פתיחת התפריט הראשי

הפרעת התנהגותאנגלית: Conduct disorder) היא דפוס מתמשך ועקבי של פגיעה בזכויות אחרים במשך שנה לפחות. ההפרעה כוללת טווח רחב של תבניות התנהגויות חוזרות, אנטי-חברתיות, תוקפניות ומרדניות, שיש בהן הפרה של הזכויות הבסיסיות של אחרים או של נורמות וחוקים חברתיים תואמי גיל כגון הרס רכוש, אגרסיביות כלפי אנשים ובעלי חיים, גניבות, שקרים, התגרות, תקיפה מינית, השתמטות מבית הספר ובריחה מהבית. הם אינם מצייתים להוראות ההורים והמערכת החברתית והלימודית, אינם רגישים לביקורת החברה והמשפחה וחוזרים על התנהגויותיהם ההרסניות ללא למידה מניסיון.

הפרעת התנהגות
MeSH D019955
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

במחקרים נמצא קשר בין הפרעת התנהגות לבין חוסר אמפתיה. כן נמצא כי קיים קשר הדוק בינה לבין הפרעת ילדות מוקדמת יחסית - הפרעת התרסה התנגדות: רוב הלוקים בהפרעת התנהגות אובחנו בילדותם גם כבעלי הפרעת התרסה התנגדות, ובנוסף מתוך הלוקים בהפרעה המוקדמת, כרבע מפתחים בהמשך הפרעת התנהגות.[דרוש מקור] בבגרות, עלולים חלק מהלוקים בהפרעת התנהגות לפתח הפרעה חמורה יותר - הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, להגיע להתנהגות עבריינית חמורה, ואף לפתח פסיכופתיה אם קיימת נוכחות של מאפייני קהות לב בילדות המוקדמת.[1] למשל, הפרעת התנהגות עם מאפיין של קהות לב מקושרת לפגיעה ביכולת לזהות את רגשותיו של הזולת מתוך הבעת הפנים שלו.[2] הפרעת קשב היא תחלואה נלוות נפוצה להפרעת התנהגות.[3]

בישראל בסקר הלמ"ס שנערך ב-2012 דווח על 649 ילדים המאובחנים עם בעיות התנהגות בחינוך הקדם יסודי, 9,081 ילדים מאובחנים בחינוך היסודי, ו-3,276 ילדים מאובחנים בחינוך העל יסודי. ניתן להניח שיש רבים שאינם מאובחנים.[4]

תוכן עניינים

אבחון הפרעת התנהגותעריכה

לפי המדריך האבחוני DSM-IV-TR, הפרעה זו מאובחנת כאשר היא נמשכת לפחות שנה, וכוללת לפחות שלושה מהקריטריונים הבאים:

  • התנהגות אלימה כלפי אנשים או בעלי חיים - בריונות, איומים, קטטות, שימוש בכלי נשק מסוכנים, אכזריות פיזית, גניבה תוך התעמתות עם הקורבן (על ידי שוד או סחיטה), או כפיית מגע מיני.
  • הרס רכוש - על ידי הצתה מכוונת או באמצעים אחרים.
  • גניבה או הונאה - פריצה לבתים או מכוניות, שימוש רב בשקרים במטרה להשיג דברים או להימנע ממחויבויות, וגניבת חפצים בסתר.
  • הפרה משמעותית של חוקים - שוטטות לילית ללא אישור ההורים לפני גיל 13, בריחה מהבית למהלך הלילה לפחות פעמיים או לפחות פעם אחת לאורך זמן, והיעדרות מבית הספר לעיתים קרובות לפני גיל 13.

האבחנה ניתנת בתנאי שההתנהגות פוגעת משמעותית בתפקוד הלימודי, החברתי או התעסוקתי. בנוסף, אם האדם הוא מעל לגיל 18, יש לוודא שהוא לא עונה גם על הקריטריונים של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית.

שכיחותעריכה

ההפרעה נחשבת נפוצה יחסית בקרב ילדים מתחת לגיל 18 - 6%-16% מהבנים ו-2%-6% מהבנות לוקים בה, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון סביבתיים כגון עימותים משפחתיים, קיפוח חברתי-כלכלי, והתנהגות אנטי-חברתית של ההורים או אלכוהוליזם של אחד מהם.

טיפולעריכה

טיפול בהפרעת התנהגות הוא משמעותי ביותר, ועשוי לעזור מאוד לאדם הלוקה בה, שעלול להידרדר להפרעות נפשיות חמורות יותר. לטיפול זה קיימת חשיבות גם עבור החברה, שעלולה להמשיך ולהיפגע מהתנהגותו האלימה של הלוקה בהפרעה, אם לא יטופל. טיפולים יעילים כוללים שילוב של טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב שלהם לפרט, יחד עם התערבות ושינוי בסביבה בה הוא חי, למשל הדרכת הורים אינטנסיבית או טיפול משפחתי. לעיתים הנסיבות ותנאי הסביבה הקשים בהם חי הילד מחייבות העברה שלו לסביבה חדשה, אך לא פעם שינוי כזה לא מונע את שימור או החמרת ההפרעה לטווח הארוך, אם לא מתקיים טיפול אינטנסיבי מקביל. לעיתים גם קיימת נטייה של החברה לנקוט גישה מענישה כלפי הפרט התוקפני בשל הנזק שהוא גורם לסביבתו, אך גישה זו לרוב רק מחריפה את ההתנהגות, אם לא מתקיים טיפול משקם.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה