הקלאסיקה של השירים
הקלאסיקה של השירים (סינית מסורתית: 詩經, סינית מפושטת: 诗经, פין-יין: shī jīng), מוכרת גם בשמות "שְׁה גִ'ינְג", "ספר השירים", ובמקורות הסיניים גם פשוט בשם "השירים". הוא האוסף העתיק ביותר של שירה סינית הידוע. הוא מכיל 305 שירים המתוארכים לתקופה שבין השנים 1100-600 לפנה"ס. הקלאסיקה של השירים היא אחת מחמש הקלאסיקות אשר המסורת מייחסת לקונפוציוס, ולפיכך זכתה להיות מושא לימוד ושינון בקרב מלומדי סין ומזרח אסיה באלפיים השנים האחרונות. החל משושלת צ'ינג, שימשו החרוזים בה גם לשחזור הפונולוגיה של השפה הסינית העתיקה.
שם היצירהעריכה
אזכורים מוקדמים מתייחסים ליצירה תור "שלוש מאות השירים", כמספר סמלי. "השירים" נחשבו קלאסיקה במובן הקאנוני רק החל משושלת האן אשר אימצה רשמית את הקונפוציאניזם כעיקרון מנחה לחברה הסינית. הסימן המשמש בשם הספר הפך מאוחר יותר למושג הכללי לשירה, ומכאן תרגומו כ"שירים" בעברית.
תוכןעריכה
הקלאסיקה של השירה מכילה את השירה הסינית העתיקה ביותר שאומתה כרונולוגית[1]. רוב השירים מתוארכים לתקופת שושלת ג'ואו המערבית (1046-771 לפנה"ס). ישנו גם מקטע של חמישה שירים בסוף הספר המתיימרים להיות שירים פולחניים של שושלת שאנג כפי שהועברו על ידי צאצאיהם במדינת סונְג, אולם מקובל לתארך אותו לזמנים מאוחרים יחסית[2][3]. על פי החוקר גֶ'נְג שׂוֵ'אן[4] מהאן המזרחית, היצירה המאוחרת ביותר בקלאסיקה של השירים היא השיר "חורשת הגזעים"[5] תחת "השירים של צֶ'ן", אשר מתוארכת לסביבות 700 לפנה"ס, באמצע תקופת האביבים והסתוים[6].
הקלאסיקה של השירים מתחלקת לשישה חלקים:
| שם | פין-יין | מספר השירים | משמעות השם | תיארוך לפנה"ס על פי בקסטר ודובסון |
|---|---|---|---|---|
| 國風 | Guó fēng | 160 | שירי המדינות | מאה 7–8 |
| 小雅 | Xiǎo yǎ | 74 | המזמורים הקטנים | מאה 8–9 |
| 大雅 | Dà yǎ | 31 | המזמורים הגדולים | מאה 9–10 |
| 周頌 | Zhōu sòng | 31 | הלל לג'וֹאוּ | מאה 10–11 |
| 魯頌 | Lǔ sòng | 4 | הלל ללוּ | מאה 7 |
| 商頌 | Shāng sòng | 5 | הלל לשָׁאנְג | מאה 7 |
ניתן לחלק את הקלאסיקה של השירים לשני חלקים עיקריים: "שירי המדינות" והמזמורים ושירי ההלל[7]. "שירי המדינות" הם שירים קצרים יותר, בשפה פשוטה, ובדרך כלל הם שירי עם עתיקים שמתעדים את קולותיהם של פשוטי העם[7]. בדרך כלל הם עוסקים באהבה ובחיזור, בגעגועים לאהוב שרחק, בחיילים או במסע, בחקלאות ובעבודות הבית, ולעיתים אף מביעים סאטירה פוליטית ומחאה[7]. ומולם, המזמורים ושירי ההלל הם בדרך כלל שירי פולחן או קורבן ארוכים יותר, בדרך כלל במבנה של נאום שבח או המנון בשבחם של האבות המייסדים של שושלת ג'וֹאוּ[7]. המזמורים וההמנונות כוללים גם שירים ששימשו בטקסי הפולחן ממש, ושירים ששימשו את האצולה במשתים ובהתכנסויות הטקסיות[8][9].
הדְזְווֹ גְ'ווָאן מתעד כמה שברי מזמורים אשר לא נכנסו אל הקלאסיקה של השירים.[10][11]
תרגומיםעריכה
חשיבות הספר הביאה לכך שמבחר משיריו תורגם לשפות רבות, וכך גם הספר במלואו. ידועים מספר תרגומים מלאים לאנגלית (Legge 1871, Jennings 1891, Waley 1937, Karlgren 1950, Pound 1954, Xu 2015), צרפתית (Couvreur 1892, Granet 1929), יפנית (Takada 1966, Mekada 1991) וסינית מודרנית (Cheng 1985).
תרגומים לעבריתעריכה
ידועים רק שני תרגומים לעברית של השירים מהספר. המספר המובא בסוף כל שורה להלן הוא מספר השיר כפי שמופיע בתרגומים של ג'יימס לג.
- שירים ספורים מן הקלאסיקה תורגמו בידי דן דאור בפרק הראשון בספר "108 שירים מן הקלאסיקה הסינית" (הוצאת חרגול, 2002, מסת"ב 965-7120-13-6). אחד מהם זמין ברשת:
- 何草不黃 אֵיזֶה עֵשֶׂב לֹא מַצְהִיב (234)
- ארבעה מן השירים תורגמו בידי עופר ולדמן, על בסיס החריזה והמשקל העתיקים, כולם זמינים ברשת:
- 關雎 ציפורי המים משמיעות "גְווָאן" (1)
- 葛覃 פרושות הקודזו (2)
- 桃夭 רעננות האפרסק (6)
- 溱洧 גֶ'ן ווֵיי (95)
לקריאה נוספתעריכה
- דייוויס 1970: Davis, Albert Richard, ed. (1970), The Penguin Book of Chinese Verse, Baltimore: Penguin Books.
- Dobson, W. A. C. H. (1964), "Linguistic Evidence and the Dating of the Book of Songs", T'oung Pao 51 (4–5): 322–334, doi:10.1163/156853264x00028.
- דה בארי 1960: de Bary, William Theodore; Chan, Wing-Tsit (1960), Sources of Chinese Tradition: Volume I, Columbia University Press, מסת"ב 978-0-231-10939-0.
- באקסטר 1992: Baxter, William H. (1992), A Handbook of Old Chinese Phonology, Berlin: Mouton de Gruyter, מסת"ב 978-3-11-012324-1.
- באקסטר 2014: Baxter, William H.; Sagart, Laurent (2014). Old Chinese: A New Reconstruction. Oxford: Oxford University Press. מסת"ב 978-0-19-994537-5.
- קרן 2010: Kern, Martin (2010), "Early Chinese Literature, Beginnings Through Western Han", in Owen, Stephen, The Cambridge History of Chinese Literature 1, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 1–115, מסת"ב 978-0-521-85558-7.
- אברי 1993: Ebrey, Patricia (1993), Chinese Civilization: A Sourcebook (2nd ed.), The Free Press, מסת"ב 978-0-02-908752-7.
