ויקיפדיה

הקמעות מארסלאן טאש

הקמעות מארסלאן טאש הם שני קמעות שנמצאו בחדתו (ארסלאן טאש) בצפון־מערב סוריה, המכילים כתובות לחשים וציורים מאגיים. הקמעות כתובים בעברית־פיניקית בכתב ארמי קדום ומתוארכים למאה ה־7 או ה־6 לפנה"ס.

הקמע הראשון

גילוי עריכה

ב־1933 רכש הרוזן רוברט די מניל די ביסון (Robert du Mesnil du Buisson) מאיכר[1] שני לוחות אבן גיר כתובים, המסומנים כ־Arslan Tash 1 ("AT1") ו־Arslan Tash 2 ("AT2") הקטן יותר, ומוצגים כעת במוזיאון חלב. רישומי ותצלומי AT1 פורסמו בשנת 1939.[2] הרוזן יצר יציקות גבס מהלוחות, אך הם אבדו.[3]

תיאור עריכה

שני הקמעות עשויים מאבן גיר, וכתובות מכמה מעבריהן בעברית[4][5]־פיניקית[6] בכתב ארמי מוקדם. בראש שני הקמעות נקובים חורים, דרכם השחילו חוטים לתלייה ונשיאה. הכתובות מתוארכות על ידי רוב החוקרים למאה ה־7 לפנה"ס, אולם מיעוטם מתארכים למאה ה־6 לפנה"ס.[7]

הקמע הראשון עריכה

גודל הקמע 7×8.5 ס"מ בערך. בצדו האחד מצויר כרוב בעל ראש אדם חבוש קובע מלחמה וגוף אריה מכונף, ומתחתיו דמות זאבה בעלת זנב עקרב הבולעת אדם עד למותניו. בצד השני מצויר גבר לבוש לבוש אשורי, חגור חרב לשמאלו, מניף גרזן בידו הימנית, וידו השמאלית שלוחה לפניו בתנועת הרתעה. הכתובות נכתבו הן בין ציורי הדמויות והן על הדמויות עצמן.[6]

זהות הדמויות ומשמעותן אינה ברורה. ויליאם אולבריט טען שהדמויות כולן מסמלות כוחות הרסניים.[4] נפתלי טור־סיני טען לעומתו שהדמויות מסמלות את הכוחות המגינים מפני שֵדות – הכרוב הוא חורון, הזאבה היא האלה המצרית סז הבולעת את השֵדות ונזכרת בכתובת, והגבר הוא אל כלשהו.[5] תאודור גסטר (אנ') מבחין בין הדמויות – הוא האמין שהגבר הוא האל אשור הנלחם בשדות, והכרוב והזאבה מסמלים את השדות לילית המכונפת ו־barbārtu (כלומר "זאבה") הנזכרת בלוחות השבעה אכדיים.[8] יצחק אבישור האמין שהכרוב והזאבה הן אכן לילית וברברתו, אך הגבר מתאים יותר לחורון, כפי שמשתקף בתיאורים אוגריתים ומצריים.[9]

הקמע השני עריכה

גודל הקמע 1.5×3.3 ס"מ. הקמע השתמר כמעט באופן מושלם, בניגוד לקמע הראשון. הקמע כתוב משני צדיו ומדפנותיו, ועל אחד מצדדיו מצוירת מפלצת דמונית בעלת ראש מעוגל ועין גדולה ועגולה, חסרת צוואר, בעלת גוף אדם, וכפות רגליה בצורת עקרבים. כמו הזאבה מהקמע הראשון, המפלצת בולעת אדם עד מותניו. בניגוד לקמע הראשון, אין כיתוב על הציור של הקמע השני.[10]

די מניל די ביסון שיער שבשל הדמיון במוטיב בליעת האדם, ייתכן ששני הקמעות יוצרו בידי אדם אחד. לדעתו, אופיה המזיק של המפלצת ניכר והיא האנשת עין הרע. יצחק אבישור מאמין שהראש הוא כנראה ראש נחש, ושהעין הגדולה וחסרת האישונים רומזת לנחש, ויכולה לרמז גם לעין הרע שנגדה נכתבו קמעות רבים. הוא השווה את הפה הגדול לתבליטים בבליים כמו חומבבה, ואת רגלי העקרבים לחותמי גליל בבליים קדומים לכתובת, וכן לעשרות קמעות מהתקופה היוונית והרומית עליהם מצוירות מפלצות עם רגלי נחשים. עם זאת, הוא ציין כי אין זיהוי מוגדר למפלצת או למזיק בקמע.[11]

הכתובת עריכה

הכתובת על הלוח הראשון ידועה בשם KAI 27, והיא מובאות כאן כפי שמובאות שם, אף שיש קריאות רבות לטקסט. הכתובת השנייה מובאת לפי יצחק אבישור.[12]

הקמע הראשון עריכה

על הצד בו מצוירים הכרוב והזאבה כתוב בין הציורים:

לחשת . לע<פ>תא . אלת
ססם . בן . פדרש
שא . אלה .
ול . חנקת . א
מר . בת אבא
בל . תבאן

הכתובת נמשכת בכתובת שעל צדו השני של הקמע, מסביב לציור הגבר עם הגרזן:

וחצר . אדרך
בל . תדרכן . כר
רת . לנ . אלת
עלם אשר<ת?> . כרת
לנ . וכל בנ אלם
ורב . דר . כל . קדשם
באלת . שמם . וארץ
[ל]עלם . באלת בעל

הכתובת נמשכת בשוליים:

אדן ארץ . באל[ת]
חורן . אש . [ר]תם פי
ושבע . צרתי . ושמ
נה אשת . בעל קדש

הכתובת שעל הכרוב היא:

לעפתא . בחדר . חשך
עבר פעם . פעם . ללין/ת

הכתובת שעל חזה הגבר:

מצא . ל
פתח
י . וא
ור . ל
מזזת יצא שמש
נסס
חלף . ולדר
עף

הכתובת על הזאבה היא:

בבת . לפחצת . הלך

הקמע השני עריכה

הכתובת מתחילה בצד ללא הציור:

לחשת . למזה . בעל
אסר . מרכבתי . ורבענ
אתי . אלשיי [.?] יצא
אש . בשדה . וגלענ
בשדה . אי . אל
שיי קדש

הכתובת ממשיכה בצד השני, מסביב לציור המפלצת:

נעלת . מנעל
ברח עי?נ
בדד בראש מגמר .
ענת . בראש . חלמ כי
הלמת ענ בתמ . ענ ית
מ . ענכ
מנתי . כמגלת

משמעות הכתובות וסגנונן עריכה

הכתובת הראשונה מכוונת כנגד שדים ומחלות: "עפתא", "חנקת אמר" (חונקת הכבש), ואולי גם "לילין" (שדים) או "לילית".[13] די מניל די ביסון, אולברייט ואבישור טענו שהקמע נועד לעזור ליולדת (חלקם מצאו בקריאה את המלים "חל ולד" ו"פתח רחם"), אולי למען אישה עקרה או אישה שנשות בעלה מציקות לה.[4][13] קמעות כאלה נהוגים עד היום בארצות המזרח, בשם הערבי "ללעישא".[13] טור־סיני טען לעומתם שהקמע נועד נגד הרוחות העפות בלילה בחדר החשוך.[5]

בכתובות יש הד לשירה פיניקית. תוכן הכתובת שעל הקמע הראשון כולל את התקבולת "בית אבוא בל תבואון / וחצר אדרוך בל תדרכון", הבנוי לפי חוקי התקבולת הכנענית־מקראית, וכולל צמדי מילים הנפוצים בשירה האוגריתית ובתנ"ך (בית/חצר, בא/דרך). בלחשים מופיעה גם מליצת המספר העולה, הקיימת הן באוגרית והן במקרא:[14] "ושבע צרותי / שמונה נשות בעלי".[15] גם בכתובת השנייה ניכר מבנה ספרותי כנעני מחושב, ודפוסים סגנוניים של השירה הכנענית־עברית. הכתובתבנויה בחרוזים מסועפים, ומזכירה את המילה "ענ" (עין) מספר טיפולוגי שלפעמים, שבע, הנפוץ בספרות הכנענית והעברית.[16]

מקוריות הממצא עריכה

האותנטיות של הקמיעות הוטלה בספק על ידי חוקרים שבחנו את הממצאים במוזיאון הלאומי של חלב.[17][18] עם זאת, חוקרים אחרים הגנו על הקמעות כאמיתיים.[19][20] חוקרים נוספים השאירו את העניין פתוח לשאלה.[21][22][23]

רוב החוקרים כיום מקבלים את האותנטיות של הקמעות.[24]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Syria 75–76 Edmond Pottier, René Dussaud, Gaston Migeon – 1998 "En tout cas, ce paysan les a vendus "pour un faible prix" au Comte du Mesnil du Buisson lors de sa visite du site"
  2. ^ Robert du Mesnil du Boisson, "Une tablette magique de la région du moyen Euphrate", in Mélanges syriens offerts a monsieur René Dussaud par ses amis et ses élèves 1, Paris, 1939, 421–34
  3. ^ Letter from Prof. Caquot to van Dijk, dated 13 October 1989
  4. ^ 1 2 3 W. F. Albright, An Aramaean Magical Text in Hebrew from the Seventh Century B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1939, עמ' 5–11 doi: 10.2307/1354868
  5. ^ 1 2 3 נ. ה. טורטשינר, השבעה עברית נגד שדי לילה מימי המקרא, הלשון והספר, כרך הלשון, תשי"ד, עמ' 53-65; ראו גם כאן
  6. ^ 1 2 יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 244
  7. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 244, 264-265
  8. ^ Theodor H. Gaster, A Canaanite Magical Text, Orientalia 11, 1942, עמ' 41–79
  9. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 244-245
  10. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 263
  11. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 264
  12. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 267
  13. ^ 1 2 3 יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 245
  14. ^ מ.ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, תשכ"ה, עמ' 36, 84
  15. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 246-247
  16. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק שני - מבחר כתובות פיניקיות, רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 266-267
  17. ^ J. Texidor, 'Les tablettes d'Arslan Tash au Musee d'Alep', Aula Orientalis 1(1983), pp. 105–8 (106).
  18. ^ P. Amiet, 'Observations sur les "Tabletter Magiques" d'Arslan Tash', Aula Orientalis 1(1983), p. 109
  19. ^ van Dijk pdf
  20. ^ Oscar White Muscarella The lie became great: the forgery of ancient Near Eastern cultures 2000 Page 181 "In their most recent publication by J. van Dijk, "The Authenticity of the Arslan Tash Amulets," Iraq, LIV, 1992: pp. 65–68, they are claimed as authentic"
  21. ^ D. Pardee, Les documents d' Arslan Tash : authentiques ou faux?, Syria 75 (1998) pp. 15–54
  22. ^ Judit M. Blair De-demonising the Old Testament 2009 Page 27 "On a seventh or eighth century BCE limestone plaque, discovered at Arslan Tash, Syria, we have an incantation to expel child-killing demons ... Torczyner argues that the incantation is directed against the demons of darkness in general"
  23. ^ Yitsḥaḳ Avishur Phoenician inscriptions and the Bible: select inscriptions 2000
  24. ^ Brown, W. (2019, February 26). Arslan Tash Amulet. World History Encyclopedia. Retrieved from https://www.worldhistory.org/Arslan_Tash_Amulet/
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הקמעות_מארסלאן_טאש&oldid=36730343"