הקונגרס הציוני העולמי העשרים ושניים
הקונגרס הציוני העשרים ושניים התקיים ב-9 – 24 בדצמבר 1946 בעיר בזל שבשווייץ.
 | |
| מטבע הקונגרס | |
| מיקום |
בזל  |
|---|---|
| עיר | בזל |
| מדינה |
 שווייץ |
| תאריכים | 9 בדצמבר 1946 – 24 בדצמבר 1946 (16 ימים) |
| נשיא | חיים ויצמן |
| משתתפים | |
  | |
הקונגרס היה הראשון לאחר מלחמת העולם השנייה ועמד בסימן השואה, שבעקבותיה מספרם של צירי יהדות מזרח אירופה ירד ואילו מספרם וכוחם של צירי אמריקה עלה.[1] הרוויזיוניסטים שבו להסתדרות הציונית לאחר 11 שנה.[2] הקונגרס היה הקונגרס האחרון לפני הקמת מדינת ישראל.
הרכב
עריכההבחירות לנציגי ארץ ישראל בקונגרס נערכו בנובמבר 1946. בבחירות השתתפו 205,088 איש, אך 8889 קולות נפסלו ומספר הקולות הכשרים עד על 196,189.[3][4]
| מפלגה | אות | קולות | מנדטים | ||
|---|---|---|---|---|---|
| מפא"י | א | 68,939 | 28 | ||
| המזרחי | ב | 4299 | 2 | ||
| ברית הצה"ר המאוחדת | ג | 26,964 | 11 | ||
| התאחדות התימנים | ה | 1,640 | 1 | ||
| הפועל המזרחי | ו | 19,176 | 8 | ||
| העובד הציוני | ח | 3,445 | 1 | ||
| תנועת העם | כ | 699 | |||
| מכבי | כב | 1321 | |||
| העובדים התימנים | לא | 297 | [א] | ||
| העובד הדתי | לג | 906 | [ב] | ||
| נשי המזרחי | נב | 933 | [ג] | ||
| עליה חדשה | ע | 12,055 | 5 | ||
| הציונים הכלליים | צ | 7616 | 3 | ||
| השומר הצעיר | ש | 23,944 | 10 | ||
| התנועה לאחדות העבודה | ת | 24,049 | 10 | ||
| סך הכל | 205,088 | 79 | |||
דיוני והחלטות הקונגרס
עריכההוחלט על דחיית תוכנית מוריסון גריידי לחלוקת הארץ ומאבק כנגד שליטת הבריטים בארץ ישראל. חיים ויצמן התנגד למאבק נגד בריטניה והוקיע את פעולות ארגוני המחתרת הפורשים. הוא התפטר מנשיאות הקונגרס. הקונגרס הצביע נגד השתתפות בוועידת לונדון (אנ') ברוב של 171 נגד 154, דחה את תוכנית מוריסון-גריידי לחלוקת ארץ ישראל, אישר את "תוכנית בילטמור", והדגיש את תביעת היהודים לכלול את כל ארץ ישראל המערבית בשטח המדינה היהודית.[5]
מתוך כבוד כלפי ויצמן, החליט הקונגרס שלא לבחור בנשיא חדש במקומו. הוקמה הנהלה ציונית בת 19 חברים (שישה מתוכם מארצות הברית), שבראשה שוב עמד דוד בן-גוריון, שקיבל על עצמו עתה גם את תיק הביטחון.[6] הקואליציה הוקמה ללא מפלגות השמאל "השומר הצעיר" ו"אחדות העבודה", משום שהתנגדו ל"תוכנית בילטמור".[7]
בעקבות אישור תוכנית בילטמור בנאומו בקונגרס הציג חיים ויצמן עמדה נחרצת נגד כל סוג של שימוש בכוח:[8]
אני מזהיר אתכם עוד פעם מ"קפיצת הדרך," מנבואות שקר ומהכללות שאינן נכונות מעובדות היסטוריות, כביכול שאינן אלא בדותות. כזה הוא מזגי ואיני מאמין במעשי אלימות...אני חושב את הטרור לאסוננו הגדול ביותר, הן מבחינה מוסרית, הן מהבחינה המדינית והן מבחינת הקמת המדינה שלנו. חוששני שהטרור יתחיל לשלוט ברחוב היהודי, ולא הסוכנות תוכל להתגבר עליו אלא יתכן שהוא יתגבר על הסוכנות. זהו סרטן בגופו של הישוב, ובערת את הרע מקרבך!.... אני מזהיר אתכם, שלא תתנו ל"גידול" להתפשט. הואיל והוא עלול לבלוע את התנועה ואת הישוב ולהרוס את כל אשר בנינו
הקמת וועד הביטחון
עריכהבמהלך הקונגרס הוכרז על הקמתו של וועד הביטחון בכדי לשמש מסגרת לפיקוח פרלמנטרי על המאבק נגד המנדט הבריטי. במוסד היו מיוצגים הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. המוסד היה הדרג הביטחוני העליון של התנועה הציונית ובראשו עמד דוד בן-גוריון מתוקף היותו ראש מחלקת הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית.[9] ראש המפקדה הארצית של ההגנה (הרמ"א) שימש כמתווך בין יושב ראש הוועד לבין המפקדה הארצית ומטכ"ל ההגנה. מאז שהוקם ועד אוקטובר 1947 התכנס פעמיים בלבד. החל מאוקטובר 1947 כונס הוועד מספר פעמים במטרה לגייס תמיכה ציבורית רחבה לפעולות שונות הנוגעות לביטחון היישוב וההכנות למלחמה. באוקטובר 1947 כונסה ישיבה מיוחדת בה יוצגו המפלגות השונות ונשמר בו שיווי המשקל בין זכות הווטו של הסוכנות היהודית בראשות בן-גוריון לבין נציגי המפלגות, בניהול ענייני הביטחון.[10]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 557.
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 558.
- ^ תוצאות הבחירות בארץ לקונגרס הציוני, דבר, 11 בנובמבר 1946
- ^ התוצאות הסופיות לבחירות לקונגרס, הַבֹּקֶר, 11 בנובמבר 1946
- ^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 263–264.
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 562–563.
- ^
אפרים תלמי; מנחם תלמי, קונגרס ציוני, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ יד חיים ויצמן ציר הזמן
- ^ מתיה קם. "דוד בן-גוריון על צבא ומלחמה במקרא ובישראל". הספריה של מט"ח. נבדק ב-2025-05-03.
- ^ "חידוש פעולתו של 'ועד הביטחון'". אתר הפלמ"ח. נבדק ב-2025-05-03.
