הקודקס ההיפאטי
הקודקס ההיפאטי (בלארוסית: Іпацьеўскі летапіс; רוסית: Ипатьевская летопись; אוקראינית: Іпатіївський літопис) הוא אסופה של שלושה כרוניקות של רוס - הכרוניקה הרוסית הראשונה, הכרוניקה של קייב והכרוניקה של גליציה-ווהלין. הקודקס נכתב בסלאבית כנסייתית עתיקה עם השפעה סלאבית מזרחית. הכרוניקה המשולבת של קייב ושל גליציה-ווהלין מופיעה במספר כתבי יד נוספים, ונקראת לפעמים "הכרוניקה ההיפאטית".
כתב היד וגלגוליו
עריכהלפי סימני המים על הדפים, כתב היד נכתב כנראה סביב שנת 1420, ככל הנראה בפסקוב, על בסיס מקור דרומי, שנכתב כנראה בסוף המאה ה-13.[1] בשנת 1767 מוזכר כתב היד לראשונה, ונאמר כי הוא נרכש מהמנזר ההיפאטי בקוסטרומה, וכעת הוא נחקר בספריית האקדמיה הרוסית למדעים. ככל הנראה הקודקס נמסר לקיסרית יקתרינה השנייה (1762-1796), בעקבות ביקורה במנזר בקוסטרומה (14–15 במאי 1767), שהיה חלק מ"מסע הוולגה" שערכה בחודשים מאי-יוני 1767. יקתרינה התעניינה מאוד בהיסטוריה העתיקה של רוס, ואספה העתקים רבים של כרוניקות ישנות. אחת ממטרות המסע שלה הייתה להשיג כתבי יד ייחודיים, ולכן התלוו אליה גם אנשי מדע, ביניהם הרוזן ולדימיר גריגורייביץ' אורלוב (1743–1831), אז מנהל האקדמיה למדעים, והוא מתאר ביומנו כיצד הגיע לסיכומים עם ראשי המנזרים בהם ביקרו כי ישלחו כתבי יד לארמון.[2]
בשנת 1768 פורסם דו"ח ראשוני על כתב היד, אך למרות זאת הוא נותר בלתי ידוע לחוקרי ההיסטוריה של רוסיה עוד עשרות שנים. רק ב-1809 הוא הגיע לידי הסופר וההיסטוריון ניקולאי קרמזין, בעקבות גילוי קודקס חלבניקוב הדומה לו, שנכתב בסביבות 1560. קרמזין ציטט מהקודקס בסדרת הספרים המונומנטלית שלו על ההיסטוריה הרוסית, אותה החל לפרסם ב-1816, ואז נודע לציבור הרחב על דבר קיומו של הקודקס. בשנת 1843 הודפס הקודקס לראשונה, במסגרת האוסף השלם של כרוניקות רוסיות, אך ללא הכרוניקה הראשונה בקודקס. רק ב-1871 הודפס הקודקס בשלמותו עם חילופי נוסחאות מכתבי יד מקבילים.[3]
תוכן ומקורות
עריכההקודקס מכיל שלוש כרוניקות שממשיכות אחת את השנייה:
- הכרוניקה הרוסית הראשונה (כוללת את השנים 852–1113) - העותק השני בעתיקותו של כרוניקה זו, אחרי הקודקס הלברנטי. כרוניקה זו מתארת את תולדות רוס של קייב עד לראשית המאה ה-12, מעט לפני שקיעתה. זהו המקור המידע העיקרי אודות תקופה זו.
- הכרוניקה של קייב (1118 - 1198) - מתארת בפירוט רב את תולדות רוס של קייב במאה ה-12.
- הכרוניקה של גליציה-ווהלין (אנ') (המאה ה-13) - במקור לא מדובר בכרוניקה של ממש, אלא תיאור רציף של האירועים, אך בגרסה של הקודקס ההיפאטי הוכנסו תיארוכים.[4] כרוניקה זו מורכבת מהכרוניקה של גליציה (1201–1260) והכרוניקה של ווהלין (1261–1292).
הקודקס חובר כנראה בסוף המאה ה-13.
"הכרוניקה ההיפאטית", כלומר הצירוף של הכרוניקה של קייב עם הכרוניקה של גליציה-ווהלין, השתמרה גם בכתבי יד מאוחרים יותר, שרובן משקפות גרסה שונה מזו של הקודקס ההיפאטי עצמו. ההבדל העיקרי והבולט ביותר הוא המסגרת הכונולוגית בכרוניקה של גליציה-ווהלין, שקיימת רק בקודקס ההיפאטי והעתקותיו, וכנראה משקפת עריכה מאוחרת של הכרוניקה העתיקה.
כתבי יד נוספים של הכרוניקה:
- קודקס חלבניקוב (אנ') (נכתב סביב 1560) - ממנו הועתקו עוד שני כתבי יד.
- כתב יד ארמולב וכתב יד נוסף נכתבו במאה ה-17 והם מבוססים על קודקס חלבניקוב וגרסאות נוספות שאבדו. בכתבי יד אלו יש תוספות, בין השאר אודות מלכי פולין, הונגריה וליטא.
- כרוניקת הוסטין (אנ') מן המאה ה-17 וכתבי היד שהועתקו ממנה, שכוללת גם המשך עד לסוף המאה ה-16.
- עותקים של הקודקס ההיפאטי מתחילת המאה ה-19.
לקריאה נוספת
עריכהמהדורות
עריכה- Izbornyk (1908). Лѣтопись По Ипатьевскому Списку [The Chronicle according to the Hypatian Codex]. Complete Collection of Russian Chronicles (PSRL). Volume 2. 3rd Edition. Col. 15. Saint Petersburg: Typography of Edward Prats
- Perfecky, George A. The Hypatian Codex Part Two: The Galician–Volynian Chronicle. An annotated translation by George A. Perfecky. Munich: Wilhelm Fink Verlag, 1973.
מחקר
עריכה- Maiorov, Alexander V. (November 2018). ""I Would Sacrifice Myself for my Academy and its Glory!" August Ludwig von Schlözer and the Discovery of the Hypatian Chronicle". Russian History 45 (4). Brill: 319–340.
- Kloss, Boris M., and Giorgio DiMauro. “Copies of the Hypatian Chronicle and Their Textology”, Harvard Ukrainian Studies, vol. 29, no. 1/4, 2007, pp. 129–47.
- usupović, Adrian, The Chronicle of Halych-Volhynia and Historical Collections in Medieval Rus’. Leiden: Brill, 2022.
