פתיחת התפריט הראשי

הקורפוס ה-19 (ורמאכט)

קורפוס של הוורמאכט שלחם במלחמת העולם השנייה

הקורפוס ה-19גרמנית: XIX. Armeekorps) היה קורפוס ממונע של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.

הקורפוס ה-19
XIX. Armeekorps
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
שיוך ורמאכטורמאכט  ורמאכט
סוג קורפוס
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1 ביולי 1939
פירוק היחידה 16 בנובמבר 1940
מלחמות
פיקוד
מפקדים היינץ גודריאן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הקמת הקורפוסעריכה

הקורפוס הוקם בווינה ב-1 ביולי 1939 בשם "הקורפוס הממונע ה-19", וכלל את דיוויזיית הפאנצר ה-2 ואת הדיוויזיה הקלה ה-4, והועמד תחת פיקוד היינץ גודריאן.

המערכה על פוליןעריכה

במהלך הפלישה לפולין, פעל הקורפוס כחלק מהארמייה הרביעית בפיקודו של גינתר פון קלוגה, וכלל את דיוויזיית הפאנצר ה-3 ואת הדיוויזיות הממונעות ה-2 וה-20.

ב-1 בספטמבר 1939 הקורפוס תקף עם דיוויזיית הפאנצר ה-3 מכיוון פומרניה וחצה את נהר הברדה, תוך שהוא נלחם כנגד הדיוויזיה ה-4 הפולנית. באותו זמן לחמה הדיוויזיה הממונעת ה-20 שהייתה באגף כנגד חטיבת הפרשים ה-18 הפולנית. במהלך ה-2 בספטמבר לחם הקורפוס כנגד ארמיית פומרוז'ה הפולנית, שאיבדה במהלך הקרב כמחצית מלוחמיה, בתוכם 16,000 לוחמים מהדיוויזיה הפולנית ה-9. לאחר הקרב חבר הקורפוס ליחידות הארמייה השלישית בפרוסיה המזרחית, תוך שהוא מנתק את הפרוזדור הפולני.

ב-6 בספטמבר העביר הקורפוס את האחריות בגזרה לידי הדיוויזיה ה-218, ואילו הקורפוס שתוגבר בדיוויזיית הפאנצר ה-10 תקף דרומה וכבש ב-17 בספטמבר את ברסט ליטובסק, לאחר שלושה ימי קרב. בהמשך חבר הקורפוס ליחידות סובייטיות שכבשו את פולין ממזרח, בהתאם להסכם ריבנטרופ מולוטוב.

המערכה על צרפתעריכה

 
חיילי הוורמאכט חוצים את המז בסירות גומי סמוך לשרלוויל, 14 במאי 1940

במערכה על צרפת פעל הקורפוס כחלק מקבוצת הפאנצר קלייסט בפיקודו של אוואלד פון קלייסט, וכלל את דיוויזיות הפאנצר ה-1, ה-2, וה-10.

לאחר כיומיים של התקדמות, ב-12 במאי 1940 הגיעו כוחות החלוץ הגרמניים אל נהר המז. על מנת לאפשר לכל כוחות קבוצת ארמיות A לחצות את הנהר, תיכנן הפיקוד הגרמני לצלוח אותו בשלוש נקודות במקביל - באזור סדאן, במונתארם, עשרים ק"מ צפונית-מערבית לסדאן, ובדינאן, חמישים קילומטרים נוספים לכיוון צפון - ולהקים שם ראשי גשר מהם ניתן יהיה לפתח את המשך המתקפה. יחידות החלוץ הגרמניות לא נהנו מעדיפות מספרית על הכוחות המגינים, והסיוע הארטילרי שעמד לרשותם היה רחוק מלהיות מספק. יחידות הארטילריה המעטות שהצליחו להגיע לטווח יעיל מהעמדות הצרפתיות על נהר המז, סבלו ממחסור בתחמושת עקב הקשיים הלוגיסטיים שיצרו פקקי התנועה בעורפן. מצד שני, כוחות השריון הגרמניים נהנו ממוראל גבוה, והונהגו על ידי מפקדים מעולים כגון היינץ גודריאן מפקד הקורפוס ה-19, וארווין רומל, מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-7, שהיוותה חלק מהקורפוס ה-15. דיוויזיות הפאנצר, שהובילו את המתקפה הגרמנית, היו יחידות קו ראשון מאומנות היטב ומנוסות, ואילו כוחות הרגלים הצרפתיים שניצבו מולן, סבלו מאימון לקוי, מחימוש ירוד וממוראל נמוך. מפקדים שניסיונם הקרבי נרכש בעיקר במלחמות במושבות צרפת בצפון אפריקה כאנדרה קוראפ, מפקד הארמייה התשיעית, התקשו להתאים את עצמם ללחימה המודרנית, ולהתמודד כנגד טקטיקת הבליצקריג הגרמנית החדשנית.

החצייה המורכבת והחשובה ביותר של המז בוצעה באזור סדאן על ידי הקורפוס ה-19. לצרפתים היה באזור זה חגורת ביצורים מאסיבית, בעומק של שישה קילומטרים, שמוקמה על המתלולים היורדים אל הנהר, וחוזקה על ידי 103 פילבוקסים שאויישו על ידי רגימנט המוצבים ה-147 של צבא צרפת. העמדות בעומק מערך ההגנה הצרפתי אוישו על ידי הדיוויזיה ה-55, והדיוויזיה ה-71 נשלחה לתגבר אותם.

הצרפתים נהנו מיתרון גדול בארטילריה באזור סדאן, והפיקוד הצרפתי הניח כי הגרמנים לא ינסו לחצות את המז באזור זה לפני 20 במאי, משום שהעריך שצבירת הארטילריה הדרושה להבקעת מערך ההגנה הצרפתי המבוצר, תארך זמן רב. הם לא הביאו בחשבון את האפשרות, שהגרמנים ישתמשו במפציצים של הלופטוואפה, כתחליף לארטילריה.

ב-13 במאי החל הקורפוס ה-19 לחצות את הנהר ליד סדאן. הצליחה בוצעה על ידי חטיבות הפאנצרגרנדיר הראשונה והשנייה, שתוגברו על ידי יחידת העילית "גרוסדויטשלנד". היא קיבלה סיוע מאסיבי מהלופטוואפה, שמטוסיו נועדו ליצור פירצה במערך הביצורים ולשתק את אש הארטילריה הצרפתית, באמצעות תקיפה אווירית מרוכזת. הרמן גרינג הבטיח לגודריאן סיוע אווירי שלא נראה כמותו בהיסטוריה, ועמד במילתו. הוא הקצה למשימה את קורפוס האוויר ה-2 בפיקוד ברונו לרצר, ואת קורפוס האוויר ה-8 בפיקוד וולפרם פון ריכטהופן. בסך הכול כ-1500 מטוסים (כמעט מחצית מהכוח האווירי הגרמני שהופעל במהלך המערכה על צרפת). במהלך היום ביצע חיל האוויר הגרמני 3940 גיחות בגזרת סדאן, מתוכן כ-300 גיחות של מפציצי צלילה מדגם שטוקה. הוא שלט לחלוטין בשמיים מעל שדה הקרב, ומפציציו תקפו ללא הפרעה את העמדות הצרפתיות.

להפצצה הגרמנית הכבדה לא הייתה השפעה משמעותית על החיילים, שהחזיקו בעמדות המבוצרות השולטות על נהר המז. הם החזיקו בעמדותיהם במהלך היום, כאשר הם הודפים ניסיונות של דיוויזיות הפאנצר ה-2 וה-10 לחצות את הנהר מימינם ומשמאלם. אולם הייתה לה השפעה הרסנית על המוראל של הגייסות הצרפתיים באזורי העורף, שהיו חשופים יחסית לפגיעה. במרכז הגזרה המותקפת, בעיקול הנהר, נוצר פער בשורת הבונקרים הצרפתיים. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הצליחו חיילים מבריגדת "גרוסדויטשלנד", בסיוע יחידות סער מדיוויזיית הפאנצר ה-1, לנצל אותו כדי ליצור פירצה בקו ההגנה הצרפתי הראשון. הם גילו שקו ההגנה השני, שהוחזק על ידי הדיוויזיה ה-55, אינו קיים למעשה כתוצאה מההפצצה האווירית המרוכזת. צוותי התותחים, שהיו אמורים לספק סיוע ארטילרי לדיוויזיה, נפגעו קשות מהתקיפה האווירית, ונמלטו מעמדותיהם, ובעקבותיהם נמלטו גם חיילי הרגלים, שחשו עצמם נטושים. כתוצאה מכך הצליחו הגרמנים, עד אמצע הלילה, לבסס ראש גשר בעומק של שמונה קילומטרים.

אי הסדר והבהלה שהחלו בסדאן התפשטו במהירות לאזורי העורף. חיילים המומים בשלבים של פאניקה מילאו את הדרכים, ויחידות שעדיין החזיקו מעמד נסוגו בשל שמועות שווא שהגרמנים כבר מצויים בעורפן. בבוקר 14 במאי ניסו שתי פלוגות טנקים מהדיוויזיה ה-55 ומיחידות נוספות לבצע מתקפת נגד, אך נהדפו בידי יחידות שריון ונ"ט טריות שחצו את הנהר במשך הלילה על גבי גשר סירות שהוקם עליו.

הגנרל גסטון ביוט, מפקד קבוצת הארמיות הראשונה של הצבא הצרפתי, שחשש שהמשך ההתקדמות הגרמנית יעמיד את כוחותיו בסכנת כיתור, דרש כי הגשרים על המז יושמדו בהתקפה אווירית, ובאותו היום הופנה כל מפציץ קל של בעלות הברית למשימה זו. אך על אף אבידות כבדות של ה-RAF הגשרים נותרו על עומדם. המפציצים לא קיבלו סיוע נאות של מטוסי קרב, ו-48 מפציצים בריטים, כמו גם 14 מטוסי קרב צרפתים, הופלו. ניסיונות של מפציצים צרפתים לפגוע בטור השריון הגרמני לא היו אפקטיביים, משום שניתן היה להקצות למשימה רק כשני תריסרי מפציצים, עקב האבידות הכבדות שהם ספגו בימים הקודמים. כמחצית המפציצים הצרפתיים שהופלו במהלך התקיפה נפגעו מאש יחידות ההגנה האנטי אווירית הגרמנית. בסך הכל הופלו ביום אחד כתשעים מפציצים של בעלות הברית בגזרת סדאן.

הפקודות שניתנו לגודריאן ממפקד "פאנצרגרופא קלייסט" אוואלד פון קלייסט היו להחזיק בראש גשר שכבש ולהתארגן להגן עליו מפני מתקפת נגד צרפתית. בצהרי 14 במאי, כאשר החצייה כבר הייתה עובדה מוגמרת, אישר פקודה זו מפקד קבוצת ארמיות A, גרד פון רונדשטט. משמעות הפקודה הייתה, שנאסר על גודריאן לנצל את ההצלחה לצורך תנועה לעומק עורף האויב, אך האחרון התעלם מהפקודות והמשיך לתקוף מערבה.

לפי תוכניתו המקורית של אריך פון מאנשטיין, לאחר צליחת המז, נועדו חלק מהכוחות הגרמנים לנוע דרום-מזרחה, על מנת ליצור איום על עורפו של קו מאז'ינו, ולגרום לפיקוד הצרפתי להאמין, שזוהי הכוונה הגרמנית. התוכנית הגרמנית הצליחה להטעות לחלוטין את הפיקוד הצרפתי, ששלח שמונה מדיוויזיות העתודה היקרות שלו לתגבר את הארמייה הצרפתית השנייה, כדי למנוע את אפשרות כיתור קו מאזינו. גודריאן שלח את דיוויזיית הפאנצר ה-10 בסיוע רגימנט "גרוסדויטשלנד" לבצע את תנועת ההסחה. כוחות אלו נתקלו בדיוויזיית השריון הצרפתית ה-3, שנשלחה על ידי שארל הונציגר, מפקד הארמייה השנייה, על מנת לחסל את ראש הגשר הגרמני. בכפר סטון, בו נפגשו הכוחות היריבים, התקיים קרב שריון גדול (15 - 17 במאי). הונציגר חשב שהצליח לאבטח על אגפו, ולמנוע מהגרמנים לאגף את קו מאזינו, אך כאמור, לפיקוד הגרמני לא הייתה כוונה כזו. גודריאן הפנה את כוחותיו העיקריים מערבה, לפריצה לכיוון חוף התעלה.

לפי תוכנית המערכה הגרמנית, לאחר כיבוש ראשי הגשר מעבר לנהר מז, נדרשו 7 דיוויזיות הפאנצר של קבוצת ארמיות A לאבטח את ראשי הגשר ולהמתין 4 ימים נוספים (עד יום ע+8), כדי לאפשר לדיוויזיות הרגלים של קבוצת הארמיות להדביק אותן, ולאבטח את אגפיהן לקראת המשך המבקע המתוכנן לחוף האוקיינוס האטלנטי. הפיקוד הגרמני חשש שאם עוצבות השריון ינצלו את ההצלחה לצורך התקדמות מהירה לעורפו של הצבא הצרפתי, ללא סיוע החי"ר הגרמני, הן עלולות למצוא עצמן מכותרות ומנותקות מעורפן כתוצאה מהתקפת נגד צרפתית. אילו מפקדי השריון הגרמני היו פועלים בהתאם לתוכנית המערכה המקורית, והפקודות שהם קיבלו מהדרגים העליונים של הפיקוד (מפקדי הארמיות שלהם, וגרד פון רונדשטט, מפקד קבוצת הארמיות A) הדבר היה מעניק לפיקוד הצרפתי מרווח נשימה חיוני לצורך ארגון מחדש של החזית הצרפתית, והזרמת עתודות חזקות לאזור סדאן.

למזלם של הגרמנים, ב-16 במאי הפכו גודריאן ורומל את תוכנית המערכה הגרמנית לבלתי רלוואנטית באמצעות יוזמות מקומיות שלהם. הם הפרו את הפקודות שניתנו להם והתקדמו במהירות מערבה לאחר שהבקיעו את החזית הצרפתית. רומל חצה את הנהר סמבר בלה-קאטו, כמאה קילומטרים מנקודת החציה שלו בדינאן. ואילו גודריאן הגיע למארל שעל הנהר אן, כשמונים קילומטרים מסדאן. גודריאן עורר את זעמו של מפקדו הישיר, אוואלד פון קלייסט, עד שהאחרון הגיע אל מפקדתו בבוקר ה-17 במאי והודיע לו כי הוא מפוטר. מפקד קבוצת הארמיות, גרד פון רונדשטט, סירב לאשר את הפיטורין. לבסוף נמסר העניין להכרעת מפקד הארמייה ה-12, וילהלם ליסט, שהציע פשרה שהתקבלה על דעת שני הצדדים. גודריאן לא יורשה להמשיך להתקדם, אך אושר לו לבצע "סיור אלים" בכוח מוגבל. גודריאן פירש הנחיה זו באופן חופשי, ונע מערבה לבצע את "הסיור האלים" עם שתיים מתוך שלוש הדיוויזיות שלו.

במהלך ה-19 במאי המשיכו הכוחות הגרמניים בתנועה מערבה, הכו בדיוויזיות הבריטיות ה-18 וה-23, כבשו את אמיין והבטיחו ראש גשר מעבר לנהר הסום על יד העיר אבוויל, בבודדם את הבריטים, הצרפתים, ההולנדים והבלגים בצפון. באותו הערב יכלו היחידות הקדמיות של דיוויזיית הפאנצר ה-2 לראות את המקום בו נשפך הסום אל תעלת למאנש.

ב-24 במאי התקיפה דיוויזיית הפאנצר ה-10 את קאלה. במהלך ה-25 במאי התכוונה דיוויזיית הפאנצר ה-1 להתקיף את דנקרק, אך היטלר הורה לה לעצור.

ב-1 ביוני 1940 הפך הקורפוס ל"קבוצת הפאנצר גודריאן", שכללה את הקורפוס הממונע ה-39 (דיוויזיות הפאנצר ה-1, וה-2, והדיוויזיה הממונעת ה-29) ואת הקורפוס ה-41 (דיוויזיות הפאנצר ה-6, וה-8, והדיוויזיה הממונעת ה-20).

"קבוצת הפאנצר גודריאן" פעלה ב"מבצע אדום" תחת קבוצת ארמיות A בגזרה המזרחית, וכבשה את בלפור בסמיכות לגבול השווייצרי, שם נפגשה עם הארמייה השביעית בפיקוד גנרל פרידריך דולמן, ובכך כיתרה את כל קבוצת הארמיות השלישית הצרפתית (שכללה את הארמיות השנייה, השלישית, החמישית, והשמינית), וב-22 ביוני קיבלה את כניעתם.

ב-16 בנובמבר 1940 פורק הקורפוס באופן רשמי, ו"קבוצת הפאנצר גודריאן" הפכה לקבוצת הפאנצר השנייה.

סדר הכוחותעריכה

המערכה בפוליןעריכה

במערכה בפולין כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

המערכה בצרפתעריכה

במערכה על צרפת כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

קישורים חיצונייםעריכה