הפרעת חרדה

הפרעות חרדה הן קבוצה של הפרעות נפשיות, אשר הסובלים מהן חווים תחושות עזות של חרדה המופיעות בעיתוי בלתי הולם, לא חולפות תוך זמן קצר ומפריעות לניהול חיים תקינים. ניתן לסווג הפרעות חרדה לחרדות כלליות, שאינן תלויות בגירוי ספציפי, או בגירוי שלא יגרום לחרדות אצל רוב בני האדם; ולחרדות מצביות הנובעות ממצב שנראה לרוב בני האדם מאיים, אם כי לא כולם חשים חרדה כתוצאה ממצבים אלו. דוגמה לחרדה מצבית היא "חרדת בחינות" המופיעה בעוצמות שונות אצל אנשים שונים.

הפרעת חרדה
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול בוספירון, prochlorperazine, amobarbital, bromodiphenhydramine, קלוראזפאט, cidoxepin, meprobamate, levomepromazine, פראזפאם, ונלפאקסין, אוקסאזפאם, כלורפרומאזין, טמאזפאם, פרופרנולול, chlormezanone, הלאזפאם, מידזולם, כלורדיאזפוקסיד, סרטרלין, הידרוקסיזין, אלפראזולאם, פלובוקסמין, דיאזפאם, maprotiline, נורטריפטילין, לוראזפאם, אולנזאפין, קווטיאפין, דולוקסטין, פלואוקסטין, פארוקסטין, קלונאזפאם, ריספרידון, מירטזפין, Citalopram, אסציטלופרם, פרגאבאלין עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 286227 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D001008
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מושגים יסודייםעריכה

הפרעות חרדה מורכבות מחרדה קבועה ומהתקף חרדה. החרדה הקבועה נמצאת כל הזמן ברקע, ולרוב גורמת לסובלים מחרדות מצביות להימנע מן הגירוי הגורם להתקף, לדוגמה אדם הסובל מבעת-סגור (קלאוסטרופוביה) יימנע מלהשתמש במעליות. התקפי חרדה - מכונים גם התקפי בהלה, מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה, לרוב כתוצאה מחשיפה לגורם הגירוי. החשיפה יכולה להיות ישירה או עקיפה, לדוגמה אדם הסובל מחרדה מחרקים עלול לחוות התקף גם מצפייה בחרק בטלוויזיה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר - עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם או ברח). ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעיתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.

סוגים שכיחים של הפרעות חרדהעריכה

חרדה חברתית - המאפיין את החרדה החברתית הוא הופעתם של סימפטומי חרדה, עד התקף חרדה מלא, בשל עשיית פעולה בעלת אופי חברתי כלשהו. דיבור לפני קהל, למשל, עלול ליצור חשש גם אצל אדם שאינו חרד חברתית, אך אצל הלוקה בחרדה חברתית, החשש יהיה גדול בהרבה ויקשה על חייו באופן ממשי. גם פעילויות שאינן גורמות לאדם נורמלי כל חרדה, כמו כתיבה בציבור או אכילה בפומבי ואפילו הצבעה בבחירות, יכולות להיראות כה מפחידות לחרד חברתית, עד שהכורח להימנע מהן יכתיב את מסלול חייו. סימפטומי החרדה הפוקדים את האדם יוצרים מעגל קסמים, שכן לחרדתו הראשונית נוספת חרדה נוספת, עזה לא פחות, שמא אחרים ישימו לב למצוקתו. מעריכים ש-1 מכל 13 אנשים בעולם סובל מבעיה נפשית זו.

הפרעת חרדה מוכללת - חרדה שאינה אפיזודית, אלא מתמשכת. הסובלים ממנה מתמודדים עם תסמינים פסיכולוגים וגופניים כאחד הכוללים לדוגמה, הפרעות שינה, קצב לב מהיר, כאבי ראש, קוצר נשימה ועוד. במישור הרגשי והקוגניטיבי היא גורמת לדאגה וחרדה בלתי פוסקות לגבי מספר תחומי חיים מרכזיים, וכן קשיי קשב. שכיח מאוד שהפרעה זו נלוות להפרעות פסיכיאטריות נוספות.

פוביות - בנוסף לפוביות הקשורות להפרעות החרדה שלעיל, ישנן פוביות הקרויות "פשוטות" וממוקדות בחשש עז מפני מצב מסוים או אובייקט מסוים. מושאים אופייניים לפוביות הם נחשים, מקומות סגורים מקומות גבוהים. עד היום, נרשמו עד עתה למעלה מ-250 פוביות. כמו בחרדות שנמנו קודם, גם כאן הופך הצורך להימנע מפגישה עם מושא החרדה למרכזי בחייהם של בעלי הפוביה. ידוע על לוקים בפחד מזריקות שנמנעים כליל מטיפול רפואי, ועל כאלו שמפחדים מרופאי שיניים ומנסים לעקור שן כואבת בצבת. תגובה קיצונית לפוביה עלולה להיות עילפון.

הפרעת פאניקה - הפרעה המתפתחת אצל חלק מהאנשים שעברו התקף חרדה. הפרעה זו מאופיינת בפחד מתמשך מהתקף חרדה נוסף או השלכותיו. כתוצאה מפחד זה האדם מאמץ התנהגויות והימנעויות שלדעתו מגינות עליו מפני התקף נוסף או מונעות השלכות שהוא חושש מהן בזמן התקף. בפועל התנהגויות אלו מחזקות את ההפרעה וגורמות להגבלה הולכת וגוברת בחיי האדם, עד לפיתוח אגורפוביה המונעת מהאדם לתפקד מחוץ לביתו.

אגורפוביה - פחד מיציאה מחוץ לבית, פחד ממרחבים גדולים ופתוחים כגון: כבישים, רחבות וכו'. לעיתים קרובות מתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור. הביטויים לכך יכולים להיות על ידי כך שהאדם מקבל שיתוק בעת רצונו לבצע פעולות פשוטות ואו ביטויים לא רצוניים שיפריעו לו בעת תפקודו מחוץ לביתו.

האגורפוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית על מנת לא לגרום להחרפת החרדה. אלו שלא חוו אותה מתקשים להבין את עוצמת הקושי שלפניו עומד האגורפוב בשעה שהוא מנסה לגבור על חרדתו.

גורמים אחרים היוצרים פוביות פשוטות: מקומות סגורים (קלסטרופוביה), מקומות גבוהים (אקרופוביה), חתולים (פלינופוביה), עכבישים (ארכנופוביה).

גורמיםעריכה

למערכת הגופנית מפיקת החרדה יש ערך אבולוציוני ברור. סיכוייו של אורגניזם להותיר ולדות גדל, אם קיים בו מנגנון הגורם לו להימנע מגירויים אשר מסכנים את בריאותו או חייו.

מחקרים הראו כי הפרעות חרדה הן בחלקן נלמדות ובחלקן מולדות. לדוגמה, כאשר חשפו גורי קופים לצילום וידאו של נחשים לראשונה הם לא פחדו מהם, אולם בעזרת יצירת התניה שלילית הצליחו ליצור באותם קופים תגובת פוביה מנחשים.

מחקרי תאומים ותורשה מראים שיש מרכיבים גנטיים לנטייה להפרעות חרדה. מניחים שכמו בליקויי נפש אחרים גם כאן מחסור במוליך העצבי סרוטונין מהווה גורם. גם לפוביות תורמת הגנטיקה, אך נראה שיש בהן בנוסף מרכיב התנהגותי חזק. זאת אומרת שניתן להתנות חרדות.

לגבי חרדה חברתית, התברר שאפשר לאבחן אותה כבר מגיל מאוד צעיר, והחרדים חברתית מאופיינים כבר מינקות בקצב פעימות לב גבוה יותר.

התאוריה הפרוידיאנית מתארת פוביות וחרדות כאילו הן נובעות מהשלכות של תסביכים וקונפליקטים בלתי פתורים.

במקרה הידוע של האנס בן ה-5 סבר פרויד שחרדתו של הילד מפני סוסים מבטאת את קנאתו האדיפלית באביו, ואת חששו שהאבא יסרס אותו בעטיה. הסברים כאלו אינם מקובלים כיום.

הגישה הביהביוריסטית וניתוח ההתנהגותעריכה

על פי הגישה הביהביוריסטית הפרעת חרדה היא סוג של התנהגות עם רגשות שליליים נלווים שסיבותיה בעברו של הפרט. האדם נולד לעולם עם מתגונני הגנה רפלקסיביים נגד גירויים כגון כאב, חום קיצוני, מכות חשמל, רעש חזק, וכן הלאה[1]. גירויים אלה נחשבים לאבריסיביים (מעוררי דחייה) מכיוון שמעוררים באדם התנהגות של בריחה או הימנעות. באמצעות תהליך ההתניה הקלאסית הסביבה יכולה ליצור באדם תגובת פחד לגירוי נייטרלי. למשל ילד שנמצא בחדר חשוך (גירוי נייטרלי) שומע לפתע קול חזק של רעם (גירוי אברסיבי מולד). בין הגירויים יכול להיווצר קשר מותנה והילד יפחד להישאר לבד בחושך.

אם ילד נמצא בסביבת בית ספר, אשר בה ילדים שצוחקים עליהם ומתייחסים אליהם בחוסר כבוד, גם מתעללים בהם פיזית, אצל הילד נוצר קשר בין הגירוי חברתי שצוחקים על מישהו לבין האלימות והבריונות שבאים בהמשך. במצב כזה, אם הילד יאמר משהו שבעקבותיו יצחקו עליו, הצחוק של התלמידים יהווה השפעה של גירוי מעניש, וההתנהגות של הילד תוענש (תרד בתדירותה), בנוסף יתלוו הרגשות שליליות של פחד. תהליך זה מתאר היווצרות של חרדה דרך ההתניה האופרנטית בסביבות חברתיות. תלויות עונשיות מובילות להפרעת חרדה חברתית[2].

ילד שגדל במשפחה, בה הוא קיבל הענשות בצורת נזיפות או אלימות פיזית, יתחיל לסבול מהפרעת חרדה בסיטואציות חברתיות אחרות.

דרכי טיפולעריכה

שימוש בתרופות נוגדות דיכאון (כגון תרופות משפחת ה-SSRI) מקובל כיום לטיפול בהפרעות חרדה שונות אף שבמקרים רבים תרופות אלה אינן יעילות. גם בנזודיאזפינים נלקחים כטיפול לחרדה. השפעתם קצרת טווח והם נחשבים ליעילים אבל בשימוש ממושך השפעתם נחלשת והם עלולים לגרום להתמכרות. בעבר נלקחו גם תרופות מסוג חוסמי בטא, אולם כיום הן נהוגות פחות בשל מקרים של דום לב.

בטיפול התנהגותי מוכנס המטופל בהדרגה לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה שאמורות לעזור לו להתמודד עם הפחד. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי עובדים עם המטופל על התמודדות היפותטית עם הסיטואציה המאיימת תוך זיהוי עיוותי חשיבה ושימוש בהיגדים פנימיים חיוביים.

מבחינה קוגניטיבית הילד לומד טכניקות שונות העוזרות לו להתמודד עם המחשבות השליליות שלו ומבחינה גופנית, הילד מתרגל טכניקות שונות כדי לשלוט במידה מסוימת ברמה הגופנית הנלוות לחרדה. זה עוזר לילד לקבל שליטה על תגובותיו הגופניות (לוטן, 2016).

הטיפול הפסיכולוגי הוא היעיל ביותר להפרעת החרדה, כ- 80 % -75 % מהמטופלים מגיבים לטיפול וחווים ירידה משמעותית ברמות החרדה וההימנעות, הישגי הטיפול נשמרים לאורך זמן גם לאחר תום הטיפול.

בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, מציגים לפני המטופל גם מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו.

טיפול נוסף, הנוגע לתסמינים הגופניים של חרדות, הוא טיפול באמצעות ביופידבק. טיפול זה משלב טיפול בהיבטים הגופניים (פיזיולוגיים), הנובעים מן החרדה, יחד עם טיפול פסיכולוגי, לטיפול בהיבטיה הקוגניטיביים של החרדה.

שיטת טיפול נוספת היא אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי - היא שיטת טיפול לא חודרני העושה שימוש בפולסים של זרמי חשמל זעירים (mA מיקרו-אמפר) על-פני מוחו של המטופל. טיפול זה מופעל על ידי מטופל עצמו.

שיטה חדשה יחסית (ABM - attention bias modification), שנמצאת עדיין בתהליכי מחקר, מדגישה את נושא הפניית הקשב המוגברת אל איומים אצל מטופלים עם הפרעות חרדה, ומנסה להפנות את הקשב שלהם לגירויים נייטרליים במטרה להרגיע חרדה, למשל באמצעות תרגול בתוכנת מחשב המיועדת לכך.[3]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הפרעת חרדה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Cooper, John O., Applied behavior analysis, Upper Saddle River, N.J.: Pearson/Merrill-Prentice Hall, 2nd ed, 2007
  2. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Science and human behavior., New York,: Macmillan, [1953]
  3. ^ האינטרנט מחליף את התרופה: תוכנת מחשב חדשה מסייעת להפיג חרדות, באתר TheMarker‏, 16 בינואר 2013

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.