הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים

הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים הייתה ארגון השבת ילדים יהודים ליהדות, ארגון שפעל במשך מספר שנים לאחר מלחמת העולם השנייה.

רקעעריכה

לאחר מלחמת העולם השנייה נמצאו אלפי ילדים יהודים, ניצולי השואה, בידי נוצרים בכל רחבי אירופה, שקיבלו אותם מידי הוריהם והבטיחו לשמור עליהם עד תום המלחמה, בין אם תמורת תשלום או מתוך אלטרואיזם. רבים מההורים של ילדים אלה נרצחו בשואה. ארגונים יהודיים, בראשם הסוכנות היהודית, ביקשו להשיב ילדים אלה אל היהדות, וביקשו ליצור קשר עם נוצרים אלה ולבקש מידיהם את הילדים היהודיים. ב-1945 הוקם לשם כך ארגון יהודי-ציוני שנקרא "הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים", ארגון שמטרתו הייתה לפדות ילדים אלה בכסף מידי הנוצרים, לייסד למענם כפרי ילדים ולהעניק להם חינוך חלוצי (כולל לימוד עברית וחיי שיתוף). את הארגון יזם השליח הארצישראלי אריה לוי שריד, בתמיכה חלקית של המפלגות הציוניות, הג'וינט, הסוכנות היהודית ותנועות הנוער.

קשייםעריכה

רבים מהילדים היהודים ראו את הנוצרים שהחזיקו בהם כהוריהם, מכיוון שבתחילת השואה היו צעירים מכדי לזכור את הוריהם. במקרים כאלה סירבו לעיתים הילדים לעזוב את הנוצרים שהחזיקו בהם. נוצרים רבים נקשרו מבחינה נפשית אל הילדים שהחזיקו, והתקשו להיפרד מהם. לעיתים שילמו הארגונים היהודיים כסף לנוצרים אלה, בין אם מתוך הכרת תודה, בין אם מכיוון שראו את מצבם הדחוק של הנוצרים לאחר המלחמה, בין אם מכיוון שהנוצרים דרשו זאת. לעיתים נקשרו הנוצרים לילדים וסירבו למסור את הילדים לידי הארגונים היהודיים, ובמקרים רבים נאלצו הארגונים לפנות לרשויות החוק או לבית משפט מקומי כדי לקחת את הילד.

בנוסף, ניסו הארגונים היהודיים להשיב ליהדות יתומים שהגיעו עם הפליטים ששבו מברית המועצות (רפטריאציה). הוריהם נספו במלחמה והם נמסרו לבתי יתומים מעורבים. חלקם שבו לפולין עם מחנכים יהודים, ונעשה ניסיון להעבירם לבתי ילדים בהנהלה ציונית.

תוצאות פעילות הקואורדינציהעריכה

עד שנת 1946 נפדו רוב הילדים שביקשה הקואורדינציה לפדות. מעל לחמישים פנימיות הוקמו על ידי הוועד היהודי ובהן נקלטו כ-3,800 ילדים, רובם יתומים שנאספו לאחר ששרדו את השואה בכפרים, במשפחות נוצריות וביערות. בשנת 1947 ההצלחה התמעטה עקב מחסור במימון. בשנת 1949 נסגרה הקואורדינציה.

ארגונים נוספים שפעלו בנושאעריכה

חוגי היהדות הדתית (בעיקר המזרחי) פעלו בנפרד ובאופן מצומצם יותר למען פדיון ילדים. ישעיהו דרוקר[1] עסק בפדיון יתומים והקים שני בתי ילדים בשלזיה בעידודו של הרב דוד כהנא. הרב שלמה שנפלד מאנגליה הקים את "ועד החירום הדתי" והוציא מפולין 250 ילדים ובני נוער, באמצעות אשרות כניסה בריטיות.[2] הרב הראשי לארץ ישראל, יצחק הרצוג, ערך מסע באירופה והפעיל רשת של אנשים שאיתרו ילדים והוציאו אותם ממשפחות וממוסדות, תמורת סכום של כ-50 דולר לילד. למעלה מ-500 ילדים כאלה הגיעו לארץ ישראל ברכבת שנקראה על שמו, "רכבת הרצוג".[3]

פעילים מרכזייםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על ישעיהו דרוקר ופועלו לאחר המלחמה, באתר יד ושם
  2. ^ נחום בוגנר, הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  3. ^ דוד חרמץ, פייק היסטורי סטורי, 471, העיתון האזורי לציבור הדתי, עמ' 6–8. חרמץ מתבסס על אמונה נחמני-גפני, אשר כתבה דוקטורט על הוצאת ילדים מבתי נוצרים לאחר השואה