הקורפוס ה-13 (בריטניה)
הקורפוס ה-13 של הצבא הבריטי היה קורפוס בריטי אשר במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם בחזית המערבית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה לחם במערכה במדבר המערבי, במערכה בתוניסיה, בפלישת בעלות הברית לסיציליה, ובזירה האיטלקית.
 סמל הקורפוס במלחמת העולם השנייה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | קורפוס |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1915 – 1918 1941 – 1945 |
| מלחמות |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
 לוטננט גנרל |
| מפקדים | מפקדים |
היסטוריה עריכה
מלחמת העולם הראשונה עריכה
הקורפוס הוקם בצרפת ב-15 בנובמבר 1915 בפיקודו של ולטר נוריס קונגריב. הקורפוס נכלל כחלק מהארמייה הרביעית של חיל המשלוח הבריטי. ב-1916 הוא השתתף בקרב על הסום, וב-1917 לחם בקרב אראס, וב-1918 במתקפת מאה הימים. הקורפוס המשיך לפעול גם אחרי סיום המלחמה, ופורק רק ב-1920.
מלחמת העולם השנייה עריכה
ב-1 בינואר 1941, שונה שמו של כוח המדבר המערבי בפיקודו של ריצ'רד אוקונור אשר לחם באיטלקים במסגרת המערכה במדבר המערבי לקורפוס ה-13. הקורפוס כלל את דיוויזיית השריון ה-7 הבריטית, הדיוויזיה ה-6 האוסטרלית והדיוויזיה ההודית ה-4. הקורפוס לחם באיטלקים במבצע מצפן וקרב בדה פום, והשמיד כליל את הארמייה האיטלקית ה-10. בפברואר פורק הקורפוס ויחידותיו פוזרו ברחבי לוב.
במרץ של אותה שנה החל המצב בחזית להסתבך. היטלר שלח את ארווין רומל עם קורפוס אפריקה כדי לעזור לבן בריתו מוסוליני. רומל פתח במתקפה ב-31 במרץ 1941 וזכה להישגים ניכרים. ב-6 באפריל נפל אוקונור בשבי הגרמני יחד עם הגנרל פיליפ נים. ב-14 באפריל הוקם הקורפוס מחדש וכמפקדו מונה נואל ברספורד-פיירס. בספטמבר נכלל הקורפוס במסגרת הארמייה השמינית, ואת הפיקוד עליו קיבל אלפרד ריד גודווין אוסטן. בנובמבר יצאה הארמייה השמינית למבצע צלבן. בשלבים הראשונים של המבצע מילא הקורפוס את יעדיו, והתקדם אל היעדים שנקבעו לו. יחידותיו איגפו וכיתרו את העמדות המבוצרות של הציר בגבול מצרים-לוב והתקדמו מערבה לכיוון טוברוק. בשלב זה החליט רומל להפתיע את הבריטים, והתקדם עם קורפוס אפריקה לאזור הגבול, תוך שהוא מאיים על עורפם של הכוחות הבריטיים, ומכתר חלק מיחידות הקורפוס. מפקד הארמייה אלן גורדון קנינגהם שקל להורות על נסיגה מלוב, אך מפקד פיקוד המזרח התיכון גנרל קלוד אוקינלק, שהגיע לזירת הלחימה, התנגד לכך. בהתייעצויות שנערכו במפקדת הארמייה השמינית, היה גודווין אוסטן איתן בדעתו שיש להמשיך בלחימה עד להשגת יעדי המתקפה הבריטית. קנינגהם פוטר, והוחלף בגנרל ניל ריצ'י. ההחלטה להמשיך במבצע ולא לסגת חזרה למצרים הוכחה כנכונה. למרות שיחידות הקורפוס ה-13 (במיוחד הדיוויזיה הניו זילנדית ה-2 בפיקוד ברנרד פרייברג) ספגו אבדות כבדות במהלך התקפות נגד של כוחותיו של רומל, נאלץ האחרון להורות בסופו של דבר על נטישת המצור על טוברוק ונסיגה מבליטת קירנאיקה. הקורפוס ה-13 מילא תפקיד מרכזי בניצחון הבריטי במבצע צלבן.
בינואר 1942 שב רומל ותקף את הכוחות הבריטיים שהחזיקו בבליטת קירנאיקה. גודווין אוסטן חשש מכיתור הדיוויזיה ההודית הרביעית (בפיקוד פרנק מסרווי) על ידי קורפוס אפריקה הגרמני. לאחר התייעצות עם ריצ'י הורה גודווין אוסטן לדיוויזיה לסגת, אך ריצ'י שלח במקביל פקודה סותרת וציווה על הדיוויזיה להחזיק בעמדותיה. גודווין אוסטן, שזעם על הפכפכותו של ריצ'י ועל הדרך המבולבלת בה ניהל את הקרב, הגיש את התפטרותו, והוחלף בוויליאם גוט.[1] הקורפוס השתתף בקרב גזאלה ובקרב אל-עלמיין הראשון. באוגוסט 1942 נקרא גוט להחליף את קלוד אוקינלק בפיקוד על הארמייה השמינית, אולם מטוסו הופל בידי הלופטוואפה והוא נהרג. ברנרד מונטגומרי מונה למפקד הארמייה השמינית ובריאן הורוקס למפקד הקורפוס ה-13. בדצמבר הוחלף הורוקס במיילס דמפסי.
תחת פיקודו של דמפסי הקורפוס השתתף בפלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943, עדיין כחלק מהארמייה השמינית. במהלך המערכה בסיציליה כלל הקורפוס את הדיוויזיות ה-5 וה-50, ובהמשך צורפה אליו הדיוויזיה הקנדית ה-1. בספטמבר של אותה שנה השתתף בפלישת בעלות הברית לאיטליה, ולאחר מכן בקרבות החזית האיטלקית. בדצמבר השתתף הקורפוס במתקפת הנהר מורו, ובהמשך בקרב מונטה קאסינו פריצת קו גוסטב וכיבוש רומא.
ב-17 באוגוסט 1944 הועבר הקורפוס אל הארמייה החמישית האמריקאית בפיקודו של מארק קלארק, ובמסגרת זו השתתף בקרבות על הקו הגותי בהרי האפנינים. ב-18 בינואר 1945 חזר הקורפוס אל הארמייה השמינית הבריטית ולחם עמה במהלך מתקפת האביב של בעלות הברית בצפון איטליה. הדיוויזיה הניו זילנדית ה-2 התקדמה אל העיר החשובה טריאסטה, אולם איחרה ביום אחד את היוגוסלבים אשר השתלטו על העיר ב-1 במאי. היוגוסלבים הנהיגו בעיר שלטון טרור והתכוונו לספח אותה לארצם, אולם ב-12 ביוני נכנעו ועזבו את העיר לטובת הניו זילנדים. הקורפוס פורק עוד לפני כן עם כניעת גרמניה הנאצית ב-8 במאי.
מפקדים עריכה
מלחמת העולם הראשונה עריכה
- ולטר נוריס קונגריב (נובמבר 1915 - יוני 1917)
- פרדריק מקראקן (יוני 1917 - מרץ 1918)
- בוואור דה ליל (מרץ 1918 - אפריל 1918)
- תומאס מורלנד (אפריל 1918 - עד הפירוק)
מלחמת העולם השנייה עריכה
- ריצ'רד אוקונור (ינואר 1941 - פברואר 1941)
- נואל ברספורד-פיירס (אפריל 1941 - ספטמבר 1941)
- אלפרד ריד גודווין אוסטן (ספטמבר 1941 - פברואר 1942)
- ויליאם גוט (פברואר 1942 - אוגוסט 1942)
- בריאן הורוקס (אוגוסט 1942 - דצמבר 1942)
- מיילס דמפסי (דצמבר 1942 - דצמבר 1943)
- סידני קירקמן (דצמבר 1943 - מרץ 1945)
- ג'ון הארדינג (מרץ 1945 - מאי 1945)
קישורים חיצוניים עריכה
- הקורפוס ה-13 (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ E. Bauer, World War II, Orbis, london, 1985, pp. 267