אחד של דה-פרסונליזציה או דה-ריאליזציה. עם זאת השכיחות של ההפרעה המלאה היא כמובן נמוכה בהרבה. נתונים מארצות הברית מצביעים על שכיחות של כ־2% (דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה במשותף). אין הבדלים בין גברים לנשים מבחינת שכיחות ההפרעה.

גורמי סיכון פרוגנוסטייםעריכה

גורמים אישיותיים: אנשים עם ההפרעה מתאפיינים בדפוסי הגנה לא בוגרים כמו אידיאליזציה ודה-אבלואציה, השלכה ו- Acting Out ובסכמה מנותקת או לחלופין מחוברת מדי. סכמה מנותקת משמעה עכבות רגשיות ורקע של התעללות או הזנחה. סכמה מחוברת מדי היא תחושת אוטונומיה פגועה, וקשיים הקשורים לעצמאות וחוסר קומפוטנטיות.

גורמים סביבתיים: יש קשר ברור בין ההפרעה לבין חוויה של טראומה בילדות, לרבות התעללות רגשית, הזנחה רגשית ועוד. סטרסורים אחרים יכולים להיות התעללות או הזנחה פיזית או היות האדם עד לאלימות במשפחה. חשיפה לגורמי דחק חמורים מעלה את הסיכון להפרעה ושימוש בסמי רחוב שונים (MDMA, קטמין, מריחואנה ועוד) גם הוא.

מהלך ההפרעהעריכה

הגיל הממוצע להופעת ההפרעה הוא 16, אם כי ההפרעה יכולה להופיע באמצע הילדות. אצל פחות מ 20% ההפרעה מופיעה אחרי גיל 20 ואצל חמישה אחוזים ההפרעה מופיעה אחרי גיל 25. הופעת ההפרעה לאחר גיל 40 היא נדירה ביותר. הופעת ההפרעה יכולה להיות הדרגתית ויכולה להיות פתאומית וחדה. היא יכולה להיות מתמשכת מאד (שבועות או חודשים) או קצרה (עד מספר שעות או ימים). אצל חלק מהאנשים עם ההפרעה יש תקופות של החמרה ותקופות של הקלה. עם זאת ישנם גם אנשים שאצלם הסימפטומים הדיסוציאטיביים נשארים בעוצמה פחות או יותר קבועה לאורך שנים ולעיתים גם עשרות שנים. החרפות בחומרת הסימפטומים יכולות להתרחש על רקע של חשיפה לדחק נפשי, בין אם מדובר באירוע בדיד או בחיים שיש בהם יותר סטרס באופן כללי (למשל על רקע עומס רב בעבודה).

תיאור קליניעריכה

הפרעת הדה-ריאליזציה, כמו הפרעות דיסוציאטיביות אחרות, היא מצב תגובתי. כלומר, היא מתרחשת אצל חלק מהאנשים כתוצאה מחשיפה של האדם לאירוע מעורר דחק נפשי.[3][2] האדם עם דה-ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לבין העולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת מצלמה, או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של דז'ה וו או ז'מה וו. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים וסוריאליסטים. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה בתפיסה יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח. כמו כן ייתכנו שינויים בתפיסת הזמן (דברים נראים כאילו הם מתרחשים בהילוך איטי)[1][2]

תחלואה נלוויתעריכה

אבחנות של דיכאון חד קוטבי (דיכאון מז'ורי, ודיכאון מתמשך) נמצאו בשכיחות גבוהה בקרב אנשים שקיבלו אבחנה של דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה. (לא באו לאחר ההפרעה אלא היו לפניה / ביחד איתה) כמו כן הייתה שכיחות יחסית גבוהה של מספר הפרעות אישיות: בעיקר הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות גבולית, והפרעת אישיות טורדנית-כפייתית. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לא הופיעה בשכיחות גבוהה.

אבחנה מבדלתעריכה

מצבים פיזיולוגיים / רפואייםעריכה

  • מצבים נוירולוגיים כמו אפילפסיה, מיגרנות וזעזוע מח קל.[4]
  • תסמונות וסטיבולריות (הפרעה בשיווי משקל). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הווסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או דלקת, המוח מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.[5]
  • יש קשר בין תת-רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה-ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.[6]
  • בעיות שינה חמורות (חוסר שינה) יכולות להיות קשורות לדיסוציאציה בכלל ודה ראליזציה בפרט.[7]

מצבים הקשורים לסמיםעריכה

הפרעות נפשיות שונותעריכה

טיפולעריכה

כאשר ההפרעה היא משנית להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית. כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים פסיכותרפיה דינמית, קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.[9]

יש ניסיון גם בטיפול באמצעות גירוי מגנטית (TMS).[10]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ח. מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה, הוצאת דיונון, 2016.
  • מיקי דורון , טראומה והטיפול בה. הוצאת המחבר, 2016
  • John Allison O'neil, Paul F Dell, Dissociation and the Dissociative Disorders, Routledge, 2009 Onno Van Der Hart, Suzette Boon, Kathy Steele, Coping with Trauma-Related Dissociation, Skills Training for Patients and Therapists, W. W. Norton & Company, 2011
  • Elizabeth F. Howell, The Dissociative Mind, Routledge, 2013
  • David Pearson, Fiona Kennedy, Helen Kennerley, Cognitive Behavioural Approaches to the Understanding and Treatment of Dissociation, Routledge, 2013

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 5, 2013, פרק Dissociative Disorders, עמ' 302-306. (בeng)
  2. ^ 1 2 3 אגוד הפסיכיאטריה בישראל ומשרד הבריאות (עורכים), הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, תל אביב: הוצאת דיונון - אוניברסיטת ת"א, 2004, פרק הפרעות נאורוטיות תלויות דחק וסומטופורמיות., עמ' 182-183. (בעב)
  3. ^ מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאה עצמית, 2016, פרק 5 דיסוציאציה, עמ' 81-104
  4. ^ Lambert MV, Sierra M, Phillips ML, David AS (2002). "The spectrum of organic depersonalization: a review plus four new cases". The Journal of neuropsychiatry and clinical neurosciences 14 (2): 141–54. 
  5. ^ J. Venhovens, J. Meulstee, W. I. M. Verhagen, Acute vestibular syndrome: a critical review and diagnostic algorithm concerning the clinical differentiation of peripheral versus central aetiologies in the emergency department, Journal of Neurology 263, 2016-11-01, עמ' 2151–2157 doi: 10.1007/s00415-016-8081-8
  6. ^ Hunter EC, Sierra M, David AS (2004). "The epidemiology of depersonalisation and derealisation. A systematic review". Social psychiatry and psychiatric epidemiology 39 (1): 9–18. PMID 15022041. doi:10.1007/s00127-004-0701-4. 
  7. ^ Dalena van Heugten – van der Kloet, Rafaele Huntjens, Timo Giesbrecht, Harald Merckelbach, Self-Reported Sleep Disturbances in Patients with Dissociative Identity Disorder and Post-Traumatic Stress Disorder and How They Relate to Cognitive Failures and Fantasy Proneness, Frontiers in Psychiatry 5, 2014-02-19 doi: 10.3389/fpsyt.2014.00019
  8. ^ Mintzer MZ; Stoller KB; Griffiths RR (נובמבר 1999). "A controlled study of flumazenil-precipitated withdrawal in chronic low-dose benzodiazepine users". Psychopharmacology (Berl) 147 (2): 200–9. PMID 10591888. doi:10.1007/s002130051161. 
  9. ^ חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, תל אביב: דיונון, 2016. (בעברית)
  10. ^ RACHID, FADY, Treatment of a Patient With Depersonalization Disorder With ... : Journal of Psychiatric Practice®, Journal of Psychiatric Practice doi: 10.1097/PRA.0000000000000214

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.